הבית בסכנה: "החצר הנשית" בחיפה עומדת בפני סגירה

אם לא נעמוד על הרגלים האחוריות, בעוד חודש וחצי תיסגר החצר הנשית בחיפה, הפועלת בעיר מזה כשלוש וחצי שנים.

לנשים צעירות ונערות שנדחקות לשוליים וכלואות במצבי סיכון אין הרבה כתובות לפנות אליהן, בוודאי לא כתובות בהן יקבלו מענה פתוח שמאפשר להן לקבוע כמה ואיזו עזרה יקבלו. מקום שבו הרצונות שלהן והדרך בה הן בוחרות ללכת מקבלת מקום וכבוד, מקום בו ההגה לחייהן לא נלקח מהן אלא בדיוק להפך. מקום בו הן רצויות תמיד, אהובות תמיד, יכולות לנוח מהלחצים והפחדים, לאכול משהו טעים, עם צוות של נשים פמיניסטיות שפועל כדי להשיב להן כוח ושליטה על חייהן.

"החצר הנשית" היא עמותה הנותנת ליווי ותמיכה לנערות ונשים צעירות בגילאי 13 עד 25 הזקוקות להכוונה. נשות העמותה מאמינות בשיטת העבודה שפיתחו, אך גם מאמינות, ובצדק, שעל המדינה לקחת אחריות ולהשתתף לפחות באופן חלקי במימון.

> המאבק הצליח: המדינה תתן סיוע בשכר דירה גם לדרות רחוב צעירות

הפרויקט התחיל כפיילוט. תקוות הנשים המסורות שמפעילות אותו הייתה שבתום הפיילוט יכיר משרד הרווחה בחשיבותו, ויקצה תקצוב להמשך הפעילות, אך לפני כמה חודשים הודיע משרד הרווחה כי לא יעשה זאת.

החצר בחיפה פועלת מתוך תפיסת עולם ופרקטיקה פמיניסטית ייחודית ופורצת דרך לעבודה עם נערות וצעירות בתוך הקהילה. החצר משמשת כתובת קבועה לנשים וצעירות בשכונת הדר מזה שלוש וחצי שנים.

מאז הקמת החצר פקדו אותה מעל 750 נערות וצעירות (מעל ל-250 מדי שנה) עם צרכים וקשיים שונים. חלקן מתמודדות עם שונות מגדרית, חלקן אמהות, חלקן עם או לקראת אבחנה של בריאות הנפש וחלקן על רצף הזנות.

החצר פועלת במתכונת פתוחה ומיועדת לנשים צעירות ונערות, יהודיות, ערביות, עולות וותיקות הנמצאות במצבים מורכבים של שוליות וסיכון ומתקשות להשתלב ולהתמיד בלימודים, להצליח לפרנס את עצמן ולפתח עצמאות, ולמצות את זכויותיהן מול ביטוח לאומי, סל שיקום ועוד. נשים שלעתים מתקשות בתפקוד בסיסי של ניהול הבית, קבלת טיפול רפואי בעת הצורך או הכשרה מקצועית. בחצר הן מקבלות ליווי שמטרתו לתת להן גב, ביטחון וכלים לפתח עצמאות.

מול מערכת מיושנת ומתעלמת, בולטת החצר הנשית בתפיסת הטיפול המתקדמת והיעילה

מול מערכת רווחה שמתעקשת לתת סיוע לקטינות אבל להתעלם מצרכים אקוטיים ודחופים של צעירות מעל גיל 18, מעדיפה פתרונות במתכונות קיימות ולפעמים מיושנת של תכניות נוקשות ומסגרות שאינן גמישות מספיק, ושוב ושוב מעדיפה פתרונות של השמה חוץ ביתית על פני השקעה בשיקום וליווי בתוך הקהילה ובתוך המסגרות המשפחתיות, ומעדיפה פתרונות של הפרדה וחלוקה על פני פתרונות של חיבור ותקשורת – החצר הנשית היא תכנית ייחודית וחשובה.

החצר ייחודית ביכולת להתגמש בהתאם לצרכי הנשים שמבקשות עזרה, ביכולת להשתלב בחיי היום יום של הנערות ולא לגדוע אותם, בהתעקשות לקרב בין נשים וצעירות מרקעים שונים וקשיים שונים ולא לפחד מהמורכבויות שיכולות לעלות מול הערבוב הזה, ובהבנה וההתעקשות שכדי לאפשר לנשים להתפתח ולצמוח אי אפשר לטרוק להן את הדלת בפנים ברגע שהחוק חדל להגדירן כקטינות.

עם קבלת ההחלטה של משרד הרווחה וההודעה על סגירה קמו הנערות של החצר והפגינו יכולות מרשימות לעמוד על שלהן בראש מורם. חלקן כתבו פוסטים בפייסבוק, מכתבים לראש עיריית חיפה ולמשרד הרווחה.

פוסט שנכתב על ידי אחת הנערות זכה למאות שיתופים:

הגעתי לכאן לראשונה בכיתה ז', יום שאני לא אשכח בחיים כי היום הזה שינה לי את החיים.
גיליתי מקום חם ואוהב ואני בטוחה בעצמי כשאני גם מגדירה את המקום הזה למשפחה.
בחצר הנשית הסתפרתי, שיניתי צבעים בשיער, למדתי להעריך את עצמי ופיתחתי אמפתיה לסביבה שמקיפה אותי.
בחצר הנשית למדתי לתקלט ולצלם באופן מקצועי כל יום חמישי.
בחצר הנשית שפכתי את הלב כשהיה לי רע, ביקשתי עזרה כשהייתי צריכה ואף פעם לא קיבלתי לא כתשובה.
בחצר הנשית רבתי והשלמתי עם חברות, התלוננתי על הבית ספר כמו כל מתבגר וכמובן שהתבגרתי.
בחצר הנשית בכיתי, כעסתי ושמחתי.
בחצר הנשית פיתחתי את הגרסה המשופרת של עצמי ולמדתי להעריך את עצמי.
בזכות החצר אני הנערה שאני היום ועד כמה שזה אישי בשביל החצר הנשית הכל,
בזכות החצר נשית אני עדיין בחיים, אומנם אני רק נערה אבל גם לי כבר הספיקו להיות עליות ומרודות בחיים והצוות של החצר תמיד היו שם.

יש לנו אחריות חברתית כלפי הנערות האלה: לא להפקיר אותן לבדן, לא לקחת מהן ומאלה שיבואו אחריהן את הגב והתמיכה, לאפשר להן מציאות אחרת ממה שהסדר החברתי כפה עליהן, ולהגיש להן סולם לטפס עליו.

אם המדינה לא יודעת לשנות את המציאות הזאת ולא מוכנה גם לקחת עליה אחריות ולבנות פתרונות – המעט שהיא יכולה לעשות זה לתמוך בעמותות שמוכנות לקחת את זה על עצמן, ולהשלים את המימון הנדרש.

בואו נפנה למשרד ולשר הרווחה חיים כץ, בטלפון, בפקס, בדואר ובעמוד הפייסבוק שלו. בואו נראה לנערות האלה שהן חשובות, שאנחנו שומעות את קולן ומוכנות לתת להן יד.

> חסרות מעמד: הנשים שאין להן מה לחגוג ביום האישה