החלטתכם נגדנו היא כניעה לסוכני השתקה: מכתב למועצת העיתונות

דרשתם שכתבה מעזה תעמוד בסטנדרט שלא ביקשתם מאף עיתונאי ישראלי. תגובה של "שיחה מקומית" להחלטת מועצת העיתונות לנזוף בה בעקבות תלונה של אויב חופש הביטוי שי גליק

מאת:
קולותיהם של פלסטינים מעזה מושתקים בקביעות. עיתונאי פלסטיני בעזה במחאה על פיגעה בעיתונאים, אפריל 2018 (ציום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

קולותיהם של פלסטינים מעזה מושתקים בקביעות. עיתונאי פלסטיני בעזה במחאה על פגיעה בעיתונאים, אפריל 2018 (ציום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

ב-7 באוקטובר 2024 הודיע בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות למערכת "שיחה מקומית" שהוא החליט לנזוף בה בשל תלונה של שי גליק על כתבה שפרסמנו בדצמבר שעבר.

כתבתה של רווידה כמאל עמאר, שתורגמה ממגזין 972+, עוסקת בחוויותיהם של עובדי "ההגנה האזרחית של עזה", מי שמחלצים – לא פעם ממש בידיהם – את האלפים שנקברים בתוך הריסות בניינים שנפגעו בהפצצות ישראליות. גליק – צנזור מטעם עצמו המציף את המערכת שלנו באיומים בתלונות לבית הדין לאתיקה, גוף וולונטרי של מועצת העיתונות הוולונטרית בעצמה – התלונן גם הפעם, ומחה על כך שלא צוין בכתבה שצוותי ההגנה בעזה הם חלק מהמערך השלטוני של חמאס, ועל כך שלא התבקשה תגובה לציטוטים שבהם המחלצים טוענים שהצבא פוגע בהם בכוונה. בנפרד, הגיש גליק גם תלונה על מאמר דעה שפרסמנו מאת מנכ"לית "עיר עמים", יהודית אופנהיימר, שגם בו לא הופיעה תגובה של עיריית ירושלים.

>> הווסט לא עזר: כך כטב"מים ישראלים הרגו עיתונאים בעזה

בתגובותינו לבית הדין הבהרנו שתיאור המרואיינים בכתבה הוא מדויק, וכן שהכתבה נזהרת מהצגה של דעת המרואיינים כעובדה, וממילא שלא מדובר בטענות על אירוע ספציפי שניתן לקבל עליו תגובה. על טור הדעה אמרנו שאין זה מקובל כלל לפרסם תגובות על מאמרי דעה, ושאין בכך צורך.

בחודש מרץ התקיים דיון בתלונותיו של גליק, וחצי שנה לאחר מכן – ב-7 באוקטובר כאמור – קיבלנו את החלטת בית הדין (אותה ניתן למצוא כאן). חברי הפאנל דחו את התלונה על מאמר הדעה ואת זו על תיאור המרואיינים. נוסף על כך, הם קבעו שלא ברור כלל שיש לגליק זכות עמידה בפני בית הדין כמי שמגן על שמו של הצבא, והחליטו להעביר את הדיון בשאלה זו למליאת מועצת העיתונות.

donate

בסוגיית התגובה נחלקו הדעות: העיתונאי רותם אברוצקי מצא שמכיוון שמושא הביקורת הוא הצבא ולא אדם פרטי, ומכיוון שמובהר שמדובר בדעות והערכות ולא בעובדות, לא היה מקום לבקש תגובה. השופטת בדימוס גבריאלה הלוי הצטרפה לעמדה זו, והובילה את הקו לפיו לגליק אין כלל זכות עמידה. מנגד, ד"ר עמוס נבו טען ש"נוכח האשמות החמורות שפוגעות בשם הטוב של צה"ל והמדינה" (הטעות במקור), היה עלינו לבקש תגובה. אליו הצטרפה העיתונאית אורה עריף, שהחליטה שמכיוון שהדעות הן "שקר מוחלט", היה מקום לפרסום תגובה. לעמדה זו הצטרף ד"ר איתן עורקבי. לסיכום, כאמור, הוחלט לנזוף ב"שיחה מקומית.

במקביל, מבקש מאיתנו בית הדין להתייחס לתלונות נוספות שגליק המשיך להגיש נגדנו בחודשים שחלפו.

בתגובה להחלטה הזו שלחנו אתמול (יום שלישי) את המכתב הבא לבית הדין.

עובדי הצלה מנסים לחלץ ניצולים מתחת להריסות אחרי הפצצה ישראלית ברפיח, דרום רצועת עזה, ב-24 באוקטובר 2023 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עובדי הצלה מנסים לחלץ ניצולים מתחת להריסות אחרי הפצצה ישראלית ברפיח, דרום רצועת עזה, ב-24 באוקטובר 2023 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

29.10.24

לכבוד: בית הדין לאתיקה במועצת העיתונות

שלום רב,

קראנו בעיון, בתדהמה ובאכזבה רבה את החלטת בית הדין, שנשלחה אלינו ב-7 באוקטובר 2024 (ודאי לא במקרה). אנחנו כותבים לכם היום על מנת להודיע שאיננו מקבלים את החלטתכם "לנזוף" בנו על פרסום הכתבה של עדויות עובדי החילוץ בעזה מדצמבר האחרון ללא תגובת הצבא. כמו כן, בהמשך לשורה ארוכה של תלונות ואיומים בתלונות לבית הדין מצד שי גליק ובתגובה לפנייתכם מ־10 באוקטובר 2024, נבהיר שאין בכוונתנו לשתף פעולה עם בית הדין יותר בכל הנוגע לקמפיין הרדיפה של גליק נגד אנשי שמאל בכלל וכלפינו בפרט.

מצער מאוד בעינינו שהמוסד היחיד בארץ שעוסק בבירור תלונות על אתיקה עיתונאית הופך את עצמו לכלי בידיו של מי שבית משפט כבר קבע (בהסכמת גליק) שניתן לכנותו ארכי-פשיסט, שמקדיש את כל כולו לצנזורה, השתקה ופגיעה בחופש הביטוי בישראל.

נתייחס להחלטתכם לגופו של עניין, לגופו של הליך, לגופו של המתלונן, ובאופן רחב יותר בהקשר של אתיקה בעיתונות הישראלית בתקופת המלחמה.

לגופו של עניין, כפי שטענו בתגובתנו המקורית, בדיון בבית הדין ובטענות המשלימות, מדובר בתלונה אבסורדית. הטענות של עובדי ההצלה העזתים נגד הצבא הן כלליות, מופנות כלפי גוף גדול ולא כלפי אדם פרטי, וממוסגרות בבירור בתור דעה של המרואיינים ולא כעובדה. במהלך הדיון שאל חבר בית הדין רותם אברוצקי את המתלונן, שי גליק, איך הוא חושב שהצבא היה מגיב לוּ היה נדרש להתייחס לטענה הכללית שהוא מפציץ עובדי סיוע. גליק אמר בפשטות שהצבא היה מכחיש באופן גורף, ועל כך ענה לו אברוצקי שכל ישראלי היה יודע בדיוק שזו התגובה – ולכן היא מיותרת. לא היינו יכולים לומר זאת באופן ברור יותר בעצמנו.

על כך נוסיף ונדגיש שמדובר בפרקטיקה עיתונאית נפוצה ביותר. כולנו קוראים כל יום כתבות שבהן מפגינים נגד הממשלה טוענים ש"נתניהו מושחת", שבהן תומכי הממשלה מאשימים את מפגיני קפלן ב"בגידה" או ב"שיתוף פעולה עם חמאס/איראן", או שבהן דוברי הצבא טוענים שחמאס "משתמש במגנים אנושיים ומסתתר בבתי חולים" – טענות שלעולם, באף כתבה, לא מוצגות לצד תגובה, ולא במקרה. זאת מכיוון שהן מוצגות כדעות ועמדות של בעלי אינטרס, מכיוון שהן טענות ישנות ומוכרות שלא מציגות מידע חדש, ומכיוון שברור לכל מה יהיו תגובות המואשמים בטענות הכלליות האלה. כפי שהראינו בטיעונים המשלימים שלנו, בית הדין בחר בעבר לדחות תלונות על בסיס זה בדיוק – וכך היה ראוי להחליט גם במקרה שלפנינו.

החיילים ניסו להכויח שהם נהגו בהומניות. חייל ישראלי ברפיח, יולי 2024 (צילום: אורן כהן / פלאש90)

"למען השם הטוב של צה"ל". חייל ישראלי ברפיח, יולי 2024 (צילום: אורן כהן / פלאש90)

אז מדוע מצא בית הדין לנכון "להרשיע" אותנו למרות כל האמור ובניגוד להחלטותיו בעבר? התשובה לדעתנו מסתתרת בחוות דעת הרוב שניסח ד"ר עמוס נבו, שלדבריו היינו צריכים להביא את התגובה למען קוראינו וכן "למען השם הטוב של צה"ל". בדקנו וחיפשנו, ולא מצאנו כל אינדיקציה לכך ששמירה על שמו הטוב של צה"ל אמורה להיות חלק מתפקיד העיתונאי לפי הקוד האתי של מועצת העיתונות. אם כך הדבר, אנו מציעים שהמועצה תעבור לעבוד תחת גוף זה. לא רק זו, לנו ברור שבכל מצב תפקידה האמיתי של העיתונות אינו לשמור על שמו הטוב של הצבא אלא לבקר אותו בתור אחד ממוקדי הכוח המרכזיים במדינה. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בשנה שבה הצבא הפקיר את תושבי הדרום לטבח איום ונורא ולפשעי מלחמה מצד חמאס, הפקיר את החטופים המוחזקים בעזה, ויצא בעצמו לבצע טבח איום ונורא ופשעי מלחמה נגד תושבי רצועת עזה.

קולותיהם של פלסטינים מעזה מושתקים בעקביות, ואפילו קולם של אזרחים ערבים או של מי שמבקרים את המלחמה משמאל לא מובא

לגופו של הליך, אנחנו רואים לנכון להדגיש את הסתירה המובנית בתוך החלטת בית הדין לגבי זכות העמידה של שי גליק. השופטת (בדימוס) גבריאלה לוי כתבה בהחלטתה כי מכיוון שהכתבה לא עוסקת בגליק, תקנון בית הדין לא מעניק לו כל זכות לפנות בתלונה לבית הדין. לדעתה מצטרפים חברים אחרים, וכחלק מההחלטה נקבע ששאלת זכות העמידה של מתלונן שאינו נפגע מהפרסום תובא לבירור הפורום הרחב של מועצת העיתונות. איך יכול בית הדין ביד אחת להטיל ספק בעצם הלגיטימיות של קיום ההליך, מה שהיה צריך להיות שאלה מקדמית לבירור לפני קבלת החלטה כלשהי, וביד השנייה לפסוק בהליך המפוקפק? לא ברור. אולי "שמו הטוב של צה"ל" מצדיק זאת.

שאלה זו מובילה אותנו גם לגופו של מתלונן. אין זה מקרה שהמתלונן שמציף את הקושי עליו מצביעה השופטת לוי הוא מי שכונה בכלי תקשורת שונים "המלשין של הימין", "צנזור תרבותי מטעם עצמו", ו"צנזור נמרץ, מלשן נלהב, טרול היפראקטיבי". גליק אף העיד על עצמו שהוא "סוג של טרוריסט". גליק הפך זאת למפעל חייו לרדוף ולהשתיק אזרחים ערבים, אנשי שמאל, אקדמיה, תרבות וכן עיתונאים, וזאת בשעה שהארגון שהוא עומד בראשו עסוק בגיוס כספים לפעילות עבריינית מסוגים שונים. איננו חובבים גדולים של טיעוני אד הומינם, אבל אם יש מקרה שבו גוף כמו בית הדין לאתיקה צריך להביא בחשבון מיהו המתלונן ומהן מטרותיו – הרי שפרויקט ההשתקה של שי גליק הוא המקרה הזה.

שיח תקשורתי הקורא לפשעים חמורים. כרזה בירושלים של ערוץ 14, אוגוסט 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

שיח תקשורתי הקורא לפשעים חמורים. כרזה בירושלים של ערוץ 14, אוגוסט 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

אנחנו מאמינים באמונה שלמה ששלוש הסיבות האמורות מספיקות והותר לדחיית התלונה. עם זאת, ולהשלמת התמונה, נבקש גם להתרחק ממקרה ספציפי זה ולהסתכל באופן רחב יותר על שאלת האתיקה בעיתונות הישראלית בשנת המלחמה האחרונה. למעט יוצאי דופן בולטים, העיתונות הישראלית בשנה האחרונה בגדה בתפקידה לשקף לציבור באופן הגון את מהלכי המלחמה, את פעולות הצבא בעזה ואת השלכותיהן על תושבי עזה הפלסטינים. מידע בסיסי וחיוני שמגיע לכל צרכן חדשות ברחבי העולם נמנע באופן שיטתי ומכוון על ידי העיתונות בארץ, ודוחף את צרכני התקשורת לחפש מידע ממקורות מפוקפקים ברשתות החברתיות. דיווחים על פעילות הצבא ועל פלסטינים מוצגים בעקביות בחד צדדיות, וללא נסיון לבדוק עובדות, או להציג את עמדתו של הצד השני. קולותיהם של פלסטינים מעזה מושתקים בעקביות, ואפילו קולם של אזרחים ערבים או של מי שמבקרים את המלחמה משמאל לא מובא באולפנים או מעל דפי רוב העיתונים. במקביל, נפוצו עד מאוד בעיתונות הישראלית ההסתה לביצוע רצח עם, ההסתה לביצוע פשעי מלחמה, וההסתה לגזענות.

באותו הזמן, מדינת ישראל הרגה למעלה ממאה עיתונאים בעזה ומספר עיתונאים בלבנון, ביניהם עיתונאים מוכרים של כלי תקשורת מהממוסדים והמוערכים בעולם.

האם, בתום שנה למלחמה, מציאות זו מטרידה את בית הדין לאתיקה או את מועצת העיתונות? אם כן, אין לדבר זכר בהחלטות או בפעילות המועצה, כפי שאלה מוצגות באתר המועצה ובפרסומים שלה ועליה. ככל שחיפשנו, הצלחנו למצוא רק התייחסות אחת של המועצה להרג עיתונאים עזתים – והיא עמדת המועצה נגד פדרציית העיתונאים הבינלאומית (IFJ), שהביעה דאגה על הרג עיתונאים בעזה. וזהו. במקרה אחד שבו הוגשה לבית הדין לאתיקה תלונה נגד עמית סגל, שקרא לביצוע פשעי מלחמה בשידור בחדשות 12, הוחלט לסגור את התלונה כי קריאות לרצח שבויים "לא הוגדרו כעבירה לפי תקנון האתיקה".

מבחינתנו המצב המתואר כה קיצוני שראוי לסכם אותו כהווייתו: בשנה של מלחמה, של הרג עיתונאים, של סיקור חד צדדי, מגמתי, לא ביקורתי, ואף של שיח תקשורתי שמסית לפשעים החמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת – בית הדין של מועצת העיתונות הגיע להחלטה אחת ויחידה, לבקשת ארכי-פשיסט מסוכן, שמרשיעה בעבירה על כללי האתיקה. לפי החלטה זו, כתבתה של עיתונאית פלסטינית מעזה, שמציגה במלוא הזהירות מספר ציטוטים של עובדי שפועלים בתנאים בלתי אפשריים, שממוסגרים כדעה אישית – מחייבת תגובה סתמית, טכנית ומובנת מאליה של דובר צה"ל. נמצא האיום על האתיקה העיתונאית בישראל 2024.

לאור כל האמור, לא נותר לנו אלא לדחות את החלטת בית הדין, ולהודיעכם שנפסיק לשתף פעולה עם ההטרלות והתלונות המופרכות הנוספות שהפניתם ושתפנו אלינו. אנו מקווים שבית הדין ומועצת העיתונות יזכרו את תפקידם האמיתי, ויבחרו לשמש כמגדלור של אתיקה מקצועית – ולא כשליחים של סוכני השתקה וכמשתפי פעולה עם בגידת התקשורת.

בברכת שנת שלום,

מערכת שיחה מקומית

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים קונים בשוק בג'באליה, ב-5 בפברואר 2025 (צילום: ח'ליל כחלות / פלאש90)

פלסטינים קונים בשוק בג'באליה, ב-5 בפברואר 2025 (צילום: ח'ליל כחלות / פלאש90)

"עזה אינה למכירה": תושבי הרצועה מגיבים לתוכנית טראמפ

ברחובות עזה, פלסטינים הגיבו לדברי נשיא ארה"ב בתערובת של כעס, תשישות והומור שחור, ורבים אמרו שאין להם שום כוונות לעזוב. "אנחנו לא בניין נטוש שמישהו יכול לתבוע עליו בעלות. אנחנו בני אדם. אנחנו שייכים לאדמה הזאת"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf