הלילה בו איראן הלכה לישון עם מוסווי והתעוררה עם אחמדינז'אד
עברו חמש שנים בדיוק מאז הלילה בו אחמדינז'אד גנב את הבחירות. זכרונות מלילה של אובדן המולדת
השבוע לפני חמש שנים הלכו האיראנים אל הקלפיות בבחירות שסימנו עבור רבים הבטחה גדולה לשינוי. עם היוודע התוצאות שבישרו, בניגוד לכל התחזיות, על ניצחונו של מחמוד אחמדינז'אד, נהרו המונים לרחובות והוצת "הגל הירוק". מנהיג המחאה והמועמד לנשיאות דאז, מיר-חוסיין מוסווי, נתון מאז ועד היום במאסר בית ביחד עם רעייתו זהרא רהנוורד ושותפו הפוליטי מהדי כרובי. את הדברים האלה כתבתי לכמה חברים בסוף אותו לילה מר.
כמה מילים אחרי לילה מורט עצבים ובוקר עצוב מאוד. תסלחו לי על האורך ועל חוסר הקוהרנטיות.
אתמול בשעות הערב המאוחרות הגעתי לאולפני הבי.בי.סי בפרסית כדי ללוות את השידורים של ידידי מחמד מירושלים, כסוג של פרשנית לענייני ישראל. אתנו היה גם מנשה אמיר הבלתי נמנע, אלא שלאור האופוריה שבה היינו, מחמד ואני, הטרחנות של אמיר נראתה כמעט חביבה ובוודאי נסבלת ונסלחת, ובין לבין השידורים החיים היינו עסוקים בלתכנן את מסיבת הניצחון של מוסווי אחרי הבחירות, וכבר התחלנו לשרטט קווים ראשונים לנסיעה המשותפת שלנו לאיראן.
גם העובדה שאמיר חזר ואמר שניצחון של מוסווי יהיה בעוכרי העם האיראני "כי הוא ידחה את המהפכה שחייבת להתרחש" לא ביאסה אותנו, אנחנו היינו כבר עמוק בתוך המהפכה הקטנה שלנו, שלא היה לנו כל ספק כי תתרחש. ככל שהדיווחים על אחוזי ההצבעה הגבוהים הלכו והתבהרו, היה ברור לנו מעל לכל ספק שהסיפור סגור, כי לפי כל הפרשנים האלקטורט החדש הזה בא מקרב אלה שהצליח מוסווי לגייס להצבעה בפעם הראשונה.
> החירויות החשאיות של נשים וגברים באיראן
עכשיו אני חושבת על התגובות האחרונות שראיתי באתר "קדמה" בעניין הבחירות באיראן, החכמולוג שמעריץ את אחמדינג'אד כי הוא "עומד באומץ מול השתלטות המערב", והמזדהה כ"ערבי" שחושב שתמיכה במוסווי היא אקט ממסדי. איך אני יכולה בכלל לתאר את האיוולת הזאת, ששמה ללעג את התקוות של מיליוני איראנים שיצאו להצביע כי הם העדיפו לקחת את גורלם בידיים ולשפר את מציאות חייהם, במקום להיות הפלקט שרבים היו רוצים שיהיו, והאמינו כי יוכלו לעשות את זה תוך שמירה על כללי המשחק? כמה אטימות צריך בשביל לשלח מעל המקלדת עם מוכה למהפכה שניה בתוך שני דורות כדי לכלכל את הפנטזיות המהפכניות שלהם עצמם, אלה שאין ומעולם לא היה להם את האומץ לצאת ולעשות את המהפכות של עצמם?
בלילה, לפני שיצאתי מהאולפן, מוסווי הכריז על נצחונו. אמנם זה היה עוד לפני תום ספירת הקולות ובמקביל גם אחמדינג'אד – באמצעות משרד הפנים – הודיע על נצחונו, אבל אנחנו כמו לא שמענו. היינו עסוקים בהודעה של מוסווי. הבי.בי.סי העלה על הקו כל הזמן צופים שהתקשרו מאיראן, מטבע הדברים תומכי מוסווי, והיתה אווירה של חג. ככה נפרדנו וקבענו להיפגש שוב בשעות הבוקר המאוחרות, לשידור נוסף.
האינטרס הישראלי
בלילה לא הצלחתי להירדם. כל שעה קמתי לבדוק את התוצאות, שהלכו והפכו לסיוט מול עיני. לא היה לאיש ספק עוד קודם לכן שאנשי אחמדינז'אד ינסו לזייף את התוצאות, אבל לא האמנו שיעשו זאת בבוטות ובעזות מצח שכזאת. נסעתי לאולפנים מוקדם משקבענו, ומצאתי את מחמד עם עיניים אדומות ונפוחות. גם הוא לא ישן כל הלילה, ונראה כעומד להתמוטט תחת הלחץ של השידורים התכופים וההלם מהתוצאות.
ישבנו בשקט הרבה זמן, הקשבנו לשיחות הטלפון מאיראן שתיארו בשידור חי איך תומכי מוסווי יצאו לרחובות למחות על התוצאות ואיך נכנסים בהם השוטרים. בין לבין הראו כמה תמונות של שוטרים המפזרים באלות את המפגינים הצעירים. מחמד אמר שאלה היו הבחירות האחרונות באיראן, שאחרי הבחירות האלה אף אחד כבר לא יאמין בלגיטימיות של ההליך הזה או של השלטון בכלל. אחר כך עברנו על כמה תגובות של גורמים ישראליים שהוא קיבל, סילבן שלום ודני איילון, שלא יכלו להסתיר את האושר על שאיראן הוכיחה לעולם כי היא מובילה את ציר הרשע ושהיא מהווה סכנה לשלום העולם כולו. סילבן שלום ואחמדינג'אד במחול הורה סוער.
ראיתי שם את הגרף הרשמי של התוצאות שפרסמה לשכת הבחירות המרכזית בטהראן: קו התמיכה באחמדינג'אד לא עלה ולא ירד לאורך כל שעות הספירה, הם אפילו לא ניסו לשוות לזה מראית עין של תוצאות אמת – אחרי ספירת מיליון קולות, חמישה מיליון קולות, עשרה מיליון קולות וכך הלאה – התמיכה באחמדינג'אד נשארה על קו הששים וחמישה אחוז בערך, קו ישר ואדיש לתנודות, כמו מוניטור של אדם מת.
עשר דקות לפני השידור, מחמד שאל אותי מה כדאי שישאל אותי בשידור. אמרתי שאדבר על כך שהתוצאות הללו מהוות את האמתלה המושלמת בשביל ישראל להסיט את תשומת הלב העולמית בחזרה לעולם הפשטני שצייר בוש, העולם שמתחלק לטובים ורעים, ולהתחמק שוב מהתמודדות עם הנושאים האמיתיים שעומדים על הפרק, ובראשם הסוגיה הפלסטינית. אלה היו פחות או יותר הדברים שאמרתי בשידור, ואחריהם מנשה אמיר נזף בי (בסוג של חביבות מתנשאת במיוחד) שמדברי משתמע כאילו ישראל אשמה בניצחונו של אחמדינג'אד.
התפרקתי. התפרצתי. אמרתי לו שיסתכל על כותרות העיתונים מאתמול, אלה שהסבירו לכולם כי לישראל עדיף שאחמדינג'אד ינצח, ושיבין באיזו מדינה מחורבנת הוא חי, מדינה שהאינטרסים שלה תמיד מצטלבים איכשהו עם האינטרסים של הקיצוניים, הדכאניים והברוטאליים מכולם. לא נשארתי להמשיך איתו את הדין המיותר הזה, פשוט לא היה לי כוח. חזרתי הביתה המומה ומיואשת, וראיתי את סיקור הבחירות באתרי האינטרנט הישראליים. מכולם עולה אותה תמונה: הרי לא באמת ציפינו מהאיראנים האלה למשהו אחר, הרי תמיד ידענו מי הם באמת.
אני כן ציפיתי למשהו אחר, והלב שלי נשבר יחד עם עוד מיליונים שהרגישו שאיבדו את המולדת שלהם בפעם השנייה.
> "צנזור ההיסטוריה": סופרת איראנית מספרת על ביקורה באושוויץ
> הסופר האיראני פיאם פילי: "חברי בישראל, אני רוצה לספר לכם סיפור"
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
