newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא רק צדק; תנועת "מי טו" צריכה גם חמלה

התנועה הנוכחית שבה נשים נלחמות באומץ למען מציאות אחרת מעוררת כבוד והשתאות. אלא שבדרך, אנחנו נדרשות לא פעם לאטום את הלב כלפי מי שנאלץ להתמודד עם הכללים המשתנים. דוקא כשהצדק עומד לצדנו בצורה כל כך ברורה ראוי שנזכור: כל אדם ראוי לחמלה

מאת:

כותבת אורחת: יסמין הלוי

בעקבות התאבדותו של בועז ארד, הפיד הפמיניסטי שלי דיכא אותי עד כדי מועקה של ממש. ולא כי אין צדק בדברים שנאמרו, אלא כי באופן סימפטומטי משהו, אני רואה חברות למאבק החשוב מאין כמותו שמתחולל עכשיו נופלות לבורות טובעניים ובוגדניים.

נוכח התנועה שקורית עכשיו, אני נמלאת תודה ופליאה. זו תנועה של נשים אמיצות שלא שותקות עוד, שחוקרות וחושפות, תנועה של תעוזה ותקווה ושל אומץ לראות את השיטה מתחת ומאחורי ומעל לכל המקרים הפרטיים שספגנו במשך ההיסטוריה. אני משתאה ומעריצה את הביטחון לדמיין עולם אחר, שבו אפשר לצפות מגברים שלא יהיו חארות, ועד שזה יקרה – פשוט לדרוש את זה. זה מטלטל ומדהים, מעצים וגם מפחיד.

בתוך כל זה, רבות נגררות לבינאריות לא מועילה, שמשקפת בעיניי את האקלים הציבורי בישראל בכלל: יש מקום לשני הפכים וזהו, לא רק בדעות אלא אפילו ברגשות, ומי שלא מיישרת קו עם נהמת הלב הזאת מוקעת ומגונה ולא פעם גם מתנפלות עליה.

> בועז ארד והגברים של אתמול

השיח המדכא שהתחולל בעקבות התאבדותו. בועז ארד (עבודתו של בועז ארד, מתוך ויקימדיה)

לא משאב מתכלה, חמלה

אני רוצה לדבר על חמלה – שהיא משאב נדיר בכל מקום, ובמלחמת הקיום הישראלית עוד יותר. אני רואה המון פעילות מהממות ורהוטות וגם מעודדות מהיציע שאוטמות את לבן בשם הצדק. בפסקנות נחרצת הן מחליטות ומכריזות בקול גדול למי הן יחלקו את החמלה שלהן, מי ראוי לה, בשם הצדק. ובכן, חברוֹת, זו איננה חמלה; זו הזדהות. הזדהות וסולידריות הן מכשיר חשוב ומרכזי במאבק, אבל זו בעצם חוכמה מוגבלת. הרי חמלה היא בדיוק מה שדרוש לנו כשאיננו מזדהות עם מישהו, כשזה לא הצד שלנו בסיפור.

כל אחד ראוי לחמלה; זה אנחנו שקשה לנו כל כך לתת אותה, כאילו שהיא תיגמר, או תטיל חלילה צל על הצדק, כאילו שחמלה היא חולשת הדעת. אבל זו טעות. עם חמלה אפשר להיאבק למען הצדק, לרצות לתקן את העולם, להזדהות עם החלשים, להאמין תמיד לכל הנשים ולעמוד לצדן, להילחם במנגנוני הכוח של הגברים, לחשוף אותם בעיקשות, גם לנשל אותם אנשאללה מכוחם המשחית, כל זאת בלי לאבד את היכולת לראות איך הם חווים את המצב החדש הזה שבו הממזרות שינו את הכללים. חמלה היא להיות מסוגלת להצטער בשבילם, לחוש בכאבם, בקלונם, בטרגיות של המצב הזה בשבילם, בלי לוותר על המטרה. לא תמיד יש לנו חמלה, ולא קשה להבין את זה: הרי יש כאן כעס עצום על כאב מצטבר של אלפי שנים והוא מבקש לראות את אור היום. אבל לא צריך להגיע עד כדי נחירת בוז וביטול נוכח מקרים טרגיים שמאבק – כל מאבק, מוצדק או לא – עלול לגבות.

נסו להיזכר לרגע מה קורה כשאיזה שמאלני מחצרץ בצדקנות על משפחה של מתנחלים שנהרגה בפיגוע, ומצהיר בחדווה שהוא "לא שוכח לצד מי הוא עומד". אולי חלק מהדברים האלה נכונים; הרי גם משפחה כזאת היא קורבן של החלטות בלתי מוסריות שהיא קיבלה. ובכל זאת, זה מגוחך ועלוב וחסר לב. דברים נוראים קורים גם לאנשים שאנחנו לא מסכימות איתם, וסבלם של מתנחלים אף הוא אמיתי. בי ובשכמותי מוטחת לא אחת דווקא ההאשמה שאיננו חשים חמלה לכאב, לפחד ולאבל של אנשי המיינסטרים הימני, שמבחינת פעילות אחרות – לפעמים ממש אלו שאטמו כך השבוע את לבן – הם הורים ואחים, שכנים וחברים אהובים ומוערכים. שם השפה המתריסה שלנו נתפסת לא פעם כטקטיקה עקרה.

> בלבול השפות בין מורה לתלמידה הוא הרבה מעבר לשאלת יחסי מרות

זו כבר מהפכה של ממש. קמפיין metoo (תמונה: אתר פיקסביי)

עם חמלה אפשר להיאבק למען הצדק, לרצות לתקן את העולם, להזדהות עם החלשים, להאמין תמיד לכל הנשים ולעמוד לצדן. קמפיין metoo (תמונה: אתר פיקסביי)

לרגע בנעליו

עכשיו, אני גיבורה קטנה מאוד בכל מה שקשור לחמלה. הצדקנות שלי לא פחותה משל אחרות (טוב נו, אולי נשחקה קצת עם הגיל), גם ההזדהות שלי באה לא פעם עם חוסר סבלנות ליללותיהם של קוזקים נגזלים. אבל לעולם לא אוקיע מישהי שניסתה, או הצליחה, להיכנס לרגע קט לנעליו של הצד השני, ולעולם לא אאשים אותה שעברה לצד של הרעים, או במשת"פיות, או בניטרליות פריבילגית של ליברלים או ברוחניות שטחית. הניגוד הזה בין חמלה לצדק הוא מזיק, ביטוי של חשיבה גברית וימנית דבילית ומוגבלת שסוללת את הדרך לשלילת כל מיני זכויות ולדה-הומניזציה, כפי שאכן נפוץ בישראל. אם החמלה לא יכולה לדור יחד עם הצדק, סופנו שנדיר מהמאבק גם נשים שגדלו בתקופה שונה או באקלים שונה, שגם אם הן שמחות ומברכות על מה שקורה, המשק הפסיכו-סוציולוגי שלהן – שלנו – לא תמיד מדביק את הקצב.

המאבק שלנו רק בתחילתו, ואני צופה שהוא יהיה ארוך ומסובך. הרי הגברים נמצאים בכל מקום, גם הם הורים ואחים וחברים, חלקנו אפילו מוצאות אותם בבוקר במיטה! מי שחושבת שאפשר לעשות מהפכה רק עם פרחים ואנרגיות דווקא כן לוקה לדעתי ברוחניות מנותקת, אבל זו בדיוק הסיבה שחיוני בעיניי שתהיה במאבק הזה גם חמלה. אני מאחלת לנו שנצליח להתעכב רגע ולחוש צער, אולי להתחרט ולבקש סליחה, על מקרים שיוצאים משליטה ועל הטעויות, שעוד יבואו, וחלקן אולי בלתי נמנעות. אני מקווה שנצליח להתבונן בתהליכים בזמן שהם קורים, לזהות השפעות לא רצויות ולתקן תוך כדי. שנזכור להגיב מתוך הלב בלי להתפשר על ההמשך, ושנניח לעצמנו לראות לרגעים קצרים את שני הקטבים של הסיטואציה, בלי לפחד שאיבדנו את הדרך. כשהצדק באופן מובהק כל כך לצדנו ואנחנו רבות כל כך, זה רק יועיל.

יסמין הלוי, פמיניסטית ואזרחית מודאגת, בחופשה מהמזרח התיכון.

> "הרגשתי שבורה ומרוסקת": צעירים מעזה מגיבים לעדויות שוברים שתיקה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

יכולות דיבור והבנת הנשמע, כמו גם שאר היכולות הבין-אישיות, כלל לא נבדקות במבחנים החיצוניים. הורים ותלמידה בדרך לבית הספר (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

המיומנויות החשובות ביותר הן בדיוק אלה שלא לומדים בבית ספר

מחקר חדש מצא כי המיומנויות הנחוצות ביותר בשוק העבודה הישראלי הן תקשורת בין אישית וחשיבה ביקורתית. גם משרד החינוך עצמו הגיע למסקנה דומה בעבר, אלא שעומס ההוראה והדרישה לעמוד במבחנים חיצוניים לא מאפשרים את יישומה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf