newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היום בו זוכר העם הפלסטיני את בניו ובנותיו שמאחורי הסורגים

מאז שנת 2000 ועד היום תועדו מעל 90,000 מעצרי פלסטינים בידי ישראל, מהם מעל 11,000 של קטינים, ומעל 1,300 של נשים. ביום האסיר מתייחד העם הפלסטיני עם זכרם. בדיוק כמו הישראלים, גם הם מסרבים לשכוח את לוחמי החופש שלהם

מאת:

היום מציינים ברחבי הרשות הפלסטינית את "יום האסיר", בו זוכרים ומזכירים את אלפי האסירים המוחזקים בבתי הכלא הישראלים, ואת עשרות ומאות אלפי הפלסטינים שהיו אסירים ועצירים בעבר. בשביל ישראלים רבים האסירים הפלסטינים הם "מחבלים", שעובדת היותם בכלא היא הסדר הטבעי של הדברים. אך בשביל הפלסטינים מדובר בלוחמי חירות שהקריבו את חירותם לטובת המאבק הפלסטיני לעצמאות ולשחרור מעול הכיבוש החונק וההורג אותם כבר עשרות שנים.

על פי נתוני שב"ס המעודכנים לסוף פברואר, מספר האסירים המוגדרים "ביטחוניים" עומד על 6,204, ועוד 617 פלסטינים המוחזקים בכלא בשל שהייה ללא היתר. לאלה יש להוסיף את עשרות או מאות העצירים הכלואים במשמורת צה"ל במתקני מעצר שונים עד שיועברו לחזקת שב"ס, כך שמספר הפלסטינים מוחזקים היום בבתי הכלא הישראלים עולה על 7,000 בני אדם.

מאז שנת 2000 ועד היום, כך על פי "מועדון האסיר", ארגון חוץ ממשלתי (NGO) שתומך באותם אסירים, תועדו מעל 90,000 מעצרים, מהם מעל 11,000 של קטינים, ומעל 1,300 של נשים. הצבא, השולט בשטחי הגדה, לא בוחל במעצר של קשישים או של ילדים, של פועלים או של אנשי עסקים, של תלמידים או של מורים, של עיתונאים, של פקידים, ואפילו לא של חברי פרלמנט, ש-65 מהם נעצרו מאז שנת 2000, ושישה מהם עדיין מוחזקים בכלא.

> מנתוני השב"ס: מאות קטינים ועצורים ללא משפט בבתי הכלא בישראל

משפחות אסירים פסטינים מפגינות מול משרדי הצלב האדום בעזה (אקטיבסטילס)

אין פלסטיני שלא מכיר אדם שנעצר או נאסר על ידי ישראל. משפחות אסירים פסטינים מפגינות מול משרדי הצלב האדום בעזה (אקטיבסטילס)

כמונו, מסרבים לשכוח

ביום האסיר הפלסטיני זוכרים גם את מאות העצירים המנהליים המוחזקים ללא משפט ואת אלפי העצירים המנהליים שכבר שוחררו; זוכרים את עשרות האסירים החולים שמחלקם נמנע טיפול רפואי הולם: 23 אסירים מטופלים כעת במרכז הרפואי של שב"ס בכלא רמלה, מתוך כ-700 אסירים הזקוקים לטיפול, כך על פי מקורות פלסטינים; זוכרים את 207 האסירים שנפטרו אחרי שנמנע מהם טיפול רפואי הולם; זוכרים את עשרות האסירים המוחזקים בבידוד בהוראת שב"כ, חלקם למשך שנים ארוכות בהן נמנע מהם מגע עם כל גורם אנושי; זוכרים את אלפי האסירים שנחשפו לאלימות במהלך מעצרם, כמעט 100% על פי מספר דו"חות של ארגוני זכויות אדם פלסטינים ובינלאומיים; זוכרים את מאות הקטינים המוחזקים בכלא, שמבלים את בחרותם בין כתלי הבטון של תאם, ואת עשרות הילדים שעוד לא חגגו את יום הולדתם ה-16 המנותקים ממשפחתם ומחייהם למשך חודשים ושנים.

מאז אוקטובר האחרון עצרה ישראל מעל 4,800 פלסטינים, מהם 1,300 קטינים. זה מספר עצום, בלתי נתפש כמעט. המציאות הזו, לפיה כמעט מדי לילה נלקחים ממיטותיהם עשרות בני אדם, מובלים באלימות על ידי חיילים חמושים לחדרי חקירות, שם הם מוכים ומושפלים, נדרשים להלשין, להודות תחת לחץ בדברים שפעמים רבות לא ביצעו, ואז לעמוד מול קציני צבא ששולחים אותם לכלא לחודשים ושנים, היא מציאות בלתי אפשרית. האשליה שמנסה הממשלה הישראלית למכור לנו לפיה אפשר וצריך לשמר אותה, היא שקר מרושע.

ולסיום, כדאי אולי לציין כי כיבוד האסירים, לוחמי החופש, אינו נחלת הפלסטינים בלבד. "לוחמי המחתרות" היהודיות מקבלים קצבה מטעם הממשלה עד היום, שבעה עשורים אחרי שחרורם; "אסירי ציון" גם הם מקבלים קצבה מהמדינה; מורשת האסירים נחגגת על ידי המדינה, והקרבתם נלמדת על ידי תלמידי בתי הספר; עשרות אלפי בני אדם מבקרים מדי שנה במוזיאונים לזכר האסירים היהודים; משאבים רבים מושקעים על ידי הממשלה בטיפול ובהנצחה של אסירים לשעבר; והרשימה עוד ארוכה.

דמות האסיר נוכחת מאוד במציאות הפלסטינית. כמעט בכל משפחה יש לפחות אחד כזה, ואין אחד שלא מכיר אדם שנאסר או נעצר על ידי חיילים ישראלים. בשבילם לא מדובר בפושעים, אלא בלוחמי חירות, בדיוק כפי שהציבור היהודי ראה את אסיריו לפני שקיבל מדינה משל עצמו. יום האסיר הוא יום זכרון לאומי שנועד לחבק את אלה שהקריבו את חירותם לטובת המאבק לעצמאות, בתקווה שישובו הביתה למשפחותיהם עם סיום השלטון הצבאי הישראלי.

> 2015: שיא בן חמש שנים במספר האסירים הפלסטינים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מחאת סטודנטים בבריטניה, ב-17 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

מחאת סטודנטים בבריטניה, ב-17 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

הביקור המוזר במאהל המחאה באוקספורד שאמור לייצג אותי

הזדמן לי לבקר בזירת מלחמת החורמה הסימבולית שמתנהלת באוניברסיטה הבריטית, ולנהל שיחה עם סטודנטים שהחליטו לדבר בשמי כפלסטיני – ונחרדתי לגלות גישה שטחית, שאינה מנסה אפילו להתמודד עם המציאות היומיומית שבה אני חי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf