newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הצתות וירי על אזרחים: כך מתנחלים "עשו שבת" בתוואני

כמו ברבות מהשבתות האחרונות, גם בשבת אתמול הגיעו עשרות מתנחלים לכפר בדרום הר חברון, הציתו שדות ומבנה, פרצו לבתים וירו לעבר תושבים. במקום להגן על הפלסטינים, החיילים איימו עליהם

מאת:

יום שבת הפך להיות יום של אימה עבורנו פה, ביישוב תוואני, בדרום הר-חברון. אני קורא לאנשים לבוא לעזור, ביום שבת הקרוב ואלו אחריו, כי זה עניין של חיים ומוות.

שבתות הפכו הסיוט של תושבי דרום הר חברון. מתנחלים תוקפים תחת עינם של החיילים. (צילום: באסל אל-עדרה)

שבתות הפכו הסיוט של תושבי דרום הר חברון. מתנחלים תוקפים תחת עינם של החיילים. (צילום: באסל אל-עדרה)

מיליציה קבועה של מתנחלים – חמושים באלות, אבנים, ורובים – מגיעה אלינו מדי שבת במיניבוסים. אתמול הם ירו על בתים ועל תושבים באש חיה. הגיעו ליישוב שלי עשרות מהם במטרה להרוג. זו שבת שנייה ברציפות. זה קרה גם בחודש אפריל, ופעמיים בחודש מאי. קבוצות מאורגנות, מתוכננות, וחמושות.

חיילים עמדו לידם אתמול וסייעו להם, ולפי עדויות של תושבים, חייל נתן את הנשק שלו למתנחל, שירה ללא אבחנה. המשטרה לא עשתה דבר.

כל שבת אני מתפלל: הלוואי שיעבור בשקט. שלא יגיעו. אבל הם באים. עשרות מתנחלים מחוות מעון והמאחזים בסביבה. באים כדי לתקוף. אתמול הם שרפו עשרות דונמים של שדות זרועים, הציתו עשרות חבילות קש, העלו באש בית מאבן שהיה ריק – למרבה המזל – רגמו תושבים באבנים, וירו מספר פעמים באש חיה.

זה התחיל בבוקר. ראיתי קבוצת מתנחלים שפלשה לבריכת מים, באדמה פלסטינית פרטית ששייכת לאחד השכנים שלי. המתנחלים שחו בבריכה. יש החלטה של בית משפט, ולפיה השטח בו הם שהו הוא פלסטיני, והוא סגור בצו-אלוף לכניסת ישראלים. וחוץ מזה, התושבים לא יכולים להשתמש במים לשתייה כאשר אנשים שוחים בתוך בריכה שלהם.

donate

התקשרתי לחבר שלי, איתי, פעיל ישראלי, והלכנו יחד לצלם את המתנחלים מרחוק. כך תהיה לנו הוכחה להציג למשטרה כאשר נטען: הם פלשו לאדמה פרטית שסגורה בפניהם בצו-אלוף. צילמנו, ואיתי התקשר לשוטר, שנזף בו: "אתה כל יום מתקשר אלינו", אמר לו, ובסוף איים: "אם נגיע למקום, נעצור אותך", כי מדובר בשטח "הסגור לכניסת ישראלים". הקלטנו את השיחה המזלזלת.

בזמן שאנחנו עם המשטרה על הקו, הגיעו אלינו עשרים מתנחלים, רעולי פנים, מחזיקים בידיהם כלי נשק, אלות ורוגטקות. הם החלו לרגום אותנו באבנים. מתנחל אחד, עם מצת, כרע ברך בתוך שדה של אחד מהשכנים שלי, והבעיר אותו.

ברחנו במהירות. כמה פלסטינים ניסו להגן על עצמם, זרקו אבנים בתגובה. אבל הכוח שלנו היה מועט. שלושה מתנחלים הגיעו אלינו, ותפסו את חבר שלי, פואד, שעמד וצילם. השליכו אותו על האדמה. חבטו בפניו עם אלות שוב ושוב, ועם אבן פתחו לו את הראש. אמבולנס לקח אותו לבית החולים שם נזקק לתפרים.

אחרי שעה בערך של מתקפה לא פוסקת, הגיעו כמה חיילים, שהתקדמו אלינו והחלו לגרש אותנו מהמקום באלימות. מאחוריהם, מתנחלים המשיכו לעקור עצים, לשרוף שדות, למוטט גדרות של בתים ושדות ולרגום אותנו באבנים, מעל הראש של החיילים.

למרבה המזל, המבנה היה ריק. מבנה עולה באש בתוואני (צילום: באסל אל עדרה)

למרבה המזל, המבנה היה ריק. מבנה עולה באש בתוואני (צילום: באסל אל עדרה)

החיילים מנעו מכבאית פלסטינית להגיע כי אנחנו נמצאים בשטחי C ואסור לרשות הפלסטינית לפעול כאן בלי היתר מהצבא. במקביל, מנעו מאיתנו לכבות את השריפות של המתנחלים. זה לא מקרי, שיתוף הפעולה הזה בין הצבא והמתנחלים, כי המדיניות הרשמית של המדינה דומה לזו של המתנחלים: למרר את חיינו כדי שנעזוב את האדמה.

כאשר הגיעו למקום שכנים שלי, מהיישוב אל-מופקרה, מתנחל רעול פנים עם רובה כיוון עליהם – וירה אש חיה. הם התכופפו. במזל לא נפגעו.

אחר-כך התקדמו המתנחלים אל מבנה קטן, חדר ששייך לשכן שלי, כאזם, ושרפו אותו לחלוטין. איש לא היה בפנים. הצבא הישראלי הגיע בעבר כדי להרוס את המבנה הזה, שנבנה באופן "לא חוקי", מהסיבה הפשוטה שבלתי-אפשרי לקבל היתר בנייה חוקי כפלסטיני שגר בשטחי C.

זה נמשך שעות. בשלב מסוים המתנחלים הגיעו לאדמה של המשפחה שלי ושרפו גם אותה. ראיתי את העשן הסמיך עולה לשמיים והתמלאתי בעצב. רצתי למקום, צעקתי על חייל אחד: "תעצרו אותם, המתנחלים מול הפנים שלך עושים פשעים", והחייל הצמיד את קנה הנשק שלו לחזה שלי, מטווח אפס, ואמר לי: "לך אחורה".

זה לא עימות ספונטני, "בין מתיישבים לפלסטינים", כפי שטוען דובר הצבא, אלא מתקפה מאורגנת. המתנחלים מגיעים הנה במיניבוסים, רעולי פנים, עם נשקים, במטרה ברורה לתקוף את היישוב שלנו. זו מיליציה, בגיבוי מוחלט של הצבא, ועידוד בשתיקה מהמשטרה.

הם תקפו אתמול בשני מוקדים במקביל: איפה שאני עמדתי, וגם מתקפה על הבית של אחד מהשכנים שלי, ג'ומעה רבעי, בקצה היישוב, כמה מאות מטרים מהמאחז חוות מעון.

"מתנחל אחד דיבר עם חייל, שנתן לו את הנשק שלו. ואז הוא, המתנחל, התחיל לירות על הבית שלי". העיד ג'ומעה, "הילדים שלי צרחו. לקחתי אותם ביד, וברחנו פנימה, להתחבא בתוך הבית. המתנחל הזה ירה עלינו באופן ישיר".

המתקפה נמשכה בסך הכל חמש שעות, ואיש לא עצר אותה. בסוף המתנחלים חזרו לחוות מעון, נכנסו למיניבוסים שלהם ונסעו משם. זה קורה לאחרונה בכל יום שבת. ולכן אנחנו זקוקים לעזרה, לאנשים שיגיעו לפה, ויעמוד ביחד איתנו מול האלימות.

אני קורא לכם, אנשים שמתנגדים לדיכוי, שמאמינים בצדק ובזכויות אדם – להגיע לתוואני בימי שבת. תעזרו לנו להגן על עצמנו מהמתקפות האלו. עבור הילדים שלנו, הבתים, המשפחות. כי אין לנו מקום בטוח, והמשטרה הישראלית לא עושה כלום. הגשנו אינספור תלונות – ואין טיפול.

אני פונה אליכם: הפיצו את הקול שלנו. לחצו על המשטרה במחוז חברון לפעול נגד המיליצות של המתנחלים. כתבו לחברי כנסת. ובואו לפה, בימי שבת, לתוואני. נעמוד יחד נגד המיליציות – ולמען עתיד של צדק ושוויון. זה עניין של חיים ושל מוות. כתבו לי מייל לפרטים נוספים: nodemolitions@gmail.com

אתמול, בזמן האירועים, נמסר מדובר צה"ל:

לפני זמן קצר, התפתח חיכוך אלים בין מספר מתיישבים לבין פלסטינים סמוך לחוות מעון שבמרחב החטיבה המרחבית "יהודה", במהלכו התבצעו זריקות אבנים הדדיות וירי זיקוקים לעבר מתיישבים.

כוח צה"ל שנמצא בנקודה פועל להרחקת שני הצדדים מהמקום תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הבעיה של מערכת החינוך היא לא המורות אלא התנאים שמספקים להן על מנת לממש את מקצועיותן. מורה בכיתה בגבעתיים. אילוסטרציה (הדס פרוש/פלאש 90)

הבעיה של מערכת החינוך היא לא המורות אלא התנאים שמספקים להן על מנת לממש את מקצועיותן. מורה בכיתה בגבעתיים. אילוסטרציה (הדס פרוש/פלאש 90)

שום תוכנית לימודים לא תמחק מהעולם את הלאומיות הפלסטינית

הדיכוי של הלאומיות הפלסטינית במערכת החינוך משיג את ההיפך מהמכוון, ומחקרים מראים כי המורות והמורים הערבים מוצאים דרכים להתמודד עמו ו"להלך בין הטיפות". ראוי שמשרד החינוך יוביל את השתחררות החברה הישראלית מפחדיה, וייתן להם אוטונומיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf