המהלך הבריוני של גנץ נכשל. הכדור חוזר למגרש של ישראל

ההכרזה ביום שלישי של תשע מדינות אירופאית כי הן דוחות את ההכרזה הישראלית על הארגונים הפלסטינים כ"ארגוני טרור" מהווה ניצחון מוחץ לארגונים עצמם, לפעילים פוליטיים ולקהילות הפלסטינים אותן הם משרתים. המדינות, שהיו בין התורמים לארגונים, פתחו בבדיקה עם ההכרזה הישראלית כדי לבחון את טענותיה של ישראל. בתום הבדיקה הן הכריזו כי מכיוון שישראל נכשלה בהצגת ראיות כלשהן, המדינות ימשיכו את התמיכה בארגוני החברה הפלסטינית בגדה המערבית.

באוקטובר אשתקד הכריז שר הביטחון, בני גנץ, על שישה ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים – אל-חק, א-דמיר, ועדות החקלאות, מרכז ביסאן, ועדות הנשים והאגודה הבינלאומית להגנה על ילדים סניף פלסטין (DCI-P) – כארגוני טרור.

ההכרזה נעשתה ללא הצגת ראיות כלשהן. מאז, הארגונים ביקשו לקבל את החומרים שעומדים בבסיסה, אך נענו בסירוב. בעקבות ההכרזה, פתחו המדינות התורמות, וכן האיחוד האירופי, בבדיקה. "לא התקבל מישראל שום מידע משמעותי שיכול להצדיק בדיקה מחודשת של המדיניות שלנו כלפי ששת הארגונים הפלסטיניים על בסיס החלטתה של ישראל להכריז עליהם כעל 'ארגוני טרור'", נכתב בהודעה שפרסמו בתום הבדיקה. גם האיחוד האירופי קבע בחודש שעבר כי ימשיך לתמוך באל חק, לאחר בחינת טענותיה של ישראל.

לאחר ההכרזה של גנץ, חשפנו כאן ב"שיחה מקומית" את המסמך הסודי שעמד בבסיס ההכרזה והוצג עוד קודם לכן למדינות התרומות, מבמטרה להביא להפסקת המימון לארגונים. משלא עשו כן, הגיעה ההכרזה של גנץ. במסמך בן 74 העמודים לא הובאה אף ראייה למעורבות בטרור. המסמך התבסס על עדות של שני רואי חשבון שישראל עצרה, שלא עבדו באף אחד מששת הארגונים, ומסרו השערות או מידע שלכאורה "כולם יודעים", מבלי שהם עצמם היו עדים להם.

העדויות הלא מבוססות של השניים הצביעו לכל היותר על מעורבות של חלק מהארגונים בפעילות אזרחית גלויה, בעלת זיקה רעיונית לחזית העממית, וכללה פעילות סטודנטיאלית, עזרה לחולים, חוגי תיאטרון ושירה ושיעורים בריקודי דבקה.

כעת, ההצהרה של תשע המדינות, ביניהן גרמניה, הולנד, צרפת ואיטליה, נותנת גושפנקה רשמית למה שפרסמנו זמן קצר לאחר ההכרזה – אין לישראל כל ראיות, וגם החומרים "הסודיים" שהוצגו בחשאי למדינות, לא הכילו ראיות אמיתיות, וכפי שמראה ההכרזה, לא הצליחו לשכנע אפילו מדינות ידידותיות לישראל, שבחנו את הטענות ברצינות רבה.

המניע של גנץ

ההצהרה גם מאששת את מה שאמרו לנו דיפלומטים בכירים בחודשים האחרונים, כי "אף ראייה מפלילה לא הוצגה עד עתה, ואף מדינה לא קיבלה את הטענות או שוכנעה". בניגוד למדיניות הישראלית, שפעמים רבות דוחה החלטות במשך שנים (כמו במקרה של עתירות פלסטינים לבג״ץ), הדיפלומטים הסבירו כי האירופאים לא יוכלו להשאיר את הנושא תלוי באוויר ויצטרכו לקבל החלטה לכאן או לכאן, מה שאכן קרה.

כאמור, הניצחון הוא לא רק של הארגונים עצמם, אלא גם של הקהילות הרבות שהם משרתים בגדה, ולעבודה שהם עושים מול הדיכוי הן מצד ישראל והן מצד הרשות הפלסטינית. בחינת העבודה של ששת הארגונים מלמדת שהם לא נבחרו במקרה: א-דמיר, המעניק יעוץ וייצוג משפטי לאסירים פוליטיים, אל חאק, ארגון זכויות האדם הפלסטיני הוותיק והגדול ביותר, שגם היה שותף בהגשת מידע לבית המשפט בהאג, ועדות החקלאות המסייעות לחקלאים לשרוד אל מול ניסיונות הגירוש משטח סי, DCIP המתעדים מעצרי ילדים, וביסאן, מכון מחקר פלסטיני שמחקריו מזוהים עם תפיסת עולם שמאלית.

במובן הזה, לשר הביטחון הישראלי, שעלול לקבל בעתיד זימין לבית הדין הבינלאומי כנחקר פוטנציאלי, היה מניע ברור לסמן את הארגונים הללו כטרוריסטים, לפני שיקבל את הזימון.

אך למרות ההצהרה החשובה, ההכרזה על הארגונים כארגוני טרור והצו הצבאי שנלווה אליה עדיין בתוקף. אמנם בחודשים שחלפו לא נעשו פעולות דרסטיות נגד הארגונים (מלבד מניעת יציאה של שני מנכ"לים לחו"ל), אך כפי שציין מנכ"ל אל חאק, שעוואן ג'בארין,"כל עוד ההכרזה לא מבוטלת, מונח סכין על צווארנו". לפני, וגם אחרי, ההכרזה, ניסתה ישראל "לשכנע" את האירופאים והאמריקאים להפסיק לתמוך בארגונים. העמדה הישראלית הניחה שאם יצליחו לשכנע את האירופאים כי הארגונים אכן מהווים חלק מתשתית טרור, הן יפסיקו לממן אותם, וגם אם לא, מספיק שייצרו ספק, שיניא את המדינות מלתרום לאותם ארגונים ויגרום להן להעדיף פרויקטים אחרים. מבחינת ישראל, הצלחה כך או כך.

כעת, לאחר הכרזת המדינות כי ימשיכו לתרום לארגונים, נותר לראות אם הן יסתפקו בהשלמת התרומות שלהן התחייבו בעבר, ואשר נעצרו בעקבות הבדיקה, או שיתחייבו למענקים חדשים בשנת 2023. להמשך הסיוע גם בשנה הבאה יהיה תפקיד חשוב גם בשכנוע גופים לא ממשלתיים שתרמו בעבר לארגונים, ואולי נרתעו בתגובה להכרזה הישראלית.

אם התרומות אכן ימשיכו להגיע, הכדור יהיה במגרש הישראלי. ההכרזה עצמה היתה ניסיון לחנוק את הארגונים כלכלית, אך משפטית בידי ישראל כלים נוספים לפעול נגד הארגונים – החל ממעצר עובדי שטח או בכירים, הגשת כתבי אישום באשמת חברות בארגון טרור, פשיטה על משרדים, ועד החרמת הכספים שהאירופים יזרימו לארגונים בעתיד, צעד שעלול להוביל לעימות דיפלומטי מול המדינות התורמות.

כפי שציין עו"ד מיכאל ספרד, המייצג את אל חאק, צריך לזכור את ההקשר של כל ההכרזה. שר הביטחון ביצע מעשה רודני, שבו הוציא מחוץ לחוק והפליל ארגוני זכויות אדם המבקרים את המשטר הכובש, ללא הליך הוגן ומבלי להציג ראיות. כעת אפשר לקוות כי בנוסף להמשך התמיכה, המדינות האירופאיות גם יפעילו לחץ על ישראל לבטל את ההכרזה.