newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הקואליציה קוראת לך, מותק: הרשימה המשותפת לממשלה!

לאורך השנים הציבור הערבי התקרב והתרחק לסירוגין מהמערכת הפוליטית בישראל. כיום רוב המצביעים הערבים רוצים לתפוס מקום מרכזי בהנהגת המדינה, וכינון הרשימה המשותפת הופך את החלום לאפשרי

מאת:

הימים הם ימים היסטוריים. מול עינינו המשתאות קמה רשימה חדשה, שמאחדת את המפלגות הערביות לכנסת. כבמטה קסם, על אף המחלוקות הרבות, ההיסטוריה רוויות האינטריגות והתחרויות, הצליחו ראשי הרשימות להסכים על עקרונות מאחדים, כאלה שלא היו מביישים אף מפלגת שמאל רחבה במקומות אחרים בעולם.

נכון, הקמפיין בתחילתו, נכון יש עוד חריקות וחוסר הסכמה שמדי פעם מתפרץ אל פני השטח, אבל התחושה, כפי שבאה היטב לידי ביטוי בכנס השקת הקמפיין בנצרת, היא של אחדות וחידוש השורות, של רצון טוב וניסיון אמיתי לבנות שותפות חדשה, שבתוכה גם לנו מצביעי השמאל היהודיים יש מקום.

בוחרים בהשתלבות

סקרים ומחקרים רבים ושונים מראים לנו שוב ושוב, בניגוד למה שמוצג תדיר באמצעי התקשורת המרכזיים, ולפעמים אף באופן אחר ממה שאומרים לנו חברינו בשמאל הרדיקלי בישראל (ערבים ויהודים כאחד), כי מרבית אזרחי ישראל הערבים מעוניינים יותר בשילוב בחברה הישראלית מאשר בהיבדלות ממנה. במאי 2014 התפרסם מחקר של פרופ' סמי סמוחה שהראה שיפור ביחסו של המגזר הערבי כלפי מדינת ישראל. מהסקר עלה כי 52.8 אחוז מהערבים שנסקרו מכירים בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית – עלייה של 11 אחוז לעומת הנתון מהשנה הקודמת (47.4). כמו כן, 42.5 אחוז מהנשאלים בסקר זה הגדירו את עצמם כישראלים ללא מרכיב פלסטיני, לעומת 32.5 אחוז בשנה שלפני. סקרים נוספים של סמוחה מצביעים על מגמה דומה, ולפיהם 92.9 אחוז מהאזרחים הערבים בישראל הביעו נכונות רבה מאוד לשילוב בין שתי האוכלוסיות.

את הנתונים האלה, ואחרים שבהמשך, אינני מביאה כדי לנסות ולהוכיח את נאמנותם למדינה, או את רצונם הטוב של האזרחים הערבים בישראל. ממש לא. אני חושבת שהנתונים האלה יכולים להגיד לנו, תומכי הרשימה המשותפת, משהו על מה שהרוב המוחלט של בוחרי הרשימה רוצה.

חזרה לנתונים. בספטמבר 2011 פורסמו ממצאים של מחקר שערכה עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי.  המחקר מלמד כי האזרחים הערבים מעוניינים להשתלב בחייה החברתיים (88 אחוז), הכלכליים (81 אחוז) והפוליטיים (78 אחוז)!

הרוב המוחלט של אזרחי ישראל הערבים רוצה להיות חלק ממה שקורה כאן, מכל בחינה, ולהשפיע, ולא רק בצורה של מחאה, על ההחלטות שנלקחות על ידי המחוקק. הסקר המרתק שהתפרסם ב"הארץ" היום (שישי) הביא אותי לחפור שוב במה שהציק לי מרגע שקמה הרשימה המשותפת: למה שלא נמליץ על הרצוג לראשות הממשלה? למה שהקמפיין עצמו לא יקרא באופן גלוי לבוז'י לשתף את המשותפת בשלטון?

> כדי לנצח בבחירות השמאל חייב לדבר על אוסלו

איימן עודה. קרא לערבים ברשימות הציוניות לחזור הביתה. (צילום: תקשורת רשימה משותפת)

איימן עודה. קרא לערבים ברשימות הציוניות לחזור הביתה. (צילום: תקשורת רשימה משותפת)

לפי הסקר, שנערך על ידי מכון המחקר סטט־נט, ל–70 אחוז מערביי ישראל חשוב שיפור מצבם הכלכלי־החברתי הרבה יותר מפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני.יותר מ–60 אחוז מהערבים מעוניינים בכניסת הרשימה לקואליציה, ורק מחציתם מסייגים זאת לממשלה בראשות יצחק הרצוג. מרבית הבוחרים הערבים (כ–60 אחוז) חושבים שעל המפלגה לה יצביעו להמליץ לנשיא להטיל על יצחק הרצוג את הקמת הממשלה הבאה. יכול להיות שהבוחרים מנסים לומר כאן משהו?

למתנגדים לרעיונות מעין אלה יש טיעונים טובים. הם יגידו לי שהמשותפת לא יכולה להיות חלק משלטון כובש. נכון. הם יגידו לי, שבחיים לא יתנו לח"כים ערבים להיות חלק מהוועדות החשובות וקובעות הגורל, כמו חוץ וביטחון, וגם אם יתנו, הרי שלא נרצה להיות בהן. גם נכון. הם יגידו לי שאחוזי ההצבעה הנמוכים של האזרחים הערביים מוכיחים כי אין להם אמון במערכת הפוליטית בישראל, ובצדק.

ממפא"י ועד ברק

אחוזי ההצבעה בקרב אזרחי ישראל הערבים לא היו תמיד נמוכים כל כך. נהוג לחלק את מגמות ההצבעה בקרבם לשלוש תקופות (הנתונים והמסקנות המובאים להלן הם מתוך אוגדן המידע "החברה הערבית בישראל" 2013, שמוציאה קרן אברהם). בתקופה הראשונה, מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השמינית (עד שנת 1973) הצביעו מעל 85 אחוז מהערבים. הסיבות לכך היו הגיוס ההמוני של מצביעים בכלים שבטיים וחמולתיים וכן פעילותן של הרשימות הערביות הנלוות מטעם מפא"י. אלה, לצד רצונם של הערבים להוכיח באמצעות הצבעתם כי הם אזרחים שווים במדינה.

בתקופה השנייה, מהכנסת התשיעית עד הכנסת השלוש-עשרה (1973- 1992) ירד שיעור ההשתתפות בבחירות ל-71 אחוז, בגלל אירועי "יום האדמה" ובשל התחזקות המוטיב הלאומי הפלסטיני בזהותם. הוויכוח הנוקב על התועלת שבהשתתפות בבחירות לכנסת הפך לחלק מהדיון הציבורי המרכזי, והשפיע גם הוא על אחוזי ההולכים לקלפי.

התקופה השלישית, מהכנסת הארבע-עשרה עד הכנסת השבע-עשרה (עד 2006) התאפיינה באירועים רבי השפעה כמו החתימה על הסכמי אוסלו, תקופת הפיגועים, אינתיפאדת אל אקצא ואירועי אוקטובר 2000. בתקופה זו נרשמו תודות חדות באחוזי ההצבעה לכנסת, וכן למן הבחירות של 1996 התחולל שינוי בהתנהגותם הפוליטית של הערבים בישראל. הדבר התבטא בנטייה מובהקת להצביע בעבור מפלגות ערביות, אף שמשמעות הדבר הייתה ויתור על השתתפות פעילה בפוליטיקה הישראלית. למצביעים למען המפלגות הערביות היה ברור שנבחריהם לא יהיו שותפים בקואליציה הממשלתית, ולפיכך גם לא יהיה להם חלק בקבלת ההחלטות: הבוחרים רצו להפגין התבדלות אלקטורלית.

שתי מערכות בחירות ראויות לציון בהקשר זה: בחירות 1999, כאשר ראש הממשלה אהוד ברק זכה לתמיכתם של 95 אחוז מהמצביעים הערבים, אבל החליט להתעלם לחלוטין מהמפלגות הערביות; והתוצאה, כשבבחירות 2001 שיעור ההצבעה של הערבים ירד לשפל חסר תקדים של 18 אחוזי הצבעה (רובם ביישובים הדרוזיים)!. בשנת 2003 הוקם "הוועד העממי להחרמת הבחירות" והוא קרא בפומבי לציבור הבוחרים הערבי להחרים את הבחירות.

> רק לא רבין: איך הרצח מעצב את הממשלה הבאה

הרשימה המשותפת: זחאלקה, חנין, טיבי, תומא-סולימאן, עודה, גנאים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הרשימה המשותפת: זחאלקה, חנין, טיבי, תומא-סולימאן, עודה, גנאים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כבוד השר איימן עודה

הסקרים האחרונים מוכיחים כי הרשימה המשותפת הולכת להביא לנו אל הקלפי הרבה מאוד מצביעים ערבים שאיבדנו בשנים האלה של הניכור, חוסר השוויון וההתעמרות באזרחים הערבים ובפלסטינים שבשטחים הכבושים. פוטנציאל המיצוי של ההצבעה הערבית בישראל עשוי, אומרים לנו, להגיע לשיאו עם 14-17 חברי כנסת מהרשימה המשותפת!

ואני חושבת שדבריה של מקבולה נאסר לציבור הבוחרים הערבי, צריך לעורר גם את המצביעים היהודים של המשותפת. עלינו לבחור בהתמודדות אופטימית, שבה מממשים את הפוטנציאל האלקטורלי של הרשימה המשותפת, ולא בעמדה המתגוננת ש"ההשתתפות במשחק הדמוקרטי הישראלי משמשת כעלה תאנה לממשל הציוני".

מי שסייעו לרבין להקים את ממשלת המיעוט השמאלית ב-92' היו המפלגות הערביות. נכון, לאוסלו היו השלכות רעות על הסכסוך, אבל זו הייתה ממשלת סיכוי. ממשלת שינוי. מהרבה בחינות. הגיע הזמן שנשלב ידיים, וניקח את ההזדמנות הזאת שנקרתה בדרכנו. לא רק נקרא לאנשי שמאל יהודים וערבים לצאת ולהצביע, אלא גם נעורר מחדש את הדיון באפשרות ההשתתפות שלנו במשחק הפוליטי מבפנים.

כפי שמלאכת החיבור וההרכבה של המפלגות יחד לרשימה משותפת דרשה התגמשות, יצירתיות והבנה של המשחק הפוליטי, כך גם השתתפות בקואליציה, בתנאים שיוצבו מראש, ותוך שקיפות מלאה כלפי הבוחרים, עשויה להניב תוצאות מופלאות. רק דמיינו לעצמכן מה יוכלו להשיג שרים כמו איימן עודה, עאידה תומא-סולימאן, ד"ר ג'אמל זחאלקה ודב חנין  – גם אם בתיקים ה"שוליים" ביותר. אילו הצעות חוק יוכלו לעבור כשהן מובאות דרך צינורות הממשלה!

אזרחי ישראל הערבים אומרים שהם רוצים חינוך טוב לילדיהם, כלכלה שוויונית וירידה משמעותית באלימות. גם אני רוצה את זה. בשבילם ובשבילי. הגיע הזמן שנעלה לדיון באופן רציני את האפשרות לחזרה אמיתית של המפלגות הערביות למשחק הפוליטי הישראלי.

> מה אומרות המפלגות השונות על עתיד ילדינו?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf