כך מהנדסת ישראל את הקריסה החברתית של עזה

מנתבים אספקת סיוע הומניטרי דרך מיליציות. חמושים רעולי פנים מאבטחים משאיות עם סיוע הומניטרי שנכנסות לעזה דרך מעבר כרם שלום, ב-19 בינואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

מאז סוף 2024, עזה עברה שינוי שחורג מהמסגרות המסורתיות של מלחמה או כיבוש. מה שמתפתח אינו כיבוש צבאי גרידא, אלא התפוררות מהונדסת שבמהלכה ישראל מקדמת באופן אקטיבי את קריסתה של עזה באמצעות חיזוק של מיליציות פליליות, ריסוק הרשויות ופירוק כל עמודי התווך של התשתית החברתית הפלסטינית.

במרכז ההתפתחויות האלה נמצא יאסר אבו שבאב, יליד רפיח בן 32 ממוצא בדואי. אבו שבאב נכלא בעבר על ידי חמאס בגין סחר בסמים, וכיום עומד בראש "הכוחות העממיים" (אל-קוואת אל-שעביה), מיליציה שפועלת בגיבוי ישראלי גלוי ברפיח שבדרום רצועת עזה. באופן פומבי הוא מציג את עצמו כמי ששומר על הסדר ומגן על הסיוע ההומניטרי; בפועל, הוא ממלא תפקיד חיוני במלחמת הפרוקסי להחלפת הממשל הקיים בשלטון צבאי ובכפייה שמבוססים על חמולות.

עלייתו של אבו שבאב אינה מקרית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הודה ש"הפעלנו חמולות בעזה שמתנגדות לחמאס", כפי שחשף לראשונה שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן. ב"הארץ" נחשף שהמיליציה של אבו שבאב פועלת באזורים שנמצאים בשליטה ישראלית, ואנשיה חמושים בקלצ'ניקובים שהוחרמו מחמאס והועברו אליהם באישור הקבינט הביטחוני.

חלק חיוני נוסף מהאסטרטגיה הזאת התגלה בחודש במרץ, עם הופעתה של "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF), ארגון פרטי שנועד כביכול להעביר את הסיוע לתושבי הרצועה תוך עקיפת חמאס. אולם הגוף הזה הפך לכלי שליטה, והוא מנתב אספקת סיוע הומניטרי דרך מיליציות כמו זו של אבו שבאב. הגישה לסיוע מותנית ברישום ביומטרי וסינון פוליטי.

המהימנות של GHF קרסה במהירות. כמה ימים לפני שהתחילו לפעול, מנכ"ל הקרן ג'ייק ווד התפטר, ואמר כי "אי אפשר ליישם את התוכנית תוך שמירה על עקרונות הומניטריים של אנושיות, נייטרליות, היעדר אפליה ועצמאות – עקרונות שלא אוותר עליהם". ארגון לא ממשלתי בשווייץ ביקש מהרשויות לחקור את הארגון ובתגובה הקרן סגרה את משרדיה במדינה. קולות ביקורתיים בישראל טענו שהקרן היא חזית של המוסד, וליברמן טען שהכסף למימון פעילותה מגיע מהממשלה והוא גינה את מה שכינה בזבוז של "מאות מיליוני דולרים על חשבון אזרחי ישראל".

אתרי חלוקת הסיוע של GHF נראים כמו מחנות ריכוז: אזרחים כחושים כלואים מאחורי בריקדות בשמש הקופחת, תחת השגחה של קבלנים חמושים בציוד אמריקאי. אבו שבאב, לבוש במדים נקיים ומפיץ כרוזי תעמולה שמכריזים על "כוח הלוחמה בטרור" החדש שלו, ממלא תפקיד מרכזי בהצגה הזו. בחשבונות שלו ברשתות החברתיות, בערבית ובאנגלית, נטען שהקבוצה שלו היא "קול האמת נגד הטרור למען מולדת בטוחה".

ישראל מפרקת את האפשרות להציב התנגדות פוליטית מאוחדת לג'נוסייד שהיא מבצעת. פלסטינים עם שקי קמח מחוץ למרכז חלוקת מזון של הקרן ההומניטרית לעזה (GHF) בדיר אל-בלח, ב-28 במאי 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

הלקח שניתן להסיק מהתפקיד שממלא אבו שבאב ב-GHF ברור: מטרתה של ישראל אינה לשלוט על עזה ולנהל אותה, ואפילו לא לחסל את חמאס, אלא רק לוודא שאף אחד אחר לא ישתלט על הרצועה. באמצעות פירוק השטח לממלכות יריבות שנשלטות על ידי חמולות תאבות כוח וכנופיות פשע, ישראל מפרקת את האפשרות להציב התנגדות פוליטית מאוחדת לג'נוסייד שהיא מבצעת. וחשוב באותה מידה, תוצאת ההתפוררות החברתית של עזה תהיה לפגוע בכל אפשרות לעתיד פלסטיני ברצועה – ולגרום ליותר ויותר עזתים לעזוב אותה.

"מחלקים נשק לפושעים ועבריינים"

הניסיונות של ישראל להשתמש במשתפי פעולה מקומיים אינם חדשים. במשך יותר ממאה שנה, התנועה הציונית, ובהמשך ממשלות ישראל, טיפחו בריתות עם קבוצות פריפריאליות, מקהילות דרוזיות ושבטים בדואיים ועד ל"אגודות הכפרים" בגדה המערבית בשנות ה-80. מההתחלה, המטרה היתה שיתוק ולא יציבות לטווח ארוך, וזה עדיין נכון היום: עזה מפוצלת שנשלטת על ידי מיליציות לא יכולה להתנגד, להשתקם או לתבוע צדק.

הברוטליות של האסטרטגיה הזאת מוחרפת בעזה כיום בגלל המצור והרעב. "בנובמבר 2024, צריכת המזון היומית הממוצעת של העזתים כבר צנחה ל-187 עד 454 קלוריות לאדם", אומר למגזין 972+ עובד בקרן הסיוע ההומניטרית הטורקית IHH. "זה כבר היה קטסטרופלי. עכשיו המשבר חמור אפילו יותר: מאפיות נסגרות בגלל מחסור בקמח, שנמכר כיום במחיר של 1,500 שקל לשק של 25 ק"ג".

הרשויות הישראליות טוענות שהן מאפשרות כניסה של "כמות מזון בסיסית" כדי למנוע רעב כבד. עובד ה-IHH דוחה את הטענה הזאת על הסף: "זה לא נועד למנוע רעב כבד", הוא אומר. "זה נועד לשמור על אנשים בחיים, בקושי, מבלי שיוכלו להתנגד".

לדבריו, סבלם של העזתים נהיה חמור יותר בגלל התקפות מכוונות על תשתיות הומניטריות. מאז אוקטובר 2023, ישראל הרגה יותר מ-1,500 עובדי סיוע, לפי הודעה שפרסם משרד התקשורת הממשלתי העזתי באפריל 2025. ב-25 במאי, אתר חלוקת מזון משותף של IHH ותוכנית המזון העולמית הופצץ, וחמישה אנשי צוות נהרגו. "הודענו על המקום הזה מראש בערוצים המקובלים", הוא אומר. "זה לא שינה דבר".

הפצצות מהאוויר אינן הכלי היחיד שבו משתמשת ישראל כדי להחמיר את הקטסטרופה ההומניטרית בעזה. סחיטה היא כיום חלק אינטגרלי מהמערכת. "יש לנו משאיות סיוע שממתינות בגבול, שישראל אישרה טכנית את כניסתן. אבל כשאנחנו מנסים להזיז אותן, הן נחסמות", מסביר עובד ה-IHH. "מבריחים מהכנופייה של אבו שבאב דורשים 45 אלף שקל למשאית כדי לתת להן לעבור".

מקור ב"יחידת סהם" (חץ בערבית), כוח ביטחוני שפועל תחת משרד הפנים של חמאס בעזה ומופקד על הגנה על שיירות הומניטריות, טוען גם הוא ש"גניבת הסיוע מתרחשת תחת הגנה ישראלית", ואינה מעשה של פושעים פורעי חוק. "ראינו כנופיות פועלות בגלוי באזורים שנמצאים בשליטה ישראלית, מיירטות את הסיוע ומוכרות אותו במחירי שוק שחור אסטרונומיים", אומר עובד הסיוע.

המקור, שהזדהה כק"ה, מוסיף כי "צפון עזה לא קיבלה סיוע מאז 18 במרץ, והסיוע שמגיע לדרום אינו מספיק כדי לענות על צורכי האוכלוסייה".

יחידת סהם, שהוקמה במרץ 2024 כדי לתאם עם ארגוני סיוע מקומיים וחמולות מקובלות את ההעברה הבטוחה של הסיוע, טוענת שאנשיה מותקפים על ידי הצבא הישראלי כשהם מנסים לסכל מבצעי ביזה על ידי כנופיות. לפי משרד התקשורת בעזה, 754 שוטרים פלסטינים ואנשי צוותי אבטחת סיוע נהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה.

למרות טענות ישראליות חוזרות ונשנות שחמאס מיירט וגונב את הסיוע, לא הוצגו בפני סוכנויות סיוע הומניטרי או מדינות תורמות שום ראיות מהימנות לכך. עם זאת, גורמים בעזה הביקורתיים כלפי חמאס העלו חששות שגופים מסוימים בחמאס מרוויחים מההתערבות בחלוקת הסיוע. הטענות האלה לא אושרו באופן בלתי תלוי.

בינתיים, סוכנויות של האו"ם ותחקירים שפורסמו ב"וושינגטון פוסט" וב"הארץ" תיעדו גניבות שביצעו כנופיות פשע תחת השגחה ישראלית. פרסומים בתקשורת הישראלית, שמבוססים על מסמכים צבאיים פנימיים, מפרטים 110 מקרים של ביזת סיוע שביצעו "כנופיות חמושות וחמולות מאורגנות". חמאס לא צוין כאחראי לאף אחד ממקרי הביזה האלה. הכנופיות האלה פועלות תחת הגנה של הצבא במה שמכונה "שטחי השמדה" – מקומות שבהם יורים במקום גם באזרחים פלסטינים לא חמושים. זה גם מסביר את מעשי הטבח החוזרים ונשנים באזרחים פלסטינים באתרי חלוקה של GHF. ישראל "מעבירה נשק לקבוצת אנשים של פושעים ועבריינים", ניסח זאת ליברמן.

מלחמת פרוקסי בחסות המדינה

במקביל יש סימנים לקשר בין איחוד האמירויות, המודיעין הישראלי וכמה ממנהיגי הכנופיות היותר ידועים לשמצה בעזה, כולל אבו שבאב ומקורביו, רסאן אלדהיני, בכר אל-וקאלי ועיסאם סולימאן נבאהין.

נבאהין היה יעד לחקירה שביצעו שלטונות חמאס ב-2015 בקשר לפיגועים נגד מפקדי גדודי אל קסאם. הוא ברח לסיני, שם הצטרף לחמושים הקשורים לדאע"ש בהתקפות נגד כוחות ואזרחים מצריים. שמו עלה שוב בדיווח מ-2017 על פלסטינים שהצטרפו לדאע"ש בצפון סיני. אף שמשתפי פעולה רבים נהרגו בפעולות משותפות של חמאס ומצרים, נבאהין לא נלכד – והופיע שוב במחנה הפליטים נוסייראת בעזה באמצע 2023, שם הרג שוטר שניסה לעצור אותו. הוא נדון למוות, וברח בזמן התקיפות הישראליות אחרי 7 באוקטובר. בימים האלה הוא הופיע שוב ברפיח כחבר חמוש במיליציה של אבו שבאב, ועוסק בתיאום גלוי עם הכוחות הישראליים.

התפקיד של איחוד האמירויות מתבהר כשרואים את רסאן אלדהיני, סגנו של אבו שבאב, מצטלם ליד טנדר איסוזו ועליו סחורה שנבזזה שנושא לוחיות רישוי של שארג'ה, אחת הנסיכויות באיחוד האמירויות. מעורבותם של כלי רכב עם לוחיות של איחוד האמירויות בביזת הסיוע מעלה שאלות לגבי המעורבות של האמירויות בשימוש בסיוע הומניטרי בעזה כנשק.

"מבריחים מהכנופייה של אבו שבאב דורשים 45 אלף שקל למשאית כדי לתת להן לעבור". מרכז חלוקת מזון בצפון רצועת עזה, ב-2 במאי 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

ב-2019, דווח כי שלטונות חמאס עצרו משתף פעולה לכאורה עם השב"כ, שהודה שישראל הורתה לו לחדור לקבוצות ג'יהאדיסטיות בסיני. אם זה נכון, הדיווחים האלה מקבלים משמעות חדשה עכשיו: נראה שהשחקנים האלה אינם פושעים עצמאיים, אלא חלק ממלחמת פרוקסי, שבמסגרתה ישראל משתמשת ברוצחים שקשורים לדאעש ובסוחרי סמים כדי לפרק את החברה הפלסטינית.

למרות הביקורת, ישראל ממשיכה להגן ללא עוררין על המיליציה של אבו שבאב. אחרי שהקשר הישראלי לכנופיה שלו נחשף, נתניהו הגן על המדיניות ושאל "מה רע בזה? זה רק טוב. רק מציל חיים של חיילי צה"ל". אולם הלגיטימציה המלאכותית של אבו שבאב כבר התחילה להתפרק, אפילו בתוך הקהילה שלו עצמו. השבט הבדואי שלו ברפיח פרסם הודעה נדירה שמגנה אותו, וכמה מקרובי משפחתו אפילו קראו למותו. הרשויות בעזה תייגו את הכוחות שלו כבוגדים, והלחימה בין חמאס ואנשי אבו שבאב הסלימה. מאז ינואר 2025, לפחות 50 מלוחמיו מתו בעימותים בין פלגים – לעיתים קרובות סביב משלוחי סיוע שנבזזו.

בין הפטיש לסדן

אירועים טריים חשפו ביתר שאת את ההתפרקות החברתית בעזה. ב-11 ביוני, GHF דיווח שאוטובוס שבו נסע הצוות המקומי שלו נקלע למארב. לפחות חמישה עובדי סיוע נהרגו, והשאר נפצעו או נפלו בשבי. הקרן ייחסה את ההתקפה לחמאס. הוא בתורו הכחיש מעורבות והאשים את הקורבנות שהם חלק ממיליציה שמקבלת גיבוי מישראל.

באותו יום, דווח כי המיליציה של אבו שבאב הרגה שישה מלוחמי יחידת סהם, בזמן שהכוחות הישראליים הרגו לפחות 60 פלסטינים ברחבי רצועת עזה, לפי רשויות הבריאות המקומיות. לפי הדיווחים, כמעט שני שליש מהפלסטינים נהרגו בזמן שניסו להגיע לנקודות חלוקת המזון של GHF.

התקריות האלה, כמו מקרי ירי קטלני אחרים בנקודות חלוקת מזון, משקפות דפוס מטריד: שחיקה מואצת של חוק וסדר, שבמסגרתה המאמצים לספק סיוע הומניטרי כרוכים יותר ויותר באלימות. באופן טרגי, ברבים מהעימותים האלה פלסטינים ניצבים איש מול רעהו – שכנים, קרובי משפחה ובני ברית לשעבר מפולגים בגלל פחד, מחסור ומניפולציה פוליטית. מסדרונות הסיוע הפכו לזירות קרב, מה שלא רק מסמל את קריסת המערכות ההומניטריות, אלא גם את ההתפוררות העמוקה יותר של המרקם החברתי בעזה.

עם ההיחלשות המשמעותית גם של חמאס וגם של הרשות הפלסטינית, במקביל להרס החברה האזרחית, נראה ששליטה עצמית פלסטינית רק הולכת ומתרחקת. בזמן שעזה מתעצבת מחדש כמדינה כושלת, אנשיה נאלצים להתמודד עם הרגע המסוכן הזה כשהם מורעבים, מרוסקים ולגמרי לבד. בוואקום הזה של הסולידריות והסיוע, הם נותרים להתמודד עם ההשמדה כשהם מצוידים אך ורק ברצון לשרוד.

מחמוד מושתהא הוא עיתונאי ופעיל זכויות אדם מעזה. הוא לומד כיום לתואר שני בתקשורת גלובלית באוניברסיטת לסטר בבריטניה, ופרסם באחרונה את ספרו הראשון בספרדית: "לשרוד את רצח העם בעזה" (Sobrevivir al genocidio en Gaza). הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס