החקירה בהאג והמניע האישי של גנץ לרדוף את הארגונים הפלסטיניים

כמו 99 אחוז מהאזרחים בישראל, ו-100 אחוז מהאזרחים בשטחים הפלסטיניים, אין לי שום דרך עצמאית לדעת ואפילו להעריך עד כמה רציניות הראיות נגד ששת ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים ששר הביטחון בני גנץ הכריז עליהם כעל "ארגוני טרור" ביום שישי האחרון אחר הצהריים. הראיות נגדם הן כל כך חסויות עד שנציג השב"כ צריך לנסוע איתן במטוס לארצות הברית כדי להראות אותן אישית לנציגי הממשל שם.

"מקור ביטחוני בכיר" שראה לכאורה את החומרים אמר ל"הארץ" שהם "חד משמעיים" ו"יצוקים בבטון". צריך לקחת את האמירות האלה עם הר של מלח. מערכת הביטחון כל כך התרגלה לשקר עד שלא בטוח שהיא עצמה יודעת להבדיל בין אמת לשקר. הודעות דובר צה"ל נראות פעמים רבות מאוד כמו שורות ממחזה קומי יותר מאשר כניסיון כלשהו לתאר מציאות.

אינטרס אישי עמוק בהכפשת ארגונים שהתלוננו נגד ישראל, ובעקיפין נגדו אישית. שר הביטחון, בני גנץ (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

אבל בואו נניח לרגע שהפעם מערכת הביטחון דוברת אמת והוכח באופן חד משמעי הקשר בין הארגונים האלה ובין החזית העממית. עדיין נשארת שאלת העיתוי. גם בהודעה שפרסם משרד הביטחון ביום שישי, וגם בהודעות שפרסם ארגון האח שלו, NGO מוניטור, לא מדובר על מניעת פעולת טרור מיידית או אפילו עתידית. אמנם שניים מעובדי הוועדות החקלאיות, אחד הארגונים שהוכרזו כארגוני טרור, הועמדו לדין על מעורבות ברצח רינה שנרב, אבל הרצח אירע לפני כמעט שנתיים.

הסכנה המיידית מהפעילות ה"טרוריסטית" לכאורה של אנשי שש הארגונים הזו היא כה מועטה עד שאפילו אותו "מקור ביטחוני בכיר" שדיבר עם "הארץ" אמר כי "נכון לעת הזו לא נשקלת פתיחה בחקירה פלילית נגד אנשי הארגונים". מכיוון שגם מי שניסח את ההודעה של משרד הביטחון לא באמת חושש שהחזית העממית יכולה "להשמיד את ישראל", כפי שנכתב בהודעה, נשאלת השאלה מה בער לגנץ לצאת עם ההודעה בבהילות כזו ביום שישי.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בורות, כניעה לימין או שירות לידיד במוקאטעה?

אפשרות אחת היא שגנץ פשוט לא היה מודע למשמעות של הפללתם של ארגוני זכויות אדם הוותיקים והאמינים ביותר בשטחים הפלסטיניים. ייתכן שכמו רוב העיתונאים הישראלים שדיווחו על הפרשה, גנץ לא היה ממש מודע לפעילותם ולחשיבותם, ועוד פחות מכך היה מודע למעמד שלהם בקהילה הבינלאומית ואפילו במרכז-שמאל הישראלי, זה שיושב עם גנץ בממשלה.

בעניין זה, אפשר להפריח תיאוריית קונספירציה קטנה. ייתכן שלגנץ יש אינטרס מסוים ליצור משבר בין מרצ והעבודה ובין ממשלת בנט. אם הממשלה תיפול עכשיו, גנץ הוא היחיד מחבריה שאינו שרוף בימין ויכול לחבור לנתניהו. אבל זה דורש מגנץ תחכום שהוא לא הוכיח עד כה.

להפך. גנץ כבר הוכיח את עצמו כמי שאינו מודע להשלכות של מעשיו, עיינו ערך פירוק כחול לבן וההצטרפות לממשלת נתניהו שכמעט ריסקה לחלוטין את הקריירה הפוליטית שלו. ההכרזה האחרונה מיום שישי רק מצטרפת להחלטות נטולות המודעות של גנץ.

לפי ההנחה הזו, הלחץ מצד ארגוני ימין כמו NGO מוניטור, יחד עם נטל ההוכחה הנמוך הנדרש ממערכת הביטחון ומהמערכת המשפטית כדי ששר ביטחון ייצא בהכרזה כזו (כאמור, אין צורך להוכיח קשר ממשי לפעילות טרור כלשהי), הם שהביאו את גנץ לעשות את מה שעשה. אם ישראל תתקפל בעניין ששת הארגונים האלה, מה שלא נראה כרגע, הדבר יוכיח שההנחה הזו היתה נכונה והיה מדובר רק בטעות בשיקול דעת.

הנחה נוספת שנשמעה היא שגנץ הכריז את ההכרזה כתוצאה מהקשרים המתהדקים שלו עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן). לפחות שניים מהארגונים שהוכרזו כארגוני טרור – אל-חק וא-דמיר – הציקו לנשיא הפלסטיני כמעט כמו שהם הציקו לישראל. הם היו בין מובילי הקמפיין לבחירות ברשות לראשונה מזה יותר מ-15 שנה, ומתחו על הרשות ועל עבאס ביקורת קשה בפרשת הריגתו של הפעיל הפוליטי ניזאר אל-בנאת בידי כוחות הביטחון הפלסטיניים.

ששת הארגונים האלה הם אולי ארגוני החברה האזרחית החזקים ביותר בגדה המערבית. על רקע השליטה המוחלטת של אבו מאזן בכל מנגנוני השלטון ועל רקע חולשת החברה האזרחית הפלסטינית באופן כללי, יש להם תפקיד משמעותי במיוחד. על הרקע הזה, אין ספק שלאבו מאזן יש אינטרס שהארגונים האלה ייחלשו ואולי אפילו ייעלמו מהשטח.

אין ספק שלאבו מאזן יש אינטרס שהארגונים האלה ייחלשו ואולי אפילו ייעלמו מהשטח. הפגנה ברמאללה במחאה על הריגתו של פעיל האופוזיציה הפלסטיני ניזאר בנאת, ב-24 ביוני 2021 (צילום: פלאש90)

מניע ושמו האג

אבל כמה שההנחה הזו נשמעת מפתה, הסבירות שלה איננה גבוהה. ישראל מפלרטטת עם אבו מאזן, אבל פחות סביר שהיא מוכנה לספוג אש למענו. כשאבו מאזן החליט לדחות את הבחירות לפרלמנט הפלסטיני, שהיו אמורות להביא גם לבחירות לנשיאות, הוא עשה מאמץ עליון לזרוק את האשמה על ישראל שכביכול סירבה לקיים את הבחירות במזרח ירושלים.

אבל ישראל לא שיחקה את המשחק הזה. ישראל אמנם לא הודיעה שהיא תאפשר בחירות במזרח ירושלים, אבל גם לא הודיעה ההפך. היא נתנה לאבו מאזן להתבשל במיץ שלו. דבר דומה קרה באירועי מאי. בהתקפה שלה על עזה בעקבות ירי הרקטות על ירושלים, ישראל הפכה למעשה את חמאס לשומר של אל-אקצא וירושלים, מה שחיזק אותו מאוד על חשבון אבו מאזן. קשה להניח שדווקא הפעם ישראל התנדבה לעשות לאבו מאזן טובה כל כך גדולה.

אבל יש אפשרות נוספת שעליה לא דובר כל כך. הישאם שרבתי, בכיר באל-חק, אמר אתמול ליובל אברהם שלארגון שלו "יש תפקיד גדול בהגשת מידע לבית המשפט בהאג נגד ישראל. העברנו להם הרבה מאד חומר". בהודעה לעיתונות של NGO מוניטור נאמרו דברים מאוד דומים. ארגון אל-חק, נכתב שם, "חתום על התלונה הרשמית נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי ומתאם קמפיינים רבים למשיכת השקעות מחברות ישראליות". במלים אחרות, אל-חק, הגדול והבכיר מהארגונים שהוכרזו כארגוני טרור בסוף השבוע, קשור קשר הדוק לתביעה נגד ישראל בהאג.

אף שבישראל נשמו כביכול לרווחה כשעורך הדין הבריטי כרים חאן נבחר להחליף את פאטו בנסודה כתובע בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, אין שום אינדיקציות לכך שההליך נגד ישראל הוקפא. להפך. בעוד שהתובע החדש הקפיא חקירות נגד האמריקאים, הוא לא הקפיא חקירות נגד ישראל והדבר מעורר תחושה שהחקירות האלה מתקדמות.

כמו שההחלטה של בית הדין בהאג לאפשר לתובעת הקודמת לפתוח בחקירה פלילית בנוגע להתנחלויות ולפעולות של ישראל ושל חמאס במהלך אירועי "צוק איתן" ב-2014 הפתיעה את ישראל, כך גם השלב הבא בחקירה עשוי ליפול עליה כרעם ביום בהיר. אם התובע אכן יחליט לפתוח בחקירה, הוא לא מחויב להודיע על כך פומבית. הוא יכול להתחיל להוציא צווי זימון לחקירה לחשודים פוטנציאליים, הליך מקביל למה שמכונה אצלנו "חקירה באזהרה".

צווי זימון הם לא כתבי אישום ובוודאי לא הרשעה, אבל מרגע שהצווים האלה ייצאו, כל מדינה החתומה על אמנת רומא – לדוגמה כל מדינות אירופה, כולל בריטניה – מחויבת להסגיר להאג את הדרושים לחקירה, אם הם יימצאו בשטחה. במלים אחרות, מרגע שייצאו צווים כאלה, בכירים בישראל (וגם בחמאס, אבל הם לא מרבים לנסוע בעולם), עשויים לעמוד בפני סכנה שיוסגרו להאג.

אם זה המצב, ואם בישראל אכן חוששים מהתקדמות החקירה בהאג, יש לישראל אינטרס עליון "להפליל" ולהכפיש את הארגונים שהתלוננו נגדה בהאג. קל יותר לדרוש מהתובע בהאג להתעלם מהחומרים שאל-חק הגישו לו, אם אל-חק וארגוני זכויות אדם פלסטיניים אחרים יצוירו בעולם כ"ארגוני טרור". המהלך הזה כשלעצמו לא יעצור את החקירה, אבל הוא בהחלט יכול לפגוע בלגיטימציה שלה.

גנץ הוא אחד מהחשודים האפשריים, לכל הפחות משום שפיקד על צה"ל במבצע "צוק איתן". כלומר יש לו אינטרס אישי עמוק בהכפשת ארגונים שהתלוננו נגד ישראל, ובעקיפין נגדו אישית. האם החשש – ולמערכת הביטחון בישראל יש יכולת לברר כמה מוצק החשש הזה – שהחקירה בהאג מתקדמת יותר ממה שאנחנו יודעים היא שדחפה את גנץ וישראל להחליט את מה שהחליטו? אין לכך הוכחה. אבל בלשון של סדרות משפט אמריקאיות, לגנץ ולישראל "יש מניע". מניע ברור להחליש את ארגוני זכויות האדם הפלסטינים ובעיקר לפגוע בלגיטימיות שלהם.