מה מפחיד כל כך את הימין במחנה הקיץ של פורום המשפחות

מה שהשמאל רואה כתקווה, הימין רואה כאובדן דרך. סדנת בישול במחנה הקיץ של פורום המשפחות השכולות (צילום: באדיבות פורום המשפחות)

השבוע הותקפו כפר הנוער בן שמן ופורום המשפחות השכולות בהתלהמות ובאלימות מילולית יוצאות דופן על ידי חברי כנסת ממפלגות הימין. האפשרות שבני נוער ישראלים ופלסטינים, יבחנו יחד את מציאות חייהם, באופן ביקורתי ועצמאי, בשאיפה לשים קץ לסכסוך הדמים בין שני העמים, הטריפה את דעתם של חברי הכנסת, ששנאה ודם מתדלקים את שליטתם בדעת הקהל.

במוקד הדיון בכנסת עמד קיומו של מחנה קיץ לקבוצה קטנה של בני נוער פלסטינים וישראלים, הנערך זאת השנה ה-18 ברציפות. במחנה, מלבד פעילות נופש ופנאי, לומדים החניכים זה על חייו של זה, מתמודדים עם רגשות של כאב ואובדן, ומוצאים שפה משותפת בדרך של דיאלוג ואמפתיה.

כפר הנוער בן שמן נקלע לאירוע שלא בטובתו, מה שלא עצר את חברי הכנסת מלאיים בגסות על מנהלת הכפר, בנוסח: "נרדוף אתכם". הכפר משכיר את מתקניו במהלך חופשת הקיץ לגורמים שונים, כיוון שהתקציב הציבורי של כפרי הנוער קוצץ, ומשרד החינוך מחייב אותם לייצר הכנסות עצמאיות. תכניו של מחנה הקיץ וזהות המשתתפים בו אינם בשליטתה או באחריותה של הנהלת הכפר.

"לפני מחנה הקיץ חשבתי שכל הישראלים הם אותו דבר, האויבים שלי. כיום אני מבין שאף על פי שהם ישראלים, לא כולם אויביי. לא כולם אותו דבר. כמה מהם הם חבריי". כך סיכם נער פלסטיני שהשתתף במחנה הקיץ שמארגן פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני ב-2019 (הציטוט מתוך דו"ח משוב פנימי של פורום המשפחות).

נערה ישראלית כתבה: "אני מסיימת את מחנה הקיץ עם מוטיבציה רבה לפעולה משותפת ועם אמונה בשלום. ניצתה בי אש במהלך המחנה, ואני חוזרת הביתה עם רצון לעשות משהו".

אולי דברים אלה מסבירים את הפחד והשנאה ששטפו את אנשי הימין לנוכח מחנה הקיץ של פורום המשפחות השכולות: הסיכוי שבני נוער יפעילו חשיבה ביקורתית עצמאית, יתעמתו עם הסטריאוטיפים המושרשים בקרב שני העמים, ויהיו נכונים לעשות מעשה בכיוון הנגדי – כיוון של פיוס ושלום.

ניתן לחתום על עצומת תמיכה בפורום המשפחות, יוזמת פורום חינוך לזכויות אדם, וגופים נוספים.

סדנאות בישול כגורם מקשר

על התוכנית החינוכית של מחנה הקיץ למדתי מפי תמר שמיר, רכזת המחנה בפורום המשפחות. המחנה יימשך שמונה ימים, וישתתפו בו 50 נערות ונערים, בני 14 עד 18, מחציתם פלסטינים ומחציתם ישראלים. המחנה הוא דו-לשוני (ערבית ועברית), ומלווה בתרגום סימולטני, כך שכל חניכה וחניך יוכלו להתנסח באופן חופשי בשפת אימם.

המדריכות והמדריכים במחנה הקיץ הם מעל גיל 18 משני העמים, בוגרי תוכנית YAP, "מנהיגים צעירים למען השלום", של פורום המשפחות.

פעילות במחנה הקיץ של פורום המשפחות השכולות (צילום: באדיבות פורום המשפחות)

מרכיב ייחודי בתוכנית מחנה הקיץ הוא סדנאות הבישול. מזון והכנת מזון, שהם צורך ראשוני אצל כל בני האדם, מהווים גורם מקשר ובסיס מצוין למפגש בין הישראלים לפלסטינים במחנה. היוזמה מופעלת על ידי תוכנית המלגות Peace by tourism, אשר מעניקה מלגות לישראלים ולפלסטינים בוגרים ללמוד יחד לתואר ראשון במסעדנות, בבית הספר הקולינרי Paul Bocuse בליון, צרפת.

בין היתר, מגיעים סטודנטים של התוכנית לישראל, ומעבירים סדנאות בישול מקצועיות לחניכי מחנה הקיץ. בשיא התוכנית, מכינים החניכים ארוחת שף לאימהות שלהן, שבאות להתארח במחנה.

מלבד זאת, תוכנית מחנה הקיץ כוללת מפגשי היכרות ודיאלוג, וכן פעילות קיט ונופש כבכל קייטנה אחרת: בריכה, משחקים, ערבי תרבות וכדומה.

המטרה: שלום ופיוס

פורום המשפחות השכולות נוסד ב-1995, ומאז מפעיל מגוון תוכניות למען שלום ופיוס. יובל רחמים, המנכ"ל המשותף של הפורום, מסביר כי במפגשים בין ישראלים לפלסטינים שחוו שכול במשפחותיהם, הם נמנעים מהשוואה או דירוג של השכול. השיחה אינה על נסיבות המוות של קרוב המשפחה שאיננו, אלא על הכאב של זה הנוכח והזוכר.

לתפיסתו של רחמים, הכאב על אובדנו וחסרונו של קרוב המשפחה המת הוא פצע שאינו ניתן לריפוי. הכאב האנושי הזה הוא אוניברסלי, ומשותף לכל מי שאיבד קרוב משפחה, ללא קשר ללאום ולנסיבות. בפני מי שחי עם השכול עומדת הבחירה אם לנתב את הכאב לנקמה או לפיוס; אם להעדיף עתיד של שלום ודיאלוג, או כזה של מלחמה ואלימות.

מכאן שכל השוואות הדם שמופצות בידי המתנגדים לפעילות הפורום – כגון הטענה שמתינו הם גיבורי מלחמה ומתיהם הם מחבלים – הן השוואות שאינן בסדר היום של הפורום. הפורום, כאמור, עוסק בכאב – ובבחירה שבעקבותיו.

אלימות ואיומים מצד חברי הכנסת

מחנה הקיץ של פורום המשפחות יופעל השנה בפעם ה-18, והוא מעולם לא נדון בזירה התקשורתית, ודאי לא בהיקף האלימות והשנאה שהופנתה כלפיו בשבוע האחרון. אלא שהשנה השכיר פורום המשפחות את מתקני כפר הנוער בן שמן, ואף שחניכי הכפר בחופשת קיץ וכלל לא מיועדים להשתתף במחנה, דאג מישהו לפרסם את דבר קיומו.

שי גליק, מנכ"ל ארגון "בצלמו", טען במכתב לוועדת החינוך של הכנסת, בין השאר, שמחנה הקיץ מהווה סיכון ביטחוני. בני הנוער הפלסטינים שישתתפו במחנה הקיץ יקבלו "את קודי הכניסה והשערים ונקודות התורפה של המקום", מידע שהוא "חיוני מאין כמוהו למחבלים", דבר שעלול להסתיים "בפיגוע מיקוח בכפר הנוער ממידע זה".

הטיעון המופרך הזה מנסה להמציא הסבר רציונלי להתנגדות האמוציונלית העמוקה לעצם קיומו של מפגש בין העמים, ולפוטנציאל הפיוס שבו. אפשר להניח שבוגרי מחנה הקיץ, פלסטינים וישראלים, ימצאו לעתיד דרכים אחרות לבטא את עצמם מלבד איבה וטרור. הרעל החברתי יישאר כל כולו מנת חלקם של המתנגדים מימין.

איים לפוצץ את הקייטנה. ח"כ אלמוג כהן מעוצמה יהודית (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

לנוכח ההתנגדות, עלה הנושא השבוע לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. כבר בפתיחה הצהיר היו"ר ח"כ יוסף טייב (ש"ס) שחללי הפלסטינים "ברוב המקרים מדובר אכן במחבלים", ועל כן "הפעילות הזאת היא פסולה". זהו שקר, שכן אין מדובר במחבלים – גם לא במיעוט המקרים.

במהומה ובצעקות שליוו את כל משך הדיון, הוסיף טייב שהוא לא מוכן לשמוע את המילה "כיבוש" בחדר הוועדה, שכן "הכיבוש לא קיים". מכאן הדברים עוד הידרדרו.

ח"כ חנוך מילביצקי (הליכוד) טען שלא יכול להיות שכול משותף בין "מחבלים מרצחים ובני משפחותיהם" ובין חללי צה"ל, ולכן איים באופן ישיר על מנכ"לית כפר הנוער: "הממשלה תהייה פה תקופה, וגופים שיפעלו בדרך הזאת, אנחנו נדאג טוב טוב לבדוק את כספי הציבור שמגיעים אליהם".

ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) הבטיחה למנכ"לית הכפר: "נרדוף אתכם" ואת כל מי "שיארח את הפורום הנבזה הזה שמשווה בין שכול של חיילים ואזרחי המדינה לשכול של מחבלים". עלה על כולם ח"כ אלמוג כהן (עוצמה יהודית), שצרח: "אני מגיע ליום הראשון של הקייטנה ומפוצץ לכם אותה".

עמדת הימין – שנאה ומלחמה לתמיד

בתוכנית "אזור בחירה" (רשת 13), הקשה רביב דרוקר על ח"כ מילביצקי, ועימת אותו עם העובדה שאין בין חניכי מחנה הקיץ הפלסטינים קרובי משפחה של מחבלים (מהדורת 19 ביוני, החל מדקה 11).

ח"כ מילביצקי נדרש אם כך להסביר את התנגדותו ללא שקרים של הסתה. הוא אמר: "הבעיה שלי מאוד פשוטה […] אין שכול משותף. יש חללי מערכות ישראל ויש אויבים", ובהמשך הבהיר: "אויבים שקמים לכלותינו ולגרש אותנו מהארץ".

השקפת העולם הימנית, כך ניתן להבין מדבריו, נשענת על תפיסת הערבים כאויב נצחי, ועל חיי שנאה ומלחמה אינסופיים. העובדה שלפני 75 שנה ישראל ניצחה במלחמה וגירשה את הפלסטינים מהארץ (במעשה, ולא רק כאיום), אינה מקטינה את פחדיו של ח"כ מילביצקי מאיום הגירוש המדומיין.

מכאן ניתן להבין שמחנה הקיץ של פורום המשפחות חותר תחת יסודות השקפת העולם של הימין. אם בני הנוער מתחנכים לעתיד של הידברות ושלום, עלולה האג'נדה של היהודי כקורבן האולטימטיבי והפלסטיני כרשע האיום להימחק מהעולם. מה שהשמאל רואה כתקווה, הימין רואה כאובדן דרך.

ואכן, התקווה שמשמאל נשמעת חדה ובהירה בסיכום של אחד מהמדריכים הישראלים, שהשתתף במחנה הקיץ של 2018 (מתוך דו"ח משוב פנימי של פורום המשפחות):

"עבור רבים מבני הנוער הישראלים, זו הפעם הראשונה שהם פוגשים פלסטינים, והם לא יודעים הרבה על חיי היומיום בפלסטין. הם הבינו שהצד הפלסטיני רוצה הכרה בסבל, ולהרגיש שרואים אותם. זה מצב מאוד מורכב – להכיל ולהיות אמפתי לצד השני מבלי להרגיש באשמה.
בני הנוער לא בחרו להיוולד למצב הזה, הם לא יכולים לתקן את העבר, אבל הם כן יוכלו לפעול לשיפור ההווה והעתיד".