תמונות: ילדות בעזה של אחרי המלחמה

צילמו: אן פאק ובאסל יאזורי, כתבה: אן פאק

מוחמד, בן 11, עומד בין שרידי ביתו במגדלי אל נדא בבית חאנון שבצפון רצועת עזה, לאחר שאלה נהרסו מהפצצות ישראליות. 21 בספטמבר, 2014. במגדלים היו 90 דירות, בהן התגוררו משפחות רבות (אקטיבסטילס)

בקרתי במגדלי אל נדא בבית חנון שבצפון רצועת עזה לאחר שנהרסו מהפצצות ישראליות. במגדלים היו 90 דירות, בתיהן של משפחות רבות. מוחמד, ילד בן 11, ישב על גבי ההריסות, מחכה ללכת לבית הספר. באותו זמן עבדתי על סדרת תמונות מחדרי שינה שנהרסו, וביקשתי ממנו לקחת אותי לבית שלו כדי להראות לי את חדרו.

טיפסנו יחד בין השרידים כדי לגשת לקומה השנייה של המגדל. כמעט שום דבר לא נשאר מהחדר שלו. החדר היה שרוף לחלוטין וקירותיו הועפו מהפיצוץ. מוחמד סיפר לי שהוא מתגעגע ביותר ל"הכל" – אבל במיוחד למחשב שלו ולספריו. מאז המפגש איתו, לא הפסקתי לשאול את עצמי: מה תהיה דעתו של מוחמד של העולם אחרי שהיקום הקטן שלו נהרס בקיץ הזה? בית אפשר לבנות מחדש, אבל מה לגבי ההשפעה הפסיכולוגית על מוחמד ועל בני דורו?

> הבית שלי תחת מתקפה, והממשלה שלי לא מגינה עלי

ילד עם עפיפון עומד מול הריסות מגדלי אל נדא בבית חאנון, צפון רצועת עזה. במגדלים היו 90 דירות. (אקטיבסטילס)

בעזה, שבה האוכלוסייה היא צעירה מאוד (מעל 60 אחוזים מתושבי עזה הם מתחת לגיל 25), ילדות וילדים נמצאים בכל מקום – והם גם הצד הפגיע ביותר בסכסוך. הילדים התקועים בעזה מכירים רק מציאות של כיבוש, ורבים כבר חוו כמה ״מבצעים״ צבאיים של ישראל. האחרון שבהם, המכונה ״צוק איתן״, נמשך שבעה שבועות וגבה את חייהם של יותר מחמש מאות ילדים. מעל שלושת אלפים ילדים נפצעו וכאלף וחמש מאות איבדו לפחות הורה אחד. רובם בטראומה. לפי דו״ח האו״ם, 373,000 ילדים בעזה זקוקים באופן מיידי לסיוע פסיכולוגי.

תחושת חוסר הביטחון שלהם החמירה משום שילדים אלה איבדו את מה שהם שהחשיבו כמקום הבטוח ביותר: בתיהם. יותר מ-18,000 יחידות דיור נהרסו במלחמה, והשאירו 108,000 אנשים ללא קורת גג, רובם ילדים. כמעט שליש מאוכלוסיית עזה, כחצי מיליון בני אדם, נעקרו מבתיהם בעקבות המתקפה. מספר הפלסטינים שנמלטו מבתיהם היה הגדול ביותר שנראה מאז 1967.

> סיפורה של משפחת ג'ודה: "הדבר האחרון ששמעתי היה צחוקם"

משפחות שנעקרו נדחסו בבתי ספר של האו"ם בתנאי מחייה קשים מאוד. חלק מהילדים נאלצו לישון בפארקים, חנויות, או עם קרובי משפחה. גם כיום, למרות שבפועל מתקיימת הפסקת אש לטווח ארוך, יש עדיין 50,000 פלסטינים שממשיכים לגור בבתי הספר. רבים לא יכולים לחזור לבתים שלהם, אשר נהרסו בחלקם או במלואם, ועזרה בשיקום עזה נראית רחוקה ואיטית. חלק מהמשפחות חזרו לחיות בבתיהן ההרוסים למחצה, ללא מים זורמים או חשמל. עם בוא החורף והגשמים הכבדים הראשונים הצפויים בחודשים הבאים, סביר להניח שחלק ממבנים אלה יקרסו והשהות בהם תהיה בלתי אפשרית.

לפי האו"ם, 22 בתי ספר נהרסו כליל ו 118 נפגעו. למרות עיכוב של שלושה שבועות, נעשה מאמץ אדיר לפתוח את בתי הספר בהקדם האפשרי כדי שהילדים יוכלו לחזור ללימודים. השיעורים התמקדו תחילה בפעילויות פנאי וטיפוליות, כך שהילדים יוכלו לבטא את הרגשות שלהם לאחר התקופה הטראומטית שחוו. הורים רבים רצו שילדיהם יחזרו לבית הספר על מנת להחזיר חלק מתחושת הנורמליות והשגרה. המושג נורמליות נשאר די יחסי מבחינת הפלסטינים המתגוררים בעזה תחת מצור ישראלי הדוק מאז 2007. איך אפשר לצפות מילדים אלה לגדול בצורה ״נורמלית״, ולהביט אל העתיד בתקווה, כאשר הם העדים והקורבנות של רמה כזו של אלימות? דור שלם של ילדים חיים עכשיו עם הטראומה של מלחמה ופחד מהפגזות נוספות.

הערכה שבוצעה על ידי האו"ם וארגונים הומניטריים סוברת שיקחו לפחות 20 שנים, תחת מגבלות היבוא המוטלות כיום על ידי ישראל, לשיקום רצועת עזה. אבל כמה זמן זה ייקח לילדים אלה להתגבר על הטראומה שלהם? מתי סוף סוף יוכלו לחיות חופשיים מפחד הכיבוש והתקפות ישראליות עתידיות?

> תמונות: ילדי עזה חוזרים לבית הספר

ניסמה מוסבה, בת 14, עומדת בחדר השינה ההרוס שלה בשכונת שג'עיה, עזה, 15 בספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

לד נושא חפצים אישיים שחולצו מהכפר ח'וזאעה, שעבר התקפות אינטנסיביות ונהרס במידה רבה במהלך המתקפה הישראלית. 1 באוגוסט, 2014.(אקטיבסטילס)

בתי ספר של אונר"א פתחו את שעריהם לכ- 289,000 פלסטינים עקורים, ללא כל מוכנות להתמודד עם מספרים כאלה. בתי הספר של אונר"א בעצמם הפכו למטרות בעת ששימשו מחסה לפליטי ההתקפה. בית הספר בבית חנון הופצץ ביום 24 ביולי (11 נהרגו ויותר מ -200 פצועים), בית הספר לבנות בג'באליה ביום 29 ביולי (15 מתים, מעל 100 פצועים), ובית הספר המכין ברפיח ב -3 באוגוסט (10 מתים). (אקטיבסטילס)

ילד מוציא חתיכות עץ מבין ההריסות שנאספו בבית הספר הממשלתי סובחי אבו קרש. בית הספר, הממוקם בשכונת שג'עיה במזרח עזה, נפגע על ידי ההפצצות, 4 בספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

ילדים משחקים ביום הראשון של חג עיד אל פיטר, בבית ספר של אונר״א המשמש מקלט לעקורי ההתקפה, 28 ביולי, 2014. (אקטיבסטילס)

בני משפחת אל-זענין, אשר ברחו מביתם בבית חאנון, חיים בחנות ריקה ללא חלונות או שירותים סמוך לבית החולים כמאל עדוואן בג'באליה. 24 ביולי, 2014. (אקטיבסטילס)

שנת הלימודים בעזה החלה שלושה שבועות באיחור משום שבתי ספר רבים ניזוקו. במהלך ההתקפה 29 בתי ספר נהרסו וכ-190 ניזוקו. (אקטיבסטילס)

השבועות הראשונים ללימודים התמקדו בפעילויות פנאי וטיפול, כך שהילדים יוכלו לבטא את רגשותיהם לאחר התקופה הטראומטית שעברו. (אקטיבסטילס)

חמדה עבדון, בן 4, שוכב בבית החולים שיפא לאחר שנפצע באחת ההפצצות. יחד איתו נפצעו ארבעה מבני משפחתו. 14 ביולי, 2014. (אקטיבסטילס)

בני משפחת אפנה יושבים בתוך ביתם ההרוס באזור תופאח בעזה, 18 בספטמבר 2014. (אקטיבסטילס)

ילד מביט מחלון ביתו ההרוס בשכונת שג'עיה בעזה, 4 בספטמבר, 2014. (אקטיבסטילס)

חוף הים בעזה במהלך הפסקת האש, 6 באוגוסט, 2014. (אקטיבסטילס)