newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"כמה ילדים יש לך? עכשיו יש לך אחד פחות"

שלושה צעירים חוזרים בלילה מעבודתם בפיצרייה. חיילים פותחים באש על רכבם, הורגים שניים ופוצעים את השלישי. בצבא מתעקשים שמדובר בניסיון לפיגוע דריסה ומסרבים לשחרר את הגופות, אך בהעדר ראיות, הפצוע שוחרר ללא תנאים

מאת:

"ברגע שפנינו בסיבוב, הם היו מולנו וירו. לא ראיתי אותם. לא היה סימן מזהה עליהם או אורות. כאילו שהם התחבאו". באסל בסבוס (צילום: באסל אל-עדרה)

בתחילת החודש חיילים ירו על רכב בו נסעו שלושה חברים, שהיו בדרך חזרה מהעבודה שלהם בפיצרייה בביר זית. זה קרה ליד מחנה הפליטים ג'ילזון. שניים מהנוסעים מתו במקום, ואחד, בן 18, נפגע באורח קשה ושרד. גופות שני ההרוגים מוחזקות עדיין במקררי הצבא והוריהם אינם יכולים לקבור אותם.

כלי התקשורת בישראל תיארו את השלושה כמחבלים, ודובר צה"ל הוציא הודעה לכתבים עוד באותו יום, שלושה באוקטובר, לפיה בוצע "ניסיון פיגוע דריסה". אך עדויות שנאספו בתחקיר "שיחה מקומית" סותרות את הקביעה הנחרצת הזו.

במושב האחורי של הרכב ישב נער בן 18, באסל בסבוס שמו, שנפגע מהירי ברגלו ובידו ואושפז בבית החולים שערי צדק בירושלים. בראיון ל-"שיחה מקומית" הוא סיפר שהוא ושני חבריו שנהרגו, סלאמה שראיעה בן 18 וחאלד אל-דבאס בן 21, היו בדרך הביתה מהעבודה.

גרסה זו מתחזקת לאור העובדה שבסבוס שוחרר לאחרונה ממעצר, וכל החשדות נגדו בוטלו. בסבוס נעצר תחילה בחשד לניסיון דריסה, אך לאחר חקירה של המשטרה, הפרקליטות הצבאית החליטה לשחרר אותו ללא תנאים ולא הגישה נגדו כתב אישום. גורם במשטרה אישר ל-"שיחה מקומית" שבחקירה של בסבוס לא נמצאו ראיות כי תיכנן לפגוע בחיילים, נקבע שהוא לא רלוונטי לניסיון הדריסה, ושבהיעדר ראיות, כלל אי-אפשר לקבוע אם היה ניסיון כזה.

גורם ביטחוני שמעורה בפרטים, הודה שיש "סימני שאלה" בנוגע לטענה שמדובר בניסיון דריסה. "זה מקרה מוזר, כי פיגועי דריסה לרוב מבצע אדם אחד, ולא שלושה". לדבריו, הטענה מבוססת על עדות החיילים שירו ברכב, שמתעקשים כי חשו בסכנת חיים, לאחר שהרכב עבר אותם, עצר, ואז נסע לאחור, מה שהעלה את חשדם. "שאלנו אותם שאלות נוקבות", אמר הגורם, "וזה מה שהם אמרו".

ולמרות כל זאת, דובר צה"ל לא חזר בו מתיאור האירוע כניסיון דריסה, ושתי המשפחות שאיבדו את בניהם אינן יכולות לקבור אותם ולהתאבל כראוי, כי הגופות מוחזקות בידי ישראל, כצעד ענישתי.

שכוב על מיטה בבית החולים ברמאללה, ניכר מעיניו ומטון דיבורו הרפה כי בסבוס טרם התאושש, פיזית ונפשית, מהאירוע. "החברים שלי מתו", הוא אמר, "לקח לי כמה ימים להאמין שזה באמת קרה".

עטוף בדגל עם התמונה שלו שמישהו כרך על צווארו, הוא שיחזר: "סיימנו משמרת לילה, שנגמרה בערך בשעה שתיים. בדרך חזרה הביתה מביר זית, שם המסעדה שאנחנו עובדים בה, שמענו מאנשים שהצבא פושט על האזור. החלטנו לנסוע בדרך אחרת, שמחברת את ביר זית עם מחנה הפליטים, כי שיערנו שהצבא לא יהיה בה. ברגע שפנינו בסיבוב, הם היו מולנו וירו. לא ראיתי אותם. לא היה סימן מזהה עליהם או אורות. כאילו שהם התחבאו".

בסבוס סיפר שאיבד הכרה במקום, מיד אחר הירי, והתעורר בבית החולים. עדי ראייה סיפרו שהשלושה דיממו ברכב כחצי שעה, ללא טיפול רפואי. שובל עבה של דם נראה על הכביש. לפי אחד מעדי הראייה, חיילים גררו את הגופות על האספלט אחרי שהוציאו אותן מהרכב. בצבא אמרו שהכוחות הגיעו למקום כדי לבצע מעצר, שלא בוצע בסופו של דבר, והוסיפו כי החיילים נעו ברגל וירו ברכב לאחר שזיהו אותו מאיץ לעברם.

"התעוררתי אחרי יומיים", סיפר בסבוס בקול רועד, "הידיים שלי היו אזוקות למיטה. הייתי מתעורר לרגע, ומאבד הכרה. כל הזמן היו סביבי חיילים, בערך ארבעה. הגיע חוקר עם מתרגם. הוא שאל אותי, 'איך קוראים לשני הצעירים האחרים. איפה הייתם? מה עשיתם? למה יצאתם בשלוש בבוקר?' אמרתי לו שהיינו בעבודה ושאני מוכן להוכיח את זה. הוא אמר לי 'למה נסעתם מהר?', הוא כל הזמן צעק עלי".

בסבוס טופל בבית החולים בתקופת מעצרו. הוא היה אמור לעבור ניתוח, ולקראתו התבקש לצום. רגע לפני הניתוח, הפרקליטות הצבאית הודיעה כי הוא משוחרר ללא תנאים, ושלא יוגש נגדו כתב אישום. בסבוס כבר היה בחלוק מנותחים כשנכנס לחדרו חייל, הורה לו להחליף בגדים, אזק אותו אליו, והוביל אותו אל מחוץ לבית החולים.

"הוא אמר לי: 'יש לך שלוש שעות להסתדר ולצאת מירושלים. אם לא תצא, נעצור אותך, כי אין לך היתר כניסה לישראל'". כך, לדבריו, פצוע, לאחר צום של 12 שעות, השאירו אותו בכניסה לבית החולים, מבולבל והלום.

הוא התקשר לאחיו, שדיבר עם הרשות הפלסטינית. גורמים ברשות הזמינו אמבולנס ישראלי, שהוביל אותו למחסום, שם חיכה לו אמבולנס פלסטיני. מהמחסום הובהל לבית חולים ברמאללה, שם הוא שוכב עד כתיבת שורות אלו.

"אני לא יודעת אם הילד שלי חי או מת"

לשלושת החברים שנורו ברכב שלוש אימהות. שתיים מהן שכולות. לרגע, לא היה ברור מי מהן. ביום האירוע נוצר בלבול: תחילה, קצין הודיע לאמא של באסל שבנה מת, ולאמא של סלאמה, שבנה פצוע. לאחר-מכן נודע להן שזה בעצם להפך.

עד לרגע זה, רנא, האמא השלישית, של חאלד אל-דבאס בן ה-21 שנהרג, נאחזת בתקווה שהוא, אולי, עדיין חי. "חאלד היה הגב שלי. הלב שלו היה טוב. תמיד ענה לי כן לכל בקשה", אמרה. הספק הקטן בלב שהוא חי נובע מכך שלא ראתה את גופתו. "הורג אותי שאני לא יודעת".

בשלוש וחצי בבוקר רנא חיכתה ערה לבנה, שישוב מהעבודה. היא התקשרה אליו, עשר פעמים, ואין עונה. בפעם האחת-עשרה ענה קול של גבר זר.

האיש, אולי קצין בשב"כ, שאל אותה לשמה, והודיע לה, תחילה, שהבן שלה נפגע מירי. "הוא אמר לי 'למה הבן שלך יוצא מהבית בשלוש בבוקר?' אמרתי לו שהוא חזר מהעבודה. הוא אמר לי שאני שקרנית. בסוף שאל אותי כמה ילדים יש לי, ועניתי. והוא אמר: 'עכשיו יש לך ילד אחד פחות'".

למרות שהבטיח שיחזור אליה בעוד שעה, מעולם לא צלצל שוב. מאז היא תלויה באוויר. "אני לא יודעת כלום. לא אאמין לאיש, עד שלא אראה את הבן שלי", אמרה. "למה הם לא נותנים לי את הגופה שלו?".

באותו לילה, רנא נסעה לפאתי המחנה, למקום שבו חיילים ירו בבנה. "ראיתי הרבה דם, שזרם לתוך בור, בשולי הכביש. אספתי דם ביד, והרגשתי כמה הוא חם. כל תושבי המחנה התקבצו שם, בכביש. הגיעו ידיעות סותרות סביב גורלם של הילדים: הם פצועים, הם הרוגים".

"אני רק רוצה לראות אותו עוד פעם אחת. לראות את הגופה". סלאמה שראיעה

היג'ר, אמא של סלאמה שראיעה, בן ה-18 שנהרג מהירי, הביעה תחושת חוסר אונים דומה. "בהתחלה אמרו שהוא רק נפצע", היא נזכרה, וניכר שהיא עדיין נאחזת בתקווה הזו, שהתבררה כעבור יממה כתקוות שווא. "אני רק רוצה לראות אותו עוד פעם אחת. לראות את הגופה. כדי שאוכל להאמין. כולם אהבו אותו כל כך".

בתגובה עדכנית שניתנה ל"שיחה מקומית", הגרסה הרשמית של דובר צה"ל לא השתנתה: בוצע ניסיון פיגוע דריסה. ביחס לבסבוס, שהיה ברכב ונוקה אחר כך מכל חשד, אמרו בדובר צה"ל כי "אין מקום להעמידו לדין, בהיעדר ראיות לתיאום בינו לבין המעורבים האחרים בנוגע לדריסה".

במילים אחרות, גרסת דובר צה"ל הנוכחית היא ששני החברים במושב הקדמי שנהרגו ניסו לדרוס חיילים, אך החבר השלישי, שישב באותו הרכב, לא היה מתואם איתם, ולא ניסה לדרוס חיילים. אין ל"שיחה מקומית", וככל הידוע גם למערכת הביטחון, אין ראייה שתומכת בגרסה משונה זו.

גורם ביטחוני אישר ל"שיחה מקומית" שהצבא ביצע תחקיר פיקודי בלבד, שהתבסס על גביית עדות מהחיילים המעורבים באירוע. לדבריו, בינתיים לא נפתחה חקירת מצ"ח.

מדוברות הצבא נמסר עוד כי "צה"ל מחזיק בגופות עד להשלמת תהליך קבלת ההחלטה בעניין המשך ההחזקה בהן, ובראשה קבלת הנחיית הדרג המדיני".

כל עוד האירוע מוגדר בנחרצות על ידי דובר צה"ל כניסיון לפיגוע דריסה, הסיכוי שהאימהות יזכו לקבור את בניהם בקרוב, ולעכל את האובדן, פוחת משמעותית. הצבא, בהנחיית הדרג המדיני והשב"כ, ימשיך לשמור את הגופות במקררים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

המאבק על פרס ישראל: כוח השררה נגד כוח הרוח

בעתירה לבג"ץ נאמר כי לשר קיש אין סמכות לבטל את פרס ישראל וכי גם מלחמות לא מנעו מחלוקת הפרס בעבר. אבל מעבר להתנכלות הפוליטית לאיל ולדמן, מאחורי החלטתו של קיש עומד רצון עתיק יומין לפגוע בחופש של התרבות והאקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf