הכישלון העיקרי של ממשלת נתניהו הוא היעדר אסטרטגיה
ויתור על כל דרישה מהחמאס, לבד משקט. לא פירוז ולא פיקוח. קריסה גמורה של קונספציית ההרתעה של צה"ל. בעלות בריתנו שלא נחלצו לעזרתנו והפגינו אדישות לגורלנו. ישראל נחלה תבוסה בהנהגת הממשלה הנוכחית
כותב אורח: תומר פרסיקו
המערכה בדרום הסתיימה בתחושת חמיצות, אבל אני חושב שרוב הציבור עדיין לא מבין עד כמה חבולה יצאה ישראל ממנה. למעשה, בהנהגת הממשלה הנוכחית נחלה ישראל תבוסה. תבוסה צבאית, מדינית ודיפלומטית, ומעל לכל כישלון אסטרטגי.
ראשית, חזינו בקריסה גמורה של קונספציית ההרתעה של צה"ל. קשה להבין מאיפה ועל פי אילו הערכות מודיעיניות הסיקו אנשי הצבא שלנו שחמאס חלש, מפוחד ומעוניין בהפסקת אש. שמענו דיבורים כאלה מתחילת מבצע "צוק איתן", והם התבררו כשגויים לחלוטין. חמאס המיט חורבן עצום על עזה ותושביה, אבל בתפיסת עולמו הפונדמנטליסטית הצינית אין לכך משמעות מיוחדת. נראה שגופי המודיעין בישראל לוקים בחוסר הבנה וחוסר הערכה מדאיג של הניצבים כנגדם.
שנית, ישראל ויתרה על כל דרישה מהחמאס לבד משקט. לא פירוז ולא פיקוח. כבר עכשיו הסכימה ישראל להרחבת אזורי הדיג ולפתיחת מעברי הגבול בינה לבין הרצועה. היא הסכימה גם להכנסת חומרי בניין, וזאת ללא שום פיקוח כיצד ישתמש בהם החמאס. תוצאה כזאת, כשהיא מגיעה בסוף מערכה בה אחד הצבאות החזקים בעולם מתמודד מול ארגון טרור חלש שכלוא בשטח תחום – לא מדובר בחיזבאללה ובודאי שלא בדאע"ש – אינה תיקו, אלא בריחה. התחלנו בשקט יענה בשקט, וסיימנו בשקט יענה בהשפלה פומבית.
שלישית, היינו עדים להתרסקותה של הדיפלומטיה הישראלית בעולם. בעלות בריתנו לא נחלצו לעזרתנו והפגינו אדישות לגורלנו. כעת כבר נשמעים דיבורים על תוכניות מדיניות שאמורות למנף את המבצע על מנת לשנות כלי המשחק באזור. אנחנו רק בתחילתו של הלחץ הדיפלומטי העצום שהולך לרדת על ישראל, שיהפוך בעתיד הקרוב להישג המרכזי של הפלסטינים. מצד אחד ועדות גולדסטון, מצד שני תוכניות מדיניות, מצד נוסף פנייה פלסטינית לאו"ם, וכל זה ללא תמיכה יציבה מארצות הברית.
> צריך לברך את נתניהו על המשא ומתן עם חמאס
אבל הכישלון העיקרי של ממשלת נתניהו הוא היעדר גמור של אסטרטגיה. נתניהו השחית לריק את השנים האחרונות באיומי סרק על איראן והריסת מעמדה של ישראל בעולם. הוא התחמק מהכרעות קשות במשא ומתן עם הרשות ולא השכיל לנצל אותו כדי לשפר את מעמדה של ישראל. הוא שחרר רוצחים לחופשי והתעקש על בנייה בהתנחלויות ובכך השניא עצמו על אירופה וארה"ב. המריבות שלו עם אובמה עלו בעימות הזה אם לא בחיי אדם אז במאות מיליוני שקלים ובמתיחת התבוסה הישראלית כאילו היתה סרט אסונות בלתי נגמר.
נתניהו חשב בטעות שאפשר להמשיך ב"ניהול הסכסוך" – מהאשליות האסטרטגיות המסוכנות שאי פעם אומצו כאן. איש הסטטוס קוו לא היה אמיץ או פיקח מספיק כדי ליזום והדיפלומט מספר 1 לא היה מוכשר מספיק כדי לשמור על מעמדה של ישראל. לא ששותפיו להנהגה טובים ממנו: קבינט השופוני-מאצ'ו שלנו התנהג כגן ילדים עם הפרעת קשב, הפגין פלגנות תוך כדי קרב, ציניות פוליטית מבישה וחסרון כרוני ביצירתיות ובתבונה.
הדבר היחיד שידע נתניהו לאשורו וצדק בו היה שהוא לא מעוניין להיכנס לעימות. צריך לומר לזכותו לפחות שהוא לא התפתה למבצע קרקעי רחב יותר. עם זאת, לא מדובר רק בהתנהלותו השקולה מבחינה צבאית. נתניהו מבין שכיבוש הרצועה אינו אפשרות ריאלית, ולא רק בגלל המחיר בחיי אדם: שליטה מחודשת על עוד 1.8 מליון פלסטינית תביא סופית למות הסטטוס קוו, המקודש בעיני ראש הממשלה. היא תדגיש מציאות ברורה שבה מיעוט יהודי שולט על רוב ערבי בין הירדן לים, ותניע במשנה תוקף תהליכים שבסופם הארץ תחולק. האינטרס העליון של נתניהו היה אפוא לשמר את ההפרדה בין עזה ליו"ש (ולכן גם סירב להכיר בממשלת האחדות הפלסטינית). אבל גם את זה הוא לא הצליח לקיים, שכן ההסדרים כבר עכשיו כוללים מעורבות של אבו מאזן, וזו עתידה להתעבות ולהתחזק בעתיד. מבחינת השמאל המדיני, זהו סימן לתקווה מסוימת.
ומילה אחרונה על האופוזיציה. היא איננה. מרצ כמובן יצאה נגד המבצע ככל שזה התמשך והסתבך וחברי כנסת ערבים עוד מתחילתו, אבל האם מישהו שמע את יו"ר האופוזיציה, יצחק בוז'י הרצוג? התנהלותו הרפה במשך מבצע ארוך וכושל שכזה יכולה לבשר אחת משתיים: או שהוא אינו מסוגל לתפקד כמנהיג, או שהוא כבר סיכם עם נתניהו על כניסה קרובה לממשלה. כך או כך, ניכר שאין הוא מבין מה תפקידה של אופוזיציה. ולפחות סיימנו במילות ביקורת על השמאל, כנהוג.
ד"ר תומר פרסיקו מלמד בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב ובחוג לחינוך יהודי ורוחני במכון שכטר בירושלים
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן