כיצד הפכו הכותל והרפורמים לנושאים הבוערים במגזר החרדי
ברחוב החרדי גוברת הביקורת על פשרות הח"כים החרדים מול חוק הגיוס ומעצר העריקים, העבודות בשבת ועוד. הקפאת מתווה הכותל היא כניעה לאופוזיציה - ושעת מבחן לכוח ההרתעה החרדי
לא פחות משזה מרגיז את אייפ"ק – ותמיד כיף להרגיז את אייפ"ק – הקפאת מתווה הכותל בשבוע שעבר הוא ניצחונה של האופוזיציה החרדית על המפלגות החרדיות.
מי שהצטרף לדרמה סביב הרפורמים בשבוע האחרון יכול היה לקנות את תרועות הניצחון של הפוליטיקאים החרדים, שנהנים לחבוט ברפורמים המרושעים המאיימים על ציפור נפשה של היהדות. שנה וחצי מאז אושר מתווה הכותל בהסכמה שבשתיקה, בתמיכת הרבנים ובהבנה הדדית לשקט מצידם, החרדים התקפלו. עם הקפאת המתווה הם הוכיחו כי מילתם, כוחם הפוליטי וסמכותם בבתי הרבנים – "הגדוילים" – לא שווה הרבה מול הרחוב החרדי. שכבר מזה זמן רב תוקף אותם על פשרת חוק הגיוס, מתווה הכותל, בג"ץ המרכולים ועוד ועוד פשרות והנחות אליהן הגיעו הח"כים החרדים בניסיונם לשמר את מקומם ליד שולחן הממשלה.
> השאלון למתמודדי העבודה: מי יהיה מוכן לשבת עם ערבים בקואליציה?
מי שקרא את הכותרות המפוצצות השבוע – יאיר לפיד מזה והחרדים מזה – היה עלול לחשוב שמתווה הכותל הרפורמי, המעניק מעמד שווה לרחבת ישראל שבקשת רובינסון וכולל הקמת מועצה מקבילה למועצת הרבנות הראשית בעלת סמכויות ברחבת הכותל החדשה, נכפה על החרדים בניגוד לרצונם בעת שישבו בגלות האופוזיציה. אך האמת רחוקה מכך: המתווה גובש יחד עם החרדים, זכה להסכמה ולהגנה מצד רב הכותל והמקומות הקדושים הרב שמואל רבינוביץ', שהוסמך לכך על ידי גדולי הרבנים החרדים וקיבל תמיכה אף אחר כך; אושש על ידי רב הרובע היהודי הרב אביגדור נבנצל, שקיבל הסכמה בכתב לכך מאת הרב חיים קנייבסקי, מגדולי הרבנים; נבדק בטרם אושר על ידי עו"ד ויינרוט שעל פי הדיווחים מונה לכך על ידי נשיא מועצת גדולי התורה של "דגל התורה" הרב אהרן לייב שטיינמן; אושרר על ידי הרב האשכנזי של ירושלים, ועבר בהסכמה שבשתיקה על ידי המפלגות החרדיות בקול מחאה רפה.
מתווה החרדים והרפורמים לעזרת ישראל החדשה בכותל
לאחר שהמתווה אושר בממשלה, שתקו הפוליטיקאים ואף סירבו להתראיין נגדו, הגנו עליו הרבנים, הסבירו אותו העיתונאים והפובלציסטים (בעיקר אלו המזוהים עם דגל התורה), נאלמו היומונים המפלגתיים האמונים על ניהול מאבקי הדת, ואף ציוץ או תדריך בעילום שם נגד ראש הממשלה נתניהו או השר בנט לא נשמע בחלל. דממה.
ומי בכל זאת הרים קול זעקה? ובכן, לא היה רב, פוליטיקאי, עיתונאי או כותב טורים – שאינו מזוהה עם המפלגות החרדיות – ששתק ולא יצא למתקפה. הראשון היה הרב הראשי דוד לאו, החולק את סמכותו עם הראשון לציון הרב יצחק יוסף המזוהה עם דרעי וש"ס, שמיהר לתקוף את יריבו רב הכותל בראיון לעיתון משפחה. אחריו היה זה רבה של ירושלים, הראשון לציון הרב שלמה עמאר – מחותנו ויריבו של הראשון לציון המכהן, המזוהה עם האופוזיציה הספרדית לש"ס, שהביע את מורת רוחו במילים קשות. בהמשך הגיעו השאר: הרב אוירבך מנהיג הפלג הירושלמי, בכירי הרבנים הספרדים (אלו שאינם מזוהים עם ההנהגה הרבנית של ש"ס), רבני העדה החרדית בירושלים, הרב מאיר מאזוז שהריץ את רשימת "יחד" של אלי ישי בבחירות האחרונות לכנסת נגד ש"ס, האדמו"ר מסאטמר (שלא מבקר בכותל המערבי כלל), ומי לא – כולם מהאופוזיציה החרדית. החשש, אותו הם הביעו בצורות שונות, היה מאיבוד כוח ההרתעה החרדי, ומכך שהמפלגות החרדיות נכונות לפשרה על כל עיקרון שהוא.
את המתקפות, אגב, הם לא כיוונו רק לרפורמים או לנתניהו, אלא בעיקר לח"כים החרדים ולרבנים שעמדו מאחורי המתווה בהסכמה כזו או אחרת. במכתבו של הרב אוירבך הוא כתב על הח"כים החרדים כי "כל אשר לו יד בזה או מתרפה במלאכתו חבר הוא לאיש משחית, ולאו שלוחא דידן הוא" (הוא אינו שליח שלנו). האדמו"ר מסאטמר תקף גם הוא ואמר כי – "בכותל הולך להיות חילול ה' גדול מאוד… ואת כל זה חברי הכנסת החרדים מעבירים כהסכמה שבשתיקה". חבר בית הדין הגבוה לשעבר, הרב צבי בוארון, מבכירי הרבנים הספרדים, פרסם מכתב תקיף שם ציין כי "לצערנו המפלגות החרדיות באופן תמוה מעלימות עין מן הכל. ולהן הפתרונים".
> הילדים והמורות יצאו לחופשה, העוני והפערים לא
החריף מכולם היה הרב עמאר, שתקף את גדולי הרבנים שסמכו את ידם על המתווה, ואמר "מה שאומרים בשם הגדולים צריך עיון. הרב רבינוביץ סיפר לי שהתייעצו עם שני גדולים, הגדולים האלו אני לא יודע אם הם במצב היום ששייך… אולי הם בגילאים כאלו שאני לא יודע. מן הראוי היה להרחיב את היריעה ולשמוע עוד דעות". דבריו של הרב עמאר עוררו סערה משום שנתפסו כביקורת על גילם של הרבנים שטינמן וקנייבסקי, אך הוא הכחיש את הכוונות שייחסו לו וטען כי מהלכים עליו אימים ומנסים לסתום לו את הפה. אחד מעסקני דגל התורה אף כינה אותו "רפורמי" בעקבות הדברים. גם בביטאון "הפלג הירושלמי" הרבו לתקוף את המתווה, והצהירו שם במאמר מערכת כי "התמסמס כוח ההרתעה החרדי".
"מי שאין לו קווים אדומים – לא שווה כלום"
מבחינת התוקפים, העברת מתווה הכותל היא עוד נדבך בהפיכתם של הח"כים החרדים לסוחרים הנושאים ונותנים על כל "הקדוש והיקר". ביקורת ששבה ועלתה בעיקר סביב חוק כפיית הגיוס, הפשרה החרדית סביבו ומעצר העריקים החרדים, ואף על פעילות המחוז החרדי במשרד החינוך ומינוי מנהל לא חרדי, בג"ץ המרכולים בתל אביב, בג"ץ המקוואות, חילולי השבת בירושלים או עבודות הרכבת בשבת, ועוד ועוד סוגיות שבעבר היו "מפילות ממשלות" אך היום עוברים עליהן לסדר היום. "הכותרות זועקות משבר, אך שולחן הממשלה קורץ יותר" כפי שניסח זאת אחד הצייצנים החרדים בטוויטר. בהפלס נכתב עוד כי: "כל זה מתחולל מאז שמעו הגורמים החילוניים בקדנציה זו, כי ניתן לפרוץ כל מוסכמה בענייני דת ומדינה, אם רק יאיימו וישכנעו כי המצב עלול להיות גרוע יותר, ובכך יצליחו ללחוץ על הכפתורים הנכונים שישמיעו אוטומטית את פזמון "הרע במיעוטו"".
אך כל זה לא היה מספיק בשביל ליצור לחץ על הפוליטיקאים החרדים, שעדיין נהנים מהסכמה רחבה ואהדה של דעת הקהל. למתקפות האופוזיציה נוסף גורם משמעותי: כלי התקשורת החרדים הבלתי מפלגתיים. מיד עם העברת המתווה החלו שני האתרים החרדים להציף את ההתנגדות. אחריהם הגיעו תחנות הרדיו, ואחר כך השבועונים. הח"כים החרדים ורב הכותל ניסו לבטל את הביקורת שהופנתה כלפיהם, אך ללא הועיל. זו לא ההתנגדות לרפורמים כמו כוחה העולה של האופוזיציה, יחד עם קובעי סדר היום במגזר – עיתונאים צעירים וחופשיים – שכיוונו אליהם את האש. אפילו יאיר לפיד, שחבר מפלגתו מיהר לברך את החרדים עם אישור המתווה, הודה כי את מתווה הכותל הורידו לטמיון האתרים החרדים (הרפורמים האשימו את הפלג הירושלמי).
> ביום שבו חרדיות תוכלנה ללמוד פשוט בשביל לדעת
בלשכות הח"כים החרדים הבינו שעל אף ההבנה אליה הגיעו, לפיה מתווה הכותל שהושג הוא הטוב ביותר אותו יכולים להשיג החרדים בכותל המערבי – שעה שבג"ץ אמור לקבל את ההכרעה בשורת עתירות גם מצד נשות הכותל, אין להם את היכולת להסביר את זה לציבור החרדי, שדורש מהם להצהיר מהו הגבול האדום שאם תחצה הממשלה הם יעזבו אותה.
"מי שאין לו גבול אדום לא שווה כלום" אומר לשיחה מקומית עיתונאי חרדי המלווה את הסיפור מראשיתו, "כל הכוח החרדי היה מבוסס על החשש שהחרדים תמיד יכולים לעזוב. החשש הזה התחלף בידיעה שלא משנה מה יקרה, החרדים נשארים. עבודות בשבת, כותל, גיוס, איום בסגירת ישיבות, לא חשוב מה, החרדים נצמדים לשולחן הממשלה. בעולם כזה הביקורת של הפלג הירושלמי על אבדן הדרך מתקבלת הרבה יותר בהבנה ברחוב החרדי. הרחוב החרדי אמנם ממשיך לתמוך בנציגיו, אך הנציגים, אולי לראשונה בחייהם, עשו צעדים בהתאם לביקורת התקשורתית ציבורית נגדם – ולא כי כך היא עמדתם".
לשאלתי מה האופציה, והרי אין חולק על כך שמתווה הכותל המדובר טוב יותר לחרדים מכל החלטה כפויה של בג"ץ, הוא מסביר את ההשקפה החרדית בנושא – "עדיף החלטה אנטי דתית של בג"ץ, מהסכמה והכרה שאנחנו נותנים. אף בוחר חרדי לא רוצה לחשוב שליצמן וגפני היו אלה שהעניקו כותל לרפורמים". חשוב להבין עד כמה כוח האתרים והתקשורת החרדית העצמאית היה גדול – הם למעשה העניקו את השם והתיוג "הכותל הרפורמי" וכך ייצרו את הלחץ על החכ"ים, זאת על אף שאותה רחבה קיימת מזה כעשור, והמתווה אמור היה רק להרחיבה, לשפצה, ולהקים עבורה קרן עצמאית נפרדת שאותה ינהלו באופן רשמי רפורמים, קונסרבטיבים ונשות הכותל.
המחאה נגד חוק הגיוס ומעצר העריקים החרדים, שפרצה מעל לפני השטח בחצי שנה האחרונה בעוז, הביאו את הח"כים החרדים לנקודת קצה. אלפי צעירים חרדים יצאו לרחובות למחות נגד חוק הגיוס ונגד המפלגות החרדיות שתמכו בו, עוד ועוד ארגונים למאבק בכפיית הגיוס הוקמו בישראל ובעולם. בארה"ב, שם חוגי האופוזיציה מהווים את מרכז הכובד, התקיים כנס ענק נגד הגיוס לפני שבועות ספורים שריתק את סדר היום בבתי הרבנים בכל העולם והקלטות שפורסמו מדברי חברי מועצת גדולי התורה חשפו מבוכה רבה בין מקבלי ההחלטות. הפוליטיקאים החרדים שותקים, אך השתיקה הזו לא מסייעת להם ברחוב החרדי. הרחוב אמנם מושפע ממגמות ההקצנה וההסתגרות, אך גם לתדמיתו האינטרסנטית של הממסד יש חלק לא מועט במתקפות הללו.
צריך לומר, המפלגות החרדיות עדיין נהנות מקונצנזוס רחב ומתמיכה של רוב הרבנים בזרם המרכזי. בסקרים מצבן יציב, ולמעט הפלג הירושלמי אין מי שמערער בהצלחה על ההסכמה סביבן. אך למרות זאת, רוחות האופוזיציה סוערות, ושלושת הפוליטיקאים הבכירים (דרעי, גפני וליצמן) הבינו שיש לעשות מעשה. מי ששילם את המחיר היה רב הכותל והמתווה שגיבש, שהוקפא בשבוע שעבר – לצד חוק גיור אורתודוכסי שיקודם בכפוף לדיוני ועדה שתיתן את החלטותיה בעוד חצי שנה.
דב אייכלר, עיתונאי חרדי צעיר, מסביר מדוע הוא מתנגד להכרה ברפורמים:
החרדים יכו ברפורמים ויצילו את עצמם. גפני עצמו נתן את אות הפתיחה לכך, כאשר בוועידת הארץ הצהיר שהוא לא ילך עם השמאל כל עוד הוא בעל בריתם של הרפורמים. השבוע נתניהו הוכיח שוב כי נאמנותו נתונה למשרתו והפקיר את בני בריתו בארה"ב, אך דווקא בנט – המנהיג הציוני דתי העולה – נחלץ לטובתם של הרפורמים. בנט, שבנה במאמץ רב ברית חזקה עם ליצמן ודרעי, יהיה תלוי ועומד כעת לחסדיהם של כלי התקשורת החרדים העצמאיים – אם שם הוא ימשיך להיתפס כבעייתי, יהיה קשה לנציגים החרדים להמשיך בשיתוף הפעולה.
הסוגיה הזו עוד עתידה להטריד כל ברית פוליטית בקואליציה עתידית עם החרדים. בראיון לכותב השורות אמר יו"ר המחנה הציוני יצחק בוז'י הרצוג כי הוא מוכן להתפשר עם החרדים על הכל, למעט הנושא הרפורמי. לשאלתי מה סבא שלו – הרב הראשי לישראל ולוחם ברפורמים – היה אומר לו על זה, הוא השיב כי סבא שלו היה איש גדול וידע לעשות בחירות קשות. ייתכן, אך ייתכן שגם הרצוג ילמד בבוא היום שבבואו לכונן קואליציה מוטב אם יתמקד בצרכי בוחריו – ולאו דווקא במחוות לתורמים מעבר לים.
הגוש החרדי הפוליטי על סף פירוק כללי
מאז הבחירות לכנסת ה-13 ב-92' נשמר אופיו של הגוש הפוליטי החרדי כמעט ללא שינוי. לאורך כל שנות השמונים התקוטטו ביניהן הקבוצות השונות המרכיבות את המגזר הצעיר ביותר בישראל, שהפך באחת ללשון מאזניים פוליטית וגדל מאז אמצע שנות השבעים בקצב מסחרר. לאחר למעלה מעשור של יריבות פנימית קשה, התגבשו שלוש המפלגות הגדולות במגזר – ש"ס, אגודת ישראל ודגל התורה – הרצות בתיאום בשתי רשימות לכנסת, פועלות בשיתוף פעולה הולך וגובר ומייצגות את המיינסטרים החרדי הישראלי, רבניו וצרכיו.
מאז ועד היום נשמרה המתכונת הזו, לא בלי מאות משברים קטנים וגדולים. המשבר הגדול ביותר היה בבחירות לעיריית ירושלים ב-2008, אז בחרו בסיעה המרכזית של אגודת ישראל הנשלטת על ידי חסידות גור שלא לתמוך בריצתו של מאיר פרוש, ראש סיעת שלומי אמונים באגודת ישראל, לראשות העיר – ובחרו בברקת. רבים רואים בהפסדו של פרוש בירושלים, שהקים בעקבות כך את עיתון "המבשר" (אלטרנטיבי לעיתון "המודיע", שהיה עד אז הביטאון היחיד של אגודת ישראל, לצד "יתד נאמן" של דגל התורה ו"יום ליום" של ש"ס) את תחילת הסוף של התיאום החרדי המוחלט מול הלא-חרדים, אך יחלפו עוד שנים עד שהמשבר יהפוך למציאות.
מותם של הרב עובדיה יוסף והרב יוסף שלום אלישיב, הטיל את שתי המפלגות האחרות לתוך מחלוקת פנימית קשה ואופוזיציה לוחמנית, שמאיימת לשנות את המפה הפוליטית החרדית הקפואה מזה עשרים וחמש שנה. דווקא באגודת ישראל, הראשונה מבין השלוש שהעזה לפגוע בברית החרדית, הושגה רגיעה – זאת בעקבות התבססותה של הסיעה הרביעית, שלומי אמונים, שלה סגן שר, ראשי הערים החרדיות אלעד וביתר עילית, עיתון מצליח ותנועה חיה.
> שלוש הערות פוליטיות בשולי תופעת "הפלג הירושלמי" החרדי
אם הסיבות למריבות הפוליטיות החריפות של שנות השמונים היו הגידול המהיר של המגזר, תנועת התשובה הספרדית, והכסף "הייחודי" שהחל לזרום למוסדות החרדים – מה שהוריד את כוחן של המפלגות החרדיות הישנות (אגודה ופא"י) לטובת ש"ס ודגל, הרי שגם עתה עומדים השינויים המגזריים בלב ליבן של המחלוקות הפוליטיות הסוערות, והתגבשות קבוצות האופוזיציה.
בעיית העוני, משבר הנשירה, היציאה ההמונית של גברים ונשים לאקדמיה הלא חרדית ולשוק התעסוקה הישראלי, חוסר ההצלחה של המוסדות הוותיקים לתת מענה ראוי לאתגרי הטכנולוגיה והחיים במאה ה-21, הופעת כלי תקשורת חרדים חופשיים העסוקים בביקורת על הפוליטיקאים והרבנים, והיעדר מנהיגות רבנית מוסכמת ובעלת סמכות כפי שהיו קודמיה (לצד אפליית הספרדיות, עושק העובדות והעובדים החרדים, הדרת הנשים ממוקדי קבלת ההחלטות, תופעת החרדים הצעירים "המודרנים", ועוד) – כל אלה עומדים בלב הסערות והמשברים המטלטלים את הפוליטיקה החרדית.
הן בקבוצת האופוזיציה הנוכחת והמצליחה ביותר – הפלג הירושלמי תחת מנהיגותו של הרב אוירבך, הן בקבוצת האופוזיציה הגדולה ביותר – מפלגת יחד של אלי ישי, תחת מנהיגותו של הרב מאיר מאזוז, הן בקבוצות הקצה המזוהות עם היישוב הישן בירושלים – "העדה החרדית" והקנאים, והן קבוצות הולכות וגדלות של חרדים צעירים שמאסו במפלגות החרדיות – קבוצות שכוחן הפוליטי משמעותי בעיקר בבחירות המקומיות בריכוזים החרדים הגדולים.
סביר שהחשש מהשינוי המתרחש לנגד עיניהם של דרעי, ליצמן, גפני ופרוש – המנהיגים הוותיקים שעומדים בראש הגוש החרדי הדו ראשי מאז התגבש – הוא זה שהוביל אותם לקדש מחדש את המאבק נגד הרפורמים, מאבק מיושן ומרוחק להווי המגזר ולצרותיו של החרדי הבודד, ולהוריד לטמיון את מתווה הכותל לאחר שהסכימו עליו הסכמה שבשתיקה, ואף קיבלו לכך את הסכמת הרבנים.
> האופוזיציה החרדית יצאה להפגין כדי לזכות מחדש בשליטה על המגזר
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן