הטרגדיה של האֵם

"הִיא הֵרִימָה אֶת הַיֶּלֶד שֶׁאָבִיו הִגֵּר לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד,/ לָקְחָה אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ עַל גַּבָּהּ". שיר של מתוואלי אבו-אלבשאר, מבקש מקלט מסודאן, על המולדת שהשאיר מאחור

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הִיא קָמָה עִם שַׁחַר לִקְרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל
הִדְלִיקָה אֶת הָעֲשָׁשִׁית
שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן
שֶׁעָמַד בְּמֶרְכַּז הַבִּקְתָּה הַיְּשָׁנָה
שֶׁנִּקְּבוּ הַקְּלִיעִים פְּעָמִים רַבּוֹת.

לְאוֹר הַלְּבָנָה
הִיא קִבְּצָה עֲנָפִים יְבֵשִׁים
מֵהָעֵצִים שֶׁבְּקִרְבַת בֵּיתָהּ.
הִיא שָׁבָה עַל עִקְבוֹתֶיהָ, מִקְּמָה אֶת הָעֲנָפִים בְּתוֹךְ הַחֶדֶר
וְהִבְעִירָה אוֹתָם עִם מְעַט מֵהַגַּז שֶׁהָיָה בַּמְּנוֹרָה.

הִיא בִּשְּׁלָה וְיָצְקָה אֶת הַתַּבְשִׁיל לִכְלִי הַבַּרְזֶל הַגָּדוֹל.

הִיא הֵרִימָה אֶת הַיֶּלֶד שֶׁאָבִיו הִגֵּר לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד,
לָקְחָה אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ עַל גַּבָּהּ,
וְהוּא הִתְעוֹרֵר לְאַחַר שֶׁחָשׁ בְּמַגָּעָהּ.
הִיא הִתְכּוֹפְפָה קִמְעָה כְּדֵי לִכְרֹךְ אֶת פִּסַּת הַבַּד סְבִיב גּוּפָם,
מְהַדֶּקֶת בְּאֵזוֹר הֶחָזֶה, אוּלַי כָּךְ יוּקְלוּ
הַדְּאָגוֹת שֶׁלָּהּ וּכְאֵבֵי לִבָּה.

הִיא נָשְׂאָה אֶת צִידָתָהּ עַל רֹאשָׁהּ,
יָדָהּ הָאַחַת אוֹחֶזֶת בְּמַעְדֵּר
וְיָדָהּ הָאַחֶרֶת נוֹשֵׂאת אֶת כַּד הַמַּיִם.
יַחֲפַת רַגְלַיִם הִיא יָצְאָה אֶל הַשָּׂדֶה.

נשים בהרי הנובה בסודאן (צילום: ריטה וילארט CC BY NC 2.0)

נשים בהרי הנובה בסודאן (צילום: ריטה וילארט CC BY NC 2.0)

donate

 

ماساة ام

 

أيقظها صياح الديك، عند الفجر.
أشعلت الفانوس الذي كان
موضوعا على الطاولة التي
كانت في وسط القطية القديمة،
التي اخترقها الرصاص عدة مرات.

تحت ضوء القمر،
جمعت بعضاً من الأغصان الجافة،
من الأشجار حول المنزل.
عادت بها ووضعتها في وسط الغرفة.
أوقدتها بعد أن سكبت عليها شيئاً من
الجازولين، من ذلك المصباح.

أعدت طبيخها ثم وضعته في قدح.

رفعت طفلها، الذي هجره أباه قبل ميلاده،
من كلتا يديه ووضعته على ظهرها.
استيقظ هو الآخر بعد أن شعر بلمساتها.
إنحنت قليلاً، ثم طوقت جسديهما
بقطعة قماش وربطت بطرفيها بإحكام
عند صدرها، عسى أن يخفف ذلك
من همومها وآلام قلبها.

حملت زادها فوق رأسها.
تناولت معولها بيدها اليمنى.
وبالاخرى، أخذت إناء به ماء.
حافية القدمين، إتجهت نحو الزرع.

מתוואלי אבו-אלבשר הוא מבקש מקלט מסודאן, שנמצא בישראל מאז שנת 2011. תרגמה: ענבל בן יהודה

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

אנו, האפריקאים, רוצים שהפסלים של מי שטבח בנו ייפלו

ליאופולד מלך בלגיה שיעבד את קונגו והביא למותם של מיליונים. אין סיבה שאנחנו נמשיך לראות את הפסלים שלו ושל אחרים ששיעבדו את אפריקה. מנהיג בקהילה הקונגולזית בישראל כותב ל"שיחה מקומית"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf