newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם גל האלימות מבשר את ניצחון דרכם של אנשי "תג מחיר"?

בחודשים האחרונים הסלימו אנשי "תג מחיר" את פעולותיהם במטרה לזרוע אנרכיה שתאלץ את החברה הישראלית לבחור בין מדינה יהודית לדמוקרטית. עם האירועים האחרונים נראה שהימין המשיחי הצליח להוביל את נתניהו לנקודה בה הוא נדרש להפסיק "לנהל את הסכסוך" וליצור סטטוס קוו חדש

מאת:

ילדים פלסטינים דוקרים יהודים. יהודים מעודדים ירי בילדים פלסטינים פצועים. סגר על ירושלים המזרחית. תקיפות של יהודים ברחבי הארץ. הצעות להטלת משטר צבאי. יהודי שדוקר יהודי אחר כי חשב שהוא ערבי. ניסיון למנוע את קיומן של הפגנות בתוך ישראל. מעצרים במאות. פריצה של הגדר בעזה. משפטי שדה מהירים שמסתיימים בהוצאה להורג. צבא בירושלים. ממשלה אובדת עצות. ראשי ערים שקוראים לאזרחים לשאת נשק. הרחובות ריקים. קריאות למוות ולנקמה. סרטונים מזעזעים. פצועים. הרוגים. פחד. אנרכיה מוחלטת. איש הישר בעיניו יעשה, ידקור, ירה. פאודה.

מאחר ואת המילה כיבוש הס מלהזכיר, ועל משא ומתן או תהליכים פוליטיים או דיאלוג אין מה לדבר, לממשלת נתניהו לא נותר אלא ליישר סופית קו עם רוחם ודרישותיהם של הקיצוניים שבמתנחלים. אלו שחולמים על מלחמת גוג ומגוג. הענישה הקולקטיבית הפכה לשגרה בממשלי נתניהו האחרונים, וכעת אין אלא להגביר אותה.

בימים אלו, בקלות ניתן היה לחשוב שאת הדברים הבאים, עליהם חתום איש הימין הקיצוני תושב יצהר בעז אלברט, אמר אחד מחברי הממשלה: "המלחמה היא עם הקולקטיב, הציבור שממנו יוצאים המפגעים. הקולקטיב שולח אלינו את חייליו לפגוע בנו, ולכן הוא זה שצריך לשלם את המחיר.כדי לעשות שינוי כזה בהתנהלות, נדרשת כאן הנהגה אחרת, הנהגה של יהודים הפועלים מכח התורה המגדירה שבזמן מלחמה מותר וצריך לפגוע באויב בכל דרך".

בבית הכלא יושב העציר המנהלי מאיר אטינגר. אטינגר הוא אחד משלושה פעילי ימין קיצוני, אנשי "תג מחיר", שנעצרו מנהלית בחודשים האחרונים. נגד אף אחד מהם לא הוגש כתב אישום, והם מוחזקים במעצר בלי שהואשמו בדבר. יתכן שזהו סימן הניצחון לו חיכתה החבורה שפעלה בשנים האחרונות כדי לזרוע אנרכיה מוחלטת שתאלץ את החברה הישראלית לבחור סופית בין "עוד נכבה", כפי שאמר השבוע ח"כ ינון מגל, כלומר – הרג וגירוש, לבין פתרון שמטרתו להוביל לחיים משותפים, אנשי תג מחיר.

באוגוסט האחרון פרסם Ynet חלקים ממסמך שחיבר אטינגר תחת הכותרת "מי לה' אלי":

הרעיון של המרד הוא מאוד פשוט, למדינת ישראל יש המון 'נקודות תורפה', נושאים שבהם מהלכים על קצה האצבעות כדי לא לעורר מהומות. מה שאנחנו נעשה זה פשוט 'להדליק' את כל חביות הנפץ האלו, את כל השאלות והסתירות בין היהדות לדמוקרטיה. בין הצביון היהודי לצביון החילוני, בלי לפחד מהתוצאות. ערעור יכולת השלטון במדינה. זה עיקר ה'וורט' (המילה) של המרד לשבור את הכלים ואת כל הסטטוס-קוו.

למה התכוון אטינגר בכותבו "להדליק את כל חביות נפץ"? בפועל מדובר בכל אותן פעולות שבתקשורת התייחסו בעיקר לגרפיטי שבא לצידן: הצתת כנסיות ומנזרים, כריתת עצי זית, השחתת רכוש, שריפת שדות ומטעים, תקיפות אלימות של פלסטינים ופגיעה ברכוש צבאי ומשטרתי. אולם בחודשים האחרונים הפעולות של הכנופיה הסלימו ולשב"כ, למשטרה ולממשלה לא היה מענה פרט לגינויים. וגינויים אולי נספרים בטבלאות הגינויים שמנהלים נתניהו והימין הישראלי אבל בפועל אין בהם דבר שיכול להשפיע על המציאות.

> מי צריך בתי משפט כשמוציאים להורג בירי כל חשוד ערבי

כתובת "נקמה" מחוץ לבית משפחת דוואבשה השרוף בכפר דומא (אורן זיו/אקטיבסטילס)

כתובת "נקמה" מחוץ לבית משפחת דוואבשה השרוף בכפר דומא (אורן זיו/אקטיבסטילס)

את שרשרת האירועים האחרונים ניתן להתחיל דווקא בהצתת כנסיית הלחם והדגים סמוך לכפר נחום ב-18 ביוני 2015. במקום נמצאו כתובות המזוהות עם הכנופיה המכונה "תג מחיר". ב-31 ביולי הוצת ביתה של משפחת דוואבשה בכפר דומא. שני ההורים ובנם התינוק בן שנה וחצי מתו מפציעותיהם. רק ילד אחד מבני המשפחה שרד את ההתקפה. גם שם נמצאו כתובות תג מחיר. להסלמה בפעולות של כנופית תג מחיר, שקיבלה לאורך כל הדרך מהמדינה ומוסדותיה רשות שבשתיקה ובחוסר התנגדות לפעולותיה, הצטרפו גם מגבלות חדשות על אל-אקצא, והגברת הנוכחות היהודית בהר.

מאז הקמת ממשלת הימין הקיצוני הנוכחית הפכה עליה להר הבית למוקד לתחרות סוחטת לייקים בין שרים וחברי הכנסת מימין. כבר בינואר שעבר דיבר המפכ"ל לשעבר דנינו על הסכנה הנשקפת מתנועות הר הבית למיניהן ומהעידוד שהן מקבלות מחברי הכנסת: "אחרי הבחירות נכנסו לכנסת גורמים שלקחו כאג'נדה לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. אמרנו ואני בדקתי את הפרוטוקולים – אתם מדליקים פה לא רק את מדינת ישראל ולא רק את המזרח התיכון, אלא את כל העולם המוסלמי". דנינו דיבר אז על חברי כנסת כמו פייגלין שהספיק מאז להיפלט מהליכוד. אבל היום לא מדובר על שוליים קיצוניים אלא על שרים וח"כים מרכזיים, ובכך משלימות תנועות הר הבית הקפת ניצחון כשעמדותיהן שבעבר נחשבו לקיצוניות, סהרוריות ומוקצות – פוליטית ודתית – נכנסות היישר לתפקידים מרכזיים בממשלה.

במהלך חודש אוגוסט הטילה ישראל מגבלות על כניסת מתפללים לאל-אקצא, והוצבו מחסומים בשערי הכניסה המוסלמים. אז החל החשש כי הצעת חוק שתחלק את שעות הכניסה למקום בין יהודים למוסלמים עומדת לעלות על הפרק במושב הכנסת הבא. בעקבות כך החלו צעירים מוסלמים להתבצר בלילות במסגד כדי למנוע את כניסתם של אנשי הימין הקיצוני המלווים בשוטרים למקום. עימותים בין מתפללים למשטרה פרצו בעיר העתיקה. המשטרה בתגובה החלה לפרוץ בבקרים לתוך המסגד, כדי לאפשר עליית יהודים להר הבית, והעימותים כמובן גברו. כדי להצית סופית את המדורה עלה השר אורי אריאל להר הבית לפני ראש השנה במהלך מתוקשר היטב.

בחודש יולי האחרון פרסם מאיר אטינגר, תלמידם של מורים עם מורשת מפוארת כמו חבורת יצהר, מחברי תורת המלך, ואנשי להב"ה שהפכו את מאבקם הגזעני בהתבוללות למיינסטרים ציוני,  בבלוג שלו באתר הימין הקיצוני "הקול היהודי" את הדברים הבאים:

מילת המפתח היא לא לחפש לדחות את הפיצוץ, אלא להשתדל לעשות אותו כמה שיותר מוקדם וביוזמתנו. למה הכוונה? מי שמבין משכלו שבעיית הזהות היהודית בארץ ביחס לערביי ישראל  תגיע יום אחד לפיצוץ, כאשר הערבים יהיו רוב בגליל או בנגב, או כאשר מחצית מהמשטרה יהיו לא יהודים או כאשר מפלגה ערבית תהיה הראשונה או השניה בגודלה בכנסת. או לחילופין מי שמאמין לאזהרת התורה מאי הורשת הגויים שיהיו 'לשיכים בעינינו ולצנינים בצידנו', מבין שהרעיון המסוכן ביותר הוא להמתין או להדחיק את העיסוק בנושא זה.

מאז 2008 פועלים אנשי תג מחיר כמעט ללא הפרעה ואולי גם בהסכמה שבשתיקה. הגופים האדירים שמצליחים לאתר כל נער פלסטיני שכתב סטטוס חשוד בפייסבוק לא מצליחים ללכוד את המבצעים של פשעי השנאה. ההרחקה שלהם בצווים מנהליים מהשטחים הכבושים הרחיבה את זירות הפעילות שלהם לירושלים המזרחית ולשטחי ישראל. השימוש במעצרים מנהליים ללא חשיפת ראיות או קיום משפט הוגן רק הופך את פעילי הימין דוגמת אטינגר לקדושים מעונים.

מתקפות השנאה תחת הכותרת "תג מחיר" לא רק זרעו איבה עצומה וחיזקו מעגל נקמה שלא ניתן לצאת ממנו, אלא גם העמידו את הרשות הפלסטינית בפני מצב בלתי אפשרי: מצד אחד נמשך התיאום הבטחוני בין ישראל לרשות, תיאום שמטרתו היחידה היא לדאוג לבטחון הישראלים. מצד שני, כשאף אחד לא נתן את הדין על מעשי השנאה מהצד הישראלי, נותרו ידיה של הרשות כבולות הן במציאת האשמים במעשים, והן מבחינת הגנה על הפלסטינים המותקפים בשטחים שבשליטת ישראל. מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים עלול לייצג את תחילת הפיכתה של הרשות הפלסטינית ללא רלוונטית, כשילדים ממזרח ירושלים הם אלו שמניעים את האירועים האחרונים.

"בסופו של דבר המטרה היא ערעור יסודות המדינה עד למצב שבו היהודים מוכרחים להכריע אם הם חפצים במהפכה או בדיכוי המרד, כי לא יהיה אפשר להתעלם ממנו או להמשיך ב'שב ואל תעשה', מכיוון שבפועל ה'מרד' לא יאפשר את קיומה של המדינה באותה צורה", כתב מאיר אטינגר באותו מסמך על כוונותיו להבעיר את האיזור, ובו הוא מבהיר שהברירה היחידה היא לבחור באמת בין מדינה יהודית, למדינה דמוקרטית. כעת נראה שהימין המשיחי הצליח להוביל את נתניהו לנקודה בה הוא נדרש להפסיק "לנהל את הסכסוך" וליצור סטטוס קוו חדש. ובזמן שמשמאל (או משום כיוון אחר) אין מי שמציג אלטרנטיבה, וכשהרשות הפלסטינית חלשה מתמיד, מלחמת הגוג ומגוג הזו שהקיצוניים היהודים רוצים לקדם מתקבלת בברכה גם אצל הקיצוניים בצד השני.

> לא רוצים לחזור לדו-קיום שמתחיל ונגמר בחומוסיה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

דחיקתו לשוליים של המאבק הפלסטיני הלא אלים התרחשה עוד לפני אוקטובר האחרון. הבערת צמיגים בשוק של שכם במהלך האינתיפאדה הראשונה (צילום: לע"מ)

מדוע נכשל המאבק הפלסטיני הלא אלים, ומי מכשיל אותו?

לאחר מתקפת 7 באוקטובר ובתום שנה למלחמה העקובה מדם בעזה, רעיון המאבק הפלסטיני הלא אלים נדחק מהתודעה הציבורית. העיתונאי חיאן ג'אבר מנתח את הסיבות לדעיכתו ומסביר מה צריך לקרות כדי שהוא יוכל לחזור להיות רלוונטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf