החיילים מבינים: סבל פלסטיני הוא מוצר צריכה מבוקש בישראל
קו ישיר עובר בין חוסר הבושה של החיילים בחברון לבין האדישות הישראלית נוכח עשרות אלפי ההרוגים בהתקפות הצבא על הרצועה. תהליך הדה-ההומניזציה המתמשך של הפלסטינים הפך את החיילים לסוכני עינוי והתעללות בשירות העם
נדמה שדימויים של אלימות והשפלה כלפי פלסטינים הפכו לתוצרי המלחמה היחידים שעוד יכולים לתחזק את "תודעת הניצחון" השברירית. מעצר פלסטינים ברצועת עזה, בדצמבר 2023 (צילום: דובר צה"ל)
במהלך החודשים האחרונים גבו תחקירני ארגון בצלם 25 עדויות מפלסטינים שספגו אלימות קשה, עד כדי עינויים של ממש, מחיילים במרכז העיר חברון. חלק גדול מהעדים סיפרו שהחיילים תפסו אותם בזמן שהלכו לעבודה או למכולת. לאחר שנאזקו ועיניהם כוסו, הם נלקחו ל"פילבוקס" (מגדל שמירה), לבסיס צבאי או למחסום קרוב, שם עברו עינויים גופניים ופסיכולוגיים במשך שעות.
רוב הקורבנות ספגו מכות קשות, על חלקם איימו באונס, ולחלקם נאמר שהם עומדים למות. חלק מהתקיפות התרחשו במרחב הציבורי, לעיניי העוברים והשבים, וחלק לעיניי חיילים ומפקדים שהיו באותו זמן בבסיס. רבים מהחיילים צילמו את עצמם מתעללים בקורבנות, חלקם הקרינו את ההתעללות בגאווה לחבריהם בשיחות וידאו. הקורבנות מספרים שבזמן שהוכו, שמעו ברקע קריאות עידוד וצחוק.
>> מעצרים אקראיים, מכות והשפלות: דוח על התעללות בפלסטינים בחברון
האלימות שמהווה מרכיב יומיומי משגרת הכיבוש יכולה לספק הסבר חלקי לתופעה המתוארת בעדויות. אבל כדי להבין מה מביא חיילים להתעלל במשך שעות בפלסטיני כפות, צריך גם להתבונן בתהליך שעברה החברה הישראלית בשנה האחרונה. מיד אחרי 7 באוקטובר, פנו נציגי הציבור ישירות להלם ולכאב של הישראלים והבטיחו להם ניצחון. הניצחון הזה לא כלל את החזרת החטופים או את השבת הביטחון, אלא נקמת דם.
ההתגייסות של כלי התקשורת להדהוד נטול ביקורת של המסרים שהוציאו דובר צה"ל והממשלה, יחד עם ההימנעות המכוונת שלהם מסיקור האסון האנושי ברצועת עזה, השלימו את בניית החומה סביב התודעה הישראלית. חומה זו שמרה על הישראלים מפני חשיפה לתוצאות הקטלניות של הפעילות הצבאית שנעשית בשמם, ולכן גם מפני ההכרה בהן. היא הותירה אותם במצב של צימאון מתמשך ל"ניצחון", וייתרה את ההתחשבות במחיר המוסרי והאנושי שכרוך בו.
במקביל לפעילות התקשורת המוסדית, נפתח עם תחילת המלחמה ערוץ נוסף, פיראטי, של תיעוד המתרחש ברצועה. הוא מתופעל על ידי חיילים שמשרתים בעזה, ומציג את הפעילות הצבאית "בלי פילטרים". עמודי הרשתות החברתיות שלהם מלאים בתמונות של עצורים פלסטינים עירומים וכפותים, או של חבריהם לבושים בבגדי נשים עזתיות שנהרגו או גורשו מבתיהן. אחרי חודשים ארוכים של לחימה ובהיעדר הישגים מבצעיים אחרים, נדמה שדימויים כאלה – של אלימות והשפלה כלפי פלסטינים – הפכו לתוצרי המלחמה היחידים שעוד יכולים לתחזק את "תודעת הניצחון" השברירית.
חלק מהחיילים ששירתו השנה בחברון הגיעו אליה אחרי סבב לחימה בעזה. הם גם היו, ככל הנראה, בין המשתתפים בהתעללות שתועדה בחברון. גם אלו שלא עברו דרך עזה רואים, כמו שאר הישראלים, את סרטוני הטיקטוק שמגיעים מהרצועה, ומסיקים מהפופולריות שלהם שכאב, אובדן וסבל פלסטיני הם מוצרי צריכה מבוקשים בחברה הישראלית. את התוצאה אפשר לראות ברשתות, שמוצפות בתמונות סלפי של חיילים בגדה שמתגאים בפגיעה בפלסטינים וברכושם. החיילים בחברון שצילמו את עצמם מכבים סיגריות על קורבנותיהם, מכים אותם עם רובה או דורכים עליהם, פשוט לקחו את התופעה הזו לשלב הבא והצפוי שלה.
קו ישיר עובר בין חוסר הבושה של החיילים בחברון לבין האדישות הישראלית נוכח עשרות אלפי ההרוגים בהתקפות הצבא על הרצועה. במציאות שבה המערכת הצבאית אפילו לא טורחת לעדכן אותנו האזרחים מדוע הפציצה מחנות עקורים והרגה עשרות חפים מפשע, או להסביר לנו את ההחלטה לבצע טיהור אתני בצפון הרצועה, אף גורם ישראלי כבר לא נדרש להעמיד פנים שלחיים של פלסטינים יש ערך.
כאשר אלה הם פני הדברים, אין סיבה שהחיילים בחברון לא יתגייסו למאמץ הלאומי, או שנצפה דווקא מהם לבלום את יצר האלימות והנקמה הפרטי שלהם. תהליך הדה-הומניזציה המתמשך של הפלסטינים הפך את החיילים הישראלים לסוכני עינוי והתעללות בשירות העם. זה קורה בעזה, זה קורה בחברון, וזה ימשיך לקרות בכל מקום שבו יידרשו חיילים לשרת מדיניות של אלימות ודיכוי.
שירי דוידוביץ' היא חוקרת בארגון בצלם
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
