חורבן ג'נין – מבט מבפנים

ב-28 באוגוסט ישראל פתחה במבצע "מחנות קיץ", הפלישה הצבאית הגדולה ביותר שראו בצפון הגדה המערבית ב-20 השנים האחרונות. בג'נין, הכוחות הישראלים נכנסו לעיר, ואחרי כמה שעות הטילו סגר מלא על מחנה הפליטים; במקביל, הצבא פתח במבצעים בטובאס, שכם, רמאללה וטולכרם.

מאז 2021, הצבא הישראלי פועל שוב ושוב במחנה הפליטים ג'נין, בתואנה של מאבק בקבוצות התנגדות מזוינות. אך רוב הקורבנות בהתקפות האלה היו אזרחים פלסטינים לא חמושים וקטינים, לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA).

תושבים ועיתונאים מקומיים אומרים שההתקפה האחרונה היתה האלימה ביותר שנרשמה בשנים האחרונות, ולפחות 19 אנשים נהרגו בג'נין, בהם קטינים. זאת, לצד גידול דרמטי בפעילות הצבאית הישראלית ובאלימות המתנחלים ברחבי הגדה המערבית אחרי 7 באוקטובר, שהובילו להרג של כ-700 בני אדם באזור – 185 מהם בג'נין.

באחרונה דווח כי חיילים ירו בתופיק קנדיל, בן 83, במחנה ג'נין ב-30 באוגוסט, והותירו אותו למות ברחוב ללא טיפול רפואי. סרטון שהופץ ברשתות החברתיות יומיים לאחר מכן הראה כלי רכב צבאיים דורסים את גופתו של קנדיל.

מדובר צה"ל נמסר כי "במהלך פעולה בג'נין התקבל דיווח על מותו של אדם בן 83. לפי בדיקה ראשונית ושחזור האירועים בשטח, אירוע קרה בחלק המזרחי של ג'נין. מהבדיקה עולה כי ביום שישי, הכוחות זיהו אדם מתקרב אליהם, הפעילו נוהל מעצר חשוד, שבמהלכו האדם המשיך להתקרב, נורה ונהרג. נסיבות האירוע עדיין נבדקות".

לכודים בין פצצות, בולדוזרים וירי

הצבא הישראלי טוען שהוא נלחם בחטיבת ג'נין ובתנועות התנגדות פלסטיניות אחרות, אך המבצע הנוכחי גרם להרס נרחב של תשתיות אזרחיות במחנה הפליטים, במה שנראה כמו ענישה קולקטיבית.

"הם פוצצו את הבית שלנו, פוצצו אותו!" אמרה ח'ייריה ח'ראינה, בת 72, למגזין 972+, דקות אחרי שנאלצה לברוח מביתה ליד הרובע המזרחי של מחנה הפליטים ג'נין.

ארבעה ימים אחרי הפלישה, המחנה הפך לעיר רפאים. התושבים נאלצו להישאר בביתם כאשר חיילים ישראלים הפכו מבנים למוצבים צבאיים והציבו צלפים על הגגות. לאזרחים, כולל ילדים, קשישים וחולים כרוניים, אין גישה למים, מזון ותרופות – במסגרת המצור המוחלט שהוטל על המחנה.

"לא נותנים לנו אפילו כוס מים", בכתה ח'ראינה, הלכודה בין הפצצות, הבולדוזרים והירי החי. ח'ראינה וביתה הצעירה יותר בקושי הצליחו לברוח מביתן, כשהן לוקחות עימן רק ארנק שחור קטן שמכיל את תעודות הזהות והדרכונים שלהן.

שלושת בניה (הצעיר שבהם בן 16) ובעלה של ביתה נלקחו כולם על ידי הצבא – כחלק ממה שעדי ראיה בתוך המחנה מתארים כמסע מעצרים המוני של הגברים והנערים בג'נין. לבעלה של ח'ראינה יש סכרת, והוא זקוק לטיפול רפואי יומיומי. בנה הבכור, בן 41, נאבק בסרטן. "הוא בדיוק סיים טיפול כימותרפי", מספרת ח'ראינה, כשהיא כובשת את דמעותיה, בזמן שעשן עולה מעל הריסות ביתה, במרחק של מטרים בודדים משם.

עיתונאים לא יכולים להיכנס למחנה, אך קולות הפיצוצים והירי מהדהדים בג'נין. מספר גדול של בולדוזרים D-9, נגמ"שים וג'יפים משוריינים נעים ברחובות העיר. שמי ג'נין רוחשים בכטב"מים, אם כי לא ברור אם מדובר ברחפני ריגול או בכטב"מי תקיפה קטלניים, שישראל מפעילה באופן שגרתי גם בעזה וגם בגדה המערבית.

כמה אנשים הצליחו לברוח מהמחנה – בעיקר נשים וילדים, לעיתים קרובות תחת איום בירי מצד חיילים ישראלים שפלשו לביתם ועצרו את הגברים והנערים במשפחה. אלה שברחו מתארים את עוצמת ההתקפות הצבאיות הישראליות בשבוע האחרון: רימונים נגד טנקים שהורסים תשתיות אזרחיות; כלבי תקיפה שמשסים במשפחות; עצורים פלסטינים שמשמשים כמגינים אנושיים; וירי חי שמתבצע באופן אקראי וחסר אחריות.

חוסמים בתי חולים ואמבולנסים

בזמן שהמבצע הצבאי השתולל בתוך מחנה הפליטים, גם תושבי העיר וסביבתה סבלו מהשפעות המצור. הפלסטינים בג'נין היו תחת סגר חמור. הצבא שוטט ברחובות וירה על מכוניות, והגישה לעיר היתה מוגבלת מאוד.

"היינו נעולים בבתים במשך ימים", אמר סעיד סוקי משכונת אל באטאל בדרום מזרח העיר ג'נין למגזין 972+. "לא היתה לנו גישה לדברים הבסיסיים ביותר, כמו קמח ומזון לתינוקות, במשך ימים". כל ניסיון לשבור את הסגר נתקל באלימות קשה: ב-1 בספטמבר, הצבא הישראלי הרג בהפצצה שלושה ילדים מסילת אל-חארית'יה, מערבית לג'נין, כשנסעו על הווספה שלהם אחרי שחילקו לחם לתושבי ג'נין.

אפילו אמבולנסים לא קיבלו היתר לחצות את העיר כדי להגיע למחנה הפליטים. לפי ראש הסהר האדום הפלסטיני בג'נין, מחמוד אל-סעדי, "ירו על האמבולנסים ואסרו על פרמדיקים להיכנס לג'נין, אפילו לא כדי להוציא את הגופות של ההרוגים הפלסטינים, אף שהיו להם היתרים בתיאום עם הצבא הישראלי".

בתחילת המבצע, הצבא הטיל גם סגר מלא על בית החולים הממשלתי בג'נין, בית החולים הציבורי היחיד בעיר. חיילי מג"ב שמרו על הכניסה והיציאה לבית החולים, והכריזו על האזור "שטח צבאי סגור".

בית החולים הממשלתי המשיך לקבל מטופלים באמבולנסים, אבל רק אחרי שחיילי מג"ב עצרו ובדקו אותם, ולעתים הכריחו את המטופלים לצאת כדי לבדוק את תעודות הזהות שלהם.

הדרך לג'נין זרועה במחסומים והצבא גם סוגר כבישים, כדי למנוע מפלסטינים, וגם מעיתונאים ומאנשי רפואה, לנוע בחופשיות. ולנוכח התפשטות הפעולה הצבאית הישראלית ברחבי הגדה המערבית, לעזוב את ג'נין נהיה מסוכן כמו להישאר בה.

"הייתי פה ארבעה ימים, ולא הצלחתי להגיע הביתה בגלל מה שקורה", אמרה הודא בדראן, אחות בבית החולים אל-עמל שצמוד למחנה הפליטים ג'נין, למגזין 972+. בדראן מתגוררת בטולכרם, דרומית מערבית לג'נין. לדבריה, זו הפעם הראשונה ב-18 השנים שבהן היא עובדת בבית החולים שהיא לא מצליחה לחזור הביתה כמעט שבוע.

"אי אפשר לדעת מה יקרה", אמרה בדראן, לנוכח המבצע הצבאי המתקיים במקביל גם בטולכרם. "זה מסוכן לא רק לעזוב, אלא גם להגיע הביתה".

הצבא הישראלי אומר שקבוצות ההתנגדות הפלסטיניות הן היעד המרכזי של ההתקפה על טולכרם. בין ההרוגים היה המייסד השותף של חטיבת טולכרם, מוחמד "אבו שוג'אע" ג'אבר, לצד הלוחמים מג'ד דאוד ודוסום סרוג'י.

כמו בג'נין, גם על תושבי מחנות הפליטים נור שמס וטולכרם הוטל סגר, ונאסרה כניסתם של עיתונאים ואנשי רפואה. הצבא הישראלי נסוג מהמחנות בטולכרם ב-30 באוגוסט, והותיר אחריו הרס רב, לפחות שלושה הרוגים ועשרות פצועים.

הצבא חידש את ההתקפה על שני המחנות ב-2 בספטמבר, והרג לפחות קטין אחד, מוחמד כנעאן, בן 15. אביו נפצע מכדור במותן. הפעם, הצבא לא רק מנע מעיתונאים להיכנס, אלא תקף אנשי תקשורת במכוון.

"זו עזה נוספת"

עדיין לא ברור כמה זמן מתכוון הצבא הישראלי להמשיך במבצע "מחנות קיץ". לפי דיווחים, מושל ג'נין, כמאל אבו אל-רוב, ניסה לתאם הפסקת אש עם הצבא כדי לאפשר הכנסת סיוע חירום למחנה הפליטים, אבל הצבא דחה את ניסיונותיו.

אחרי שחטיבת ג'נין הרגו חייל ישראלי ביום הרביעי למצור, פעילות הצבא התגברה. "אין לנו שום כוונה לאפשר לטרור להרים את הראש", אמר הרמטכ"ל הרצי הלוי בהודעה. "ולכן היוזמה לעבור עיר עיר, מחנה פליטים מחנה פליטים".

אך עד כה, ההתקפות הצבאיות הישראליות גרמו רק להתגברות הטינה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית האזרחית, שהיא הנפגעת העיקרית מההתקפות, ולגידול בהתגייסות לקבוצות ההתנגדות. "מה אתם חושבים שהם עושים? הם דוחפים להסלמה, כדי שיוכלו לגרש אותנו", אמר א', תושב ג'נין בן 30, שביקש לדבר בעילום שם בשל החשש ממבצע המעצרים ההמוניים של ישראל. "הם הופכים את החיים לבלתי נסבלים, וזה דוחף אותנו לכיוון של עימות. וכשאנחנו מגיבים, הצבא הישראלי מגביר עוד את ההתעללות".

בזמן שא' דיבר עם מגזין 972+, הכוחות הישראלים הבעירו את שוק האיכרים של ג'נין, הרסו כ-70% מהרחובות בתוך המחנה וסביבתו, וניתקו את המים למחנה ול-80% מהעיר ג'נין. מכיוון שלפי דיווחים ישראל מתכננת להגדיר את כל הגדה המערבית כ"אזור קרב", גורמים ביטחוניים ישראלים מזהירים ש"המבצע בג'נין הוא רק ההקדמה".

"אתם יודעים מה זו ג'נין? זו עזה נוספת, ועזה היא פלסטין", אמר א'. "אנחנו לא יכולים להמשיך להפריד ביניהן, מכיוון שהתוקף מנסה לפגוע בנו כפלסטינים, וישתמש באותו היגיון גם כאן וגם שם כדי להמשיך לדחוק פלסטינים מאדמתם".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "פעילי טרור וכוחות טרור מאורגנים פועלים במחנות ביהודה ושומרון ממבנים אזרחיים ובאמצעות ניצול של תשתיות אזרחיות", ונטען כי הצבא אינו פוגע בפעילות בתי החולים והצוותים הרפואיים.

מרים ברגותי היא עיתונאית וחוקרת פלסטינית מרמאללה. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס