הגיע הזמן שהשמאל ייפרד מהקיבוצים

חלוקת הארנונה שמפלה מועצות אזוריות על פני העיירות שלצידן, ועדות הקבלה שדואגות שמי שלא שייך לקבוצה השבעה והלבנה לא יחדור את גבולות הקיבוץ: השמאל צריך לא רק לקחת את הצד של עיירות הפיתוח, אלא להוביל את המאבק נגד הסקטוריאליות הקיבוצית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: אלעד וולף

מאז קום המדינה עברו רוב הקיבוצים תהליך של הפרטה. מתשתית הסוציאליזם הפכו הקיבוצים והמושבים לאויבי השוויון והסולידריות. כך שאולי הגיע הזמן שגם השמאל יתקדם הלאה וייפרד מהאחיזה העיוורת שלו בקיבוצים.

שאלת השאלות הרי היא מה יקרה כשתושבי עיירות הפיתוח יחליטו לצאת למאבק. מאבק אמיתי, מחאה חריפה, ידפקו על שערי הקיבוץ ויחסמו את דרכי הגישה. יחליטו למרוד בעוול היסטורי שקובע כי הארנונה הולכת רק אל הקיבוצים והמושבים הקטנים והשבעים על חשבון עיירות הפיתוח הגוססות, או סתם להתקומם נגד ועדות הקבלה שמסרבות לקבל אותם או לדרוש לחלק את הכמויות הבלתי סבירות של שטחים שיכלו לשמש לדיור ציבורי לדוגמא.

איפה יהיה השמאל ביום הזה? ישתוק? יגן על הקיבוצים? יקרא להידברות? או שמא יחליט לקחת את הצד של עיירות הפיתוח? כל תשובה שאינה התשובה האחרונה היא בגדר עוול לרעיון השמאל, ובכל זאת, כנראה שכשתציבו למי שרואים את עצמם כקברניטי השמאל את השאלה הזאת הם יבחרו באחת מן האופציות האחרות.

> כך סופח ישוב בנגב למועצה אזורית של מתנחלים בגדה המערבית

 בעוד ירוחם מתקשה לצאת מהגרעון התקציבי ובידיה אין אף משאב אשר מכניס לה כסף, המדינה מעבירה מדי שנה סכומי עתק בארנונה למועצה האזורית שער הנגב הצמודה לה. מועצה מקומית ירוחם (צילום: דוד שי CC BY-SA 3.0)

בעוד ירוחם מתקשה לצאת מהגרעון התקציבי ובידיה אין אף משאב אשר מכניס לה כסף, המדינה מעבירה מדי שנה סכומי עתק בארנונה למועצה האזורית שער הנגב הצמודה לה. מועצה מקומית ירוחם (צילום: דוד שי CC BY-SA 3.0)

על עיירות הפיתוח לצאת למאבק כזה. חלוקת הארנונה וחלוקת התקציב פשוט אינה הוגנת. היא מעדיפה את הלבנים והשבעים על פני הפועלים הרעבים, פשוטו כמשמעו. קחו למשל את הגרעון של ירוחם מול השגשוג התקציבי הבלתי סביר של המועצה האזורית רמת הנגב. בעוד ירוחם מתקשה לצאת מהגרעון התקציבי ובידיה אין אף משאב אשר מכניס לה כסף, המדינה מעבירה מדי שנה סכומי עתק בארנונה למועצה האזורית שער הנגב הצמודה לירוחם, וזאת על אף שכל הבסיסים הצה"ליים נמצאים ממש בתוך ירוחם או רבע שעה נסיעה בלבד ממנה. וקחו את מפעלי ים המלח, המלונות, התיירות – מקור תקציבי עצום למדינה, אבל הארנונה מגיעה אך ורק למועצה האזורית תמר. אם תשכילו לבדוק מי העובדים באותם המלונות תמצאו עובדי קבלן מערד ומדימונה.

לא כאן זה נגמר. מי שאינו שייך לאותה קבוצה שבעה ולבנה גם לעולם לא יחדור את גבולות הקיבוץ, ועדות הקבלה עדיין תקפות וערבים או אתיופים לדוגמא עולם לא יצליחו לעבור לקיבוץ, ומזרחים רק במקרים בודדים. על השמאל הישראלי לא רק לקחת את הצד של עיירות הפיתוח, אלא להוביל במאבק הזה בכנסת וברחוב, באומץ ובלי טיפת פחד.

בבחירות האחרונות זכיתי ללמוד שני דברים חשובים: הראשון היה שניהלתי את המטה של אחד המועמדים בבחירות הפנימיות של מרצ. בשיחות הטלפון למצביעים מהקיבוצים שמענו פעם אחר פעם כי הם "מצביעים לפי צו הקיבוץ", "לפי מה שנכון לקיבוץ". חבריי הקיבוצניקים טענו שלעולם לא אצליח להבין את זה, כי אני לא קיבוצניק, אבל הם מחויבים לדאוג לקיבוץ. המועמד שרץ מטעם "הקיבוץ" הוא אדם שרובם לא אהבו בכלל, שבעבר התנגד להעלאת שכר המינימום ודרש להוריד את מסי הקבלנים על ייבוא עובדים מחו"ל, ממש ככה, ובכל זאת, צו הקיבוץ.

הדבר השני היה כשהסתובבתי בחוגי בית ברחבי הארץ, וכמה מהם היו בקיבוץ. השאלה החוזרת באלה הייתה: "מה אתם מתכוונים לעשות בשבילנו?". התשובה של השמאל חייבת להיות: למה שנעשה בשבילכם משהו מיוחד שלא נעשה בשביל שכניכם? במה אתם טובים יותר? אבל היא לא. במקומה ממשיך השמאל לשריין מקומות בכנסת לתנועות הקיבוצים והמושבים, על מנת שיצביעו הצבעות שפלות (ראו מקרה עטר וברושי) שאינן תואמות את השקפת העולם של השמאל אלא רק את הצורך הקיבוצי. פעם אמר חבר הכנסת לשעבר אבו וילן מהקיבוץ, אחרי שהודח מהכנסת, כי לא ייתכן שהשמאל זרק את נציג הקיבוץ, ועל הקיבוצים לשקול מפלגה משלהם שתדאג לאינטרסים שלהם, כאחרוני הסקטוריאליים.

כדאי להבין: לאחיזה של השמאל בקיבוצים אין יותר יש פחות ופחות ערך אלקטורלי. הקיבוצים כבר הופרטו מזמן, וההצבעות שלהם לכנסת משקפות את התהליכים שעוברים על החברה הישראלית כולה. לדוגמא, ב-2013 המפלגה החזקה ביותר השלישית בחוזקה בקיבוצים החילוניים הייתה יש עתיד. האחיזה של השמאל בהם היא רק נסיון לשמר סקטוריאליות מיותרת, שעושה נזק חמור. [תוקן, 17:15]

המאבק שעלה עכשיו לסדר היום בין ראשי הרשויות החזקות והחלשות מוכיח זאת יותר מכל. מן הצד האחד ניצבים חברים מסוימים במפלגת העבודה, אשר מעוניינים לייצר סדר חדש בחלוקת העוגה התקציבית. מן הצד השני נמצאים נציגי הקיבוצים והמושבים בעבודה כשלצדם ראשי הרשויות החזקות והשבעות כמו רון חולדאי. עם הכוח הפוליטי הזה הם מנסים לטרפד מהלך כל כך נכון.

אם התנועה הקיבוצית מעוניינת להיות מפלגה סקטוריאלית, אז בבקשה. הדלת פתוחה. אך אם מדובר בבני אדם החושבים על טובתם של בני אדם כולם, עליהם לבחור בין ימין ובין שמאל, בין ערך השוויון לבין אדם לאדם זאב. ולא, סולידריות היא לא רק בין בן קיבוץ אחד לאחר, אלא גם סולידריות עם שכניהם הערבים או שכניהם המזרחים.

אלעד וולף הוא פעיל במרצ. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> איך רון חולדאי נלחם על הזכות של תל אביב לקחת כסף מילדים עניים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אישה בזנות בדרום תל אביב (צילום: פלאש90)

"מי שחושבת שזנות מעצימה לעולם לא תעצים את עצמה דרכה"

ברקע המחלוקת סביב החוק לאיסור צריכת שירותי זנות, מצביעות שורדות זנות על הבעייתיות המוסרית בנורמליזציה של התופעה ובהצגתה כפרקטיקה מעצימה של התנגדות. "שיקומו נא אשכנזיות עשירות וימכרו את גופן לסוטים מטורללים כמחאה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf