newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפרוטסטנטים מאבדים שליטה, וצפון אירלנד שוב בוערת

מהומות שפרצו בשבוע שעבר בבלפסט נראו כמו שידור חוזר מתקופות אפלות. הברקזיט, המצב הכלכלי והקורונה ניתנו כהסברים למהומות, אבל נראה שאת ההסבר יש לחפש אצל מעמד פוליטי ישן שנעשה לא רלוונטי

מאת:

בלפסט מצאה את עצמה שוב בכותרות עיתוני העולם בשבוע שעבר. עימותים שהתלקחו בעיר נראו כשידור חוזר של תקופות, שרבים קיוו שחלפו מן העולם, ושימשו תזכורת כאובה לשבריריות של השקט היחסי ששורר בצפון אירלנד מאז החתימה על הסכם השלום של "יום השישי הטוב" ב-1998.

הברקזיט העמיק את הסתירות של היחס של הפרוטסטנטים בצפון אירלנד כלפי בריטניה. מפגינה יוניוניסטית בבלפסט (צילום: ג'שואה הייס CC BY SA 2.0)

הברקזיט העמיק את הסתירות של היחס של הפרוטסטנטים בצפון אירלנד כלפי בריטניה. מפגינה יוניוניסטית בבלפסט (צילום: ג'שואה הייס CC BY SA 2.0)

הטריגר הרשמי למהומות שפרצו בשכונות הפרוטסטנטיות, ושלא היו כמותן מאז 2012, נראה תמוה על פני. הם באו בעקבות האשמות מצד מנהיגי הקהילה הפרוטסטנטית כנגד מפכ"ל המשטרה, כאילו הוא פעל ביד רכה מדי ולא מנע התקהלות בהלוויה של בובי סטורי, ממנהיגי הקהילה הקתולית, זאת בניגוד למגבלות בשל מגפת הקורונה.

אין עוררין על כך שמשתתפי ההלוויה לא נשמעו למגבלות, והמנהיגות הקתולית אף התנצלה על האירוע. אך ההלוויה האמורה התרחשה ביוני שעבר, לא פחות מתשעה חודשים לפני פרוץ המהומות. תגובה מאוחרת ללא ספק, אפילו במונחים מקומיים.

הסבר אחר שניתן למהומות הוא תחושת התסכול המצטברת בקרב הקהילה הפרוטסטנטית בעקבות הברקזיט. כמי שמזדהים כבריטים אבל נתפסים כאירים על ידי הבריטים עצמם (כמו גם על ידי רוב רובו של העולם), וכמי שעומדים על חזקתם על צפון אירלנד דווקא בשל מעמדם כמתנחלים, הפרוטסטנטים באזור הזה מוצאים עצמם לא אחת בעמדה רוויית סתירות פנימיות. הברקזיט לא חרג מהמסורת הזו.

מתוך הנאמנות לממלכה המאוחדת, המנהיגות היוניוניסטית של הציבור הפרוטסטנטי תמכה בהיפרדות מהאיחוד האירופי, למרות שהיה ברור לתושבי צפון אירלנד למן ההתחלה שההיפרדות הזו תסכן את היציבות הפוליטית באזור. עוד היה ברור כי פרידה מהאיחוד האירופי נוגדת את האינטרסים הכלכליים של צפון אירלנד, שיותר מכל חלק אחר בממלכה המאוחדת תלוי לגמרי בקשרי עבודה ומסחר עם הרפובליקה של אירלנד, ובמימון שמגיע מאירופה.

אבל יותר מהכל היה ברור מלכתחילה, שהברקזיט עשוי להחיש את מה שהיוניוניסטים נלחמים נגדו בחירוף נפש כבר יותר ממאה שנה: ניתוקה של צפון אירלנד מבריטניה ואיחודה עם הרפובליקה של אירלנד.

ולמרות כל זה, למפלגות היוניוניסטיות לא היה פיתרון מן המוכן להציע לממשלה בלונדון, כזה שיאפשר יציאה של הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי מבלי לפגוע נואשות באינטרסים שלהם בצפון אירלנד. הם נתנו יד להפלתה של תרזה מיי, שהציעה הסכם שנראה בעיניהם פשרני מדי, ותלו את יהבם על בוריס ג׳ונסון.

אך ג׳ונסון בסופו של יום בגד בהם באופן גלוי, ובמסגרת המשא ומתן מול האיחוד האירופי הוא הסכים להציב, מעין גבול בים האירי, בין בריטניה ואירלנד, גם אם לא גבול של ממש, הכולל בידוקי מכס לסחורות המגיעים מצפון אירלנד לאי הבריטי וההפך. החלטה זו של ג׳ונסון מנוגדת באופן מובהק לעמדתן של המפלגות היוניוניסטיות והן רואות ב"גבול הכלכלי" הזה חתירה תחת המעמד של צפון אירלנד כחלק בלתי נפרד מהממלכה המאוחדת.

למרות שלא ניתן לפקפק בהתמרמרותה של הקהילה הפרוטסטנטית אל מול המעילה של ג׳ונסון באמונם, גם כל זה התרחש כבר לפני למעלה מארבעה חודשים.

הסבר נוסף לכך שהמהומות פרצו עכשיו הוא תחושות התסכול, המרמור והשיעמום, הנובעות מתקופה של יותר משנה של סגר מוחלט בצפון אירלנד, להוציא הפוגה של שבועות ספורים. הכול משותק, מלבד שירותים חיוניים ומשלוחי אוכל, ובתי הספר נפתחו מחדש רק השבוע. וחשוב מכל, הפאבים אינם צפויים להיפתח לפני סוף החודש.

לצעירים הפרוטסטנטים מהשכבות המוחלשות של מעמד הפועלים היו סיבות טובות להתמרמר גם הרבה לפני הקורונה והברקזיט. הסכם השלום גזל מהם את מעמדם המועדף ביחס למקביליהם הקתולים והשאיר אותם להתבוסס באבטלה גוברת ובאחוזי נשירה גבוהים במיוחד מלימודים (הגבוהים ביותר בממלכה המאוחדת). לרבים מהם אין תקווה לעתיד יותר טוב גם אחרי שהמגפה תחלוף.

ההנהגה הפוליטית, האמורה לייצג אותם, עושה מעט מאוד כדי להטיב את מצבם. למרות שהמפלגות היוניוניסטית הפרוטסטנטיות עומדות בראש הממשלה האזורית, הן כשלו מלהטיב עם הצעירים הפרוטסטנטים, אם מתוך אזלת יד, ואם בגלל אופורטוניזם בוטה. אחת ההנחות היא שהמפלגות האלה מאמינות  שהמרמור והתיסכול של אותן קהילות מוחלשות הוא זה שמשמר את כוחן האלקטורלי.

שמועות אחרות גורסות שהגורם האמיתי שהתסיס את השטח הוא המלחמה שהמשטרה בצפון אירלנד הכריזה לאחרונה על הסחר בסמים. הסחר בסמים נמצא בשליטתם הבלעדית של האירגונים החצי-צבאיים ששרדו את הסכם השלום ופעילים עד עצם היום הזה. מקובל לחשוב שהסחר בסמים הוא למעשה מקור המימון המרכזי שלהם.

ייתכן שיש אמת בשמועות אלו. יש לציין שלאורך כל השנים מאז חתימת ההסכם, המשטרה נמנעה באופן עקבי מעימותים עם הארגונים האלימים האלה, שיש להם כוח והשפעה מקומית רחבה, שעלולה להתסיס את הקונפליקט מחדש. כך שספק אם יש לכוחות המשטרה את המוטיבציה, האמצעים או היכולת לצאת כנגדם בגלוי עכשיו.

אך ישנה גם סבירות גבוהה, שהגורם האמיתי הוא אחר. מזה מספר שנים, כוחן של המפלגות שמייצגות באופן המובהק ביותר את העמדות הניציות בקונפליקט – מפלגת ה-DUP של הפרוטסטנטים והשין פיין של הקתולים – מאבדות בעקביות מכוחן. אחוז הולך וגדל מהבוחרים נוטה להצביע עבור מפלגות מתונות יותר, או לתת את קולם למפלגות שאינן מזוהות עם צד זה או אחר בקונפליקט, כמו מפלגת הירוקים.

מנהיגי ה-DUP, שלכאורה משחקים באש ומנסים להצית את השטח, חושפים אולי יותר מכל דבר אחר את הנואשות שלהם. נראה כי הם חוששים שהם חיים על זמן שאול, ושהדבר שעשוי להציל את עתידם הפוליטי הוא עימותים אלימים והתלקחות מחודשת של הסכסוך.

עוד מוקדם לקבוע לאן דברים יתגלגלו, ולא ניתן לשלול את האפשרות שהניסיונות להצית את השטח אכן יצליחו. אבל השקט היחסי ששורר מאז השבוע שעבר, למרות ניסיונות ההתססה שממשיכים להגיע ממנהיגי ה-DUP, נותן סיבה לאופטימיות זהירה, ומראה אולי שלרוב תושבי צפון אירלנד אין שום עניין לחזור לאלימות ולאיבה.

ד"ר מירב אמיר היא מרצה בכירה לגיאוגרפיה באוניברסיטת קווינס, בלפסט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

עיד הדאלין על הריסות ביתו בכפר אום אל ח'יר (צילום: אורן זיו)

"תיעדתי הרבה הריסות בחיי. את הריסת ביתי לא הייתי מסוגל לצלם"

ביתו של הצלם, האקטיביסט והאמן עיד הדאלין באום אל ח'יר – כפר בדרום הר חברון שההתנחלות כרמל מקיפה כמעט מכל הכיוונים – נהרס בסוף יוני. "אני לא אוהב להכניס לראש של הבנות שלי מילים גדולות כמו גזענות ואפרטהייד, אבל זאת המציאות"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf