newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כהניסטים – לא בבית ספרנו

החבירה של שר החינוך לריצה משותפת עם ממשיכי דרכו של כהנא היא נקודת שבר אפילו בתהליך ההידרדרות המתמיד שבו אנחנו חיים. לזה אסור לנו להתרגל, ונגד זה אנחנו חייבים לצאת בכל כוחנו

מאת:

המשל המפורסם מספר על הצפרדע שמכניסים לסיר עם מים קרים ומבשלים לאט לאט, כל כך לאט שהצפרדע לא מרגישה כשהמים מתחילים לרתוח, וכבר לא מצליחה לברוח. אז אנחנו הצפרדעים, והמים כבר מזמן רותחים.

זה קרה לאט, והתרגלנו כל הזמן עוד קצת. התרגלנו לחוקי העמותות והנאמנות בתרבות; למתקפה הבלתי פוסקת על מערכת המשפט והתקשורת; התרגלנו למלחמת ההתשה בדרום; התרגלנו לראש ממשלה מושחת ומסית; לשר חינוך שמדבר על טיפולי המרה ועל אפרטהייד. התרגלנו אפילו לחוק הלאום. לכיבוש מזמן מזמן התרגלנו, עד כדי כך שכבר בכלל לא רואים אותו.

שר החינוך רפי פרץ בטקס הדלקת נרות בכותל המערבי, ב-23 בדצמבר 2019 (צילום: פלאש90)

כשמתרגלים, הכל כבר נראה אותו דבר. והאמת? במידה רבה של צדק. כי מה ההבדל בין ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאומר כי "הערבים רוצים להשמיד את מדינת ישראל", לשר הביטחון נפתלי בנט, שמאשים את הערבים בהצתת שריפות ואומר "רק מי שהארץ לא שייכת לו מסוגל לשרוף אותה", או לשר החינוך רפי פרץ, שרוצה להחיל ריבונות על השטחים הכבושים מבלי להעניק זכויות פוליטיות לפלסטינים המתגוררים שם, או לאיתמר בן גביר שתמונתו של ברוך גולדשטיין תלויה בסלון ביתו?

אבל הסימון של הכל כ"אותו דבר" הוא מסוכן ומשתק. אלה הם בדיוק המים שמתחממים לאט. כי אם נתניהו הוא בנט הוא פרץ הוא בן גביר (והמחמירים אף יוסיפו – גם יו"ר כחול לבן, בני גנץ, לא שונה מהם בהרבה, עם קמפיין הבחירות שהתגאה בחלקו בחורבן של עזה) – מתי נקום להתקומם? מתי נגייס כוחות ואנרגיות פעולה לשינוי?

יש רגעים שצריך להיאחז בהם, ולהגיד – עכשיו זה הזמן, עכשיו זה הזמן לקום ולעשות מעשה. כן, אולי היינו צריכים לקום קודם, אבל זה לא קרה. זו סיבה מספיק טובה לא לקום עכשיו? להפך! זו סיבה כפולה ומכופלת לקום עכשיו, ולהתחיל צעד צעד להיאבק על המקום הזה, על המציאות שבה אנו חיים, על הערכים שלנו.

מבחינתי, החבירה הפוליטית של שר החינוך עם איתמר בן גביר היתה רגע כזה. נקודת ציון בזמן שמעליה יש להניף דגל שחור. כן, היו אלף רגעים קודמים כאלה, שבהם לא קמנו ולא צעקנו מספיק חזק. אבל זו לא סיבה מספיק טובה להבליג גם הפעם. שר החינוך מחבק לתוך מערכת החינוך שלנו את ערכי הכהניזם! זה בלתי נתפש, זה דוקר את העין ומקומם את הלב, דגל שחור מתנוסס מעל זה.

עכשיו המבחן האמיתי

בשבוע שלאחר ההודעה על הריצה המשותפת של שר החינוך עם מפלגתם של ממשיכי דרכו של כהנא, יצאנו להגן על הילדים שלנו ולומר: כהניזם – לא בבית ספרנו! זה התחיל כמחאת רשת וזלג לעולם האמיתי, כשתלינו דגלים שחורים בבתי ספר עם הסיסמה הזאת. הורים בכל רחבי הארץ קמו להגן על הילדים שלהם ולהגיד – עד כאן. לזה אנחנו לא מוכנים להתרגל.

ואז הגיע חופש חנוכה, ונחנו קצת, ו… התרגלנו עוד קצת? עכשיו, אחרי חנוכה, עם הדברים החשובים שעל סדר היום – הנישוב של אסדת לווייתן, החסינות של נתניהו, ההסדרה עם החמאס – מי זוכר כבר ששר החינוך שלנו חבר לכהניסטים?

עכשיו זה המבחן האמיתי,מבחן של התמדה ונחישות. לא להתרגל, לא להתרגל, לא להתרגל.

איתמר בן גביר מדבר בטקס לציון 27 שנה להתנקשות במאיר כהנא, בנובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אם נצליח לעשות מספיק רעש, להראות התנגדות מספיק חזקה, אז נתחיל לסמן גבולות, נתחיל גם אנחנו לקבוע מה לגיטימי ומה לא לגיטימי. גבול אחד כזה הוא שר חינוך גזען שחובר לכהניסטים. זה לא לגיטימי. שר החינוך שימונה על ידי הממשלה הבאה חייב להיות אדם פחות גזען, שמחוייב יותר לערכי הדמוקרטיה. וזוהי רק ההתחלה: נתחיל מהמאבק על כך שהחיבור עם בן גביר לא לגיטימי, ונמשיך צעד צעד, מאבק אחר מאבק. לא נוותר. הניצחונות יזינו את רוח המאבק ויתנו כוח להמשיך.

וגם זאת יש לומר: גם אם לא נצליח, נדע שסימנו את הרגע הזה, שהנפנו מעליו דגל שחור. שברגע הזה בהיסטוריה קמנו, לא שתקנו, והראינו לילדים שלנו שיש קווים שאסור לחצות אותם.

מחאת הדגל השחור

אז איך מצטרפים למחאה?

  • קומו מוקדם, קחו פיסת בד שחור ותלו ליד שער ספר בצירוף השלט שכאן (וכמובן – העלו תמונה לרשתות בצירוף #כהניזם_לא_בבית_ספרנו #מאוחדים_נגד_גזענות)
  • אנשי חינוך? התחייבו גם אתם: כהניזם – לא בבית ספרנו! חתמו על גילוי הדעת שכאן
  • מערכי שיעור רלוונטיים להעברה בכיתות כאן (מתעדכן כל הזמן)
  • פתחו קבוצות ווטסאפ מקומיות לקהילות בתי הספר, כי ביחד תמיד יותר קל

כל יוזמה נוספת מבורכת. העיקר – לא להתרגל.

תמי יקירה היא מיוזמות מחאת הדגל השחור

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
תלמידי חטיבות ביניים ותיכון חוזרים ללימודים במתכונת מלאה, בית ספר בתל אביב, אפריל 2021. אילוסטרציה גיל גרטל (צילום: אורן זיו)

בית ספר בתל אביב, אפריל 2021 (צילום: אורן זיו)

הפגיעה בכישורים החברתיים של תלמידים במעבר לחטיבה אינה גזרת גורל

מחקר של OECD מצא כי חלה נסיגה בהערכת התלמידים את עצמם במעבר מילדות לבגרות. הנסיגה חמורה יותר אצל בנות ואצל תלמידים מרקע כלכלי נמוך, ובשלב קריטי זה בחיים היא עלולה לפגוע בעתידם. הפיתרון: מודעות, והפניית משאבים לטיפוח קשרים עם המבוגרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf