newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה אני לא יכולה להזדהות עם המאבק של בני עדתי הדרוזים

חוק הלאום הבהיר למנהיגי העדה שאם אנחנו לא יהודים, אנחנו לא באמת "אחים". אבל באופן תמוה, במקום להיאבק על ביטולו מן היסוד של החוק הנואל הזה, הם בחרו להיאבק למען תיקונו בלבד

מאת:

חוק הלאום היכה קשות בבני ובנות העדה הדרוזית, הוא מסמל עבור רבים את קו פרשת המים מבחינת היחסים בינם לבין המדינה היהודית ומסודותיה. חוק הלאום אומר באופן מפורש שלא משתמע לשתי פנים כי אין חיה כזאת, אזרחות או "ישראליות". כל מה שיש פה בחלקת אלוהים שכוחת אל זו הם כאלה שנולדו יהודים וכאלה שלא זכו להיוולד ולהיות חלק מהעם הנבחר.

בימים האחרונים שמעתי רבים מבני ובנות עדתי זועקים וזועקות זעקת שבר, כעס, כאב אמיתי ואכזבה גדולה. הרי איך יתכן שלאחר שנים כה רבות של הקרבה ללא תנאי מצדם, המדינה שכה האמינו בה גומלת להם בחוק גזעני שמוציא אותם מהמשוואה ומגדירם כלא שייכים למולדת הזו? איך אפשר להתמודד עם סטירת הלחי המצלצלת  הזו ואיך אפשר לקבל את המציאות החדשה, המעוגנת כבר בחוק, שמגדירה את עליונותם של היהודים כאדוני הארץ הזו ושוללת משאר יושביה ובכללותם הדרוזים את הזכות הבסיסית של שייכות וחיבור עמוק למקום? האם יתכן ש"ברית הדמים" שכרתו עם המדינה היהודית איננה אלא ברית שווא שמתחילה להתנפץ לאט לאט?

"הדרוזים הפכו לשכירי חרב במדינת הלאום של העם היהודי". העיתונאי ריאד עלי בתגובה נרגשת לחוק הלאום:

התגובות של חברי כנסת דרוזים, מפקדים ובעלי עמדות בכירות בצבא מכהנים ולשעבר, ראשי מועצות והמנהיגות הרוחנית והדתית של העדה לא איחרו לבוא. הם התאחדו בדרישה אחת ויחידה: תיקונו של החוק שיבטיח שוויון זכויות של הדרוזים. הם לא דרשו חלילה את ביטולו. כלומר, כל עוד שאנו כעדה נהיה מוגנים מפני חוק זה – אין לנו שום בעיה איתו. כל עוד אנו נבטיח שהוא לא יפגע בזכויותינו ובמעמדנו – אנו לא נתנגד לו.

בעיני, זהו שיח מאוד תמוה ואף לא מוסרי. הדרישה אמורה להיות ביטולו של החוק לאלתר, מפני שהוא פוגע בכולנו: ערבים כיהודים, דרוזים ולא דרוזים. אינני יכולה להבין איך אפשר שלא לדבר על האסון שהחוק הזה ממיט על כולנו, ואיך, שוב, אנו הדרוזים לא מצליחים לפרוץ את גבולות השיח השולט ולהתנגד בפה מלא למה שמתרחש פה.

ללא ספק, אלו הם ימים קשים, לא רק פה אלא בכל העולם. כוחות ימין קיצוני עולים לשלטון ושיח השנאה כלפי האחר והזר נהפך להיות שיח לגיטימי ואף דרוש כדי לסמן את הגבולות וכדי לשמר את הכוח של ההגמוניה החברתית, הפוליטית והכלכלית. זה קורה באירופה, בארה"ב וגם פה בישראל. ימין משיחי משתלט על המרחב ואיננו בוחל בשום דרך או אסטרטגית פעולה כדי להשית את שלטונו וכדי להכפיל את כוחו. חוק הלאום הוא עוד דרך כדי להבטיח את שליטת הימין במרחב וכדי לחסל את אחד המעוזות הבודדים שנשארו בהגנתה של הדמוקרטיה הישראלית: בית המשפט העליון. החוק מבטיח את הכפפתה של מערכת זו לתכתיבים של הימין המשיחי וסולל את הדרך לעוולות העתיד, שיהיו לגיטימיות על פי חוק.

האם זה אפשרי בכלל להיאבק למען "חצי צדק" או "שוויון חלקי"? הלווייתו של השוטר הדרוזי זידאן נאהד סיף (פלאש90)

אין "חצי צדק"

חוק הלאום אינו מותיר הרבה מרחב לתמרון. רבים ורבות מתקשים להמשיך לחיות בתודעה כוזבת שהמדינה היטיבה עם הדרוזים לעומת שאר בני ובנות המיעוט הפלסטיני בישראל ושמעמדנו טוב יותר משל אחרים. עכשיו זה ברור שאנחנו כבר לא ממש "אחים" ולא באים "מאותו הכפר". אם עד כה רבים ורבות קנו את התרמית שהמדינה בנתה לאורך השנים, שניתקה אותם מזהותם ומערביותם כאחד, וזה למרות מצבם הכלכלי הירוד, למרות מצב החינוך הקשה, המחסור בפיתוח תשתיות ביישובים והפקעת כ-70 אחוז מאדמות הדרוזים – נראה לי שחוק הלאום בא כדי להחזירם לבסיס: סוגיית ההשתייכות הראשונית ושאלות נוקבות באשר לזהותם, ערביותם והיותם חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני.

זוהי הסיבה שבגללה אינני יכולה להזדהות עם המאבק של בני עדתי. אינני יכולה להזדהות עם מאבק שאיננו מתייחס לדמותה של כל הארץ הזו. האם זה אפשרי בכלל להיאבק למען "חצי צדק" או "שוויון חלקי"? האם אפשר בכלל להיאבק למען חיים בכבוד כאשר ישנה אוכלוסייה שלמה שנאנקת תחת עוולות הכיבוש? האם אפשר בכלל לצאת למלחמה למען זכויות וצדק כאשר מלכתחילה אני שוללת אותם מקבוצה שלמה?

כדי שהמאבק של בני העדה הדרוזית יהיה לגיטימי הוא חייב להיות מוסרי וחייב לצאת כנגד החוק בצורה גורפת ובלתי מתפשרת. המאבק הוא של כולנו יושבי הארץ הזו שערכים הומניים של כבוד האדם וחירותו חשובים להם, ללא הבדל בין לאום, גזע, דת ומגדר.

דאליה חלבי, מנכלית דיראסאת – המרכז הערבי למשפט ומדיניות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf