newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המחנה האינפנטילי

מה עומד מאחורי אובססיית ההתחפשות של מועמדי הבית היהודי?

מאת:

קמפיינים מלמדים מעט מאוד על הדעות של הפוליטיקאים שעומדים לבחירה, והרבה מאוד על האופן שבו הם תופסים את הבוחרים שלהם. הבית היהודי, עושה רושם, מחזרת במרץ אחרי קולות האינפנטילים. או שהמועמדים שלהם פשוט אוהבים להופיע מחופשים – תמצאו אתם את ההסברים הפסיכולוגיים לעניין הזה.

עוד לא נרגענו מסרטון נפתלי ההיפסטר (למטה), הגיעה ההפקה המשונה (עוד יותר למטה) של רונן שובל – האיש שאיים לתבוע את ויקיפדיה כי היא קראה ל"אם תרצו" תנועת ימין, וכעת רץ לפריימריז במפלגת ימין קיצוני עם קמפיין הפחדות נגד השמאל. בקליפ בסגנון פרומו קולנועי שהועלה לעמוד הפייסבוק שלו, נראה רונן שובל כשהוא… הוא… משהו עם עיתון ו"ציפי לבני" ושלום עכשיו. נראה לי שבזה מסתכם המסר.

אז מה אנחנו באמת לומדים על הבית היהודי מהקליפים האלו? אחד, שהם בטוחים שהמצביעים הפוטנציאליים שלהם הם דבילים (זה לא אני אומר – זה האופי של הקמפיין שלהם), ושתיים זה ששדף המסרים שלהם מסתכם במלים: השמאל, הסמול, והשמאלניייםםםםםם.

באמת יש הרגשה שהתפקיד העיקרי של השמאל היום הוא לאסוף קולות לימין. הרי לבני והרצוג בעצמם שרים שירים בכותל ומוחקים את המילה שמאל מהקמפיין. אבל זה לא הופך את העמדות של הבית היהודי לקוהרנטיות יותר. כבר הבנו שבנט לא מתנצל, אבל עדיין לא ברור לי מה הוא מתכוון לעשות עם ארבעה מיליון פלסטינים בגדה ובעזה, חוץ מתוכנית האפרטהייד שהוא פרסם לפי הבחירות הקודמות.

וזה לא שבתחומים אחרים יש לבית היהודי מה למכור. בנט מתעב את המסרים של המחאה החברתית – הבית היהודי היא המפלגה הכי קפיטליסטית בכנסת כרגע, יותר מהליכוד וישראל ביתנו – והוא וחבריו חסמו בגופם את הנסיונות המאוד צנועים לרפורמות בנושאי דת ומדינה שעלו בכנסת האחרונה. כשזה המצב במחלקת התוכן, דחקות בשקל זו באמת אסטרטגיית קמפיין הגיונית.

> איך נולדה האגדה שלבני יכולה להגיע להסכם עם הפלסטינים?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ההורים בעזה מתמודדים עם הסיוטים הכי גרועים שאפשר להעלות על הדעת. אב ובתו בח'אן יונס, עזה, לאחר הפצצה ישראלית, 13 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

אני, פלסטיני מיפו, רואה מה קורה בעזה וחרד לגורל לבתי

כל תמונה של אב פלסטיני האוחז בגופו חסר החיים של ילדו מזכירה לי את הסכנה המאיימת על בתי. אם המלחמה לימדה אותי משהו, זה האמת העצובה שחיי ילדינו הם חסרי ערך. היא מציבה אותנו בפני דילמה בלתי אפשרית: להישאר במולדת או להגן על ילדינו במחיר של פליטות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf