חסידות סאטמר: נגד "המדינה הציונית", לא נגד הציונים

היו מי שאמרו שהביקור של הרבי מסאטמר בישראל הוא "בושה", כי הוא מתנגד לקיומה של המדינה. חסידות סאטמר אכן שוללת את הציונות, אבל היחס שלה לישראל מורכב. בקיצור, לא כל החרדים אותו דבר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ביום שלישי האחרון, בזמן ביקורו ההיסטורי בירושלים של הרבי מסאטמר, זלמן לייב טייטלבוים, הייתי גם אני בירושלים, בכנס על ערים מחולקות. ניסיתי להסביר לאורחת פלסטינית למה חרדים חוששים לקחת כספים מהקרן החדשה לישראל. "אני מבינה", היא אמרה. "הרי גם החרדים מתנגדים לציונות".

אבל בשעה שחוסר ההיכרות של הפלסטינים עם תת-הזרמים החרדיים מובן ונסלח, נראה כי שגם רוב הציבור הישראלי לא מבין מה בעצם ההבדלים בין הזרמים. מה ההבדל, במקרה הזה, בין חסידות סאטמר ובין נטורי קרתא, ובין שניהם ובין רוב הציבור החרדי. בין חסידות שאכן שוללת את מדינת ישראל, אבל לא פועלת נגדה, ובין מי שמנסה לפעול נגדה באופן אקטיבי, בין מי שרואה בהשתתפות במוסדות המדינה כרע במיעוטו, בין מי שמוכן להשתתף בחלק ממוסדותיה ובין מי ששולל את כולם לחלוטין.

בימין ובציונות הדתית מאוד לא אהבו את העובדה שבירושלים נחסמו כבישים לכבוד ביקורו של רב ששולל את הציונות. חסידים ממתינים לבואו של הרב בשבוע שעבר (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

הביקורת על ביקורו בישראל של הרבי מסאטמר, המתנגד לקיומה הפוליטי של מדינת ישראל, איחדה בין דתים מתונים ובין חילונים גמורים. בעוד שישראל מונעת מפעילי BDS להיכנס לישראל ואף מגרשת אותם אחרי שהגיעו – אמרו המבקרים – היא פורסת "שטיח אדום" בפני רב השולל את זכות קיומה.

תהילה פרידמן, אשת ציונות דתית ליברלית, חברה ברשימת כחול לבן לכנסת, כתבה לדוגמה בחשבון הפייסבוק שלה: "יהודי אמריקאי, עשיר וחשוב, השולל את זכות הקיום של מדינת ישראל (לא מבקר מדיניות של ממשלה, שולל את זכות הקיום של המדינה), מתקבל כאן בכבוד מלכים. כבישים נחסמים לכבודו, אבטחה משטרתית. לא בטוחה מה אני חושבת על זה.

"מצד אחד אני לא אוהבת הגבלות כניסה ולא אוהבת משטרת מחשבות, בעיקר לגבי יהודים, גם אלה שסופר ביקורתיים כלפי המדינה. מצד שני, שלילת עצם זכות הקיום של המדינה היא מהמאפיינים הבולטים של האנטישמיות החדשה. וכבוד מלכים ליהודי בעל עמדות אנטישמיות לא עובר לי טוב בגרון.

"חוץ מזה, יואל משה, הרבֶּה מסאטמר, דודו של הרבֶּה הזה, אחראי למותם של כמה מבני משפחה בשואה. כמה שנים לפני (השואה) הוא אסר עליהם להשתמש בסרטיפיקט שהשיג בנם ולעלות לארץ. הם צייתו. נשארו ונספו. אני יודעת שזה לא אשמת הנוכחי ומבינה שהוריו ניצולי אוושוויץ בעצמם, אבל זה גם משפיע איפשהו על התחושות".

איש התקשורת יעקב אחימאיר הלך הרבה יותר רחוק: "לך מכאן! צא מארצנו האדמו'ר מסאטמר!" הוא כתב בחשבון הטוויטר שלו. "אינך רצוי, אלא מאוס. חזור לניו יורק! האם גם שם תהין לקלל את ארה"ב או שקללותיך שמורות ל'עמלק', הלוא היא מדינת ישראל הציונית! אילו היו ברשותי חיתולים מסריחים הייתי משליך אותם לעבר הקאדילק שבה אתה מתרווח. צא, לך לך!"

עיתונאי 'ישראל היום', יהודה שלזינגר, איש הציונות הדתית, כתב בטוויטר שההחלטה לאפשר לרבי מסאטמר לבקר בישראל משקפת "מדינה עם אופי של אישה מוכה. מגיע לישראל אדמו"ר שכל תכליתו ורעיונו האידיאולוגי הוא מלחמה במדינת ישראל, בציונות, ואפילו ההמנון שלו מתריס בכינוי 'שלטון הכופרים'… מה עושה המדינה? סוגרת כבישים, מקצה משאבים, נותנת לו כבוד מלכים. והכל מהכסף שלנו. הזיה".

אפילו התיאור ה"חדשותי" כביכול בווינט הסגיר את היחס לביקורו של הרבי. "האדמו"ר מסאטמר נחת הבוקר בנמל התעופה בן גוריון במטוס מיוחד שנשכר עבורו", דיווח כתב האתר איתי בלומנטל. "במהלך ביקורו יחלק האדמו"ר מיליוני דולרים למוסדות אנטי-ציוניים במטרה להילחם בציונות ובישראל אותם כינה 'עמלק'. משטרת ירושלים תחסום עבורו כבישים כדי שחס וחלילה לא יעמוד בפקקים".

באופן לא מפתיע, גם אביגדור ליברמן הצטרף למתקפה. בנאומו בשבוע שעבר שבו סתם את הגולל סופית על ממשלת ימין צרה או או על ממשלת מיעוט, טען ליברמן כי לא רק המפלגות הערביות הן "גייס חמישי", גם המפלגות החרדיות הופכות "אנטי ציונות". לדבריו, לא מדובר בתופעה שולית. "מי שראה את הרבי מסאטמר מול עשרות אלפים מחלק דולרים מול כולם", התלונן ליברמן על אוזלת היד מול האדמו"ר מסאטמר. "אני לא מבין איפה מס הכנסה והרשות להלבנת הון. מיליוני דולרים מחולקים תוך כדי הסתה. בדיוק כמו הצד השני (כלומר הערבים)".

בניגוד לנטורי קרתא, חסידי סאטמר לא משתתפים בהפגנות הזדהות עם הפלסטינים. חסיד נטורי קרתא באירוע לציון הנכבה (צילום: מאיר וקנין / פלאש 90)

כל החיבור שיצר ליברמן בין המפלגות החרדיות ובין סאטמר היא שגוי. בעוד כל עניינם של הנציגים החרדים בכנסת הוא מאבק תקציבי עבור המוסדות החרדים, המוסדות של חסידות סאטמר אינם לוקחים תקציבים ממשלתיים כהצהרה אידאולוגית, ולכן זקוקים לחלוקת הכספים של הרב. אבל ליברמן לא לבד באי-הבנה של חסידות סאטמר ומשנתה ושל הקשר שהיא מקיימת עם פלגים חרדיים נוספים.

הקונפליקט בין ציונים לחרדים החל עוד לפני קום המדינה, סביב שאלת השבת, הקמת הרבנות הראשית לישראל ועוד. "העדה החרדית", שהיתה אז הגוף הגדול בין החרדים, דגלה בהתבדלות מכל השפעה ציונית. ב-1944, לאחר עימות בין אנשי אגודת ישראל לנטורי קרתא, נערכו בחירות בתוך העדה החרדית, ובהן ניצחו אנשי נטורי קרתא. אנשי אגודת ישראל על כל פלגיהם פרשו סופית מהעדה החרדית. כיום, אנשי אגודת ישראל מיוצגים בכנסת על ידי רשימת יהדות התורה, המורכבת מאגודת ישראל ודגל התורה (הרשימה הליטאית שהתפצלה מאגודת ישראל בשנות השמונים).

בעדה החרדית נותרו הזרמים הירושלמיים וחסידות סאטמר. כל בני העדה החרדית מתנגדים למדינה ולכן אינם משתתפים בבחירות למוסדותיה. אולם יש ביניהם הבדל. הגישה המזוהה עם הזרם הבריסקאי (תת-פלג ליטאי בתוך העדה החרדית) מתנגדת לציונות ולמדינת ישראל בראש ובראשונה משום שהן ישויות חילוניות, המתנכרות למסורת היהודית ופועלות נגדה. לעומתה חסידות סאטמר, המזוהה עם בני הונגריה, שוללת את הציונות בעיקר משום שיש בה משום זירוז ביאת המשיח. חסידי סאטמר מאמצים את הכלל ש"חדש אסור מן התורה", ואין לשנות מאומה ממנהג האבות, שלא נאבקו על עצמאות יהודית. מייסד החסידות, האדמו"ר מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים, טען שהקמת מדינה לפני בוא המשיח מהווה מרידה בקב"ה ודחיקה אסורה של הקץ, וראה את השואה כעונש משמים על הרצון להקים מדינה.

ההבדל בין השיטות מתבטא במחלוקת על הצבעה בבחירות המקומיות. לדעת הרבי מסאטמר הדבר מותר, משום שעירייה אינה שלטון מדיני שאסור לפני הגאולה, לעומת שאר רבני העדה החרדית הגורסים שהדבר אסור בגלל השקפתם כי יש להתבדל מכל גוף ציוני.

מייסד חסידות סאטמר גילה פרגמטיות גם בנושאים רבים אחרים, יחסית לעמדות הקיצוניות יותר של נטורי קרתא. כך למשל לא נמנע רבי יואל מלהיפגש עם רבנים ואדמו"רים הנמנים עם שורות אגודת ישראל ואף התעקש להספיד את הרב אהרן קוטלר, מי שקבע בניגוד לדעתו כי השתתפות בבחירות היא מצווה ו"חוב קדוש". רבי יואל התנגד להפגנות נגד מדינת ישראל בזמן מלחמת ששת הימים מחשש פיקוח נפש. בניגוד לנטורי קרתא, הוא ויורשיו מעולם לא נפגשו עם או תמכו בקבוצות פלסטיניות או איסלאמיות.

את ההבחנה שעשה הרבי מסאטמר בין "המדינה הציונית" לבין העם היהודי ניתן להמחיש בצורה הטובה ביותר באמצעות התיאור המרתק על פגישה שנערכה ב-1968 בינו לבין הסנטור יוברט המפרי, שרץ אז לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית. הגבאים של הרבי הזהירו את המפרי מפני העלאת כל נושא פוליטי הנוגע לישראל במהלך הפגישה. כאשר נודע על כך לרב לאחר הפגישה, צחק ואמר: "אילו המפרי היה מדבר איתי על תמיכה במדינה הציונית, זה לא היה מפריע לי. לנו היהודים יש תורה שאוסרת עלינו מדינה במהלך הגלות, ולכן אנו מנועים מלבקש מהאמריקאים לתמוך ברעיון הציוני. אבל גוי אמריקני לא קיבל תורה, ועל ידי תמיכה במדינה היהודית הוא מרגיש שהוא עוזר ליהודים. אדרבה, אם גוי אמריקני מתנגד למדינה הציונית, זה מוכיח שהוא אנטישמי".

מתנגד להשתתפות בבחירות לכנסת, אבל בעד השתתפות בבחירות מקומיות. הרב לייב זלמן טייטלבאום, האדמו"ר מסאטמר, בביקורו בשבוע שעבר בישראל (צילום: דוד כהן / פלאש 90)

לאחר פטירתו של הרב יואל, ללא יורש, בחר ועד העדה את הרב משה טייטלבוים, אחיינו. אך אשתו של יואל, הרבנית אלטא פייגא, התנגדה לו. קבוצה קטנה בחסידות, בגיבויה של האלמנה, מיאנה להכיר בו. לימים הוענק לקבוצה השם "בני יואל".

האדמו"ר החדש לא זכה להערצה גורפת שזכה לה קודמו. הוא ובנו הבכור, הרב אהרן טייטלבוים, שמונה לרב בקריית יואל במדינת ניו יורק ונחשב כיורש המיועד, הואשמו על ידי "בני יואל" בסגנון הנהגה ריכוזי ובהיעדר קנאות מספקת. הסכסוך בין המחנות לא הוביל לפילוג רשמי אך לווה באלימות, בעיקר בקריית יואל, שם נפתח בית-כנסת נפרד ל"בני יואל" שהוחרם על ידי הרב אהרן.

בתחילת שנות האלפיים, כאשר חלה הרב משה, ובאופן סופי לאחר מותו ב-2006 התרחש הפילוג רשמית: תומכי בנו הבכור, הרב אהרן טייטלבוים (מכונים "אַהֲרוֹנִים", קרי "אַרוֹינִים") מצד אחד ותומכי בנו השלישי, הרב זלמן לייב טייטלבוים (מכונים "זאלי'ס" או "זַלוֹינִים") מצד שני. כל צד הכתיר את מנהיגו לאדמו"ר, ולמעשה קיימות כיום שתי חסידויות, שכל אחת מהן מקיימת מוסדות נפרדים.

קהילות של סאטמר קיימות בארצות הברית, בישראל, בבריטניה, באנטוורפן, במונטריאול, בסאו פאולו ובמלבורן. כל אחד משני הפלגים של חסידות סאטמר בישראל מונה כחמש מאות בתי אב. בירושלים משתייכת רוב הקהילה לפלג של רבי זלמן לייב, ואילו רוב הקהילה בבני ברק משתייכת לפלג של רבי אהרן. לחסידות תלמודי תורה וישיבות בשתי הערים. קהילות קטנות יותר קיימות באלעד ובבית שמש.

בירושלים קיימת שכונה של סאטמר בין השכונות עזרת תורה ותל ארזה ומתגוררות בה מאות משפחות. השיכון שייך לפלג של רבי זלמן לייב. בבני ברק נמצא שיכון סאטמר ובו מתגוררות כ-500 משפחות. דיירי שיכוני סאטמר נדרשים לחתום על מספר תקנות, בהן התחייבות שלא להשתתף בבחירות.

"להשוות את סאטמר לבי-די-אס פשוט לא נכון", אומר ל"שיחה מקומית" מאיר לבין, איש תקשורת חרדי המקורב לחוגי סאטמר. "ר' יואל שביסס את השיטה התנגד לדרכי הפעולה של נטורי קרתא בתוקף", מסביר לבין. "הוא השווה אותם לימין הקיצוני בישראל ואמר שאינו יודע מי יותר גרוע מביניהם".

לפי לבין, הביקורת של הרבי סאטמר כלפי מנהיגי החרדים המיוצגים בכנסת היא שהם שינו את עמדתם מהתנגדות למוסדות המדינה להשתתפות בהם מטעמי "הרע במיעוטו", בעוד הוא נשאר בעמדה המקורית של התנגדות אידיאולוגית למדינה. לבין גם מציין כי בניגוד לנטורי קרתא שקידשו מלחמה פוליטית במדינה, חסידי סאטמר שהשתתפו בהפגנות ובמפגשים נגד ישראל באיראן נזרקו מהקהילה ומבתי הכנסת שלה. "בכל זמן שישראל היתה נתונה בסכנה, ר' יואל נמנע תמיד מלהשמיץ או לבקר אותה, ובמלחמת ששת הימים אמרו תהילים כל יום בבית הכנסת המרכזי של סאטמר, ור' יואל מירר בבכי בנאומים שלו על אבידות בנפש של חיילים ישראלים", אומר לבין. "גם בביקור עכשיו של הרב זלמן לייב, הוא ניגש להודות לאנשי הביטחון שאבטחו את האירוע, אך הדגיש בפניהם שהוא מודה להם כבני אדם ולא כמייצגי המדינה".

התנאי למגורים בשכונות של סאטמר בישראל: לא להשתתף בבחירות. חסידי סאטמר באירוע בבית שמש (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

רבי זלמן לייב, שביקורו בשבוע האחרון עוררה סערה תקשורתית, נוקט בקו מתון יחסית. אחיו, אהרון, אף השלים עם גיסו, רבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר מבעלז. הוא גם נפגש עם שורת רבנים נוספים מהמיינסטרים החרדי כמו הרבי מגור, פטרונו של יעקב ליצמן מיהדות התורה.

כמו קודמיו, גם רבי זלמן לייב נואם בעיקר לאוזני מאמיניו ורק אחר כך מכוון את דבריו אל הנציגים החרדים האחרים. אבל מעבר לתיאטרליות המקובלת אצל ראשי הזרמים השונים (ראו את סגנונו של הרב עובדיה או את "נאום השפנים" של הרך שך) ומעבר למחלוקות, מתקיימים קשרים הדוקים בין קהילת סאטמר לשאר הקהילות החסידיות. בסופו של דבר, אומר לבין, כולם אוהבים את ארץ ישראל בדרכם, רואים בה את ארץ אבותיהם, אבל לא מקדשים את הציונות, מעבר לכך שהיא מאפשרת להם לקיים את אורחות חייהם ברווחה וחופש.

פנינה פויפר היא פעילה פוליטית חרדית, מנהלת מיזם הציבור החרדי ממלכתי ואחראית פרויקט חרדים בעמותת עיר-עמים

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

זריית חול בעיניים. שר האוצר ישראל כץ (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

שלא יעבדו עלינו: גם בסוף השנה חיוני לחוקק תקציב

שר האוצר טוען כי כיוון שתקציב המדינה כבר עבר בממשלה, אין צורך להעביר תקציב בחקיקה. אך התנהלות כזו לא רק מוחקת סעיפים חשובים שאינם בבסיס התקציב, היא מרוקנת בפועל את הכנסת מתפקידה כמחוקקת וגם כמפקחת על הממשלה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf