newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשיו"ר הכנסת קם על הכנסת: אדלשטיין מבצע הפיכה שלטונית

הסכנה שבהשעיית פעילות בתי המשפט והסמכת השב"כ לעקוב אחרי הניידים שלנו מחווירות לעומת  שיתוק הכנסת על ידי היו"ר שלה. כבר היום ישראל היא לא דמוקרטיה. הצעדים האלה מקרבים אותה לאוטוקרטיה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

המשפטן הנאצי קארל שמיט ידוע בקביעתו שהריבון הוא "מי שבכוחו להכריע על מצב חירום", מצב שבו הרשות המבצעת אינה כפופה עוד למגבלות החוקתיות. זהו הבסיס הרעיוני של הדיקטטורה, הניגוד המובהק לתפיסה הליברלית של הפרדת רשויות וקיומם של איזונים ובלמים ביניהן.

דווקא כשצריך את הכנסת יותר מכל, הוא מרוקן אותה מתכון. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

דווקא כשצריך את הכנסת יותר מכל, הוא מרוקן אותה מתכון. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90

מה שהפילוסופיה המשפטית הזו עשתה לעולם (ולא רק במקרה הקיצוני של המשטר הנאצי) כולנו יודעים. ריכוז כוחות חקיקתיים וביצועיים בידי רשות שלטונית אחת, במיוחד כשהיא אינה מייצגת את הציבור כולו, ללא מנגנוני בקרה אפקטיביים ובעלי שיניים, היא המתכון הוודאי לפגיעה בזכויות הפרט ולשימוש לרעה בכוח השלטוני. מצב החירום בתצורתו הקיצונית יוצר רשות מבצעת שהיא מוקד של כוח בלתי מוגבל, דבר שאין מסוכן ממנו לזכויות אדם.

על הרקע הזה, לא יכול להיות שילוב קטלני יותר מממשלה לאומנית עם נטיות פשיסטיות בימי שגרה שאדם המואשם בשחיתות חמורה כמו בנימין נתניהו, המצוי בקרב על חירותו, עומד בראשה, עם מצב חירום. מצב החירום, גם כשהוא אמיתי כמו במקרה של הקורונה, ולא מדומה או מומצא, הוא קרקע רחבה למניפולציות חמורות והפרת זכויות סיטונית של האזרחים על-ידי הממשלה. מצב החירום הוא הזדמנות להשחית את הכוח, לקדם אינטרסים זרים ולפגוע ביריבי הממשלה, באופנים ובאמצעות כלים שבימים שאינם ימי חירום אין בידיה או יתקלו בהתנגדות שלא תאפשר אותן. מצב החירום מעניק לממשלה הזדמנות לנצל את חוסר הוודאות והפחד של הציבור, אשר עסוק בהתמודדות אישית ומשפחתית עם הסכנות האורבות לו (אמיתיות או מדומות), לפעולות וצעדים שבימים רגילים בחיים לא היו עוברים.

סגירת בתי המשפט והסמכת השב"כ לעשות שימוש במידע הדיגיטלי שלנו, על רקע משבר מגיפת הקורונה, הן פעולות מסוכנות ביותר. הן נעשו באמצעות חקיקה של הרשות המבצעת (תקנות שעת-חירום) ולא חקיקה של הכנסת, והן טומנות בחובן פגיעה חריפה מאוד בזכויות של האזרחים לגישה לערכאות ולפרטיות. השעיית פעילות בתי המשפט מקטינה ומחלישה את אחד ממנגנוני הביקורת המרכזיים על כוחה של הרשות המבצעת (אם כי בינתיים לא הושעתה עבודת בג"צ, וטוב שכך), והשימוש במידע הדיגיטלי שלנו מאפשר שימוש בתוצרי מעקב אחר אזרחים באופן ובהיקף שלא היה אפשרי מעולם בישראל. החשוב לענייננו הוא שצעדים מרחיקי לכת אלה, המהווים גם תקדימים מסוכנים, נעשו על-ידי הרשות המבצעת שבהגדרה אינה מייצגת את הציבור כולו, ובמקרה הנוכחי בישראל אף אינה מייצגת את הרוב בישראל.

כוחה של הכנסת גדול במיוחד כלפי ממשלת מעבר שלא קיבלה את אמונה, כי היא מחזיקה בקלף הג'וקר – סמכות חקיקה שגם הממשלה כפופה לה

אבל הסכנה שבהשעיית פעילות בתי המשפט והסמכת השב"כ להעביר מידע דיגטילי שלנו לגורמי הבריאות מחווירים לעומת המעשה החמור ביותר שנעשה בישראל בימים האחרונים: שיתוק הכנסת על-ידי היו"ר יולי אדלשטיין.

אין דרך אחרת לתאר זאת: אדלשטיין מבצע הפיכה משטרית חמורה ומסוכנת. דווקא הוא, שעומד בראש הרשות המחוקקת, פועל לריקון כוחה ועושה רושם שמדובר בסוס טרויאני של הממשלה. לנתניהו אין סמכות לעשות את מה שעשה עבורו אדלשטיין מתוככי הכנסת. באמצעות סמכויותיו הניהוליות אדלשטיין מונע מחברי וחברות הכנסת לבצע את חובתם ולקיים פיקוח על עבודת הממשלה, בין אם דרך הוועדות ובין במליאה. והוא עושה זאת כאשר רוב בכנסת דורש לאפשר לו לעשות כן. לתקנות עליהן חתמה הממשלה בימים האחרונים יש משמעויות דרמטיות, אבל השיתוק שכופה אדלשטיין על הכנסת הוא הדבר החמור והתקדים המסוכן ביותר.

בישראל יש משטר חוקתי, שיש בו גם כך מעט מאוד בקרה על הרשות המבצעת, יחסית למבנים חוקתיים במדינות אחרות. זו חולשה של שיטת המשטר הישראלית, שבה הממשלה חזקה במיוחד ביחס לרשוות האחרות. חולשה זו היא אינהרנטית לשיטה הקואליציונית שלנו, שיוצרת רוב כמעט אוטומטי לממשלה בכל נושא גם בבית המחוקקים, שכן כל חבריו וחברותיו נבחרים בבחירות כלליות דרך מפלגות, דבר שהופך את ההתנגדות הפנים קואליציונית לנדירה.

אין אצלנו חברי כנסת שנבחרו ישירות, על-ידי מחוזות בחירה אזוריים למשל, מה שהיה יוצר אצלם מחויבות לאינטרסים של בוחריהם, ואין אצלנו שני בתים, כפי שיש ברשויות מחוקקות של מדינות רבות, דבר שגם הוא מחליש את כוחן של המפלגות ומחזק את כוחם של המחוקקים. ועדיין הכנסת, לצד בתי המשפט, היא אמצעי הבקרה המרכזי והאפקטיבי ביותר על הממשלה, וכוחה גדול במיוחד כלפי ממשלת מעבר שלא קיבלה את אמונה, כי היא מחזיקה בקלף הג'וקר – סמכות חקיקה שגם הממשלה כפופה לה.

לכן, מעבר לחומרה שהיו למעשי אדלשטיין גם בימים רגילים, בימי חירום שיתוק הכנסת הוא צעד חמור ומסוכן במיוחד המנפח את הכוח הרב ממילא של הממשלה ומפשיט את אחד מאמצעי הבקרה היחידים שיש עליו. נתניהו וממשלתו יוכלו לנצל לרעה את מצב החירום באופנים שאנחנו עדיין לא יכולים לדמיין וכבר החלו לעשות זאת (כל העולם כולו מתמודד עם הקורונה, למה אף מדינה לא עושה שימוש ב"טכנולוגיה הדיגיטלית" שיש לשב"כ ומן הסתם יש גם לגורמי ביטחון חשאים אחרים בעולם?).

שילוב קטלני בין ממשלה לאומנית עם מצב חירום. נתניהו נואם, אדלשטיין מקשיב (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

שילוב קטלני בין ממשלה לאומנית עם מצב חירום. נתניהו נואם, אדלשטיין מקשיב (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

בכוחה של כנסת מתפקדת היה לחקור שתי וערב את אנשי משרד הבריאות והשב"כ כדי לוודא את נחיצות השימוש במידע הדיגיטלי, וכמובן לצמצם למינימום שבאמת הכרחי את השימוש בו. בכנסת מתפקדת נמצאים המייצגים של ציבורים, שהשב"כ מתמקד בהם גם בימים שאינם ימי קורונה, והם יכולים היו לוודא שלא מנצלים את המגיפה לאסוף מידע לצרכים אחרים.

כנסת מתפקדת הייתה יכולה, למשל, להתנות את צמצום הפעילות של בתי המשפט בקיום דיון ההקראה בתיקו הפלילי של נתניהו, וזאת כדי למנוע פגיעה באמון הציבור בענייניות של צמצום זה. הכנסת יכולה הייתה באופן דומה לוודא שסגירת בתי המשפט נדרשת ולבחון מהו ההיקף הנדרש באמת. אם הכנסת הייתה מתפקדת, אפילו היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, שגישתו מאוד מרחיבה לסמכויות הממשלה, לא היה מאשר חקיקה של רשות מבצעת ללא שום מעורבות של הכנסת.

שיתוק הכנסת יוצר אם כן מצב שהממשלה מחוקקת חוקים בעלי השלכות עצומות על חיינו וזכויותינו – באמצעות תקנות וצווים – וללא כל פיקוח פרלמנטרי. נכון יש בתי משפט והאגודה לזכויות האזרח בישראל וארגון עדאלה עושים עבודת קודש באיתגור התקנות, אבל אחרי שנים של הסתה נגד בג"צ ושינוי הרכבו בהתאם למפתח אידיאולוגי, גם מנגנון בקרה זה הפך למוגבל מאוד.

אז אסור להשלים עם המעשה של אדלשטיין, וצריך לקרוא לדבר בשמו – זו הפיכה של הממשלה נגד הכנסת באמצעות יו"ר הכנסת.

ומילה שטרם הוזכרה כאן: דמוקרטיה. רבים מהמבקרים את הצעדים של הממשלה ושל יו"ר הכנסת מדברים על הפגיעה שנגרמת ל"דמוקרטיה הישראלית". אבל ישראל אינה דמוקרטיה. וזה לא קשור למשבר הקורונה ולהשעיית עבודת הכנסת. זה הכיבוש, טמבל. ישראל שולטת כמעט חמישה וחצי עשורים במיליוני אנשים שאינם מיוצגים לא בממשלה לא בכנסת ולא בבתי המשפט שבהם נקבע גורלם. מעקבים דיגיטליים, סגרים והגבלות על יציאה לחו"ל הם דבר רגיל אצלם, חלק משגרת חייהם גם בלי מצב חירום מיוחד. השעיית פעולת הכנסת לא מרעה את מצבם, כי הכנסת מעולם לא התעניינה בו וכשהתעניינה זה היה כדי לקחת מהם ולתת לישראלים שהתנחלו על אדמתם. ולכן לא די בהפשרת הכנסת כדי להגן על ה"דמוקרטיה הישראלית".

אבל בלי הפשרה כזו, אנחנו עוברים מריצה לספרינט לעבר אוטוקרטיה של בלפור. וגם בלא-דמוקרטיה זה דבר שחייבים למנוע אותו.

 מיכאל ספרד הוא עורך-דין המתמחה במשפט זכויות האדם ומייצג ארגוני זכויות אדם, ארגוני שלום ואקטיביסטים פלסטינים וישראלים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הגיע הזמן שנזכה למערכת אכיפה שוויונית המצייתת לחוק ולהחלטות בתי-המשפט. מפגינים מול הכנסת קוראים ליולי אדלשטיין להתפטר (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

הגיע הזמן שנזכה למערכת אכיפה שוויונית המצייתת לחוק ולהחלטות בתי-המשפט. מפגינים מול הכנסת קוראים ליולי אדלשטיין להתפטר (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

יולי אדלשטיין, אכיפה סלקטיבית ופיקציית "שלטון החוק"

הקלות שבה התריס יו"ר הכנסת לשעבר נגד החלטת בג"ץ היא ביטוי נוסף לאיפה ואיפה שנוהגות הרשויות ביחס למפירי חוק, אותן אלה שממהרות לעצור מתנגדי כיבוש אך לא טורחות אפילו לחקור מתנחלים פוגרומיסטים. אם אכיפה שוויונית אינה אפשרית, הגיע הזמן לשקול אי-ציות אזרחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf