ישראל מאבדת תמיכה בארה"ב, והדמוקרטים לא מקשיבים

78% מהבוחרים בארה"ב תומכים בהפסקת אש קבועה בעזה. מפגינים ביום פעולה גלובלי למען עזה, בצעדה ממשרד החוץ לבית הלבן עיר וושינגטון, ב-25 באפריל 2025 (צילום: Diane Krauthamer / CC BY-NC-SA 2.0)

סקרי דעת קהל מהחודשים האחרונים מראים עד כמה ישראל איבדה את תמיכת האמריקאים. בתחילת אפריל, סקר של מרכז המחקר Pew זכה לתשומת לב רבה לאחר שגילה שליותר ממחצית מהאזרחים הבוגרים באמריקה יש דעה לא חיובית על מדינת ישראל, עלייה של יותר מ-10 נקודות ממרץ 2023. החודש, אחרי שישראל חידשה את המתקפה שלה בעזה במטרה לכבוש את הרצועה כולה, סקר חדש שערך מכון Data for progress הראה ש-78% מהבוחרים בארה"ב תומכים בהפסקת אש קבועה בעזה, ו-51% חושבים שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ חייב לדרוש שהיא תצא לפועל.

השינויים הדרמטיים האלה באים לצד סקרים טריים נוספים המוכיחים שעזה שיחקה תפקיד מכריע בהפסד של המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות בנובמבר 2024. סקר שערך מכון YouGov עבור פרויקט המדיניות ב"מכון להבנה במזרח התיכון (IMEU)" מצא שמצביעים דמוקרטיים לשעבר הצביעו על הג'נוסייד כסיבה העיקרית לכך שלא הלכו להצביע לטובת סגנית הנשיא לשעבר קמלה האריס.

מעבר לאותם מצביעים שהפכו את ההתנגדות לג'נוסייד לעניין מרכזי, ניתוח חדש של נתונים מצביע שהדמוקרטים איבדו נתח גדול של מצביעים – שהנושאים שעניינו אותם היו האינפלציה העולה, מצב הכלכלה ושאלות פנים אחרות – בגלל ההשפעות שהיו לכישלון של הדמוקרטים בעניין עזה על רמת הגיוס של תומכיהם. במילים אחרות, יותר מאשר תזוזה ימינה בקרב מצביעים דמוקרטיים, את הבחירות בנובמבר עיצבה העובדה שרבים מהמצביעים פשוט נשארו בבית.

על פי ממצאים אלה, לא רק שהתמיכה בזכויות הפלסטינים ובמדינה פלסטינית גבוהה יותר ממה שמוכנים להודות בממסד הפוליטי, אלא שהסירוב הדמוקרטי להתייחס ברצינות לנושאים האלה הפך למכשלה פוליטית של ממש.

אולם ארבעה חודשים לתוך הנשיאות של טראמפ, אף שהמפלגה הדמוקרטית מציגה את עצמה שכמי מגינה על הדמוקרטיה, הממסד שלה לא הצליח להיענות לסנטימנט הציבורי ולסמן שיש בכוונתו לזוז תזוזה משמעותית בנוגע לתמיכתו בישראל.

בתחילת אפריל, לדוגמה, הסנאטור קורי בוקר שבר את השיא בסנאט כאשר נאם במשך 25 שעות רצופות במחאה נגד ממשל טראמפ וכדי "להגן על הדמוקרטיה". יומיים מאוחר יותר, הוא הצביע נגד שתי הצעות החלטה שהיו אמורות לעצור משלוח של נשק חדש בשווי מיליארדי דולרים לישראל, מיד אחרי שהפרה את הפסקת האש.

הצביע נגד עצירת משלוחי נשק לישראל. הסנאטור קורי בוקר במפגש של המפלגה הדמוקרטית באייווה, ב-9 באוגוסט 2019 (צילום: Gage Skidmore / CC BY-SA 2.0)

במקביל, במדינת המפתח מישיגן, התובעת הכללית דנה נסל ממצבת את עצמה כמנהיגה של ההתנגדות הדמוקרטית לטראמפ, אך היא משחזרת את הסיסמאות של טראמפ במה שנוגע לתנועה לזכויות הפלסטינים, ואפילו יצאה נגד כוחות אכיפה מקומיים במטרה לשים פעילים פרו-פלסטיניים בקמפוסים על הכוונת ולהפחיד אותם.

ברמת המוסדות, המפלגה הדמוקרטית לא מפגינה כל כוונה של ממש לשנות את עמדותיה בנוגע לישראל/פלסטין. זה בא לידי ביטוי בבחירות ליו"ר חדש ל"ועידה הלאומית הדמוקרטית" (DMC). כמה קבוצות התומכות בפלסטינים, שדחפו לכך שייבחר יו"ר שיתייחס לבחירות לנשיאות ככתב אישום על הכישלון של המדיניות הדמוקרטית בעניין פלסטין, לחצו על המפלגה לשקול מחדש את תמיכתה הבלתי מותנית בישראל וליישם תוכנית כדי לזכות מחדש באמונם של מצביעים ערבים, מוסלמים ופרו-פלסטינים.

היה קשה להבדיל בין העמדות של המועמדים המובילים לתפקיד – קן מרטין, מרטין או'מאלי ובן ויקלר – בעניין הזה, אף ששניים מהם הביעו חרטה מסוימת על ההחלטה למנוע מדובר פלסטיני להופיע בפני הוועידה הדמוקרטית הלאומית ב-2024. אולם לקן מרטין, שנבחר כיו"ר החדש, יש עבר של עמדות פרו-ישראליות ואנטי-פלסטיניות ברורות, כולל תיוג סיסמאות נוסח "מהים לנהר ו"פלסטין תהיה חופשית" כסיסמאות "קיצוניות" ו"דוחות".

מרטין יכול להקים קואליציות פרוגרסיביות אחרות בתור מארגן באיגוד עובדים, אבל העמדות שלו בנוסח "פרוגרסיבי מלבד בעניין פלסטין" (progressive except for Palestine) מראות בבירור שהדמוקרטים עוד לא קוראים את המפה. ובזמן שהיועצים האסטרטגיים הדמוקרטים מתחממים לקראת המאבק להחזיר לעצמם את הרוב בבתי הנבחרים ב-2026, לאטימות הזו מול הנתונים החדשים עלולות להיות השלכות קשות.

התזוזה אל הכורסה

יש כמה דרכים להסתכל על הנסיגה בתמיכה בדמוקרטים בבחירות בנובמבר. מה שברור הוא שהדמוקרטים איבדו קולות לטובת הימין ולטובת מועמדים משמאל כמו ג'יל סטיין, וייתכן שגם למועמדים שמרניים עצמאיים. אבל הראיות מצביעות שהתזוזה ימינה היתה הרבה פחות משמעותית מהתזוזה "לכיוון הכורסה": מתברר שמצביעים דמוקרטיים רבים לא הצביעו, או לא היו מסוגלים מצפונית להצביע למועמדי המפלגה שייצגו את הסטטוס קוו.

ברמה הארצית, הנתונים מהקלפיות בארה"ב מראים על ירידה של 2.5% בשיעור ההשתתפות, כלומר נסיגה של 6.6 מיליון בעלי זכות הבחירה לעומת 2020. מתוך 6.6 מיליון המצביעים האלה, כ-40% הגיעו ממדינות דמוקרטיות מובהקות, המייצגות את מספר האלקטורים הגדול ביותר. במדינות האלה נרשמו 2.6 מיליון פחות קולות להאריס ב-2024 לעומת אלה שהצביעו לג'ו ביידן ב-2020, והסבירות היא שרק כ-690 אלף מתוכם הצביעו למועמדים עצמאיים הנוטים שמאלה. הצניחה הזו היא עדות לחוסר התגייסות משמעותי בשמאל יותר מאשר תזוזה ימינה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

במדינות מתנדנדות, רוב הדיווחים מעידים כי הרפובליקאים השיגו קולות בעיקר במעוזים רפובליקאים ובאזורים פרבריים, אולם שיעור ההצבעה אליהם נשאר יציב יחסית ל-2020. עם זאת, ברוב האזורים העירוניים במדינות המתנדנדות, הידועים כמעוזים דמוקרטיים, נרשמה ירידה בשיעור ההצבעה. זה כולל את דטרויט, פילדלפיה, פניקס ואטלנטה, הערים הגדולות בארבע מדינות מתנדנדות.

כך שבעוד רבים קוננו על כך שדמוקרטים בפרברים הושפעו מדיווחים כוזבים בתקשורת או מתחושות עמומות נגד נשיא מכהן הנוגעות בעיקר לכלכלה, הדמוקרטים שאיבדו מוטיבציה מכיוון שחשו שאין להם מועמד לתמוך בו חיו בעיקר באזורים אורבניים במדינות מתנדנדות, שם התמיכה והמודעות לתנועה לזכויות הפלסטינים הן החזקות ביותר, ונרחבות הרבה יותר ממה שנחשף בסקרים.

על פי נתונים שאסף סקר של Yougov קצת לפני הבחירות, ההתנגדות לג'נוסייד של ישראל בעזה היתה אחד מארבעת הנושאים החשובים ביותר עבור 24% מהבוחרים הדמוקרטיים והעצמאיים במדינות המתנדנדות. ניסוי מבוקר הראה שאם מזכירים למצביעים במדינות מתנדנדות את עניין עזה, הדבר מדכא אצלם את המוטיבציה להצביע. לאור החשיפה המתמדת לתמונות של ילדים שבותרו ונרצחו בשבועות שלפני הבחירות – אף שהחדשות האלה הודרו ממהדורות החדשות והרשתות החברתיות – בוחרים רבים פשוט דחו את הדיכוטומיה המופרכת שהוצגה להם בין האריס לטראמפ, ונשארו במהלך הבחירות בבית.

פלסטין כמסמנת כיוון

קשה להפריז במידה שבה עזה היתה נושא שהלך ותפס תאוצה, מעבר לחוסר שביעות הרצון מהנשיא ביידן. נושאי מדיניות שונים שרוב גדול מהאמריקאים תומך בהם נותרו ללא פתרון או תקועים בזמן ביידן. בזמן שהדמוקרטים נהנו מרוב גם בבית הנבחרים וגם בממשל, הם נכשלו בקידום נושאים הזוכים לאהדה ציבורית – להבטיח פיקוח סביר על נשק ובדיקות כשירות אוניברסליות, לאשר חופשות לידה לכולם וחינוך טרום גן, להרחיב את בית המשפט העליון, לבטל את חובות הסטודנטים או לעגן בחוק את הזכות להפלות. באותו הזמן הם הזהירו שהרפובליקאים מהווים איום על הדמוקרטיה האמריקאית.

אפילו כאשר האריס נבחרה כמועמדת, נאמר למצביעים ללכת נגד האינטואיציה שלהם ולצפות ליותר ממנהיגה שהבטיחה עוד מאותו דבר. על רקע התפקיד המרכזי שמילאו בבחירות הרגשות נגד המועמד המכהן בכל הנוגע לאינפלציה, לצד הרגש הפרו-פלסטיני החזק, סקרים מראים שכ-8.4% מהדמוקרטים והעצמאים במדינות המתנדנדות איבדו מוטיבציה כאשר ראו שהג'נוסייד אינו נפסק.

בוחרים רבים דחו את הדיכוטומיה המופרכת שהוצגה להם בין האריס לטראמפ. הנאום של קמלה האריס בוועידה הדמוקרטית הלאומית ב-2024 (צילום: Lorie Shaull, CC BY 2.0)

לכל הפחות, הדמוקרטים זקוקים למנהיג אחר. אבל חשוב מכך, הם זקוקים לשינוי מדיניות לגבי עזה. זה לא היה רק אחד הנושאים החשובים בעיני הבוחרים, זה גם היה אחד הנושאים הבודדים שלממשל הדמוקרטי היתה סמכות ביצועית לחולל בו שינוי לפני הבחירות. כיום, כאשר הממשל החדש הופך אוטוריטרי מיום ליום, התזוזה בדעת הקהל לגבי ישראל והאדישות המופגנת שלה כלפי הממשל האמריקאי והחוק הבינלאומי הפכה לסימן ההיכר של היחלשות המוסדות הדמוקרטיים. חוסר היכולת של המפלגה הדמוקרטית שבאופוזיציה לאמץ ביקורת הוליסטית על המתקפה הזו על העקרונות הדמוקרטיים והבינלאומיים רק יחליש את היכולת שלה להיענות לתנועות חברתיות ולהשתמש בהן כדי להציב אלטרנטיבה לעתיד אוליגרכי, טכנוקרטי ואוטוריטרי.

ועדיין ישנם דמוקרטים שסוללים דרך לתמיכה בזכויות הפלסטינים בתוך אג'נדה דמוקרטית רחבה יותר. סאמר לי, חברת קונגרס מפנסילבניה, תומכת מובהקת בזכויות הפלסטינים, הביסה את המתמודד מולה וקיבלה כ-1.4% יותר קולות ממה שקיבלה האריס באזור הדמוקרטי שלה. במירוץ לראשות עיריית ניו יורק, הפופולריות של חבר המועצה זוהראן ממדאני בקרב מצביעים פרוגרסיביים סייעה לו לגייס תרומות באופן חסר תקדים בתור מועמד התומך בגלוי בזכויות הפלסטינים ומתנגד לדיכוי של אקטיביזם פרו-פלסטיני.

פלסטינים-אמריקאים שזכו בבחירות ממשיכים ליהנות מתמיכה נרחבת במחוזות הבחירה שלהם בעודם מקדמים חקיקה התומכת בהפסקת אש בעזה ומדברים על מעשי הטבח המתמשכים בפלסטינים, למשל– הסנטורית אימאן ג'ודה מקולורדו וחברת הקונגרס רשידה טלייב.

בעוד הסקרים מצביעים על ירידה משמעותית בתמיכה של האמריקאים במדינת ישראל, יותר דמוקרטים עשויים להעז להציב עמדות חדות יותר נגד הג'נוסייד בעזה. ואכן, כפי שזכות הביטוי למען זכויות הפלסטינים הפכה לתירוץ לדיכוי מהגרים ולכרסום בזכויות החוקתיות בארה"ב, שאלת זכויות הפלסטינים תמשיך לסמן כיוון ליכולתם של המוסדות הפוליטיים במדינה להיאבק נגד האוטוריטריות המתגברת ולזכות בדעת הקהל האמריקאית.

הלא אחמד היא פרשנית מדיניות ב"אל-שבאכה", רשת מדיניות פלסטינית, חוקרת עצמאית, כותבת ומומחית לתקשורת. היא הובילה כמה סקרים ונתנה ייעוץ אסטרטגי לקמפיינים פרוגרסיביים ב-2024. הכתבה הופיעה במקור במגזין 972+. תרגום: מירון רפופורט