לא עוד אזרחי המדינה; מעתה אמרו "אזרחי עם ישראל"

בפעם הראשונה שחברת הכנסת העתידית מאי גולן (הליכוד) אמרה בעימות מול גדי יברקן, חבר הכנסת העתידי מטעם כחול-לבן, בתוכנית "החדשות עם יעקב אילון" בערוץ 13 את הביטוי "אזרחי עם ישראל", חשבתי שנפלט לה, שהתבלבלה. אבל אחרי שחזרה על הביטוי פעם נוספת, הבנתי שזאת לא טעות בכלל.

מאי גולן קנתה את פרסומה במאבק נוטף השנאה והגזענות שהיא מנהלת מזה שנים נגד מבקשי המקלט, "מסתננים", בלשונה, באזור דרום תל-אביב. היא מתהדרת בתואר "פעילה חברתית", ועל גב התואר הזה אף זכתה בכרטיס הכניסה לכנסת מטעם מפלגת השלטון, במשבצת הצעירים. בעבר התמודדה לכנסת מטעם רשימת "עוצמה לישראל", שלא עברה את אחוז החסימה.

על אף שעומק הגזענות האידיאולוגית של גולן לא חדש לי, משהו בכל זאת תפס אותי בביטוי הזה שלה, "אזרחי עם ישראל". בשמיעה ראשונה, יש בו משהו כמעט נלעג, לבטח עילג. במחשבה שניה, הוא מבטא תפיסת עולם קוהרנטית מאוד, ומבעיתה לא פחות.

בעולם של מאי גולן, המושגים אזרחות או מדינה לא באמת קיימים. אין מדינת ישראל. יש רק עם ישראל. ובני הגזע העליון שייכים לעם הזה, בלשונה "אזרחים" שלו, ואלה שלא שייכים פשוט אינם. או לא צריכים להיות. כי אזרחות אחרת שאינה שייכת לעם ישראל פשוט איננה קיימת, ותכליתה היחידה של המדינה היא לשרת את העם. עם ישראל, כמובן.

גולן איננה היחידה שמוחקת במתכוון את ההבדל בין שני המושגים האלה; המרת מושג האזרחות או צמצומו לגבולות "עם ישראל" הוא אחד הכלים הרטוריים המרכזיים אצל נתניהו עצמו. אחרי נצחונו בבחירות האחרונות הוא הכריז כי הוא "גאה שעם ישראל נתן בי אמון בפעם החמישית". לא אזרחי המדינה, אלא "עם ישראל".

האמירה הזו של נתניהו כמובן טבעית ואף מתבקשת מפי אדם שרואה בהשתתפות של האזרחים הערבים בהליך הדמוקרטי איום שיש להסית נגדו בפראות, וגם לא חורג באופן משמעותי מהדיון הפנים-יהודי שגבולותיו מכתיבים באופן גורף את גבולות הלגיטימיות של השיח הפוליטי בישראל. יש משהו כמעט מדבק בשפה הזו; בדיון מול מאי גולן, גדי יברקן הביע חלחלה כנה משיח השנאה האנטי-דמוקרטי שלה ואמר כי בכוונתם, הוא וחבריו מכחול-לבן, "לשרת את אזרחי מדינת ישראל מהאופוזיציה" ואחר כך אמר כי "אף אחד לא נלחם למען אזרחי מדינת ישראל". אבל שני משפטים מאוחר יותר, גם הוא כבר תיקן את עצמו: "אנחנו הולכים לייצג את עם ישראל מהאופוזיציה", הבטיח.

אפשר לייחס את הרטוריקה הזו לפופוליזם פוליטי שמבקש לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר של מצביעים פוטנציאליים, אבל היא משקפת משהו עמוק ומסוכן מזה. הרטוריקה הזו משקפת מציאות שבה המדינה עצמה, מאז היווסדה, לא רק נמנעת מלעשות הבחנה בין שיוך אתני לבין אזרחות, אלא מטשטשת ומוחקת את ההבחנה הזו מעצם ההגדרה הבסיסית שלה כמדינת העם היהודי, ושלו בלבד. אם המוסד האזרחי הזה, הקרוי מדינה, שייך לעם היהודי בלבד, מובן שאזרחיו הם "אזרחי העם היהודי" ולא אזרחי מדינת ישראל. גולן לא המציאה את האנומליה הזו. היא נולדה וגדלה לתוכה, ולא מכירה בכלל הבנה אחרת של מושג האזרחות.

במובן מסויים, זה אולי הביטוי הקולע ביותר של פרדוכס "היהודית והדמוקרטית" ששמעתי עד כה. ב"יהודית והדמוקרטית" אין אזרחי מדינה. יש אזרחי עם. מי שרוצה להמשיך ולהחזיק בזיהוי המוחלט בין המדינה לבין העם, כדאי שיודה בזה בפה מלא. בדיוק כמו שעושה מאי גולן.