היינו חברים באמנסטי ישראל, ראינו את ההידרדרות המוסרית מקרוב

תגובתו המשתלחת של אמנסטי ישראל לדו"ח של הארגון העולמי המאשים את ישראל בג'נוסייד לא הפתיעה אותנו. התפטרנו מהוועד המנהל על רקע דומה לפני כשנה, כשהסניף המקומי שוב העדיף את העמדה הישראלית על פני המחויבות לזכויות אדם

מאת:
קוראים להטיל אמברגו נשק וסנקציות אישיות על מי שמעורב במדיניות אפרטהייד. מזכ"ל אמנסטי אגנס קלמארד (מימין) במסיבת העיתונאים בירושלים (צילום: אורן זיו)

המשברים החוזרים ונשנים בסניף המקומי עשויים להצביע על משבר עמוק יותר שממנו סובל "המחנה הליברלי" בישראל. מזכ"לית אמנסטי אגנס קלמארד (מימין) במסיבת העיתונאים להשקת דוח האפרטהייד בירושלים, 1.2.2022 (צילום: אורן זיו)

ב-5 בדצמבר פרסם ארגון אמנסטי העולמי דו"ח נרחב המאשים את ישראל בביצוע פשעים נגד האנושות, לרבות פשע הג'נוסייד. בעקבות הדו"ח, מיהר הסניף הישראלי של הארגון לפרסם הסתייגות שדוחה את מסקנותיו, מה שהוביל להתפטרות של שלושה מחברי הוועד המנהל של הסניף הישראלי: יו"ר הוועד דניאל ברודסקי, ושתי חברות פלסטיניות, ורדה סעדה ורולה הרדל.

גם אנחנו היינו חברי ועד מנהל באמנסטי ישראל, גם אנחנו ראינו את ההידרדרות המוסרית של הסניף הישראלי, אך עזבנו רגע לפני הדהירה לתהום, עם תחושת אכזבה עמוקה שמלווה אותנו עד היום.

>> דו"ח אמנסטי: ישראל הקימה משטר אפרטהייד בגדה, בעזה ובתוך ישראל

עזבנו את הארגון לפני שנה בטריקת דלת, בגל התפטרות שבמסגרתו פרשו 8 מתוך 9 חברי הוועד –  חלק בחר שלא להתמודד לקדנציה נוספת וחלק התפטר באמצע הקדנציה. זו הייתה טלטלה פנים ארגונית שקטה, שאירעה שבועות אחדים לאחר 7 באוקטובר, אל מול הקטסטרופה האנושית בעזה שהחלה אז ועודנה נמשכת.

הרקע למשבר היה התכנסות האסיפה הכללית השנתית של הסניף ב-30 בנובמבר 2023, לצורך בחירת חברי הוועד המנהל ואישור תקציב הארגון לשנת 2024.

מיד עם תחילת הישיבה הביעו חלק מחברי התנועה שלקחו חלק בניהול הארגון בעבר, ביקורת חריפה נגד התנועה העולמית, נגד המדיניות שלה ונגד הצהרותיה מאז תחילת המלחמה. בהמשך, עובדים חברי צוות הסניף, יחד עם המנכ"לית, הביעו עמדה אחידה ותקיפה כנגד הוועד המנהל, תוך שהאשימו את חבריו באי מתן גיבוי לצוות המקצועי. זאת מפני שהוועד המנהל החליט לשתף פעולה עם חקירה שהתנהלה מטעם התנועה העולמית בגין חשדות לגזענות בתוך הסניף הישראלי.

בחלק השני של הישיבה ולפני ההצבעה על חברי הוועד המנהל, כמה מחברי התנועה העלו להצבעה החלטה, שאליה נחשפנו לראשונה במהלך אותה אסיפה, ללא כל דיון מקדים תוך מתן 10 דקות בלבד לקריאת ההחלטה בטרם הצבעה.

הצעת ההחלטה כללה שורה של האשמות כנגד התנועה העולמית, הסניף האזורי, והוועד המנהל הישראלי (קרי, אנחנו). ההאשמות כללו בין היתר האשמת התנועה בעצימת עיניים נוכח עליית האנטישמיות בתנועה ובעולם, במדיניות גזענית, בפוליטיזציה של שיח זכויות האדם, ובקידום מדיניות אנטי ישראלית. נוסף על כך, הצעת ההחלטה כללה סעיף המאיים בסגירת הסניף הישראלי, אם התנועה העולמית לא תשנה את דרכה. ההחלטה הועלתה להצבעה, ועברה ברוב קולות. אנחנו, כאמור, התפטרנו.

אף שהצעד שנקטנו היה חריג, הוא לא היה חסר תקדים בסניף הישראלי. טעות לחשוב כי המשבר הנוכחי באמנסטי התחיל ב-7 באוקטובר או אירע בחלל ריק. משבר דומה התרחש לפני כשנתיים, ב-2022, סביב פרסום דו"ח האפרטהייד, שבעקבותיו שורה של ארגוני זכויות אדם יצאו בקביעה דומה – ישראל מיישמת בפועל משטר אפרטהייד בכל השטחים שתחת שליטתה. כמו כל המשברים שבאו אחריו, גם המשבר אז נוצר בגלל טענת הסניף הישראלי כי מדובר בדו"ח מוטה ושאסור לסניף הישראלי להסכים לו.

אמנסטי גרמניה החליטו ש"קשה" לדון על האפטהייד הישראלי ולכן עדיף לוותר על הדיון. דוח אמנסטי על האפרטהייד בישראל (צילום: אורן זיו)

משבר דומה התרחש ב-2022. דו"ח האפרטהייד שפרסם אמנטי העולמי (צילום: אורן זיו)

המשברים החוזרים ונשנים בסניף המקומי של התנועה העולמית הגדולה עשויים להצביע על משבר עמוק יותר, שממנו סובל "המחנה הליברלי" בישראל, העומד מאחורי חלק ניכר מארגוני זכויות האדם כאן. משבר זה עיקרו בכשל להבין כי החובה לשמור על זכויות אדם, לעצור סבל ולהתנגד לפשעים נגד האנושות לא פוסחת עליהם. חובה זו אינה חלה רק כלפי חוץ ולא יכולה לבוא לידי ביטוי רק בבתי המלון שבהם נערכים כנסים נחשבים בבירות העולם. יש לממש אותה, קודם כל ולפני הכל, כלפי פנים, כלפי החברה והמדינה שאנו חיים בה, עם כל המחירים הנלווים לכך.

הצטרפנו לאמסנטי ישראל מתוך אמונה שצריך לשמור על סניף מקומי של תנועה עולמית, המסרבת לקבל את החסינות שהתקבעה לישראל מכללי המוסר האוניברסליים והמשפט הבינלאומי; תנועה שלא חוששת לקרוא לדברים בשמם האמיתי. אפרטהייד זה אפרטהייד ולא יכול להיות דבר אחר, טיהור אתני הוא טיהור אתני וכך יש לקרוא לו.

אמנסטי ישראל פרסם לא מעט תחקירים והצהרות על מאורעות 7 באוקטובר, אך כשזה נוגע לפשעיה של ישראל, בחר הסניף להתעלם. הוא העדיף לפתוח חזית מול התנועה העולמית ולהאשים אותה בהטיה אנטי ישראלית. הבנו שלא נוכל להכיל תפיסות כאלה ובחרנו להתפטר

המשך הצטברות הראיות על ממדי ההרס והחורבן שזרע ועדיין זורע הצבא הישראלי בעזה – עם תחילת הטפטוף המאוחר של דוחות בינלאומיים שמתארים את היקף הזוועות נגד חפים מפשע, יחד עם עדויות של מומחים על התפשטות רעב ומחלות ברחבי הגדה – מעמיד את הסניף הישראלי של התנועה, כמו את רוב ארגוני זכויות האדם בישראל, בפני מבחן: האם תפקידם לשמור על האינטרסים של מדינת ישראל, או על הערכים האוניברסליים ועקרונות המשפט הבינלאומי? לעמוד לצד ההסברה הישראלית, או לצד המונים ברחבי העולם שדורשים קץ למסע הנקמה הישראלי כנגד הפלסטינים? אי אפשר יותר לעשות את שני הדברים ביחד. לתפיסתנו, זה אף פעם לא היה אפשרי.

אמנסטי ישראל פרסם לא מעט תחקירים והצהרות על מאורעות 7 באוקטובר, אך כשזה נוגע לפשעיה של ישראל, בחר הסניף להתעלם. הוא העדיף לפתוח חזית מול התנועה העולמית שקראה כבר אז להפסקת אש, ולהאשים אותה בהטיה אנטי ישראלית. הבנו שלא נוכל להכיל תפיסות כאלה ובחרנו להתפטר.

הסניף הישראלי, כמו "המחנה הליברלי", רצה לראות אחרי כל שני משפטים בדוחות של התנועה ושל הארגונים הבינלאומיים גינוי של 7 באוקטובר. הם שוכחים כי המתקפה הקרקעית של חמאס נהדפה 3 ימים אחרי מתקפת הפתע. המלחמה כמעט שלא מורגשת כעת בצד הישראלי. עובדי הארגונים הישראלים יכולים ליהנות מכוס קפה נעים בזמן שעמיתיהם בעזה קוברים את משפחותיהם בעודם צמאים למים.

המשך הגמגום של מחנה זה אל מול ממדי החורבן שפקד כשני מיליון אזרחים בעזה, הבחירה המודעת להסתתר מאחורי נרטיב קורבני ואחיזה במציאות מדומיינת על עולם אנטישמי ועצימת עיניים נוכח הקטסטרופה האנושית בעזה, עלולים להפוך אותם בהמשך לשותפים לפשע ולדוגמה חיה לבנאליות של הרוע.

עו"ד אמל עוראבי ומוחמד עבד אל קאדר, לשעבר חברי וועד מנהל באמנסטי ישראל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הרס שנגרם בפעילות הצבא בג'נין, ב-14 בפברואר 2025 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

הרס שנגרם בפעילות הצבא בג'נין, ב-14 בפברואר 2025 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

ההישג שהצבא מתפאר בו: תפס רק 82 כלי נשק בגדה בחודש

מבצע חומת ברזל במחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית נמשך כבר קרוב לחודש, עם תוצאות דלות ומטרות עמומות. בינתיים, נגרם הרס רב לתשתיות אזרחיות ולבתי מגורים, ונהרגו עשרות, רובם לא חמושים. "במחנות בגדה אין גדודים. 80 כלי נשק זה מה שיש לחמולה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf