התקציבים לרשויות הערביות קוצצו, ונשים הן הנפגעות הראשונות

הרשויות הערביות היו אמורות לקבל 200 מיליון שקל במסגרת מענקי האיזון, אך לשר האוצר, בצלאל סמוטריץ', היו תוכניות אחרות. בתחילת מאי התפרסם כי משרד האוצר בראשות סמוטריץ' מקפיא את המענקים, למרות התנגדות אנשי המקצוע. נראה שהמלחמה היא רק תירוץ עבורו.

>> שלטון גברים ואלימות. למה נשים ערביות לא רצות לרשויות המקומיות

הקפאת מענקי האיזון מצטרפת לקיצוץ של כ-5.5 מיליארד שקל בתקציבים המיועדים לחברה הערבית – קיצוץ של 15% בסך הכל. הקיצוצים יחולו על החלטה 550 (תוכנית "תָקָדום"), שמטרתה לפתח כלכלית את החברה הערבית ולצמצם פערים חברתיים וכלכליים; ועל החלטה 549, שאמורה לטפל בתופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית (2022-2026), שם קוצצו כ-216 מיליון שקל. עוד לפני המלחמה, יישום תוכניות ממשלתיות אלו התעכב, והקצאות התקציב מולאו באופן חלקי בלבד. לכך יש להוסיף קיצוץ רוחבי של 5% בתקציבי משרדי הממשלה.

קיצוצים אלו פוגעים במגוון היבטים של החברה הערבית, לרבות תוכניות רווחה ומרכזי חוסן שנועדו לתמוך בצעירים בסיכון, בקשישים ובנשים נפגעות אלימות. מערכת הבריאות בקהילה נפגעת גם היא.

במקביל, החליטה השרה לשוויון חברתי, מאי גולן, לסגור את חדר המצב הייעודי היחיד לחברה הערבית שהוקם בתחילת המלחמה, ונועד ללוות רשויות ערביות בתקופת החירום, להנגיש מידע בשפה הערבית, לקדם הכשרות, לתאם פעולות מול פיקוד העורף ועוד. חדר המצב נסגר בזמן שהמלחמה עדיין ממשיכה. השרה גולן נימקה את ההחלטה בכך שכספים "זולגים למשפחות פשע", טענה שלא הוצגו לה הוכחות.

עם כניסתה לתפקיד עצרה גולן את פעילות הוועדה המתמדת – ועדה בין-משרדית שאמורה להתכנס פעמיים בשנה, בנוכחות נציג מוועד ראשי הרשויות הערביות, במטרה לקבוע לאן יועברו תקציבי תוכנית "תקדום" וכיצד ליישם אותה. בעקבות הקפאת פעילות הוועדה, תוכניות לא מאושרות ולא יוצאות לפועל, וכך מרוקנים מתוכן את התוכנית כולה.

תחושת חוסר הביטחון התגברה

החלטה 500 ("תקדום") התמקדה בצעירים וצעירות ערבים (18-35) בעלי השכלה תיכונית ומטה, ובנשים ערביות צעירות בעלות השכלה אקדמית ופוסט-תיכונית. היא כללה הכוונה תעסוקתית, הכשרה מקצועית, שיפור מיומנויות שפה, השתלבות במגזר ההייטק, ומתן תמריצים למעסיקים לשלב עובדים ערבים. ^. 

ערב המלחמה, שיעור התעסוקה של נשים ערביות היה 45%, עלייה של כ-7% לעומת 2019. אולם שיעור זה נותר נמוך משמעותית לעומת שיעור התעסוקה אצל נשים יהודיות שאינן חרדיות (83%) וגברים ערבים (78%).

למרות השתלבות מוגברת בכלכלה, נשים ערביות עדיין משתכרות בממוצע 67% משכרן של נשים יהודיות: ב-2020, השכר החודשי הממוצע לנשים ערביות היה 6,163 שקל, נמוך מאוד ביחס לשכר החודשי הממוצע של כלל השכירים – 10,370 שקל. מרבית האקדמאיות הערביות מועסקות בתחומי חינוך ועבודה סוציאלית, הנחשבים למשלחי יד בעלי רמת הכנסה נמוכה.

נשים ערביות ללא השכלה אקדמית משתלבות בענפים בשכר נמוך אף יותר, כגון ענף חקלאות ומשק. הן מקבלות שכר לפי שעה, וקל לפגוע בזכויותיהן בזמן משבר. אין למעסיקים תמריץ לפטר אותן או להוציאן לחל"ת (חופשה ללא תשלום), והם מעדיפים לתת להן היקף שעות נמוך, מה שמעמיד את העובדות בפני החלטה קשה: להתפטר או לקבל את הפחתת השעות והשכר.

הסיכון ליציאה לחל"ת הוא שדמי האבטלה נמוכים, והסיכוי למצוא עבודה חלופית קלוש. דו"ח איתך-מעכי שפורסם לאחרונה מראה כי זכויותיהן של עובדות שעתיות, שנפגעו בעקבות הפסקת פעילות זמנית או ממושכת בשל המצב הביטחוני, "לא קיבלו מענה במסגרת ההסדרים הקיימים בנוגע לזכויות עובדות (ועובדים) בשעת חירום, או במסגרת ההסדרים במלחמה הנוכחית".

האבטלה באוכלוסייה הערבית עלתה בכ-10% בתקופה הראשונה למלחמה, אולם הפגיעה בנשים ערביות היתה קשה במיוחד – בעיקר אצל נשים עם השכלה נמוכה. שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות בעלות תעודת בגרות בנות 25-64, ירד מ-43.4%  ערב המלחמה, ל-28% בתחילתה. עבודתם של צעירים.ות רבים בני 18-21 הופסקה או שהוצאו לחל"ת, והם נותרו ללא הכנסה כיוון שאינם זכאים לדמי אבטלה.

לנתונים אלה יש להוסיף את העובדה שתחושות חוסר הביטחון של האזרחים הפלסטינים במקומות העבודה שלהם התגברו. אזרחים פלסטינים פוטרו באופן שרירותי בעקבות התבטאויות, פוסטים במדיה החברתית, ואפילו רק בגלל זהותם הלאומית. בתי המשפט לקחו גם הם חלק בקיפוח האוכלוסייה, ואישרו לעיתים פיטורים כאלה, תוך העדפת הגנת המורל הלאומי על שמירת זכויות העובדים.

תקציבי האיזון הניתנים לרשויות המקומיות הערביות מאפשרים להן להתקיים ולתכנן פרויקטים כלכליים. הקיצוץ יערער את הרשויות, וירחיב את הפערים הכלכליים בינן לרשויות היהודיות. לקיצוץ עלולה להיות השפעה שלילית על נשים העובדות ברשויות האלה, שכן כבר היום הן מועסקות בדרך כלל בחלקי משרה, מה שלא מאפשר להן התקדמות ועשייה משמעותית.

בבחירות המקומיות האחרונות שנערכו השנה נבחרו 19 נשים למועצות ברשויות המקומיות הערביות. זו עלייה, אם כי קטנה מאוד. שיעור הייצוג של נשים ערביות במועצות המקומיות הוא 2% בלבד, לעומת ייצוג שיא של 28% לנשים במועצות היהודיות.

הייצוג הנמוך של נשים משאיר את השלטון המקומי הערבי כזירה גברית שמדירה נשים. סקר שערכה איתך-מעכי (שלא פורסם עדיין) מראה שתקופת החירום והמשבר הביטחוני העצימו גם את השתקת הקולות הנשיים במוקדי קבלת החלטות ברשויות הערביות. כ-50% מהיועצות למעמד האשה אינן מוזמנות לישיבות של המועצות המקומיות בחברה הערבית, וב-86% מהרשויות שהוזכרו בסקר לא היקצו תקציב חירום לפעילות היועצות בצל המלחמה.

הקיצוצים בתקציבים עלולים להחריף את תופעות הניצול והפגיעה בזכויות נשים בתוך הרשויות המקומיות. עם צמצום הזדמנויות התעסוקה וההיסוס לשלב עובדים ערבים בעסקים ישראלים, נשים ערביות ניצבות בפני אבטלה גוברת ותנאי העסקה פוגעניים.

השילוב בין הקיצוצים הדרסטיים; החלטות שמופנות מפורשות נגד החברה הערבית; הקפאת תוכניות שנועדו לסייע לה; חלוקת נשק לא מבוקרת למרות החשש שיגיע לארגוני פשיעה; פגיעה בתקציב שיועד ללוחמה בפשיעה ובאלימות (החלטה 549), למרות ההתפשטות חסרת תקדים של תופעת האלימות והפשיעה – כל אלה מובילים, במישרין ובעקיפין, לפגיעה בטווח המיידי בנשים הערביות, להדרה נוספת שלהן, ולזניחת הטיפול ב"צמצום הפערים המגדריים", כאילו מדובר בסוגייה שיכולה לחכות ל"יום שאחרי".

המצב הזה מסכן את החברה הערבית בכללותה, מבחינה כלכלית, חברתית ומבחינת ביטחון אישי. יש חובה לעצור את גל ההחלטות המפלות הפוגעות בחברה הערבית ובמוסדותיה ומרסקות כל אפשרות להתפתחות, דבר שמשליך באופן ישיר על הנשים הערביות ועל יכולתן לשרוד, להתפתח, לקדם שוויון הזדמנויות ולפעול להטמעת תודעה של שוויון מגדרי.

עו"ד נורה אשקר ועו"ד שהרזאד עודה עובדות בארגון איתך معك– משפטניות למען צדק חברתי