ומי הכי פגע במעמד המורות בקורונה? משרדי הממשלה

מחקר חדש, ראשון מסוגו, מציג את השפעת מגיפת הקורונה על מעמד מקצוע ההוראה. המחקר נערך על ידי קבוצת חוקרות מסמינר הקיבוצים, בהזמנת המדען הראשי במשרד החינוך. התמונה הגדולה מראה שלמרות השינויים הדרמטיים שחוותה מערכת החינוך בתקופת הסגרים (מרץ 2020 עד אפריל 2021), לא חל שינוי משמעותי במעמד המקצוע ביחס למקצועות אחרים, וניכרת אף ירידה קלה בהיבט זה.

מנגד, חל שיפור בהערכת הציבור את החשיבות והתרומה של המורות והמורים. למרות הכפשות לא מעטות בתקשורת וברשתות החברתיות, השפעתם של אלה נמצאה אפסית. גברה הערכת הציבור את המורים כעובדים גמישים, נכונים לשינויים, יצירתיים, אכפתיים לעבודתם ומעוררי השראה.

משבר הקורונה חידד את הפער שבין היוקרה הנמוכה לבין ההערכה הגבוהה. הגורם המרכזי לפער זה נעוץ בתנאי העסקה של המורים: שכר נמוך, עומס עבודה, ותנאים ירודים בסביבת העבודה.

עוד חידש המחקר בכך שנתן אישוש מחקרי ראשון לדברים שהיו עד היום הערכות בלבד: הגורמים שחיזקו את מעמד ההוראה בעיני הציבור בתקופת הקורונה היו מנהלי בתי הספר, המורים עצמם והרשויות המקומיות. הם שסחבו את האלונקה. מנגד, הגורמים שנמצאו כמי שהחלישו את מעמד ההוראה בעיני הציבור הם משרדי הממשלה: האוצר, החינוך והבריאות.

המחקר המוצג כאן נערך בהזמנת המדען הראשי במשרד החינוך, על ידי פרופ' סמדר דוניצה שמידט, ד"ר רוני רמות ופרופ' רות זוזובסקי, מסגל מכללת סמינר הקיבוצים. מדובר במחקר ראשון מסוגו שנערך לאחר שנת הסגרים. המידע נאסף בשאלונים וראיונות שנערכו בחודש באפריל 2021, לאחר הסגר השלישי ועם תחילת החזרה לשגרת עבודה במשק.

המחקר עוקב מבחינת שיטת המחקר אחר מחקרים בינלאומיים שנערכו ב-2013 ו-2018 בסוגיות אלה. מסיבה זו ניתן להשוות בין ממצאי המחקר הנוכחיים לאלה של שנים קודמות, וכך להעריך את השינוי שנגרם בתקופת משבר הקורונה.

על פי סקירת החוקרות, מעמד מקצוע ההוראה נמצא בשפל בכל רחבי העולם. יש עדויות למחסור במורים מקצועיים, קושי בשימור מורים טובים למשך זמן, וקושי בגיוס מורים איכותיים חדשים.

בישראל המצב חמור במיוחד, שכן במחקרים קודמים נמצא שישראל מדורגת (בכל הקשור למעמד המורה) במקום האחרון מבין 21 מדינות במחקר מ-2013, ובמקום 34 מבין 35 מדינות במחקר מ-2018.

יוקרת המקצוע בירידה

אחד מחלקי המחקר הנוכחי מתמקד ב"מעמד המורה בישראל בהשפעת נגיף הקורונה". היציבות שהקנה מקצוע ההוראה לעוסקים בו בשנת הסגרים, עומס ומורכבות העבודה, הצורך לשנות הרגלי עבודה, הייצוג של המקצוע בתקשורת והגיוס של עובדים לא מקצועיים – כל אלה היו עשויים להשפיע על הדרך שבה תופס הציבור הרחב את מעמדם של המורים ואת יוקרתו של המקצוע.

הממצא הבולט הראשון הוא ששינוי מהותי לא התרחש. הערכת מקצוע ההוראה בהשוואה למקצועות אחרים נותרה נמוכה ביותר. מורה ביסודי נמצא נמוך יותר ממורה בתיכון, ושניהם יחד זוכים להערכה נמוכה יותר ממקצועות כגון עבודה סוציאלית, משטרה, אחות ואח רפואיים ועוד. מרבית המשיבים העידו שהערכתם את יוקרת המקצוע זהה לזאת שהייתה לפני המגיפה.

ממצא מעניין מגלה פער בין תפיסת היוקרה של מקצוע ההוראה (status) לבין תפיסת חשיבותו וערכו (value). בסקירת הספרות מציגות החוקרות כי פרדוקס זה מוכר גם ממחקרים קודמים ברחבי העולם.

היוקרה נמדדת בהשוואה למקצועות אחרים במאפיינים בני מדידה כגון שכר, תנאי עבודה, תנאי קבלה למקצוע, אפשרויות קידום ומידת האוטונומיה של העוסק במקצוע. לעומת זאת, חשיבות המקצוע נקבעת על פי האופן שבו אנשים מעריכים (לדעתם) מאפיינים כגון התרומה של המקצוע לחברה, נחיצותו למשק, ייחודיותם של הכישורים של העוסקים במקצוע וכדומה.

בכל הקשור ליוקרה, נמצא כי יותר מ-20% העידו שיוקרת המקצוע בהשוואה למקצועות אחרים ירדה בעקבות משבר הקורונה. מנגד, בכל הקשור להערכה, יותר מ-40% מהמשיבים טענו שהערכתם את חשיבות ההוראה ותרומתה לחברה גברו בעקבות משבר הקורונה.

במילים אחרות, משבר הקורונה העצים את הפרדוקס שבו החברה מחשיבה עד מאוד את ההוראה (במגמת עלייה), אבל מוקירה אותו ברמה נמוכה (ובמגמת ירידה). אחד ההסברים לכך הוא השכר הנמוך ותנאי ההעסקה. החוקרות מדגימות כי יש קשר חזק (בכל תחומי התעסוקה) בין משתנים אלה לבין היוקרה המקצועית. לכן, חשובה ככל שתהיה הערכת ההוראה, כל עוד תנאי עבודתן של המורות ירודים – מעמדן המקצועי נותר נמוך.

עובדים קשה ומתוגמלים נמוך

עדות לדברים האחרונים נוכל לראות בתרשים המצורף מתוך המחקר. בסדרת שאלות זאת התבקשו המשיבים לדרג את מקצוע ההוראה בעשרה מאפיינים, על הרצף שבין תיאור חיובי לשלילי. בתרשים מוצג בצבע כתום שיעור אלה שהעריכו כל מאפיין בשלילה, ובצבע כחול שיעור אלה שהעריכו כל מאפיין לחיוב.

גם כאן ניכר הפער שבין יוקרה להערכה: בעיני יותר מ-75% מהציבור, המורות והמורים אינם מכובדים, בעלי מעמד נמוך ואינם מתוגמלים כראוי על עבודתם. מנגד, בעיני רוב הציבור המורות והמורים עובדים קשה, אכפתיים לעבודתם, בעלי השפעה על המציאות, אינטליגנטיים ומעוררי אמון.

גם בשאלות אחרות התגלה שיפור בהערכת המורים כעובדים גמישים הנכונים לבצע שינויים, וכעובדים יצירתיים. בהשוואת התשובות למחקר מ-2018 נמצא שבעקבות הקורונה הציבור מעריך באופן חיובי יותר את האכפתיות של המורים לגבי עבודתם, את האינטליגנציה שלהם ואת יכולתם לעורר השראה.

ואף על פי כן, בהשוואה למחקר מ-2018 לא חל שינוי בתשובה לשאלה: האם תעודדו את ילדיכם לעבוד בהוראה? 56% השיבו שלא, אז וכיום.

משרדי הממשלה פגעו בהערכת המורים

חלק נפרד, שכותרתו: "מי הם בעלי העניין שהשפיעו על מעמד המורה בתקופת הקורונה?", מציג את עמדות הציבור לגבי המידה שגורמים שונים הובילו לירידה או לעלייה במעמד מקצוע ההוראה בתקופת הקורונה.

באופן כללי, כפי שכבר הוזכר, משבר הקורונה לא הוביל לשינוי מהותי במעמד מקצוע ההוראה. ואכן – משיבים רבים (35%-55% בכל פריט בשאלה) העידו שהגורמים השונים שהוזכרו בשאלה לא שינו לדעתם את מעמד ההוראה.

ועם זאת, בבדיקה של שיעור המעידים שכל גורם חולל שינוי לטובה, אל מול שיעור המעידים שכל גורם חולל שינוי לרעה – התגלתה אמת מפתיעה. העמדות הרווחות בשיח הציבורי, שלפיהן מנהלי בתי הספר והמורים כמו גם הרשויות המקומיות "הצילו" את המצב בתקופת המשבר, בעוד שגורמי הממשלה רק הפריעו – קיבלו אישוש מחקרי ראשון.

תוכלו לראות בתרשים המצורף שהפער בין שיעור הטוענים שכל גורם חיזק את ההוראה לבין שיעור הטוענים שכל גורם החליש, מסדר את הגורמים השונים בדיוק בסדר הצפוי: מי שמוערכים כגורמים לירידה במעמד המורים הם משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד הבריאות, ופחות מהם ארגוני המורים. מי שמוערכים כתורמים לחיזוק מעמד ההוראה הם מנהלי בתי הספר, המורים והרשויות המקומיות, ופחות מהם הציבור הרחב וההורים.

ועוד חשוב להדגיש: מסעות ההכפשה בתקשורת וברשתות החברתיות לא השפיעו (במצטבר) על עמדות הציבור (העמודות הצהובות).

ביזור מערכת החינוך וסכנת ההפרטה

על דעת החוקרות, ממצאי המחקרים מחזקים את המסקנה שיש לבזר את מערכת החינוך. לאפשר למורים לעבוד כסוכני שינוי, להעצים את האוטונומיה של מנהלי בתי הספר, ולהעביר סמכויות רבות יותר לרשויות המקומיות. אחרי הכל, הן הוכיחו במשבר הקורונה שהם יודעים לעשות את עבודתם (בשונה ממשרדי הממשלה).

בעניין הביזור ראוי להבהיר, על דעתי ועל דעת עורכות המחקר: בדרישה לביזור אין הכוונה להפרטה. יש ראשי רשויות חזקות ומנהלי בתי ספר חזקים (כלומר, של אוכלוסיות חזקות) שתומכים בביזור משום שהוא ישחרר אותם מאחריות לרשויות ולבתי הספר החלשים.

זהו בדיוק תפקידה של המדינה – לשמור על האחריות החברתית. לכן הביזור (בשונה מהפרטה) מחייב שינוי בתפיסת התפקיד של משרדי הממשלה: מתפקיד של פקידים המחליטים ומורים מה לעשות, לתפקיד של מאפשרים, מסייעים ומלווים את העשייה בשטח; וכן תפקיד של מאזנים, המעבירים ידע ומשאבים מאלה שיש להם יותר לאלה שיש להם פחות.