newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השתקה ורדיפה פוליטית: הארגונים הפלסטיניים על הכוונת של גנץ מגיבים

הם עוסקים בתיעוד עוולות, בסיוע לילדים, בייצוג משפטי של קורבנות הכיבוש, בסיוע לחקלאים שישראל מנסה לנשל. כעת, ללא ראיות או משפט, הם מצאו עצמם בין לילה מוגדרים כארגוני טרור. "במקום לחשוף את פשעי הכיבוש התחלנו לעסוק בהגנה על עצמנו"

מאת:

ששת ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים שלגביהם קבע שר הביטחון גנץ כי הם "ארגוני טרור"', לא זכו למשפט ולא קיבלו אפשרות להגיב להאשמות הקשות שהופנו נגדם. במחי חתימת שר הביטחון הם הוצאו מחוץ לחוק, תוך דילוג על כאב הראש הזה שנקרא הוכחות, שופטים ושימוע הוגן.

התקשרתי לששת הארגונים ודיברתי עם המנהלים והמנהלות שמובילים אותם. מה שברור הוא שכל הארגונים הללו הם אולי הכוח הפרוגרסיבי ביותר מבחינה פוליטית, כלכלית ומגדרית בגדה: פעילי שמאל שמבקרים בחריפות גם את המשטר הישראלי וגם את הרשות הפלסטינית. אך כולם הפכו כעת, בין לילה, לפעילים ב"ארגון טרור", לפי ישראל.

"איך אפשר לפרסם הצהרה כזו בעיתונות מבלי לשמוע מה יש לארגונים לטעון? בלי משפט או זכות שימוע?" סחר פרנסיס, מנהלת המרכז המשפטי א-דמיר (באדיבות המצולמת)

"איך אפשר לפרסם הצהרה כזו בעיתונות מבלי לשמוע מה יש לארגונים לטעון? בלי משפט או זכות שימוע?" סחר פרנסיס, מנהלת המרכז המשפטי א-דמיר (באדיבות המצולמת)

מרבית כלי התקשורת בארץ דיבררו את הודעת משרד הביטחון, שהאשימה את הארגונים בשני דברים עיקריים. הטענה האחת שהם גייסו והלבינו כספים עבור החזית העממית, ארגון שמאל פלסטיני ובכך הסיטו תקציבים שיועדו למטרה הומניטרית למטרה צבאית. והאשמה השנייה היא שעובדים בארגון היו פעילים, בהווה או בעבר, בחזית העממית.

ראיות שיגבו את הטענות הכלכליות לא נחשפו לציבור. על-פי גורמים המעורים בחלק מפרטי התיק המשפטי, הן מבוססות על עדות של עובד בודד שפוטר מאחד הארגונים בשל שחיתות. הוכחות נגדיות דווקא יש: בחמש השנים האחרונות ממשלות אירופיות ערכו, כמה פעמים, ביקורת תקציב לכל אחד מששת הארגונים האלו, עקב לחץ ישראלי. הן לא מצאו כלום.

את הטענות על קשר אישי בין עובדי הארגונים לחזית העממית משמיעים ארגוני ימין כבר שנים. אך צריך לזכור כי גם אם מנהל של אחד מהארגונים היה בעבר פעיל בחזית, אין זה אומר שהארגון שהוא עובד בו הוא ארגון תומך טרור, הקצה כספים לטרור, או עשה עבודה שאינה הומניטרית. אין זה גם אומר שהמנהל עצמו נקט אלימות, אלא פשוט שהיה חבר בחזית העממית, שיש לה אמנם זרוע צבאית, אבל היא גם מפלגה עם זרוע פוליטית, לא חמושה.

הארגונים כופרים בהאשמות שיוחסו להם. המנהלים שדיברתי אתם מציירים תמונה שונה בתכלית מזו שמציגים דוברי השב"כ: רדיפה ממשלתית וחוץ-ממשלתית ישראלית, ארוכת שנים, נגד הפעילות הפוליטית שלהם, במטרה להשתיק אותם.

אציין שב"ועדות הנשים" בחרו שלא להתראיין לפרסום בכלי תקשורת ישראלי. כך אמרו בחמשת הארגונים האחרים:

donate

התנועה העולמית להגנה על ילדים – סניף פלסטין (DCI-P): "ההחלטה היתה הפתעה לכולנו"

"אנחנו ארגון זכויות הילדים היחיד בפלסטין", מספר מנהל המחלקה המשפטית, עאיד אבו קטיש. שלושים וחמישה איש עובדים בארגון, שקיים כבר שלושים שנה. עורכי דין, עובדים סוציאליים, וחוקרי שטח.

"יש לעבודה שלנו שני חלקים: הראשון משפטי, אנחנו מייצגים כ-200 ילדים בשנה מול בתי המשפט הישראליים והרשות הפלסטינית, והשני קשור למדיניות. מאז שנת 2000 ועד היום תיעדנו את מקרי המוות של יותר מ-2,200 ילדים פלסטינים מידי כוחות הצבא של ישראל, בעיקר בעזה".

באופן תמוה, בתדרוכי משרד הביטחון שהופצו לעיתונאים לא צוינה הסיבה הספציפית להכרזה כארגון טרור על הארגון הגדול הזה, שמוערך מאד מבחינה בינלאומית ונציגיו פעילים כבר שנים בוועדה לזכויות הילד באו"ם. "ההחלטה היתה הפתעה לכולנו, כי אין לה שום ביסוס", אמר אבו קטיש, "תקפו אותנו בעבר, אבל זה קרה באמצעות גורמי ימין מבחוץ, כמו NGO מוניטור".

ארגון הימין NGO מוניטור קם בשנת 2002, והוא עוקב אחר הפעילות של ארגונים בחברה האזרחית הפלסטינית שמבקרים את ישראל, וכן ארגוני שמאל וזכויות אדם ישראליים, במטרה לייבש את מקורות המימון שלהם. ביחס לארגון להגנה על ילדים, נכתב באתר ארגון הימין: "הארגון מוביל קמפיין שמנצל ילדים כדי לעשות דה-הומניזציה לישראל", "תומך ב-BDS", ו"יש לו קשרים עם החזית העממית".

"ניתן היה לראות כי גילם של חלק מהקטינים עשוי להיות נמוך מגיל האחריות הפלילית". מעצר אחד הילדים ליד חוות מעון (צילום: נאסר נוואג'עה, בצלם)

מייצגים כ-200 ילדים בשנה מול בתי המשפט הישראליים והרשות הפלסטינית. מעצר ילד פלסטיני ליד חוות מעון (צילום: נאסר נוואג'עה, בצלם)

בהודעות שלהם לעיתונות, ארגוני ימין וגופים ממשלתיים מפנים האשמה דואלית כלפי ששת הארגונים: מצד אחד, הארגונים מתוארים כ"תומכי טרור", ומצד שני הם מתוארים כמי מקדמים פעילות פוליטית כמו חרם על ישראל או הצגתה כאפרטהייד. והכל בנשימה אחת, לפעמים ממש באותו משפט, כאילו אין הבדל בין הדברים.

בתגובה לטענה כי הארגון מממן את החזית העממית אבו קטיש אמר: "זה כל כך מופרך. אין לזה שום הוכחה. ישראל וארגוני ימין פנו לכל הממשלות והקרנות שממנות אותנו כדי לערער על הלגיטימיות שלנו כארגון. במקום להיות עסוקים בחשיפת הפרות הכיבוש נגד ילדים, התחלנו לעסוק בהגנה על עצמנו".

לדבריו, כל הגורמים המממנים של הארגון, ביניהם ממשלות איטליה ודנמרק, והאיחוד האירופי – ערכו בדיקות עצמאיות בנוגע לטענות הישראליות בעבר. "הם ביקשו הוכחות מאיתנו, שאין לזה בסיס", אמר, "ואנחנו הוכחנו להם. כי אין לנו מה להסתיר. כל הדוחות הכלכליים שלנו מפורסמים באופן פומבי".

גם בית המשפט בבריטניה בדק את הטענות ומצא שהן שקריות. ב-2020, בית המשפט חייב ארגון ימין בשם UK Lawyers for Israel, שפועל באופן דומה ל-NGO מוניטור, לחזור בו מהטענה כי התנועה העולמית להגנה על ילדים תמכה בחזית העממית או העבירה כספים לארגון טרור. בית המשפט אף חייב את ארגון הימין לפרסם, באופן פומבי, כי "אין לארגון כל קשר לטרור, וכי מעולם לא סיפק כל תמיכה כלכלית לארגון טרור".

"הם לא הצליחו להשיג את המטרות שלהם באסטרטגיה הזו, ולכן עברו לאחרת", אמר אבו קטיש, "בחודש יולי, פשטו כוחות של הצבא על המשרדים של הארגון שלנו ברמאללה והחרימו מחשבים ותיקים משפטיים של ילדים. פנינו לבית המשפט הצבאי, בדרישה שיחזירו לנו אותם. הם סירבו.

"כרגע אנחנו מנסים להבין, בארגון, מה הצעדים הבאים שכדאי לנו לעשות. אנחנו יודעים שאין לטענות האלו ביסוס. המתקפה על הארגון היא בעיקר מתקפה על המטרה שלו: חשיפת הפשעים של הכיבוש נגד ילדים, וקריאה למדינות העולם להעניש את ישראל עליהם".

מנסים להבין מה לעשות כעת. פשיטת הצבא על משרדי התנועה העולמית להגנה על ילדים – סניף פלסטין ברמאללה

ארגון אל-חק: "בצלם הפלסטיני"

אל-חק הוא ארגון זכויות האדם הפלסטיני הוותיק והגדול ביותר. הוא מתעד הפרות של זכויות אדם, ולפעמים מכנים אותו "בצלם הפלסטיני". רק שאל-חק הוקם עשר שנים לפני בצלם, ב-1979.

לדברי הישאם שרבתי, שעובד באל-חק מזה 12 שנה, הסיבה שהארגון הוכרז כארגון טרור היא פוליטית. "יש לאל-חק תפקיד גדול בהגשת מידע לבית המשפט בהאג, נגד ישראל. העברנו להם הרבה מאד חומר. עקב הפעילות שלנו, בעולם אומרים כיום, באופן ברור, שישראל היא מדינת אפרטהייד. לכן רודפים אותנו, כי זה מפריע להם".

"גנץ נפגש עם אבו מאזן ברמאללה והם דיברו על בניית אמון", הוסיף שרבתי בגיחוך, "איזו בניית אמון כשהוא פוגע בארגוני החברה האזרחית ככה? הצעד הזה שואף למנוע מהעם הפלסטיני את אחד הארגונים הכי חשובים שיש לו כדי להגן על זכויותיו נגד הכיבוש ונגד הרשות הפלסטינית".

בהודעת הדוברות של משרד הביטחון, ואף במסמך המעט מפורט יותר שנשלח לאחר מכן לעיתונאים, לא היתה כל התייחסות לארגון אל-חק, על אף שהוא הגדול מבין השישה שהוגדרו כ"ארגוני טרור". כלל לא ברור על בסיס אילו ראיות הוצא ארגון זכויות אדם חשוב ומשפיע כמוהו מחוץ לחוק.

ההאשמות נגד אל-חק נובעות אולי ממקור אחר. ב-2015, עם התגברות הלחץ הבינלאומי נגד ישראל, הממשלה הקצתה עשרות מיליוני שקלים למשרד לנושאים אסטרטגיים כדי להוביל "מערכה נגד תופעות הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל". השר גלעד ארדן נבחר לעמוד בראש המשימה. אחת מהפעילויות המרכזיות של המשרד היתה לנסות לתייג ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים כארגוני טרור במטרה ללחוץ על ממשלות אירופה להפסיק לממן אותם. על פי דוחות של המשרד, ששת הארגונים שהוגדרו כארגוני טרור שלשום היו יעד מרכזי.

עובדי המשרד לנושאים אסטרטגיים כתבו דוחות עם שמות כמו "מחבלים בחליפות", "כספי הדמים", ו"מפת השנאה", שהדהדו את הטענות של NGO מוניטור כאילו לכאורה יש קשר פרסונלי בין עובדי הארגונים לחזית העממית, בעבר או בהווה, והם אשמים בכך שהם עושים לישראל דה-לגיטימציה ותומכים בחרם כנגדה. המנהל של אל-חק, שעוואן ג'בארין, הואשם שהוא פעיל בחזית העממית. ביחס לפעילות הארגון עצמו, לא הצליח המשרד לספק ולו ראיה אחת לפעילות אלימה.

"אני נמצא בארגון כבר 12 שנה. אף אחד מהארגון שלנו לא נעצר בתקופה הזו", אמר שרבתי, "כל העבודה שלנו חוקית ושקופה: הגורמים המממנים מקבלים דוחות מפורטים. יש עלינו פיקוח הדוק, וכולם יודעים לאן כל שקל הולך".

לגבי הטענות כי חלק מפעילי הארגון היו חברים בחזית העממית, אמר שרבתי: "אם מישהו היה פעיל בחזית העממית, ישב בכלא, והשתחרר כעבור כמה חודשים – אז מה? זה אומר שאסור לו לעבוד יותר בשום מקום? אם מישהו עשה משהו לא חוקי, תעצרו אותו. אבל אין הוכחות לכך. הארגון שלנו מתעד הפרות של זכויות אדם, וזו רדיפה פוליטית".

מרכז ביסאן: "תפיסת העולם שלנו מבוססת על שוויון וצדק חברתי"

מרכז ביסאן הוא מכון מחקר פלסטיני קטן, שמחקריו מזוהים עם תפיסת עולם שמאלית. עובדים בו שבעה אנשים, אנשי אקדמיה, ובראשו עומד אוביי אל-עבודי, שכותב על כלכלה וסוציולוגיה. "הוקמנו ב-86' על-ידי קבוצת אקדמאים ומדענים", סיפר, "אנו תומכים בזכויות של שכבות מוחלשות, מפעילים לחץ נגד התחממות גלובלית, בעד שוויון מגדרי, ונגד מדיניות הכיבוש של ישראל".

בשנתיים האחרונות נעצר אל-עבודי, מנהל המרכז, פעמיים: פעם אחת על-ידי ישראל, ופעם שנייה על-ידי הרשות הפלסטינית.

בפעם הראשונה, בסוף 2019, נעצר על-ידי ישראל. בית משפט צבאי האשים אותו כי הוא פעיל בחזית העממית. לדבריו, "לא היו להם ראיות, השופט אמר שיש קשיים ראייתיים", אך לבסוף, הסכים לעסקה עם הפרקליטות הצבאית, במסגרתה ישב ארבעה חודשים בכלא ושוחרר לביתו. "אין לי קשר לחזית העממית" אמר, "אבל אני אבא, ורציתי לחזור כמה שיותר מהר לשלושת ילדיי – אז הסכמתי". בזמנו, מעצרו המנהלי של אל-עבודי גרר מחאה בינלאומית וכאלף מדענים ואנשי אקדמיה חתמו על עצומה שקראה לשחרורו.

השנה, נעצר אל-עבודי פעמיים על-ידי הרשות הפלסטינית, לאחר שיצא להפגין במחאה על ההרג של ניזאר בנאת, פעיל פלסטיני שהוכה למוות על-ידי כוחות הבטחון של הרשות ביוני.

"תקראו את המחקרים שלנו, תפיסת העולם שלנו מבוססת על שוויון וצדק חברתי". אוביי אל-עבודי (באדיבות המצולם)

ביוני השנה, פשט הצבא על משרדי המרכז ברמאללה והחרים משם מחשבים. בהודעה שנשלחה אתמול לעיתונאים, פורטה הסיבה שהוכרז מרכז המחקר ביסאן כ"ארגון טרור". לפי גורם ביטחוני, במשרדים שלהם "נערכו בעבר פגישות של פעילים צבאיים בחזית העממית". בנוסף, מנהלו הקודם של המרכז, אעתראף רימאווי, היה "חבר בתשתית הצבאית של החזית העממית, שביצעה פיגועי טרור".

בתגובה אמר אל-עבודי: "כל התפיסה הזו מניפולטיבית לחלוטין. איך ארגון שלם אחראי, כארגון, על מעשים של אדם בודד שלכאורה בוצעו מחוץ לעבודה? מי שעבד בבנק באמריקה, ועבר על החוק, אז האם צריך לסגור את הבנק? הבנק הופך לארגון טרור?" רימאווי, המנהל הקודם, נידון לשלוש וחצי שנות מאסר על שייכות לזרוע הסטודנטיאלית של החזית העממית, וזה קרה בתקופה בה לא עבד במרכז ביסאן.

לגבי הטענות על שימוש המשרדים לצרכי החזית העממית, אמר אל-עבודי: "המרכז שלנו לא משתמש במשרדים שלו למטרה שאינה קשורה לעבודה מחקרית. מעולם לא התקיימו בו פגישות של אנשי צבא, ואין למרכז כל קשר למעשי אלימות. תקראו את המחקרים שלנו, תפיסת העולם שלנו מבוססת על שוויון וצדק חברתי".

משרד הביטחון האשים את ששת הארגונים בכך שהם מהווים "עורק חיים" לחזית העממית ומגייסים עבור הארגון כספים. בתגובה טען אל-עבודי, בדומה לארגונים האחרים, כי מדובר בשקר, ו"התקציב של המרכז פתוח ושקוף לגמרי".

לדבריו, במאי, הזמינה ישראל נציגים של שגרירויות בינלאומיות ודרשה כי יעצרו את המימון שהן מספקות לארגוני זכויות אדם פלסטיניים משום שהם תומכים לכאורה בארגוני טרור. בעקבות זאת, ממשלת בלגיה ערכה בדיקה בנוגע לכספים שהיא מעבירה למרכז ביסאן וקבעה כי אין בסיס להאשמות כי הועברו כספים למטרות טרור. "כל התקציב שלנו, כ-800,000 שקלים בשנה, מיועד למחקר ומשכורות", אמר אל-עבודי.

כמו שאר הארגונים, עובדי המרכז חוששים כעת כי עקב הכרזת ישראל עליהם כארגון טרור, יהססו קרנות ברחבי העולם לתמוך במרכז, והוא יקרוס כלכלית. "זה תמיד היה מאבק דגל של בנט ושקד: לרדוף את ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים. הקשרים בינם לארגוני מתנחלים אולטרה-ימניים, כמו NGO מוניטור ורגבים, הם עמוקים. הם כבר שנים חושבים שצריך להוציא את ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים מחוץ לחוק, ועכשיו יש להם הזדמנות. אז הם עשו את זה".

ועדות החקלאות: "נסיגה במימון עקב לחצים ישראליים"

ארגון ועדות החקלאות הוקם בשנת 86'. כיום הוא מסייע לחקלאים פלסטינים לעבד את אדמותיהם בשטחי C שם  ישראל מונעת באופן שיטתי פיתוח פלסטיני. מנהל הארגון, פואד אבו סיף, טוען כי הם הוגדרו כארגון טרור שלשום מסיבות אלו.

"ישראל רוצה לספח את שטחי C. העבודה שלנו מחזקת את הנוכחות הפלסטינית שם, במקום בו היא לא רצויה. לכן רודפים אותנו כבר שנים", אמר.

החקלאים הפלסטינים חוששים להגיע לאדמות ללא ליוו. חיילים עוצרים את מוחמד ח'טיב במהלך מסיק בסלפית (צילום: מתן גולן)

"ישראל רוצה לספח את שטחי C. העבודה שלנו מחזקת את הנוכחות הפלסטינית שם, במקום בו היא לא רצויה. לכן רודפים אותנו כבר שנים". חיילים עוצרים את הפעיל מוחמד ח'טיב במהלך מסיק בסלפית (צילום: מתן גולן)

"עמותת הימין רגבים מסיתה נגדנו, יום יום, כי אנחנו עוזרים לחקלאים לעבד כ-3,000 דונם של אדמה בשנה, ופותחים דרכים חקלאיות שמחברות בין שטחי A ו-B לשטחי C. כל העבודה שלנו נעשית באדמה פרטית לסייע לחקלאים. ישראל מונעת מהם לפתח את האדמות שלהם מסיבות פוליטיות, כדי לגרש אותם".

שני עובדים לשעבר של ועדות החקלאות הואשמו במעורבות ברצח של רינה שנרב, במעיין עין בובין בגדה המערבית, באוגוסט 2019. משרד הביטחון ציין כי מקרה הרצח זו הסיבה להכרזה על ועדות החקלאות כארגון טרור.

"אלו אנשים בודדים מתוך ארגון של מאה עשרים איש, ארגון שעברו בו אלפים לאורך השנים", אמר אבו סיף ביחס להאשמות, "זה לא שהארגון החליט לפעול כך. כארגון, אנחנו מתנגדים לאלימות, ואומרים שהכיבוש הוא מקור האלימות".

לדבריו, המדינה מחפשת כבר שנים סיבה בטחונית שתשמש תירוץ לסגור ארגונים פלסטינים הפועלים בשטחי סי.

בסוף השנה שעברה התקיים דיון של ועדת חוץ וביטחון בכנסת, שעסק במאבק שהמדינה מנהלת נגד ארגונים כאלה. "זה אינטרס לאומי במעלה הראשונה שוועדת החוץ והביטחון צריכה לדון בו, כי הוא הוא זה שקובע את גבולות המדינה העתידיים", אמר ח"כ צבי האוזר בדיון.

"זה לא רק מאבק בשטח ובאכיפה, אלא גם מאבק דיפלומטי", אמר בדיון רסאן עליאן, לשעבר ראש המנהל האזרחי. הוא סיפר שבנט, כאשר היה שר ביטחון ב-2020, כינס שגרירים ונספחים ממדינות אירופיות שמממנות ארגונים פלסטינים שפועלים בשטחי C ודרש כי יחדלו לממן אותם.

"התרענו בפני כולם: לא נסבול שום פרויקט בין-לאומי ללא אישור ישראלי… והצלחנו בשנתיים האחרונות לצמצם את כמות הפרויקטים. כמעט ל-12 פרויקטים בשנת 2019, כשב-2015 כמעט 75 פרויקטים בוצעו", אמר עליאן.

"יש ניסיון ישראלי לעוות את תמונת הארגונים מול המממנים שלנו", אומר אבו סיף, "אם האירופים יפסיקו לממן, כל הארגונים האלו ייעלמו. וזה עובד להם. יש נסיגה גדולה במימון בגלל הלחצים הישראליים".

"הם מתמקדים בשני סוגים של ארגונים: אלו שפועלים במישור הבינלאומי, כמו אל-חק, ואלו שמבצעים פרוייקטים בשטחי C בגדה, כמונו. זה לא התחיל שלשום, אלא כבר במשך שנים".

בשבעה ביולי, לפנות בוקר, כוחות של הצבא נכנסו למשרדי ועדות החקלאות באל-בירה וסגרו אותם. אבו-סיף הגיע בבוקר וראה כי המחשבים נלקחו, והדלתות נאטמו. הונח עליהן צו סגירה, חתום על-ידי המושל הצבאי.

"צריך להבין: הארגון שלנו מתעסק רק בחקלאות. רובנו מהנדסים. גם אני מהנדס. האם ישראל תגיע לעצור את כולנו עכשיו? הארגון קיים שלושים וחמש שנה"

לדבריו של אבו-סיף, הכרזה על שישה ארגונים ותיקים ומוכרים כארגוני טרור הוא צעד תקדימי. "הוא מתאפשר אך ורק בגלל הממשלה החדשה", אמר, "כמה שנתניהו היה גרוע, הוא לא עשה צעד כל-כך קיצוני. להערכתי, הוא היה זהיר יותר. והלובי של המתנחלים ורגבים לוחץ בקלות רבה יותר על הממשלה הנוכחית, שהיא קיצונית בהרבה".

א-דמיר: "רדיפה בלתי פוסקת"

סחר פרנסיס מנהלת את המרכז המשפטי א-דמיר, שמעניק סיוע משפטי לאסירים פלסטינים הכלואים בבתי הסוהר של ישראל ושל הרשות. האם עשרות עובדי הארגון, רובם משפטנים ועורכי דין המייצגים אסירים פלסטינים מזה שנים, ייחשבו כעת לחברים בארגון טרור?

"מדובר בארגון שאת מרבית העבודה שלו הוא מבצע מול הרשויות הישראליות" אמרה, "אני מחכה לראות מה יגידו לעורכי הדין שלנו בבתי המשפט הצבאיים.

"מאז תחילת הכיבוש, ישראל פועלת נגד ארגוני חברה אזרחית. הכריזו על איגודי עובדים והתאחדויות סטודנטים כלא חוקיים. באינתיפאדה השנייה, הייתה מתקפה מאד גדולה נגד ארגוני צדקה בטענה שהם שייכים לחמאס. לדעתי, עשינו טעות אז, שלא לקחנו את זה מספיק ברצינות"

"זו החלטה פוליטית, שנובעת מהרדיפה הבלתי פוסקת נגדנו. איך אפשר לפרסם הצהרה כזו בעיתונות מבלי לשמוע מה יש לארגונים לטעון? בלי משפט או זכות שימוע?"

פרנסיס אומרת כי מדובר במהלך רחב, ארוך-שנים, נגד ארגוני החברה האזרחית. "זה התחיל עם רדיפה של מוסדות ימין, כמו NGO מוניטור, שהיו בקשר ישיר עם הממשלה בישראל", אמרה, "אחר-כך, ב-2015, הוקם המשרד לנושאים אסטרטגיים של גלעד ארדן, והם ניסו בלי סוף לייבש לנו את מקורות המימון".

לפי הודעת משרד הביטחון לתקשורת, א-דמיר הוגדר שלשום כארגון טרור מפני ש"זהו מוסד שהוקם על-ידי בכירי החז"ע (החזית העממית, י"א) במטרה לטפל באסירים הביטחוניים ובבני משפחותיהם".

אל-דמיר הוקם ב-91', כלומר, ההכרזה הזו מתבצעת באיחור של שלושים שנה. בנוסף, נכתב בהודעה כי התקיימו במשרדי א-דמיר "פגישות עם ראשי החזית העממית", וכי הארגון העביר לאסירים "מסרים בשם החזית העממית". אין פירוט מעבר לכך.

בתגובה פרנסיס אמרה כי "אלו טענות שפשוט אינן נכונות. הארגון לא שייך לחזית העממית. אנחנו עוסקים אך ורק בייצוג משפטי, ועושים לובינג במישור המקומי והבינלאומי. תוקפים אותנו כבר שנים מסיבה אחת: אנחנו מצליחים לשנות את הפרדיגמה בעולם, לדבר על אפרטהייד ולא רק על כיבוש, וגם מעבירים חומרים להאג".

"צריך לחזור לשורשים של המתקפה הזו", היא הוסיפה, "מאז תחילת הכיבוש, ישראל פועלת נגד ארגוני חברה אזרחית. הכריזו על איגודי עובדים והתאחדויות סטודנטים כלא חוקיים. באינתיפאדה השנייה, הייתה מתקפה מאד גדולה נגד ארגוני צדקה בטענה שהם שייכים לחמאס. לדעתי, עשינו טעות אז, שלא לקחנו את זה מספיק ברצינות. הרשות הפלסטינית שמחה בזמנו, כי זה קידם את האינטרס שלה, לפגוע באלו שמתנגדים לה.

"המסר שלנו, וגם של שאר הארגונים, הוא שלא נפסיק לעבוד. לא נפסיק לתת שירות למי שזקוק לנו. אנחנו לא נשתוק על האפרטהייד שהכיבוש מבצע."

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הנוכחות היתה דלה, אבל המסר מאיים. מצעד הדגלים בלוד (צילום: אורן זיו)

הנוכחות היתה דלה, אבל המסר מאיים. מצעד הדגלים בלוד (צילום: אורן זיו)

מצעד הדגלים והניסיון של המתנחלים להפוך את לוד לירושלים

מאות בודדות של פעילי ימין השתתפו במצעד הדגלים אתמול בלוד, אבל התושבים הערבים בעיר לא חושבים שהסכנה חלפה. הגרעין התורני מנסה לייבא את השיטות של המתנחלים מירושלים ללוד, הם אומרים. "הם נלחמים נגד הנוכחות הערבית בעיר"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf