עסקי אוויר בשווי מיליארדים מתחת לרדאר
ישראל רוכשת מארה"ב בסכומי עתק מטוסים שתפקודם מוטל בספק, כדי שזו תבטיח לה בתמורה "עליונות צבאית" על שכונתיה, כלומר ייצור של נשק נוסף. זה משרת את האינטרסים של ייצרני הנשק ובעלי ההון, אבל מה עם האינטרסים שלנו, האזרחים?
כותבת אורחת: אלישה בסקין
בשבועות האחרונים מטוס החמקן F35 עולה לכותרות כמעט מדי יום. על הפרק, רכישה של טייסת שנייה של מטוסי החמקן F35, המטוסים היקרים והמתקדמים ביותר של הפנטגון. עלות פיתוח המטוס נאמדת בכ-4 מיליארד דולר, ועלות הפרויקט, כולל תחזוקה, נאמדת בכטריליון וחצי דולר. המטוס מיוצר על ידי לוקהיד-מרטין, יצרנית הנשק וספקית השירותים הצבאיים הגדולה בעולם, יחד עם ספקית המנועים פראט אנד ויטני. הטייסת הראשונה (19 מטוסים) שנרכשה על ידי ישראל עוד לא נחתה, אולי היא תגיע ב-2016.
הכותרות האחרונות התמקדו במכלול שיתופי הפעולה בין לוקהיד-מרטין לתעשיות הצבאיות בישראל סביב מטוס החמקן. התעשייה האווירית מייצרת את הכנפיים, אלביט מייצרת את הקסדה, תדיראן מייצרת מגבר, "סימיגון" מפתחת תוכנה למאמני טיסה, ALD מייצרת תוכנה לדיווח על תקלות, כבירן אחראית ליציקות עבור גוף המטוס ועוד ועוד.
מה שפחות מדברים עליו הוא שהעסקאות האלה בין חברות הנשק הן הסיבה האמיתית לכך שהוחלט לרכוש את הטייסות היקרות מלכתחילה. ועוד משהו – המטוסים לא עובדים.
מאז תחילת פרויקט החמקן ב-1996 התגלו אין-ספור בעיות ותקלות בפיתוח ובמימון המטוס. מבקרי הפרויקט מצביעים על עיכובים בזמנים, ועל מחיר שעלה ביותר מ-50 אחוז מאז שהפנטגון נתן אור ירוק לפרוייקט. דו"ח של משרד ההגנה האמריקאי מ-2014 מעלה שאלות בנוגע לטכנולוגיה, לתחזוקה ולאמינות המטוס ומעיד על "ביצועים בלתי קבילים" בתוכנה של מטוסי הקרב. מבקר הפנטגון הוסיף ואמר שנמצאו לא פחות מ-363 בעיות בעיצוב ובייצור של החמקן. כמו כן, גם היכולות החמקניות של המטוס מוטלות בספק כיוון שמאז תחילת פרויקט היצור פותחו טכנולוגיות חדשות שיכולות לזהות את המטוס.
> האקדח לא על שולחן המטבח: פחות נשק בבתים, יותר ביטחון
מטוס F-35. הביצועים מוטלים בספק (Tiger 2000 CC BY-NC 2.0)
למרות כל אלה, ולאחר שנים של משא ומתן, הצהירה ישראל כי היא תרכוש טייסת של 19 מטוסים במחיר של 145 מיליון דולר ליחידה. הסכם הקנייה יעלה 2.75 מיליארד דולר, אבל סכום זה לא כולל חלפים, סימולטורים, תשתיות ומערך תחזוקה היקפי, ולכן הרכישה תנתב את מרבית כספי הסיוע הצבאי האמריקאי (3 מיליארד דולר בשנה) למטרה זו למשך עשור. משמעות ה"רכישה" היא למעשה שארה"ב מסבסדת את לוקהיד-מרטין ואת פרויקט החמקן דרך השוק הישראלי, וישראל תצטרך לרכוש מארה"ב את כל הציוד הנדרש כדי לתחזק ולהפעיל את המטוסים בעתיד.
בשירות קידום המכירות האמריקני
מכיוון שהחמקן עדיין בתהליך פיתוח ואינו מוצר מוגמר, לארה"ב יש אינטרס מיוחד למכור לישראל את המטוסים, וזאת כדי לעודד מדינות אחרות לקנותם וכך להוזיל את מחיר הייצור עבור ארה"ב ולוקהיד-מרטין. הבטחה ישראלית לרכוש את המטוס היא קריטית, ראשית בגלל המוניטין הביטחוני של ישראל, ושנית כיוון שאף מדינה אחרת לא התחייבה לקנות את המטוסים לפני כן. כחלק מהעסקה הבטיחה ארה"ב שאם ישראל תקבל את מטוסי החמקן, תרכוש ארה"ב בתמורה ציוד בסך 4 מיליארד דולר מהתעשייה הצבאית הישראלית. ההימור של ארה"ב התברר כמבטיח: לאחר שישראל הסכימה לקבל את המטוסים הצטרפו אליה איטליה, הולנד, קנדה, טורקיה, נורבגיה ודנמרק, אם כי חלקן כבר נסוגו מההסכם בעקבות סיבוכים.
סיפור האף-35 מספק חלון הצצה ליחסים בין ארה"ב לישראל, המתוארים לעתים כיחסי תלות חד-צדדיים של ישראל בארה"ב. אולם התמונה המצטיירת מעסקת החמקן היא דווקא של יחסים הדדיים. חלק מההסכם בין המדינות הכולל את הסיוע הצבאי האמריקאי גם מכיל הבנה נוספת, שארה"ב מחויבת לספק לישראל יתרון צבאי על שכנותיה, כלומר לוודא שלישראל יהיה תמיד את הנשק והטכנולוגיה המתקדמים ביותר.
אלא שבחלק מהמקרים, כמו בסיפור ה F35, הבטחה זו יכולה לפעול כמלכודת. לאחר שלא עלה בידי ארה"ב לייצא את המטוס לעולם בגלל עלותו הגבוהה והפגמים הטכניים, היא הצליחה "להפיל" את המטוסים על ישראל, בטענה שאם ישראל תסרב לרכוש את המטוסים, ארה"ב לא תתחייב עוד להבטיח את יתרונה הצבאי האיכותי של ישראל. ארה"ב מקדמת את מכירותיה בעולם תוך "דחיפה" של ציוד אמריקאי לשוק הישראלי דרך לחץ פוליטי. כפי שאמר בכיר בתעשיות הביטחוניות בראיון לעיתון "הארץ: "ארה"ב אומרת למעשה: 'אנחנו נותנים לכם את הטוב ביותר שאנחנו יכולים. אם אתם לא לוקחים, אנחנו לא מחויבים ליתרון צבאי איכותי גם בנושאים אחרים".
מהצד הישראלי, כספי הסיוע "משחררים" סכומים גדולים מתקציב הביטחון לרכישות אחרות, והעסקה בסופה מכניסה סכומים גדולים לתעשיות הצבאיות הישראליות, כפי שמצוין בהסכם. במילים אחרות, ארה"ב מלעיטה את ישראל בנשק בתמורה לייצור של עוד נשק, וכל זאת מבלי לבחון את ההשפעות הביטחוניות ארוכות הטווח על האזרחים, המשלמים את המחיר הגבוה ביותר על מרוץ החימוש הזה.
בחודש שעבר הושק קמפיין "חמושים – מחיר התעשיות הצבאיות בישראל". מטרת הקמפיין היא לעורר שיח ציבורי ביקורתי על התעשיות הצבאיות: כמה הן עולות, מי מרוויח מהן ומי משלם את המחיר. סיפור החמקן הוא עוד דוגמא לאינטרסים כלכליים צרים שלא לוקחים בחשבון את טובת הציבור ואשר נועדו לשרת קבוצה קטנה של בעלי הון, המרוויחים מעסקאות רכש שכאלו. אנחנו מקוות שהקמפיין יעודד אזרחים ואזרחיות לשאול שאלות על אופן קבלת ההחלטות בדרגים בכירים בצבא ובמערכת הביטחון, שעוברות מתחת לרדאר.
אלישה בסקין היא רכזת קמפיין "חמושים"
> הוכח בשדה הקרב: קמפיין חדש מבקש לחשוף את תעשיית הנשק בישראל
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
