ישראל ייבאה את הכיבוש לתוך 48'. עכשיו זה מתהפך עליה
סמוטריץ' רצה למחוק את הקו הירוק. זה הצליח לו, אבל לא באופן שחשב. בבחירות האלה הפלסטינים משני צידי הקו התאחדו יותר מאי פעם, ונפתח אופק של מדינה אחת עם שוויון מלא לפלסטינים ויהודים. מאמר שכתב עבד אבו שחאדה לפני שנעצר
סמוטריץ' מדמיין מציאות של מדינה אחת המבוססת על אפרטהייד. אבל יש אופציה אחרת. בצלאל סמוטריץ' במסע בחירות בשוק מחנה יהודה בירושלים, ב-9 באוקטובר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
בספרן החדש זיהו נעמי קליין ואסטרה טיילור תופעה חשובה, שרבים מאיתנו מחמיצים כשאנו מנסים להבין את תהליכי הפשיזציה בעולם: השימוש בשפה דתית וטכנולוגית ליצירת תחושה של סוף העולם. "פשיזם של סוף העולם" הוא הכינוי שנתנו לניסיון של הימין העולמי, בשיתוף אוליגרכים מעולם הטכנולוגיה, לטפח תחושה מתמדת של אסון מתקרב כדי להצדיק מדיניות פשיסטית ולהציג אותה כהכרחית להישרדות.
>> אתם, הישראלים, הולכים לקלפי להכריע על החיים שלנו, הפלסטינים
נתניהו, כמנהיג פשיסטי מודרני, משתמש באותה טקטיקה. ימים ספורים לפני הבחירות הוא אף שיתף בחשבון האינסטגרם שלו תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית ובה נראות פצצות אטום נוחתות על תל אביב. המסר ברור: סוף העולם נמצא מעבר לפינה, ורק נתניהו מסוגל למנוע אותו.
מול תפיסת העולם הזו, שמציגה את האסון כעתיד היחיד האפשרי, ראוי לבחון את התופעות ותהליכי העומק שניכרו בבחירות האחרונות. חלקם מסוכנים, ואחרים עשויים להוביל למציאות טובה יותר. האפשרות לעצב עתיד שונה, אופטימי הרבה יותר מזה שהימין מבקש שנדמיין, תלויה גם ביכולת שלנו לזהות תהליכים היסטוריים, להבין את משמעותם ולפעול.
אחת התופעות שלא זכתה לתשומת לב מספקת, ושבעיניי טמון בה פוטנציאל פוליטי אדיר, היא התעניינותם של הפלסטינים בשטחים הכבושים בבחירות בישראל. לראשונה, לפחות בהיקף ובנראוּת כאלה, השתתפו פלסטינים מעזה ומהגדה המערבית, ואפילו אסירים פוליטיים, בקריאה לאזרחים הפלסטינים בישראל לצאת ולהצביע.
הסיבות רבות: כישלונו של הפרויקט הלאומי הפלסטיני בגדה ובעזה, בחירתן של מדינות ערביות שלא לנקוט צעדים ממשיים לעצירת רצח העם בעזה (חלקן אפילו סייעו לישראל), והקיפאון הפוליטי בזירה הפלסטינית. אולם נראה שהסיבה החשובה מכולן היא ההבנה עד כמה הממשלה הנוכחית בישראל משיחית ומסוכנת לעתידם של כלל הפלסטינים.
בשלוש השנים האחרונות היינו עדים גם להתקדמות חסרת תקדים של "תוכנית ההכרעה" של בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ' לא הסתפק בהעמקת הכיבוש בגדה המערבית ובעזה, אלא פעל למחיקת משמעותו הפוליטית של הקו הירוק כולו. בקמפיין הבחירות שלו הוא הבטיח לייבא את הפרקטיקות שנקט בגדה המערבית גם אל תוך הקו הירוק.
פלסטינים בגדה ובעזה קראו לפלסטינים בישראל ללכת להצביע. פלסטינית קוראת על תוצאות הבחירות בישראל, באפריל 2019 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)
אלא שטשטוש הקו הירוק עשוי להוביל גם לתהליכים שונים מאלה שסמוטריץ' מדמיין. כשישראל מייבאת את פוליטיקת הכיבוש אל תוך גבולות 1948, מתחילה להיווצר תנועה פוליטית בכיוון ההפוך: הפלסטינים בשטחים הכבושים הופכים לשחקנים בעלי עניין והשפעה בפוליטיקה של האזרחים הפלסטינים בישראל.
בנאום הניצחון של הרשימה המשותפת בליל הבחירות הקדיש הח"כ לשעבר אוסאמה סעדי את ההישג לפלסטינים בגדה המערבית ובעזה ולאסירים הפוליטיים. לא היתה זו מחווה סמלית בלבד, אלא ביטוי ליחסי גומלין פוליטיים שהולכים ומתעצבים.
יחסי הגומלין האלה עשויים לפתוח אופק חדש. פתרון שתי המדינות נכשל כמסגרת פוליטית מעשית, והסתירה הפנימית שבין הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ובין יומרתה להיות מדינה דמוקרטית נחשפה במלוא עוצמתה. אנחנו רואים זאת בימים אלה, כאשר ישראלים רבים מתקשים להשלים עם האפשרות שלאזרחים הפלסטינים בישראל יהיה מעמד פוליטי שווה לזה של האזרחים היהודים.
>> מהקלפי למרתפי השב"כ: המתקפה על הקול הערבי עולה מדרגה
כשפלסטינים בגדה ובעזה עוקבים אחר הבחירות לכנסת וקוראים לאזרחים הפלסטינים בישראל להשתתף בהן מתוך הבנה שהתוצאות ישפיעו ישירות על חייהם, הם למעשה מתחילים להתייחס לפוליטיקה הישראלית כאל זירה שיש לפעול גם בתוכה, ולא רק להיאבק בה מבחוץ.
משמעות הדבר עשויה להיות נכונות חדשה של הפלסטינים שתחת כיבוש להכיר במורכבות ובניואנסים של הפוליטיקה הישראלית, להבין את מגבלותיה ואף לקבל פשרות פוליטיות מסוימות שיעשו הפלסטינים בתוך ישראל כדי להקל על חיי התושבים בגדה ובעזה. ייתכן שאותם פלסטינים אף יצפו מהמפלגות הערביות בישראל לבנות שותפויות פוליטיות אסטרטגיות עם מפלגות ציוניות, אם יהיה בכך כדי לסייע להם. מה שבעבר נתפס לפעמים כטאבו פוליטי, ולעיתים אפילו כבגידה, עשוי להפוך לחלק מדיון פוליטי לגיטימי בתוך החברה הפלסטינית.
"אסטרטגיית ההצלה" הניעה פלסטינים רבים לצאת להצביע. תור לקלפי בטייבה, ב-27 באוקטובר 2026 (צילום: אורן זיו)
גם החלטתם של הפלסטינים בישראל לצאת ולהצביע למפלגות הערביות, ובייחוד לרשימה המשותפת, שלא ויתרה על "אסטרטגיית ההצלה" ועל מחויבותה לסוגיה הלאומית הפלסטינית, מלמדת על שינוי בתפיסת תפקידה של ההצבעה. המצביעים הפלסטינים בישראל אינם רואים את הצבעתם רק ככלי לשיפור תנאי חייהם כאזרחים. עבור רבים מהם, ההצבעה היתה גם ביטוי לאחריות כלפי בני עמם בגדה המערבית ובעזה, מתוך הבנה שיש להם תפקיד פוליטי במאבק למען עתידם, גם אם הם עצמם נדרשים לשלם על כך מחיר בזירה הישראלית.
במהלך הבחירות שמענו לא מעט מצביעים פלסטינים שבמשך שנים החרימו את הבחירות לכנסת מסבירים כי הפעם החליטו להצביע, למען הפלסטינים בשטחים הכבושים. הפוטנציאל הפוליטי הזה יכול להתפתח בכיוונים שונים ואף להיעלם, אבל לראשונה זה זמן רב ניכרים כאן ניצנים של פרדיגמה פוליטית חדשה, כזו שעשויה לפתוח אפשרות לדמיין עתיד אחר, הן לפלסטינים הן ליהודים.
אנחנו חיים במציאות שבה קיים משטר אחד מהנהר לים. במציאות כזו, ייתכן שצריך לדמיין אזרחות פוליטית שווה לכל מי שחי בשטח זה, במסגרת מדינה אחת. דווקא ברגע שבו סמוטריץ' מדמיין מציאות של מדינה אחת המבוססת על אפרטהייד, נפתחת בפני פלסטינים ויהודים האפשרות לדמיין מודל אחר לגמרי: מדינה אחת המבוססת על שוויון פוליטי, אזרחי ולאומי.
במציאות הזו, הדרישה להרחבת זכות הבחירה ולשוויון פוליטי אינה נעצרת בקו הירוק. היא נשענת על ההכרה שבין הנהר לים חיים שני עמים, שלכל אחד מהם זהות לאומית, היסטוריה וזכויות קולקטיביות, ושעתידם אינו חייב להתבסס על שליטה של האחד באחר.
ההזדמנות הזו נפתחת גם ברגע גיאופוליטי חשוב במיוחד. המסלול שבו ישראל צועדת כיום מסוכן לפלסטינים, למדינות האזור וגם לישראלים עצמם. מדינה שמהמרת על עליונות צבאית כבסיס בלעדי לעתידה, שמוכנה להסתכן בהפיכת הסכסוך הפוליטי והלאומי לעימות דתי עם כמעט שני מיליארד מוסלמים, ושמאמצת תפיסה של מלחמות נצח, אינה מציעה עתיד בטוח אפילו לאזרחיה היהודים.
בזכות שיעור ההצבעה הגבוה שלהם, הפלסטינים אזרחי ישראל הצליחו להציג בעולם הערבי ומחוצה לו את תוצאות הבחירות כניצחון לרעיון הצומוד הפלסטיני – העמידה האיתנה וההיאחזות במולדת. למרות כל מה שישראל עשתה, למרות מדיניות ההפחדה, ההסתה המתמשכת ורצח העם בעזה, הפלסטינים בישראל נאחזו באזרחותם, לקחו אותה ברצינות, יצאו להצביע בהמוניהם והפכו לכוח פוליטי שהנחיל תבוסה לממשלת נתניהו. בלעדיהם, התוצאה הזו לא היתה מתאפשרת.
ההשתתפות הגבוהה בבחירות נתפסת כניצחון לרעיון הצומוד הפלסטיני. אירוע הניצחוו של הרשימה המשותפת בליל הבחירות, ב-27 באוקטובר 2026 (צילום: שרון לייבל / פלאש90)
יש כאן מסר פוליטי ומוסרי חשוב: דווקא האזרחות, שמדינת ישראל ביקשה לרוקן מתוכן שוויוני, הפכה לכלי שבאמצעותו הפלסטינים תובעים את מקומם ואת זכותם להשפיע על עתיד המדינה. ודווקא מי שהשלטון ביקש להציגם כאיום על המדינה עשויים לפתוח פתח לעתיד פוליטי אחר.
לכן הבחירות האחרונות גורליות גם בגלל תוצאותיהן וגם בגלל האפשרויות החדשות שפתחו. האפשרויות האלה נולדו מתוך כישלונו של העולם הישן ומתוך הכיעור של ההווה, אך הן עשויות להפוך לבסיס לעולם חדש. עולם שבו פלסטינים ויהודים יוכלו להתחיל לדמיין מחדש את חייהם המשותפים מתוך הכרה הדדית ושוויון, בלי פחד ובלי יחסי שליטה.
כדי שחזון החיים המשותפים יתממש, דרושים בעיניי שני דברים. הראשון הוא אומץ להביט במציאות כפי שהיא, על העוולות והכאב שבה, להודות באחריות ובצורך בתהליך עמוק של הכרה ופיוס בין שני העמים. עתיד משותף אינו יכול להיבנות על הכחשת עברו של האחר או על מחיקת זהותו. השני הוא אומץ פוליטי לפעול. לא להסתפק בביקורת על המציאות הקיימת, אלא להיות מוכנים להיאבק למען מציאות אחרת, גם כאשר היא נראית רחוקה וגם כאשר המחיר הפוליטי של המאבק גבוה.
ובדיוק כאן אנחנו חוזרים אל "פשיזם של סוף העולם". בעוד הימין העולמי מנסה לשכנע אותנו שהעולם מתקדם בהכרח אל אסון ושרק הפעלת כוח נוסף תאפשר לנו לשרוד, עלינו לזכור את הרגעים שבהם בני אדם סירבו לקבל את המציאות כגזירת גורל. עולם טוב יותר יכול לצמוח גם לא מתוך רגעים של תקווה גדולה. לעיתים קרובות הוא נולד ברגעים של כיעור, אלימות וייאוש. השינוי התאפשר כאשר אנשים ומנהיגים זיהו הזדמנות היסטורית, דמיינו אפשרות אחרת ופעלו כדי לממש אותה.
זו אולי המשימה הפוליטית החשובה ביותר של התקופה שלנו: לא לתת למי שמבטיחים לנו את סוף העולם להשתלט גם על הדמיון הפוליטי שלנו. אני מקווה שיהיה לנו די אומץ לזהות את הרגע ההיסטורי הזה, ולא פחות מכך – לפעול ולבנות עתיד טוב יותר לכולנו. עתיד שבו פלסטינים ויהודים יוכלו לחיות כשווים. לא רק משום שזו אפשרות פוליטית שראוי להיאבק עליה, אלא משום שזה הדבר הנכון והמוסרי לעשות.
המאמר נשלח למערכת יומיים לפני שעבד אבו שחאדה נעצר
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
