למה הוא לא רצח קודם את עצמו?

כותבת אורחת: ברוריה עמאר

אנחנו חיים בגן חיות ענק, ג'ונגל אינסופי סביב קרבנות ותוקפים וקרבנות של קרבנות  ודם. המון דם. דם באילת, דם ברמלה, בת ים, דם בכל מקום. דם של נשים רגישות וחכמות, דם שיכל להביא ילדים לעולם ולהפוך אותם למאושרים, דם של הורים שסחבו וגידלו את הבנות וכיסו אותן בלילה, ולפעמים אפילו חיתנו אותן עם האדם הלא נכון. המון דם. שחור משחור.

נסו להסתובב פעם עם התחושה הזו שאף פעם לא תדעי אם הגבר שאת חיה לצדו יסיים את חייו אחרייך, איתך, או רק את חייך, התחושה נוראית. אומרת לכם.

אל תפטרו את עצמכם מלחשוב על מה שקרה באמצעות תירוצים, אמירות על פגיעת נפש, או על כך שהרוצח היה קרבן בעצמו. אל תמשיכו הלאה. לא. הם אנשים רגילים. הם חיו בינינו. הם שידרו ברדיו מוכר וידוע, או עבדו במכולת או לימדו באוניברסיטה.

> מה מעסיק את ארדן ונתניהו בזמן שנשים נרצחות?

אודליה בכר ז"ל

קצת מוזר לחשוב שנשים בימינו הן כל כך חסרות הגנה. כאילו לא עברנו את ימי הביניים. תחושה קשה של חוסר אונים כשאת הולכת ברחוב, כשאת עולה על מונית, כשאת יושבת עם המרצה באוניברסיטה, כשאת עובדת במשרד פרסום, ועוד חרדי, כשאת עם בן הזוג שלך באילת.

אבל הדם שזורם על פני האדמה הוא הדם שלי, שלך, של אחותך או אמא שלך. והוא אדום וזועק, ונעדר חיים לנצח.

***

אתמול עליתי במעלית. זו הייתה שעת לילה מאוחרת בבניין גבוה. נכנס איתי גבר ומיד הצטנף בפינת המעלית. אתם חושבים שהוא פחד ממני? לא.

אבל הוא הגבר האידאלי. אני לא מכירה אותו אבל יודעת שהוא הבין שבאותו רגע התפקיד שלו מסתכם בלעמוד בצד. להבהיר לי בתנועות גוף סמויות ובשקט מוחלט שהכול בסדר, שהוא בסדר, שהוא שפוי ושהוא לא רוצה לאנוס או לרצוח אותי. נרגעתי.

כל כך הערכתי אותו ברגעים האלה. לפעמים בלי לעשות כלום-אתה עושה הכל. ויודעים מה? אם אתם לא יודעים מה לעשות, פשוט אל תעשו. אם אתם לא בטוחים שזה נכון, אל תעשו. אנחנו נסתדר לבד, כמו בכל מקום, כמו בכל זמן, כמו בכל מצב. ואם בכל זאת אתם רוצים לעשות משהו, תחשבו איך הייתם רוצים שיתנהגו אל האשה היפה שלכם, אל הילדה היקרה שלכם, אל אמא שלכם.

***

אודליה בכר זיכרונה לברכה.

אני לא מאמינה שהוספתי לה את ה"טייטל" הזה. אודליה, ילדה קטנה מבית טוב, שאהבה את האחיינים שלה מאד. היו לה חברות והיו לה חלומות ועיני שקד גדולות אשר נפגשו, לרוע מזלה, עם ברוך אינדיג. ואולי הכול היה טוב ויפה, עד שברוך הפך להיות רוצח. ואודליה כבר לא פה. יש לה אחיינים שאוהבים אותה, והורים שמסרו נפש למענה. והיא כבר לא פה.

אומרים שגם הוא קרבן, שהוא לא אשם. אז למה הוא לא רצח קודם את עצמו? למה?

נשים, עכשיו תורנו. בואו ניקח לנו כח, מגיע לנו. בואו נתעצם, בואו נהיה מודעות לעצמנו, בואו נדייק את הסביבה שלנו. וגברים, אתם, תתנו לנו גב, בשקט, בלי לדבר או להכריז, תהיו שם מאחורה, כמו מגן אנושי שקט אך מועיל, כמו האיש מהמעלית אתמול בלילה. תהיו בני אדם.

בשביל אודליה.

ברוריה עמאר היא ממייסדות תנועת "תור הזהב" ומכרה של משפחת בכר ואודליה ז"ל.

אודליה בכר ז"ל היא אחת מ-17 נשים וילדים שאיבדו את חייהם מתחילת השנה בעקבות אלימות מגדרית. במוצאי שבת יערכו בחיפה, בגליל העליון, בעפולה, ירושלים ותל אביב עצרות מחאה נגד רצח נשים. פרטים כאן.

> חשיפה: מאז נחקק החוק נגד אפליה במועדונים הוגשו אפס כתבי אישום