טייבה מאשימה: "זו עיר בכלל? זה אפילו לא מחנה פליטים!"
אמג'ד שביטה ביקר בטייבה, וחזר משם עם כתב אישום: ״המתפרעים רעולי הפנים״ נגד מדינת ישראל
כותב אורח: אמג'ד שביטה
שבת. עשר בלילה. מאות תושבים ושוטרים בכניסה לעיר טייבה. התושבים מזהים צוות תקשורת ומתאספים סביב המצלמה. יש פה גז מדמיע, יש גם ירי חי. מפקד המחוז בעצמו ירה ירי חי. טייבה תקועה כמו עצם בגרון שלהם. "עשר שנים אין לנו עירייה", הם אומרים לי. "זה ממשל צבאי כאן. עשר שנים לא לקחו ולו קבלן אחד לעבוד בעיר. אנחנו חמישים שנה כאן, עובדים, בונים, מנקים, הכל, הכל, וליברמן רוצה לגרש אותנו, למה, מה מתי הוא בא? מה הוא עשה יותר מאיתנו?"
> אותה האש שרפה את משה סילמן ואת מוחמד אבו ח'דיר
טייבה ביום שבת
"עזוב אותך מהם", קורא לי מישהו, "הם סתם פטפטנים. אם אתה רוצה לדעת מה באמת קורה בוא, אני אכניס אותך לתוך העיר. תיפגש עם הצעירים שעומדים מאחורי הכל". אבל השוטרים לא נותנים לנו להיכנס. "בוא בוא, השוטרים לא מכירים את השכונות", הוא אומר לי.
אנחנו הולכים כמה דקות בין הבתים. בבית האחרון, אנחנו מזהים זקנה שמוציאה ארגז בצל לשימושם של הצעירים מפני הגז המדמיע, ומתפללת שאלוהים ישמור עליהם.
"חבר׳ה תכסו את הפנים שלכם", אומרים הבחורים, "יש לנו אורח מטירה. אהלן, אהלן, ואללה כל הכבוד, סגרתם את השוק היום. גיבורים אתם. גברים. רק ככה יבינו היהודים שבטירה יש משהו חוץ מהחומוס, יש כבוד, יש רגשות".
> התושבים הפלסטינים של ישראל נמצאים תחת מתקפה
טייבה ביום שבת
"מי זה, אתם מכירים אותו בכלל? מי אמר שהוא מטירה. יאללה, יאללה, תסתלק מפה. תסתלק", אומר אחד מהם. "סליחה", אומר בחור אחר ומוריד את הכיסוי. הוא מבקש ממני בנימוס לצאת איתו מ"שטח האש", מזמין אותי לכוס קפה בביתו ואני מסרב בנימוס. הוא מרגיש בושה: "אנחנו בני עם אחד, טירה וטייבה זה, יישוב אחד בעצם. הם עשו אותנו כך. המשת״פים שלהם לא נותנים לנו להאמין באחר, אפילו בעצמנו. יש כאן אנאלפאביתים. המדינה כך חינכה אותנו. יש אלימות. אין מודעות לכלים אזרחיים. ואם יש אז אין אמון בהם. הסיפור של מוחמד אבו ח'דיר זעזע את כולנו. אך זה לא הכל. כל אחד מהחבר׳ה האלה יש לו סיפור. מי שנעצר בתחנה וקיבל סטירה שלא בצדק בא לנקום. מי שהבוס היהודי שלו עבד עליו, בא לנקום. הכעס כאן נורא. עשר שנים של ממשל צבאי!"
וממשיך: "עזוב אותך מהשטויות! אתה באמת מאמין שאנחנו מקלקלים את העיר? איזה עיר זו? היית באירופה? עזוב אותך מאירופה. היית בכוכב יאיר? בצור יגאל? מה יש לנו כאן? עמודי תאורה? אנחנו הרסנו את העיר? זו עיר בכלל? אפילו לא מחנה פליטים!"
השעה כבר שתיים. גל נוסף של יידוי אבנים והבערת אש. רכב עם זרנוק לפיזור המפגינים במים יוצא לדרך. למים יש ריח מסריח. עשרות תושבים יושבים על הדשא בקפטריה שבתחנת הדלק הקרובה. המשחק של הולנד וקוסטה-ריקה משודר על מסך ענק. שני עולמות, במרחק של מטרים בודדים. משום מה, השוטר-נהג של הבואש החליט לפזר גם את המעריצים. המעריצים התפזרו. שטח האש התרחב!
אמג'ד שביטה הוא מזכ"ל ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), חבר הנהגת חד"ש ותושב טירה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
