הקמפיינים לאיסוף סיוע לעזה בישובים הערביים הצליחו מעבר לציפיות

לאחר השתיקה וההשתקה הממושכות שאפיינו את החברה הערבית בישראל מאז תחילת המלחמה, למעט כמה הפגנות ועצרות, בשבועיים האחרונים הישובים הערביים נראו כמו כוורות רוחשות בקמפיינים של איסוף סיוע לעזה.

עד לפני מספר חודשים לא הורשה איסוף כל סיוע מהאזרחים הפלסטינים בישראל לעזה, למרות האסון ההומניטרי שם, אך לאחרונה, במיוחד לאחר כיבוש מעבר רפיח וסגירתו, הותרו כמה קמפיינים, ביניהם "תחשוב על עזה" ביוזמת חד"ש ומק"י. זאת על רקע מניעת פעילותם של ארגוני סיוע אחדים בחברה הערבית על ידי הקפאת חשבונות הבנק שלהם בתואנות שונות וסגירת חלק מעמותות הסיוע המזוהות עם רע"מ (הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית), כולל "סיוע 48", בעקבות האשמות בניהול לא תקין ובהעברת כספים לגורמים הנחשבים כ"ארגוני טרור".

השקט הזה, שנמשך כ-10 חודשים – ללא הפגנות ופעילויות מחאה כמתחייב מגודל הזוועה בעזה, ללא שביתה וללא מבצעי סיוע מספקים מהחברה הערבית – עורר לא מעט ביקורת, גם מצד אנשים בעזה, שחשו שבני עמם בתוך הקו הירוק אכזבו אותם בשתיקתם היחסית, בשעה שהם עוברים ג'נוסייד.

ברשתות החברתיות, תגובות האזרחים הערבים היו מגוונות: היו כאלה שהצדיקו את השתיקה הזו בגלל הרדיפות והמעצרים שהתרחשו מאז תחילת המלחמה, בעוד שאחרים ביקרו אותה בחריפות והזכירו שכמה צעדות והפגנות עברו בשלום יחסית בתקופה האחרונה, בכפר כנא, במג'ד אל כרום ובמקומות אחרים, וכי לכל הפחות היה צריך להפגין ולמחות בצורה ממושכת נגד המלחמה, או אפילו להצטרף להפגנות נגד המלחמה שאורגנו על ידי גורמי שמאל.

במקביל, תנועת "עומדים ביחד" השיקה קמפיין תחת הכותרת "הקמפיין העממי נגד ההרעבה בעזה". היא יצרה קשר עם ארגון בינלאומי הפעיל בעזה ובמחנות הפלסטינים בגדה, וסיכמה מולו על הבאת אספקת מזון וסיוע לעזה. הוחלט שהקמפיין יפעיל נקודות איסוף סיוע למשך 3 שבועות בגליל, במשולש ובנגב. כבר מהימים הראשונים הגיעו אנשים רבים, משפחות ויחידים, שהביאו כל מה שיכלו: קמח, סוכר, מלח, שימורים ומצרכים כמו חיתולים ומוצרי היגיינה.

ב-8 באוגוסט הועמסו 3 משאיות גדולות בנצרת, כמות גדולה בהרבה מהצפוי, וכעבור שבוע הועמסו באום אל פחם יותר מ-20 משאיות. התנועה נאלצה להאריך את הקמפיין ביום נוסף, כאשר אלפי התורמים ממשיכים להזרים פריטים למשאיות. בבאקה ובטירה, חלק מהחנויות קראו לציבור להעביר סכום כסף מסוים עבור חבילת סיוע ארוז, מה שהקל על תהליך המיון והאריזה. בכפרים שהקמפיין לא הגיע אליהם, האנשים אספו סיוע בעצמם והביאו אותו לנקודות איסוף. כך למשל, מג'ד אל-כרום לבדה הוציאה ביום שני בערב 18 משאיות. הסיוע שנאסף עד כה במהלך הקמפיין הגיע ל-250 משאיות, מה שגרם ללחץ בהובלות ובאחסון, והקמפיין עדיין נמשך.

הילד מעזה שבא לעזור

אחד הרגעים המרגשים במיוחד נרשם במהלך פעילות הקמפיין בנצרת, כאשר לנקודת האיסוף הגיע ילד בן 13 לכל היותר, כשהוא נושא שק ובו כמה פריטי מזון ו-50 שקלים שאותם ביקש לתרום. לאחר התרומה, המשיך מיד לעבוד עם הפעילים והמתנדבים עד סוף היום. מאוחר יותר התברר שמדובר בילד מעזה, ששהה בישראל לטיפול עוד לפני 7 באוקטובר. עם פרוץ המלחמה הוא נשאר לגור עם משפחה באזור נצרת. כששמע על הקמפיין, התנדב לספק כל סיוע אפשרי למשפחתו ולבני עמו בעזה.

בעל סופרמרקט באזור נצרת פרסם שהוא פתח את האפשרות לתרום באמצעות קניית מוצרים במחירים סיטונאיים מהחנות שלו, שגם יארזו על ידו. "הגיע ילד בן 5 ונתן לי 10 שקלים וביקש לתרום אותם לסיוע בעזה", הוא מספר. "בעל חנות אחד ביקש ממני לחכות עד חצות כדי להביא לי את כל מה שאסף בקופה באותו יום; גבר אחר, שלא היה לו כסף, ביקש ממני להעניק סיוע בשווי 400 שקל ולרשום את הסכום בפנקס החובות כדי שיוכל לשלם לי אחר כך; ילד בן 6 הביא מעטפה עם 5,000 שקלים עבור סיוע לעזה וסירב לחשוף את שמו או את שמו של אביו; אישה מכפר מנדא תרמה משאית שלמה בשווי 220,000 שקלים. אלו דברים שאינם מובנים מאליהם ומבטאים את מידת הצורך של אנשים לעשות הכל, ממש הכל, כדי לעזור לבני עמם בעזה".

למרות ההצלחה, ההיענות הנרחבת והאווירה החיובית שליוו את הקמפיין בקרב תושבי הישובים הערביים, קמפיין עומדים ביחד היה נתון גם לביקורת מצד כאלה שהטילו ספק בכוונותיו מפני שהוא מאורגן על ידי תנועה יהודית-ערבית. כמה פעילים תהו על משמעות העובדה שניתנה ל"עומדים ביחד" אפשרות לארגן קמפיין סיוע, זאת בזמן שישראל אסרה או הקפיאה את הפעילות של רוב ארגוני הסיוע בחברה הערבית ורדפה אותם. תגובות אלה זכו בתורן גם הן לביקורת מצד מי שטענו כי המטרה הסופית כעת היא להכניס סיוע לעזה, וכי הקמפיין של "עומדים ביחד" הוא לא הראשון מסוגו. קדמו לו הקמפיינים של חד"ש ואחרים, אלא ש"עומדים ביחד" הצליחו לקדם את הקמפיין בתקשורת, לגייס מתנדבים ולהקים מספר רב של נקודות איסוף, מה שהגביר את המומנטום סביבו.

"במשך חודשים אנחנו רואים את בני העם שלנו מתים ומורעבים, ואין בכוחנו לעשות דבר. למרות כל הרדיפות, הדבר הפשוט ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לספק את הסיוע הזה לאנשינו בעזה", אומרת רולא דאוד, מנהלת ארצית שותפה של תנועת "עומדים ביחד", ומוסיפה: "אנשים באים להביא אספקת מזון ולהתנדב. העניין התחיל כסיוע מצד אנשים רגילים. מאות הגיעו להתנדב ואלפים הביאו סיוע. העניין הציבורי עלה על כל מה שציפינו והתכוננו אליו, אבל זה מאוד נוגע ללב ומבטא את מידת הצורך של האנשים לעשות הכל למען עזה. עד היום אנו מקבלים פניות להקים נקודות חדשות לאיסוף תרומות. אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים, ואם נוכל להקים נקודות חדשות, לא נהסס לעשות זאת. הודענו על הקמת נקודה חדשה באכאסל אחרי שתושבי הכפר שם הכינו כמעט את הכל".

דאוד אישרה כי הסיוע טרם נכנס, אך לאחר סיווגו במחסני הארגון יתחילו להעבירו לעזה. ההעברה היא תהליך לוגיסטי מורכב במיוחד, במיוחד עקב סגירת רוב המעברים לרצועה והמצור על חלק מהאזורים בעזה.

"עזה צמאה להכול"

לאחר השקת הקמפיין של "עומדים ביחד", יצא לדרך קמפיין נוסף של "רחמה", עמותה אמריקאית הפעילה בארץ מזה שנים, ובעבר פעלה מול עמותת "סיוע 48" של רע"מ, שכאמור נסגרה לאחרונה על ידי המדינה. כעת הצליחה הנהלת העמותה בארה"ב לקבל, בסיוע משרד עורכי דין בתוך ישראל, את האישורים הנחוצים לאיסוף סיוע לעזה. מנהל העמותה בפלסטין, מוחמד קדוס, שנמצא בצפון עזה מספר: "אנחנו מצפים שבימים הקרובים נתחיל להכניס את הסיוע לדרום עזה דרך מעבר כרם שלום, וגם לאזור הצפון, דרך מעבר ארז. לאחרונה הבאנו אספקת מזון שנרכשה מסוחרים בגדה המערבית וסיוע מירדן, וכעת נתחיל להביא את הסיוע שמגיע מאנשינו בתוך הקו הירוק, לאחר ניסיונות רבים בעבר שלא צלחו. עד סגירת מעבר רפיח, נהגנו להכניס דרכו סיוע ממדינות העולם, ואז הכל נעצר. לאחרונה הורשה סיוע כלשהו להיכנס דרך מעבר ארז".

"עזה צמאה להכול", אומר קדוס, "מהצרכים הבסיסיים ביותר ועד חטיפים לילדים, ממש הכול, שלא לדבר על הצורך לתחזק או לבנות מחדש תשתיות לתברואה, חינוך וכו'. אבל עכשיו עדיין מוקדם לדבר על זה, אנשים זקוקים מאוד לכל סוגי הסיוע. ישנן משפחות בצפון רצועת עזה שלא טעמו בשר או פירות כבר 10 חודשים. בצפון הרצועה יש כ-120,000 משפחות, כ-400,000 איש. אמנם פועלים כמה ארגוני סיוע בינלאומיים, אך עבודתם מוגבלת מאוד, בשל הנסיבות".

על התגובות בעזה אומר קדוס: "ללא ספק, אנשים בעזה מאושרים כשהם רואים את האנשים שלהם באים לעזרתם. עצם העובדה שישראל אפשרה לאזרחיה הפלסטינים לאסוף סיוע, משמעותה בעיני האנשים שהמלחמה מתקרבת לסיומה, וזה מה שכל עזתי מייחל לו. נכון שלא כל הסיוע ייכנס מיידית, אבל עצם איסופו, סיווגו ואחסונו יקל על כניסתו אם תיפסק המלחמה או שיגיעו להפוגה מסוימת".