הפלישות הקרקעיות לעזה הן הכלל, לא היוצא מן הכלל

מאז שהיחידה הצבאית המובחרת נכנסה לקרב יריות קטלני עם לוחמי חמאס בעומק רצועת עזה ביום ראשון בלילה, ישראל הנחיתה עשרות פצצות וטילים ברצועה וחמאס ירה מאות רקטות לתוך שטח ישראל. הניו-יורק טיימס כינה את חדירת היחידה המובחרת כ"פלישה הקרקעית הישראלית הראשונה שאנו יודעים עליה לעזה מאז מבצע צוק איתן ביולי 2014". אין דבר רחוק יותר מהאמת.

מתחילת 2015 ועד סוף אוקטובר 2018 ידוע על 262 פלישות קרקעיות ופעילות קרקעית ישראליות בתוך שטח עזה, מתוכם 70 במהלך השנה הנוכחית. מספר זה לא כולל את מספרן הלא ידוע של הפלישות החשאיות, כמו זו שהשתבשה ביום ראשון. כששאלנו ביום שני את דובר צה"ל על תכיפות הפלישות הצביות לתוך הרצועה בשנים האחרונות, כל שנאמר לנו בתשובה הוא שהצבא "לא מתייחס לסוגיות כגון אלה".

כפי שהסביר האלוף במילואים טל רוסו בדיון בערוץ 10, פלישות חשאיות כאלה מעבר לגבולות אויב הן למעשה דבר שבשגרה. "הצבא עושה כל הזמן פעולות שהציבור לא יודע עליהן" אמר רוסו בהתייחס לאירועים בעזה.

"הצבא עושה כל הזמן פעולות שהציבור לא יודע עליהן". טנקים ליד גבול עזה, אוגוסט 2014 (צילום: פלאש90)

על-פי נתונים שהתקבלו מהמשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם בשטחים הכבושים, במהלך 2014 ישראל ביצעה 21 פלישות לתוך עזה (לא כולל את שבעת השבועות של המלחמה). ב-2015 המספר גדל ביותר מפי שניים, ל-56. ב-2016 ו-2017 נרשמו 68 ו-65 פלישות, בהתאמה. על פי נתוני האו"ם, עד סוף אוקטובר 2018 נרשמו 73 פלישות קרקעיות לרצועה.

מה שהיה יוצא דופן בפעולה ביום ראשון איננו עצם כניסתם של חיילים לתוך עזה, אלא שהמבצע הצבאי נחשף. לדברי איבתיסאם זאקוט, העומדת בראש מחלקת השטח של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, ברוב הפעמים בהן כוחות ישראלים נכנסים לעזה, הם נשארים בטווח של 200 עד 300 מטר מגדר הגבול. לדבריה חיילים חוצים את הגבול כעניין שבשגרה בבולדוזרים צבאיים, לא רגלית, בעיקר כדי לגלח ולשטח אדמה במטרה לשמר את קו הראות ב"אזור החיץ" הנמצא תחת שליטה ישראלית לאורך הגבול.

ישראל לא הגדירה פרמטרים ברורים ביחס לאזור המוגבל לגישה לאורך גדר הגבול עם עזה, ולא פעם הפעילה כוח קטלני נגד תושבי עזה שהתקרבו לאזור. על פי דו"ח של עמותת גישה שהתפרסם באוגוסט האחרון, בין השנים 2010 ו-2017 כוחות הביטחון הישראליים הרגו לפחות 161 פלסטינים ופצעו יותר מ-3000 בסמוך לגדר בין ישראל ועזה. הגבלות התנועה השגרתיות הללו ליד הגדר, אותן מכנה הדו"ח כ"שרירותיות ולא עקביות", לא מהוות רק סכנה לחיי התושבים אלא גם פוגעות אנושות בפרנסתם של עשרות אלפי חקלאים ורועים פלסטינים תושבי הרצועה, וביכולות הפיתוח הכלכלי של עזה.

הגבלות התנועה לאורך הגדר והפלישות הגלויות לאור יום המשפיעות על חקלאים ומלקטי גרוטאות הן רק שתי דוגמאות לאופנים בהם ישראל ממשיכה לשמר את שליטתה על חיי התושבים ברצועה, למרות ההתנתקות-כביכול ב-2005. מאז חמאס עלה לשלטון בעזה ביוני 2007, ישראל גם כופה על הרצועה מצור יבשתי, אווירי וימי נוקשה.

הפלישות הקרקעיות שלמדנו על קיומן ביום ראשון בלילה מצביעות על משהו רחב יותר, עם זאת: החדירה הזו התרחשה בעיצומן של השיחות הרציניות ביותר על הפסקת אש שהיינו עדים להן בין ישראל לחמאס מאז 2014. העובדה שהיא אירעה שעות ספורות אחרי שנתניהו הכריז כי הוא עושה כל שביכולתו כדי למנוע מלחמה נוספת מעידה שישראל לא התכוונה שהפעולה הזו תצית מעגל של הסלמה. במילים אחרות, לא היה שום דבר יוצא דופן בפלישה הזו מלבד העובדה שהותירה מאחוריה שבעה הרוגים.

הנרייט שקר היא עורכת במגזין 972+ שם פורסם המאמר במקור באנגלית.