newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כששלום העולם עומד מנגד, האינטרס הציבורי קודם לחיסיון הרפואי

הופעתו המבולבלת של הנשיא ביידן בעימות מול טראמפ הזינה את חרושת השמועות באשר למצבו הבריאותי, בעוד רופאיו מסרבים למסור מידע עדכני. ספקולציות דומות ליוו את שנות כהונתו האחרונות של פרנקלין דלאנו רוזוולט. כדאי להיזכר איך זה נגמר

מאת:

ספקות כבדים לגבי יכולתו של הגבר בן ה-81 להנהיג את העולם החופשי. נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן (צילום: Adam Schultz פליקר)

ההופעה של הנשיא ג'ו ביידן בעימות הראשון במירוץ לנשיאות הכתה בהלם צופים רבים בארה"ב ובעולם. גוון הקול, הגמגום, המשפטים חסרי הפשר, קטיעת רצף המחשבה, קיפאון חולף – כל אלה נטעו בלב רבים ספקות כבדים לגבי יכולתו של הגבר בן ה-81, רב הניסיון ועטור ההישגים, להנהיג את העולם החופשי בשעות קשות אלה.

רבים וטובים, בעלי מקצוע ומומחים לכל עת, הציעו השערות לגבי מצבו הרפואי של הנשיא: דמנציה מתקדמת, פרקינסון, תופעות לוואי של תרופות נגד הצטננות, ועוד היד נטויה. אך הנשיא ודובריו מתעקשים כי מדובר בערב אחד כושל של אדם הכשיר למלא את התפקיד הקשה בעולם בארבע השנים הבאות. ורופאו שותק, דוחה על הסף פניות של אנשי מקצוע הדורשים הסבר מדוע לא ערך עד עתה ואינו מוכן לערוך מבחן נוירו-קוגניטיבי.

בפברואר פרסם הרופא האישי של ביידן, קווין אוקונור, את הדו"ח הרפואי על מצב בריאותו של הנשיא. הדו"ח, על פי עדותו של אוקונור, הוא סיכום של חוות דעת של מומחים מתחומים שונים, ופרופסורים בכירים מבית החולים המסונף לאוניברסיטת ג'ורגטאון. לאחר פירוט המחלות שמהן סובל והתרופות שאותן נוטל, שאינן חריגות לאדם בגילו, סיכם רופא הנשיא את הדו"ח במלים הבאות: הנשיא ביידן הוא גבר בן 81 פעיל וחזק, אשר מסוגל לבצע בהצלחה את כל קשת התפקידים המוטלים עליו כנשיא. מאז פרסום הדו"ח ב-28 בפברואר, לא נמסר כל מידע היכול להצביע על שינויים במצב בריאותו של הנשיא.

כדי לקבל רמז על מה שכנראה מתרחש בחדרים הסגורים של הרופאים המעורבים ולשכות הנשיא ועוזריו בשעות אלה ממש, נאיר בזרקור את השנה האחרונה לחייו של פרנקלין דלאנו רוזוולט (1882-1945), אחד מגדולי הנשיאים של ארה"ב.

ביולי 1944 דיווח רופאו האישי של רוזוולט, אליסטייר מקינטר, לאזרחי ארה"ב כי הנשיא הוא גבר בן 62, בריא ונמרץ, הכשיר לחלוטין למלא את תפקידו. כמה ימים אחרי כן הסכים רוזוולט להיעתר לצירי הוועידה של המפלגה הדמוקרטית, אשר בחרו בו ברוב גדול לתקופת כהונה רביעית. ההכחשה המוחלטת של מחלת הנשיא נמשכה עד יום מותו, ושנים רבות אחריו.

הווארד ברואן, קרדיולוג בכיר מבית החולים בטסדה במרילנד, זומן להתייעצות רפואית ליד מיטתו של הנשיא במרץ 1944, ומאז ליווה אותו בכל אשר הלך עד יום מותו. רק ב-1970, כרבע מאה לאחר מותו של רוזוולט, התפרסמו יומניו של ברואן באחד העיתונים הרפואיים החשובים (Annals of Internal Medicine). להלן כמה פסקאות אשר יכולות לשפוך אור על מצבו של הנשיא "הבריא".

שמועות על מצב בריאותו של רוזוולט נפוצו כבר ב-1936 (תשע שנים לפני מותו). הספקולציות נמשכו במשך כל שארית חייו והגיעו לשיאן לאחר מותו. עד היום הזה, כותב ברואן בפתיחת היומן, לא נמסר ולא פורסם כל מידע על מצב בריאותו ועל האירועים שהובילו למותו. הגיליון הרפואי המקורי של רווזוולט, שהכיל את כל המידע הקליני, נשמר בכספת בבית חולים של הצי בבטסדה, אך אחרי מותו לא ניתן היה לאתרו.

בסיכום הדו"ח כותב ברואן: לחץ דם גבוה תועד לראשונה ב-1937, ועם הזמן נרשמו ערכים קיצוניים. ב-1944 אובחן הנשיא כסובל מאי ספיקת לב. המוות אירע כתוצאה מדימום מסיבי למוח. לא נעשתה אוטופסיה (נתיחה שאחרי המוות), לפי בקשת גב' רוזוולט. בשנה האחרונה לחייו איבד את התיאבון וירד במשקל, נראה כחוש, מותש ועייף ולעתים קרובות קצר נשימה. לחץ הדם הגיע במדידות שונות עד מעל ל-200 סיסטולי. כפועל יוצא, הוא נאלץ לקצר בצורה משמעותית את שעות פעילותו.

בין השאר, מתייחס ברואן לטענות שלפיהן עבר הנשיא כמה אירועים מוחיים קטנים לפני מותו. קלינית, לא היתה עדות לאירוע מוחי, קובע ברואן, הזיכרון לטווח קצר וארוך היה טוב, התנהגותו כלפי חברים וקרובים לא היתה חריגה.

להתייחסות מיוחדת זוכה הנאום לקונגרס ששודר ברדיו לכל רחבי ארה"ב, שבו דיווח הנשיא על ועידת יאלטה. רבים שמו לב כי הדיבור היה מהוסס לעתים, ומפעם לפעם היה אובדן של מלים. כאשר נשאל הנשיא על הנאום, הוא סיפר בבדיחות הדעת כי ברגעים מסוימים חרג מהכתוב ודיבר מהזיכרון, ואז, כאשר חזר להקריא מהכתב, התקשה למצוא את המקום. ברואן מסיים את הדו"ח שלו במלים הבאות: "לעתים קרובות אני תוהה איך היה משתנה מהלך ההיסטוריה אם בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 היו בידינו אמצעים לשליטה בלחץ הדם".

ההכחשה המוחלטת של מחלתו נמשכה עד יום מותו ושנים רבות אחריו. פרנקלין דלאנו רוזוולט

ד"ר פרנק לאהי היה אחד הכירורגים הבכירים בארה"ב, וגם הוא נקרא להשתתף בהתייעצויות הרפואיות שנערכו ליד מיטתו של רוזוולט. יומיים לאחר אחת ההתייעצויות החשובות, שנערכה ב-8 ביולי (לפני כינוס הוועידה הדמוקרטית שהיתה צריכה להכריע בדבר מועמדותו של רוזוולט לנשיאות), כתב לאהי מזכר נוכח הדיווח האופטימי – ויש לומר, המסולף והשקרי – של רופא הנשיא, מקינטיר. להלן עיקרי הדברים:

"אני רוצה לתעד את המידע המשקף את דעתי בנוגע למצבו של הנשיא רוזוולט, כדי להתמודד עם ביקורת שתוטח נגדי בעתיד. ביום שבת, 8 ביולי, לאחר שבדקתי את הנשיא ועברתי על צילומי הרנטגן ועל בדיקות המעבדה שלו, הודעתי לאדמירל מקינטיר כי הנשיא סובל מאי ספיקת לב על רקע לחץ דם גבוה. לפיכך קבעתי כי מצבו הבריאותי לא יאפשר לו להשלים כהונה נוספת כנשיא. אם הנשיא יחליט למרות זאת להתמודד בבחירות, מוטלת עליו האחריות לבחור סגן נשיא המתאים למלא את מקומו במקרה שלא יוכל למלא את תפקידו עד תום הכהונה.

"אני רואה את תפקידי כיועץ למסור את חוות דעתי לרופאו של הנשיא שזימן את ההתייעצות, ולו בלבד, לא ישירות לנשיא עצמו או לציבור הרחב. המזכר שנחתם על ידי ועל ידי מזכירתי כעדה, ייחשף לציבור רק במקרה שמאן דהוא בכל זמן עתידי ימתח עלי ביקורת על כך שלא הבאתי לידיעת הציבור את הממצאים החמורים ואת המסקנות הנובעות מהן".

המזכר פורסם לאחר מאבקים משפטיים ממושכים ביום השנה ה-60 למותו של רוזוולט (10 באפריל 2005).

מחיר שתיקת הרופאים

המלצתו של לאהי לא התקבלה, רוזוולט התמודד בבחירות שהתקיימו בנובמבר 1944, זכה בכהונה רביעית והמשיך לנהל את ענייני העולם עד יום מותו באפריל 1945. מקרה הבוחן לקשר השתיקה של הרופאים הבכירים סביב בריאותו ותפקודו היה בוועידת יאלטה, שנערכה בפברואר 1945 (חודשיים לפני מותו של רוזוולט), שבה נועדו רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין כדי להחליט על ארגון מחדש של אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה.

צ'רצ'יל תלה את תוצאות הוועידה, שבה זכה סטלין להישגים מופלגים על חשבון בעלות הברית, במצבו של הנשיא האמריקאי. כך כתב בכרך השישי והאחרון של זיכרונות המלחמה שלו, שנקרא "ניצחון וטרגדיה": "אנחנו יכולים להבחין בדיעבד בפרצה הקטלנית שנוצרה בין התפוגגות כוחו של הנשיא רוזוולט ובין הגדלת האחיזה של הנשיא טרומן (חודשים אחדים אחרי כן ) בבעיות העולם. בחלל הטרגי הזה, נשיא אחד לא יכול היה לפעול ונשיא אחר לא יכול היה לדעת" (רמז לכך שרוזוולט השאיר את טרומן מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות).

מצבו הבריאותי הקשה של רוזוולט בעת הוועידה, על פי דו"ח ברואן והידע המצוי בידינו כיום על התפקוד הקוגניטיבי של אנשים במצבים קיצוניים של יתר לחץ דם ואי ספיקת לב, כפי שחווה רוזוולט, מאששים את הסבריו של צ'רצ'יל. לאור ההשלכות מרחיקות הלכת של ועידת יאלטה על הסדר העולמי, סביר איפוא להניח כי לשתיקתם של ברואן ולאהי בזמן אמת היתה השפעה גדולה על גורלם של בני אדם רבים.

רופאים לא מעטים אשר מעורבים בהשגחה הרפואית על ביידן מתלבטים בשאלה מה לעשות, לנוכח הפער בין המידע הקליני שברשותם והערכת המסוגלות של ביידן לכהן כנשיא עוד ארבע שנים, ובין המידע שנמסר לציבור על ידי ביידן ואנשיו. עד היום הם נוהגים כמו שנהגו רופאיו של רוזוולט, תוך שהם מצדיקים את שתיקתם במחויבותם המוחלטת לחיסיון הרפואי.

המחויבות של הרופא לא להפיץ ברבים את מה שהוא רואה ושומע במפגש עם מטופליו מופיעה כבר בשבועת היפוקרטס מהמאה הרביעית לפנה"ס, ונותרה על כנה גם באמנה המעודכנת בין מקצוע הרפואה והחברה מ-2002. כדי לזכות באמונם ובביטחונם של החולים, נכתב באמנה, נדרשת הגנה מתאימה מפני חשיפה של כל מידע רפואי על החולה.

אך כותבי האמנה ראו לנכון להוסיף הסתייגות: הרופאים מכירים בכך כי למרות מחויבותם לסודיות, יש מצבים שבהם גוברים שיקולים של האינטרס הציבורי על החובה לחיסיון. תיאור מדויק של מצבו הקליני של ביידן הוא האינטרס של כל אזרחי העולם, כאשר על הכף מונח הביטחון האישי ושלומו של כל אזרח על פני כדור הארץ.

ד"ר בנימין מוזס הוא רופא פנימי ואפידמיולוג קליני, החוקר את יחסי הגומלין בין רפואה, מדע וחברה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ההורים בעזה מתמודדים עם הסיוטים הכי גרועים שאפשר להעלות על הדעת. אב ובתו בח'אן יונס, עזה, לאחר הפצצה ישראלית, 13 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

אני, פלסטיני מיפו, רואה מה קורה בעזה וחרד לגורל לבתי

כל תמונה של אב פלסטיני האוחז בגופו חסר החיים של ילדו מזכירה לי את הסכנה המאיימת על בתי. אם המלחמה לימדה אותי משהו, זה האמת העצובה שחיי ילדינו הם חסרי ערך. היא מציבה אותנו בפני דילמה בלתי אפשרית: להישאר במולדת או להגן על ילדינו במחיר של פליטות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf