המחאה בסודאן: "המהפכה מצליחה. כולם סביב אל-באשיר יודעים שהוא כישלון"

סודאן עוברת תקופה סוערת במיוחד. נשים, ילדים וגברים מפגינים נגד הדיקטטור עומר אל-בשיר ונתקלים באש חיה מצד כוחות הביטחון, אבל העם עדיין מוחה, וכבר רשם כמה הישגים חשובים: למרות נסיונות ההסתה של אל-באשיר, מכל הפלגים בעם חוברים יחדיו כדי להפילו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

היום האחרון של שנת 2018, ערב יום העצמאות של סודאן, היה אחד הימים החשובים בהתקוממות הנוכחית נגד המשטר הסודאני.

אחרי רגיעה קלה בהפגנות לטובת שביתה של מגזרים מקצועיים שונים, אנשי המחאה יצאו בהמוניהם מהבתים להפגנות ענק בח'רטום הבירה. בפעם השנייה מאז החלה ההתקוממות, היעד היה ארמון הנשיאות. החל משעות הבוקר הייתה נוכחות חזקה של כוחות הביטחון ברחבי העיר, בעיקר באזורי ההפגנות.

הסבב הנוכחי של ההתקוממות העממית נגד משטרו של הנשיא עומר אל-בשיר, שעלה לשלטון בהפיכה צבאית ושולט במדינה כבר כמעט 30 שנה, פרץ ב- 19 בדצמבר בכמה ערים בצפון ובמרכז סודאן ובעיר הבירה ח'רטום. המפגינים חסמו רחובות וכבישים, ולפחות באחד המוקדים שרפו מבנים ממשלתיים וסניפים של מפלגת השלטון "הקונגרס הלאומי". המשטר הכריז על מצב חירום, ביטל את הלימודים בבתי הספר והפיל את רשתות הטלפונים והאינטרנט, אולם פעילים רבים הצליחו להמשיך לגלוש באמצעות אפליקציות עוקפות-חסימה.

יורים עליהם אש חיה. מפגינים נגד עומר אל-בשיר בסודאן (מתוך המדיה החברתית הסודאנית)

יורים עליהם אש חיה. מפגינים נגד עומר אל-בשיר בסודאן (תמונה שהפכה לויראלית מתוך המדיה החברתית הסודאנית)

קשה להשיג ולאמת נתונים מספריים על הרוגים ופצועים, אולם על פי אמנסטי אינטרנשיונל בין ה-19 ל-24 בדצמבר נהרגו לפחות 37 פעילים (כאשר לפי הערכות לא רשמיות מספר ההרוגים כבר חצה את ה-40). על פי עדויות ודיווחים, המשטרה וכוחות הביטחון (רשמיים ובלתי-רשמיים) משתמשים בירי אש חיה, באלימות פיזית ובגז מדמיע נגד המפגינים, שמאות מהם נפגעו. כמו כן, נעצרו ועוקבו לחקירות מפגינים, פעילי אופוזיציה ועיתונאים רבים.

הסיסמאות המרכזיות ברחובות וברשתות החברתיות הן "העם רוצה להפיל את המשטר", "חירות, שלום וצדק – העם בחר במהפכה", ו"לא מתפשרים על פחות מנפילת המשטר". הפגנות תמיכה של פליטים ומהגרים סודאנים התקיימו במספר ערים בארצות הברית, צרפת, בריטניה, אוסטרליה ומדינות אחרות. ההפגנות הללו מעידות על הידוק הקשר בין הפזורה הסודאנית לפעילות המהפכנית הפנימית.

השאלות שמרחפות מעל גל המחאה המרשים שפוקד את המדינה הן האם הפעם ינחלו המפגינים הצלחה אמיתית וישחררו את סודאן מהדיקטטורה; האם אחדות המטרה רחבה דיה כדי להשיג שינוי אמיתי, או שמא תיפול המחאה על דרך הייאוש או הדיכוי, או על דרך הפשרה וההשלמה עם המצב הקיים. פעילים רבים מקווים לתרחיש הראשון, וסבורים שהעם הסודאני הגיע לנקודת האל-חזור, שכן לא נשאר לו עוד מה להפסיד.

הפוליטיקאי והאקטיביסט רודוואן דאוד, סגן הנשיא של הקמפיין הפוליטי "סודאן העתידית", סיפר ל"שיחה מקומית": "המטרה שלנו היא להיפטר מהמשטר ולהקים ממשלת מעבר קצרת מועד, שיהיה בה ייצוג לכל המפלגות והתנועות הסודאנית. לאחר מכן יתקיימו בחירות חופשיות והוגנות שבהן יבחרו הסודאנים את מנהיגם". עד כה, תמועות חברתיות ופוליטיות רבות הביעו עמדה דומה.

לא עובדים על הציבור

בערב יום שני נשא הנשיא עומר אל-בשיר נאום לאומה. הוא הצהיר בין שאר הדברים בנאומו על נכונותה של הממשלה לפתור את המשבר. אל-בשיר הודה לאזרחים על "סבלנותם היפה" וקרא לכוחות האופוזיציה ולכל מגזרי האוכלוסייה להשתתף במאמצי ה"דיאלוג הלאומי" לכאורה, שמאפיינים לשיטתו את הזירה הפוליטית בשנים האחרונות. הוא התייחס לבחירות 2020 והדגיש את מחויבותו לקיים אותן באווירה "חופשית והוגנת".

כמה מההפגנות בסודאן הוקדשו במיוחד לדארפור, תחת הסיסמאות "כולנו דארפור" ו"דארפור ארצנו" - כלומר חלק מהעם

התגובות לנאום ברשתות החברתיות מעידות על הזלזול וחוסר האמון שרוחשים סודאנים רבים לנשיאם. מבחינתם אין כל חידוש, ומדובר בהבטחות ריקות למראית עין בלבד, כבכל שנה. בנושא הבחירות יש לציין שהנשיא אל-בשיר מתכוון להעביר תיקון בחוקה שיאפשר לו להתמודד בבחירות בשנה הבאה – בניגוד להבטחותיו בעבר, ולמורת רוחם של האזרחים הקורסים תחת עול משטרו.

יום למחרת ההפגנות הגדולות של ה-31 בדצמבר, חתמו 22 מפלגות קטנות המזוהות עם הקואליציה על מזכר שקורא לאל-בשיר לפזר את הממשלה ולהקים ממשלת מעבר טכנוקרטית למשך ארבע שנים, שלאחריהן יתקיימו בחירות. כמו הנאום של אל-בשיר, גם המזכר מתכתב עם דרישות המפגינים, אך מעוות אותן. פעילים רבים ברשתות החברתיות הביעו ספקנות וחשדנות כלפי המהלך.

לדברי הפעילה זינה עלי, המעורה ומעורבת במחאות למרות שהיא חיה בגולה: "האנשים האלה הם חלק מהממשלה, חלק מההרג, אז אין לכך כל משמעות. המשטר האיסלאמי כולו צריך ללכת". עם זאת, היא מציינת ש"המהלך מצביע על ההצלחה של המהפכה. כולם מסביב לאל-בשיר יודעים שהוא כישלון".

ההפגנה הגדולה ביום האחרון של השנה:

בתקשורת העולמית, ההתקוממות זכתה לכינוי "מחאת הלחם"; המחסור במזון הבסיסי ועליית מחירי הלחם נתפסו כגפרור שהצית את המחאות. אמנם המחאה פרצה כאשר שיעור האינפלציה בסודאן עומד על כ-70%, ושווי הדולר האמריקאי כ-64 פאונד סודאני בשוק השחור, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת.

ב-2011 איבדה סודאן את ההכנסות מייצוא הנפט בעקבות היפרדות דרום סודאן. בד בבד עם שחיתות עמוקה והקצאת אחוזים עצומים (לפחות 75 אחוזים) מתקציב המדינה על ניהול הסכסוכים האלימים בפריפריה (בעיקר בדארפור, הרי הנובה ומדינת הנילוס הכחול), החריפו המצוקות והקשיים גם באזורים המרכזיים. הכעס על המשטר, שאנשי הפריפריה חשים כבר עשרות שנים, חדר לשורות רחבות יותר בזירה האזרחית הסודאנית המרכזית ומעת לעת מגיע לנקודת רתיחה. בשנים האחרונות התקיימו מחאות רבות ומגוונות – על מחיר הלחם, מחיר הדלק, מצב בתי החולים, המחסור בתרופות, נגד אלימות פוליטית ונושאים מגדריים. המשותף לכל המחאות הוא ההכרה ההולכת וגוברת שהמשברים הכלכליים נובעים ממשטר הדיכוי הפוליטי המושחת של אל-בשיר.

נשיאותו של אל-בשיר מעולם לא התקיימה על מי מנוחות, אבל החודשים האחרונים מאתגרים אותה במיוחד. כלפי חוץ הוא עדיין משמש ידיד לעת משבר של מדינות רבות: "מגן המערב" מפני הגירה וטרור ומתווך בין גורמים מסוכסכים. כמי שמחזיק את המשטר שפוליטיקאים רבים ובני חסותם תלויים בו, בזירה הביתית עדיין יש לו כוח רב. אבל לא ברור לכמה זמן עוד יעמוד לו כוחו נוכח אי שביעות הרצון המובהקת של האזרחים. זוהי שאלה קריטית עבורו: נפילת המשטר עלולה לזרז את עמידתו לדין בפני בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג על פשעי מלחמה, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות בדארפור.

"האביב הערבי"? לא בדיוק

למרות שסודאן היא מדינה אפריקאית רב-תרבותית ורב-גונית, היא קשורה תרבותית וגיאוגרפית גם למזרח התיכון. הדבר מביא כתבים ופרשנים גם באזורנו וגם במערב לטעון ש"הנה, ה'אביב הערבי' הגיע לסודאן".  אף על פי כן, אין זו העדשה הנכונה לבחון דרכה את המאבק הסודאני נגד הדיקטטורה, שמקורות ההשראה שלו הם פנימיים ועמוקים. בעשורים שחלפו מיציאת סודאן לעצמאות מהקולוניאליזם האנגלי-מצרי, היא ידעה הפיכות צבאיות של דיקטטורים נגד ממשלות שנבחרו באופן דמוקרטי – האחרונה בהן של אל-בשיר. אולם, היא ידעה גם התקוממויות עממיות מוצלחות שהביאו להפלת המשטרים הללו – בשנת 1964 ו-1985. זו המורשת ההיסטורית המהפכנית שהאנשים רוצים לשחזר.

למחאה של השבועות האחרונים יש מאפיינים משותפים עם ההתקוממויות ההיסטוריות, לצד כמה הבדלים. קודם כל, המחאה נתפסת כעממית. כלומר, במקום התנגדות בהובלתן של מפלגות פוליטיות הסוחפות אחריהן את העם, מדובר בהתקוממות של העם. מפלגות ותנועות פוליטיות רק מביעות את תמיכתן בו. נוסף על כך, כמו אז, גם היום אנשי האיגודים המקצועיים מנסים לשחק תפקיד בהובלת המחאה. כל זה למרות שמעמדם חלש מכפי שהיה בשנות השישים והשמונים.

סטודנטים מהווים כוח משמעותי במחאות, נוכח תפקידם של מוסדות ההשכלה הגבוהה בסודאן כמרחבים לפעילות פוליטית ולהתנגדות בנושאים שונים. איתם ולצידם, בולטות הנשים הפעילות. בזירה האקטיביסטית הסודאנית יש הרבה נשים שמשתתפות במחאות – רבות מהן סטודנטיות. הן נחשבות לחזקות, מעוררות השראה ואף נתנו להן כינוי מיוחד: קנדקה (ברבים קנדקאת). פירושו של התואר הוא "מלכה" או "אשת מלוכה" בממלכת כוש העתיקה.

הנשים שמפגינות שרות שירי מחאה ועידוד ומשמיעות צהלולים וזוכות להדים ושבחים רבים ברשתות החברתיות. השבחים הם גם לנשים עצמן וגם, במידה רבה, לרוח התקופה. עבור רבות ורבים בחברה, המאבק בפטריארכיה והחתירה לשוויון מגדרי הם חלק בלתי נפרד מההתקוממות נגד הדיקטטורה.

"הקנדקאת" הסודאניות:

סמל נוסף של ההתקוממות הנוכחית הם ילדים ונערים צעירים. מראות הילדים המתקוממים נגד המשטר ממחישים את גודל המצוקה והייאוש, ובה בעת נותנים כוח למחאה. "הצעירים נולדו למשטר הזה. הם לא ראו מעודם נשיא אחר, ולא שום דבר טוב. הם מאוכזבים, חשים מיאוס, ושאין להם עתיד תחתיו. הם לא מפחדים כרגע, ולא משנה מה יהיה המחיר", אומר רודוואן דאוד.

אחת ההתפתחויות החשובות של המחאה הנוכחית היא העיסוק באזור דארפור מצד אנשי המחאה. חבל הארץ המערבי, שנודע בעולם משום רצח העם והטיהור האתני שנעשה באנשיו, הוא נושא טעון בזירה החברתית והפוליטית בסודאן. בחוגי האקטיביזם באזורי המרכז השלטוני ממעטים להתייחס לזוועות שמתרחשות במערב סודאן, והדבר נכון גם לאזור הרי הנובה ולשאר אזורי הפריפריה שמתנהל בהם סכסוך מזוין עם הממשלה. הסיבות לשתיקה הרועמת נעות על המנעד שבין חשש מהשלטונות, דרך בורות ועוינות באוכלוסייה כלפי בעיות הפריפריה כתוצאה משנים של הסתה וצנזורה ממשלתית, ועד לגזענות של ממש.

שתיקה זו היא מוקד מתח בין הפעילים שמוצאם מהפריפריות לבין הפעילים שמוצאם מהצפון והמרכז, שיוצאים למחאות בעיקר בגלל שיקר להם וקשה להם, ופחות במקרים של טבח באוכלוסייה אזרחית.

אבל הפעם, טעות טקטית של הנשיא ואנשיו שמה את דארפור במרכז הדיון. עם פרוץ המחאה, בניסיון לדכא אותה, ניסתה הממשלה את השיטה המוכרת של "הפרד ומשול": בניסיון להסית נגד המפגינים ולהקטין מחשיבותם, ראש שירות הביטחון והמודיעין טען שהסיבה להפגנות היא פעילות חתרנית מסוכנת של פעילים דארפורים שהיו בישראל ומופעלים על ידי המוסד. טענה זו שימשה עילה מיוחדת לכוחות הביטחון לעצור ולענות מפגינים ממוצא דארפורי. נוסף על כך, הפיצה הממשלה שמועות על פעילותו החבלנית של עבד אלוואחד מוחמד אל-נור, מנהיג "התנועה/הצבא לשחרור סודאן", מדארפור.

כתוצאה מהמהלך, וכנראה בניגוד לציפיות הממשלה, גל של סולידריות עם דארפור הלך וצבר תאוצה מצד המפגינים. גם ברשתות החברתיות וגם ברחובות אנשים הביעו את תמיכתם בדארפור, גינו את גזענות הממשלה, ואפילו היללו את עבדלוואחד. כמה מההפגנות הוקדשו במיוחד לדארפור, תחת הסיסמאות "כולנו דארפור" ו"דארפור ארצנו" – כלומר חלק מהעם.

ג'עפר אדם, פליט דארפורי שחי בישראל, מביע אופטימיות זהירה נוכח ההתפתחות הזו: "כשהקשיים היו רק בדארפור והרי הנובה, האנשים (של המרכז. ע.ב.י) לא הרגישו כלום. אבל עכשיו גם הם נפגעים והכל 'מתפוצץ'. וזה דבר טוב. כל הזמן נלחמנו בממשלה לבד, אבל עכשיו האנשים לא נותנים יותר לממשלה לעבוד עליהם בכל הנוגע אלינו". מועתצם עלי, פעיל סודאני מדארפור, סבור שהפער בין המרכז לפריפריה רחוק מלהצטמצם, ושהעליונות הגזעית בחברה הסודאנית היא עמוקה ביותר. "אבל עכשיו זה לא הזמן לדבר על זה. עכשיו אנחנו מסכימים על דבר אחד – שצריך להפיל את המשטר של אל-בשיר", הוא מדגיש.

המחאה בסודאן מבליטה מגמות פוליטיות וחברתיות מעניינות וכבר מראה את השפעתה על הזירה המדינית במדינה. לאחר ההפגנות האנרגטיות וההצהרות בפרלמנט שקטו מעט רחובות העיר חרטום בשלושת הימים האחרונים, כשלמעשה רוב ההפגנות היו בערים אחרות בצפונה ובמרכזה של המדינה. במקביל, כמה מהקבוצות המרכזיות במחאה התארגנו לקראת הצעדים הבאים, כאשר מטרתם היא ניצול המומנטום שנוצר לשינוי המשטר. בהצהרה שהוציאו הלילה (3 בדצמבר) הם קראו להמשיך את המאבק בעוצמה. הם דיברו בשבחי האחדות הסודאנית, שמעמידה את המשטר בסכנה ומהווה את התשובה למניפולציות ולתעמולה השקרית שלו, וקראו לקהילה הבינלאומית לגנות את אלימות הממשלה כלפיהם. מחר, שישי, יצאו המפגינים לצעדת-ענק לעבר ארמון הנשיאות, ופעולות נוספות יתקיימו במהלך השבוע בח'רטום וברחבי הארץ.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אישה בזנות בדרום תל אביב (צילום: פלאש90)

"מי שחושבת שזנות מעצימה לעולם לא תעצים את עצמה דרכה"

ברקע המחלוקת סביב החוק לאיסור צריכת שירותי זנות, מצביעות שורדות זנות על הבעייתיות המוסרית בנורמליזציה של התופעה ובהצגתה כפרקטיקה מעצימה של התנגדות. "שיקומו נא אשכנזיות עשירות וימכרו את גופן לסוטים מטורללים כמחאה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf