כחמישית מתושבי רצועת עזה הפכו לעקורים
בזמן הקצר בין תחילת הפסקת האש לקריסתה פגשתי אנשים שאיבדו את בתיהם ואת משפחתם. כשהתחילה ההתקפה על רפיח התושבים התחילו לברוח למחנות אונר"א. עדיפים כבר המטוסים על הטנקים, אומרים הנמלטים
כותב אורח: סאמר בדאווי, עזה
אחרי לילה של הפגזות בלתי פוסקות מטנקים וספינות מלחמה ציפינו להפסקת אש שהייתה אמורה להכנס לתוקף בשעה שמונה בבוקר. אבל מה שהיה אמור להיות הפסקת אש מהר מאוד הפך ללחימה קשה בשתי חזיתות: בגבולותיה המזרחיים והדרומיים של הרצועה. נכון לשעת הכתיבה הרגו פגזים ישראלים כ-40 פלסטינים ברפיח וההפגזות נמשכות במזרח העיר עזה, בשכונות שג'עיה וחוזאעה למודות ההפצצות.
ברגע שנכנסה הפסקת האש לתוקפה מיהרו תושבי שתי השכונות המזרחיות האלה לנסות לחלץ כל מה שיכו מאזורי הקרבות, אך מהר מאוד התבשרו על חידוש הירי והבלגאן השתלט על הרחובות. ילדים רצו ברחובות בין טורי מכוניות, משאיות ועגלות חמורים כשהם נושאים תיקים מלאים בספרי בית ספר. אנשים סחבו מזרנים, בלוני גז ופעוטות קטנים מכדי ללכת. כמה בני עשרה גררו איתם שרידים למתקפה הישראלית: קליעי מתכת, פגזים מרוקנים של טנקים, ועוד.
כל הבלגאן הזה התנהל בשקט מצמרר. "רואה את האיש שם?" שאל אותי תושב השכונה שעצר לנוח. "הוא איבד תשעה בני משפחה בקרבות". האיש חלף על פנינו בהליכה כבדה, חמורת סבר אך גם סטואית. בת למשפחת מונסרה עמדה בתוך ההריסות של מה שפעם היה ביתה וסיפרה שהיא וארבעים בני משפחה נוספים נמלטו מהבית ברגל. כל מה שנותר מהבית הוא כמה קירות מושחרים, וכמה חורים במקום קירות. "פעם הייתה פה ספה", היא אומרת ומצביעה על רצפה מכוסה רסיסי זכוכית. "אני מניחה שהיא נשרפה בלהבות".
> עסקים בדרום: הבטחות הממשלה ל"כיפת ברזל כלכלית" ריקות מתוכן
בלגאן ברגעי הפסקת האש הבודדים בשג'עיה (סאמר בדאווי)
נראה שקול הירי האוטומטי שממלא את האוויר כתשעים דקות אחרי שובן לא מטלטל את המשפחות. בהמשך יתברר שאדם אחד נהרג בסביבתנו מירי צלף ישראלי. כך, טוענים התושבים, הופרה הפסקת האש. בצבא אומרים שהירי היה תגובה לפעולה של לוחמים, שהשתמשו במנהרה שנחפרה מתחת לגבול רפיח וחטפו קצין ישראלי. בחמאס אומרים שהפעולה התבצעה לפני תחילת הפסקת האש.
בזמן שהצדדים האשימו זה את זה בקריסת הפסקת האש הידיעה על החטיפה עשתה לה כנפיים, ועזה נמלאה באנשים מתרוצצים בפעלתנות ובבהלה. תושבים רצו להצטייד בלחם, להטעין טלפונים ולהיערך להיעלם מהשטח לפני התגובה המסיבית שהובטחה מצד הצבא. תגובה זו לא איחרה לבוא. מהר מאוד התחילה הארטילריה להפגיז את רפיח, ותושב אחד אמר לנו שהצבא קרא לתושבים לעזוב את האזור כולו.
בתוך כך הודיעו באונר"א שמספר העקורים בתוך עזה טפס והגיע ליותר מרבע מיליון. ברפיח עצמה גרים כ-120 אלף בני אדם, ואם יצטרפו למעגל העקורים יגיע המספר הכולל לכחמישית מסך אוכלוסיית עזה. במצב בו כ-44 אחוז משטח הרצועה נמצא עכשיו תחת שליטה ישראלית מוגדר כ"אזור חיץ", לא ברור בדיוק לאן אמורים העקורים מרפיח ללכת או איך סוכנות האו"ם תוכל להתמודד איתם.
ואף על פי כן, נוע נעים הם. תושב רפיח אחד שהצלחתי לתפוס בטלפון אמר לי: "נלך לכל מקום שהוא מחוץ לטווח הירי של הטנקים. הם מפחידים עוד יתר מה-F16 כי הפגיעה שלהם רנדומלית לגמרי. כל אחד יכול למות בכל רגע".
* סאמר בדאווי הוא עיתונאי עצמאי המתגורר בוושינגטון די.סי., וכן הכתב לשעבר בוושינגטון של "Middle East International". הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+. תרגם: חגי מטר
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
