המלחמה גובה מחיר כבד במיוחד מהנשים המוחלשות ביותר בחברה

המדינה לא מספקת מענה לצורכי הנשים המוחלשות. נשים פלסטיניות בירושלים (צילום אילוסטרציה: שרה קלאט / פלאש90)

כארגון זכויות נשים, אנו מקבלות פניות מנשים שהמלחמה הרסה את חייהן. חלק מהן איבדו את עבודתן ואת הביטחון הכלכלי שלהן, בגלל ההשלכות הכלכליות של המלחמה או בגלל הצורך לטפל בילדיהן, כאשר מסגרות החינוך היו סגורות או בשל גיוס למילואים של בן הזוג. נשים מהחברה הערבית בישראל איבדו את הכנסתן גם בגלל גילויי גזענות או בגלל פחד שלהן מגזענות. חלקן כלל לא קיבלו פיצוי מהממשלה על אובדן שכר, במיוחד נשים העובדות בשכר שעתי ובשכר נמוך.

נשים רבות פונו מבתיהן, איבדו את העסק שלהן או מסכנות את חייהן על מנת להמשיך לעבוד. חלקן (בעיקר חד הוריות) נזקקו בשל המצב לסיוע בסלי מזון, לאחר שלא היתה להן הכנסה במשך חודשים ארוכים, והמדינה לא סיפקה מענים לצרכים אלה.

משרד הרווחה מדווח על עלייה משמעותית בפניות של נשים נפגעות אלימות. גם בעבודתנו עם נשים מהחברה הערבית בנגב, מאז פרוץ המלחמה ניכרת עלייה בתלונות על אלימות במשפחה. אנו רואות כיצד נשים שמקבלות מאיתנו סיוע מתמודדות עם הטראומה, הלחץ הכלכלי והשהות של הגברים בבית בגלל המלחמה, וכיצד אלו משפיעים על רמות האלימות במשפחה. לצד זה, יש פחות זמינות של עובדים סוציאליים משירותי הרווחה, בשל הצרכים הרבים שמוסיפה המלחמה.

בהתמדה מרחף גם הפחד מפני ירי טילים כשאין מרחב מוגן. כ-11 חודשים מאז פרוץ המלחמה, אנו עדות למצוקה רגשית של נשים וילדים מהכפרים הלא מוכרים בנגב שנותרו ללא מחסה מפני טילים, עם מספר לא פרופורציונלי של נפגעים כתוצאה מכך. למרות המלחמה הארוכה, רבות מהקהילות בנגב סובלות ממחסור חמור במרחבים מוגנים, כשאין פתרון באופק. ממשלת ישראל עדיין לא סיפקה פתרונות מיגון מפני טילים ל-85 אלף מתושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב, מהם יותר ממחצית הן נשים, שנאלצות לשאת את האימה מפני הירי ואת עול ההגנה על ילדיהן תוך כדי חיפוש אחר מחסה.

נוכח היעדר המיגון בכפרים הלא מוכרים וסכנת החיים הנשקפת מכך לתושביהם, ממועד פרוץ המלחמה נשלחו פניות רבות מצד ארגוני חברה אזרחית, בין היתר, לפיקוד העורף ולשר הביטחון, בדרישה שיפעלו ללא דיחוי למיגון הכפרים. בנוסף, נערכו דיונים בנושא בוועדות הכנסת, ולאחרונה אף הוגשה עתירה בהובלת ארגוני חברה אזרחית. ואולם עד כה הנושא לא קודם, ובשטח הוצבו על ידי המדינה עשרות בודדות של מיגוניות, שאינן מספקות מיגון ראוי. בעוד פתרון מדיני לא נראה באופק, נשים רבות מהכפרים הלא מוכרים בנגב מתמודדות עם הפחד מפני מתקפת הטילים הבאה.

ל-85 אלף תושבי הכפרים הלא מוכרים אין כמעט פתרונות מיגון. מיגונית מסוג "הסקו" באל-באט, ב-22 בנובמבר 2023 (צילום: אורן זיו)

השפעה נוספת של המלחמה על נשים בדואיות בנגב נוגעת לנשים חסרות מעמד – נשים פלסטיניות הנשואות לאזרחים ישראלים החיות שנים בישראל ללא מעמד בשל חוק מפלה. הן נרדפות, נעצרות ומגורשות, לעיתים כאשר הן מגיעות לבית חולים לקבלת טיפול רפואי דחוף, וזאת אף על פי שיש להן ילדים קטנים שהם אזרחים ישראלים.

בימים אלה של אובדן קשה מנשוא, הכאב מורגש בצורה העמוקה ביותר אצל כולנו, וביתר שאת בקרב אלה שנדחקו לשוליים. החדשות הכואבות בשנה האחרונה והתרחבות המערכה בצפון, מזכירות לנו עד כמה חשוב להעצים את קולן של הנשים השקופות – ישראליות ופלסטיניות – שמאבקן לרוב נותר בלתי נראה.

כשאנחנו מתאבלים ומתאבלות, אסור לנו לשכוח שהמצב משפיע בעוצמה רבה גם על קהילות מוחלשות, במיוחד על הנשים המוחלשות ביותר בישראל. נשים אלו, שמתמודדות עם זוועות המלחמה והטראומה של הדרה חברתית, זקוקות עכשיו לתמיכה שלנו יותר מאי פעם. עלינו לקדם עתיד שבו קולן של כל הנשים יישמע, במרחב הציבורי ובמוקדי קבלת החלטות. וכעת עלינו לדרוש את הפסקת המלחמה, החזרת החטופות והחטופים והנעת משא ומתן להסכם שלום ארוך טווח – למען עתיד בטוח לכולנו.

אלה אלון היא מנכ"לית איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי