החזון הטכנו-אוטופי לעזה צריך להדאיג את כולנו
התוכנית של טראמפ ותוכניות נוספות לשיקום הרצועה עלולות להפוך אותה למגרש משחקים גלובלי עבור תאגידים ומיליארדרים, על חשבון אחת האוכלוסיות העניות והפגיעות בעולם. אם הן ייושמו בהצלחה, סביר שהמודל ייוצא גם למקומות אחרים בעולם
לא במקרה, רבים מהוגי החזון הזה מגיעים מעולם הנדל"ן. מצגת על שיקום עזה בזמן החתימה על אמנת מועצת השלום של טראמפ, בכינוס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שווייץ, ב-22 בינואר 2026 (צילום: Evan Vucci / AP)
פתיחת מעבר רפיח בימים אלה אמורה לסמן את תחילת תהליך השיקום של רצועת עזה. עד כה ישראל לא מיהרה לאפשר זאת: היא הערימה קשיים על הכנסת סיוע הומניטרי, ובגיבוי בית המשפט העליון עדיין מונעת מעיתונאים להיכנס לרצועה. זאת, בזמן שרבים מהתושבים שם חיים באוהלים מתפרקים, חשופים לרוחות ולגשמים, בתנאים בלתי אנושיים.
על רקע המציאות הזאת בולט הפער האבסורדי בין המתרחש בשטח לבין הדימויים שמופיעים בשורה ארוכה של הצעות ותוכניות לשיקום עזה. במסמכים, במצגות ובסרטונים מקודמים חזונות טכנו-אוטופיים של מגדלי זכוכית במרחב הייטקי עתידני, גדושים במילות באזז מעולם ההון-סיכון כמו "AI", "בלוקצ'יין" ו"פינטק".
לא במקרה, רבים מהוגי החזון הזה מגיעים מעולם הנדל"ן. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, חתנו ויד ימינו ג'ארד קושנר, שליחו למזרח התיכון סטיב וויטקוף ואחרים בסביבתם בנו את הונם ביזמות נדל"ן אגרסיבית, שכללה רכישת קרקעות באמצעות מינוף והלוואות, והפיכתן למתחמי הימורים, מלונאות ומגורי יוקרה. מנקודת מבט זו, עזה נראית כהזדמנות יוצאת דופן. אחרי שנתיים של הפצצות והרס שיטתי, ערים, כפרים ושכונות שלמות הפכו לערמות פסולת בניין שבהן מתגוררים מאות אלפי בני אדם. זהו תרחיש של "בינוי בלי פינוי": קרקע אסטרטגית על חוף הים, אוכלוסייה מוחלשת שיכולה לשמש כוח עבודה זול במיוחד, והיעדר כמעט מוחלט של מגבלות רגולטוריות או ביורוקרטיות, המעיקות על פרויקטים דומים בכל מקום אחר בעולם.
טראמפ וסביבתו אינם מסתירים את הכיוון הזה. כבר בספטמבר 2025 נחשפה ב"וושינגטון פוסט" מצגת צבעונית, שנוצרה באמצעות כלי AI, תחת הכותרת "The GREAT Trust" – ראשי תיבות של "שיקום עזה, האצה כלכלית וטרנספורמציה" (Gaza Reconstitution, Economic Acceleration and Transformation). לפני כשבועיים הציג קושנר את התוכנית בוועידת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. הוא תיאר את עזה כ"הזדמנות השקעה מדהימה", העריך שרפיח תיבנה מחדש בתוך שלוש שנים, והציג חזון שעל פיו עשרות מיליארדי דולרים יוזרמו לשיקום הרצועה.
"בואו נתכנן הצלחה קטסטרופלית", אמר קושנר על הבמה, כשמאחוריו הדמיות של בנייני זכוכית נוצצים ומפת הרצועה מחולקת לגושים צבעוניים. הוא הציג את המהלך כחלק מהקמת "מועצת השלום" של טראמפ וטען שהשיקום יתבצע בשלבים, אך לא סיפק פרטים בסיסיים – למשל, מי יאכוף את פירוז חמאס ומה יעלה בגורלם של שני מיליון בני אדם החיים שם. זה גם לא מנע ממנו לדבר על "הריביירה" שתוקם בעזה ולהצהיר כי "במזרח התיכון בונים ערים של שניים-שלושה מיליון תושבים בתוך שלוש שנים".
שואף ל"הצלחה קטסטרופלית". ג'ארד קושנר, השליח המיוחד למזה"ת סטיב ויטקוף וסגן הנשיא ג'יי.די ואנס במרכז התיאום האזרחי-צבאי האמריקאי בקריית גת, ב-21 באוקטובר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
לפי התוכנית, אחד האפיקים לגיוס ההון הדרוש – 70–100 מיליארד דולר במימון ציבורי ועוד 35–65 מיליארד דולר במימון פרטי – הוא יישום מודל של "טוקניזציה של נדל"ן". המשמעות היא רישום קרקעות ציבוריות ופרטיות בעזה וייצוגן בנכסים דיגיטליים, שיימכרו למשקיעים תמורת מטבעות קריפטוגרפיים.
טכנולוגיית הבלוקצ'יין מאפשרת לפצל נכס פיזי ליחידות דיגיטליות קטנות, לסחור בהן דרך ארנקי קריפטו ולעקוף מערכות רישום מדינתיות מסורבלות, כמו הטאבו בישראל. במקום רישום ריכוזי, הבעלות נרשמת במאגרי מידע מבוזרים – מה שמקל על יצירת שווקים משניים, מינוף פיננסי ומסחר ספקולטיבי בזכויות בקרקע.
טוקניזציה נחשבת כיום לאחד התחומים המבטיחים בעולם הבלוקצ'יין, וגם עסקי הנדל"ן של טראמפ כבר החלו לפעול בכיוון זה. בנובמבר האחרון הודיעה חברת נדל"ן שבבעלות משפחת טראמפ על תוכנית, בשיתוף חברת פיתוח הנדל"ן הסעודית דאר גלובל, לממן מתחם קזינו ומלונאות באיים המלדיביים באמצעות מכירת טוקנים שיונפקו על רשתות בלוקצ'יין.
מודל זה כבר פועל בשנים האחרונות במרחבים וירטואליים המכונים "מטאוורס": עולמות דיגיטליים המזכירים משחקי מחשב שהיו פופולריים בשנות ה-90 ותחילת ה-2000 כמו "סים סיטי" או "Second Life". במשחקים אלה ניתן לרכוש חלקות קרקע מדומות, להקים עליהן עסקים ולגבות תשלום עבור שימוש או שכירות משחקנים אחרים. מעין משחק מונופול מתוחכם, המתקיים כולו על גבי מסכים.
החלת מודל כזה על עזה תהפוך את הרצועה למגרש משחקים גלובלי – לא וירטואלי, אלא ממשי – עבור תאגידים ומיליארדרים. אדמות ציבוריות ופרטיות יהפכו לניירות ערך דיגיטליים, ישמשו כבטוחות להלוואות וייפתחו פתח למניפולציות, מסחר במידע פנים והונאות, בדומה לאלה שכבר נפוצות בזירות הקריפטו. אלא שהפעם הנפגעים לא יהיו משקיעים שחיפשו תשואה מהירה, אלא אחת האוכלוסיות העניות והפגיעות בעולם.
לא רק אסון הומניטרי, אלא בעיקר הזדמנות עסקית
חזונות נוספים לעתיד עזה קוראים לשימוש בטכנולוגיה הזאת גם מעבר למימוש הפוטנציאל הנדל"ני של הרצועה. במרץ 2024 פרסמה ד"ר שלומית וגמן – לשעבר יו"ר הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור בישראל וחוקרת בהרווארד – נייר עמדה הקורא להקים בעזה מערכת פיננסית חדשה המבוססת על פינטק ובלוקצ'יין.
במסמך, שפורסם תחת הכותרת "מסגרת פיננסית מוצעת ל'יום שאחרי' בעזה: שימוש בפינטק ליצירת עתיד נקי מטרור", היא מציעה לשלב ארנקים דיגיטליים, טכנולוגיית בלוקצ'יין, מנגנוני פיקוח ומוסדות פיננסיים בינלאומיים מוכרים, לבטל את השימוש במזומן ובחלפנים ובבנקים המקומיים, ולהפוך את עזה ל"מרכז פינטק" אזורי. וגמן אף מציעה להנפיק מטבע דיגיטלי ייעודי – "מטבע יציב, אולי בשם GazaCoin" – שיימכר למשקיעים כאמצעי למימון שיקום הרצועה, תוך מתן יכולות פיקוח ושליטה הדוקים על העברות הכספים ועל אופן השימוש בהם.
"מטבעות יציבים" (סטייבלקוינס) הם נכסים דיגיטליים המוצמדים לערכו של נכס אחר, כמו זהב, דולר או שקל, ומונפקים על ידי חברות שמנהלות את הרזרבות המשמשות לשמירה על ערך הטוקן הדיגיטלי. בניגוד למטבעות מבוזרים כמו ביטקוין, שבהם אין גורם מרכזי שיכול לחסום עסקאות, מטבעות יציבים נשלטים לחלוטין בידי המנפיקים. כאשר הם משולבים עם דרישות הזדהות, הם מאפשרים מעקב אחר כל עסקה, חסימת ארנקים, החרמת כספים והגבלת סוגי ההוצאות המותרות. במילים אחרות: מערכת שמאפשרת פיקוח ושליטה כמעט מוחלטים על חייהם הכלכליים של המשתמשים.
על פי הצעתה של וגמן, תשתית התשלומים שתופעל בעזה תישען על משטר מעקב מחמיר במיוחד. כדי למנוע שימוש בכספים שיועברו לרצועה למטרות טרור, כל משתמש יחויב בתהליך זיהוי מלא כתנאי לפתיחת ארנק דיגיטלי, לרבות איסוף ואימות של מידע אישי והצלבתו מול מסמכים רשמיים, בשילוב אמצעים ביומטריים כגון טביעת אצבע או צילום פנים. גם לאחר קליטת המשתמש למערכת, כל עסקה והעברת כספים ילוו במעקב שוטף ובדרישת אימות ביומטרי נוסף כתנאי לביצוע העסקה.
משטר מעקב מחמיר במיוחד. פלסטינים בעזה גולשים בבורסת הקריפטו בינאנס, ב-19 בדצמבר 2025 (צילום: אחמד דרמלי)
קו מחשבה דומה מופיע גם במאמר שפרסמה בפברואר 2024 אנאניה קומאר, כלכלנית וחוקרת מערכות תשלומים במכון המחקר האמריקני GeoEconomics, באתר Atlantic Council תחת הכותרת "הפלסטינים צריכים לדמיין מחדש את מערכות התשלומים כדי לשקם את כלכלתם". קומאר מציעה לעקוף את הבנקים המקומיים ולהקים כלכלה הנשענת על מטבע דיגיטלי יציב הצמוד לשקל, שיוחזק בארנקים דיגיטליים ויאפשר מעקב ושקיפות של זרימות הכסף, מניעת זליגה לחמאס ותשלומים מהירים, זולים ובטוחים יותר. לדבריה, "בניגוד למזומן, מטבע דיגיטלי ניתן למעקב ויכול לספק שקיפות לגבי תנועות הכספים".
כבר היום, מטבעות יציבים משמשים בעזה לעקיפת חסימות של בנקים המסרבים לאשר העברות בנקאיות לתושבי הרצועה. תושבים רבים בעזה משתמשים בעיקר במטבעות דיגיטליים, כמו USDT של חברת טתר (Tether) ו-USDC של חברת סירקל, כדי לקבל תרומות וסיוע מחו"ל – במקרים רבים שבהם הבנקים וחברות תשלומים כמו ווסטרן יוניון ופייפאל חוסמים זאת.
במובן זה, טכנולוגיות הבלוקצ'יין והקריפטו מגשימות את חזונן המקורי: אמצעי לחופש כלכלי, יכולת לבצע פעולות עסקיות ישירות בין אדם לאדם תוך צמצום התלות בגורמים מתווכים כמו בנקים וחברות אשראי, ותשתית שמאפשרת לספק שירותים בנקאיים ופיננסיים מתקדמים לאוכלוסיות המודרות מן המערכת הכלכלית הגלובלית.
>> אין מזומנים, אין בנקים, והעזתים עוברים להשתמש בקריפטו
עם זאת, ישנם הבדלים מהותיים בין מטבעות דיגיטליים מבוזרים ובין מטבעות דיגיטליים שדווקא מעניקים שליטה רבה יותר לגורמים חיצוניים. בעוד שמאחורי ביטקוין אין אף חברה שיכולה להתערב בעסקאות, חברות כמו טתר וסירקל בהחלט מחזיקות ביכולות כאלה. הן אומנם משתמשות ביכולתן לחסום העברות לעתים נדירות, אבל "נדיר" אינו "לא קיים", והיכולת הזאת לא רק קיימת, היא גם מיושמת. ביולי שעבר, לדוגמה, חברת טתר דיווחה כי חסמה ארנקים דיגיטליים שהחזיקו USDT בהיקף של 1.6 מיליארד דולר שיועדו לעזה, בשל דרישת גורמי אכיפה בארה"ב שטענו כי כספים אלה נועדו למימון טרור.
סטייבלקוין ייעודי לעזה עלול להפוך את הפיקוח לברירת מחדל מובנית: תחת ההצדקה של מניעת מימון טרור יתאפשר לסמן אוכלוסיות, להגדיר רשימות לבנות ושחורות, לחייב זיהוי מחמיר, להגביל שימושים לפי קטגוריות ולעקוב באופן שיטתי אחר דפוסי צריכה ואחר כל רכישה ועסקה. מטבע דיגיטלי ייעודי לעזה יהפוך למערכת שבה השימוש השוטף ביכולות ניטור ומעקב אינו תופעת לוואי – אלא עקרון תכנוני.
לאחרונה נחשף כי איחוד האמירויות מתכנן לממן הקמת "קהילה מתוכננת" ראשונה בדרום עזה, בפאתי רפיח ההרוסה. לפי מסמכים שהגיעו לידי ה"גארדיאן", מדובר במתחם מגורים ניסיוני שבו תושבים יקבלו גישה למים, חינוך ובריאות בתנאי שיעברו סינון ביטחוני מלא וימסרו נתונים ביומטריים לצורכי רישום ומעקב. גם תוכניות אלה כוללות שימוש ב"ארנקי שקל אלקטרוניים" כדי "לצמצם הסטת כספים לחמאס", והתניית הכניסה והיציאה מהמתחם בבדיקות ביטחוניות קבועות.
המשותף לכל התוכניות הללו הוא שאף אחת מהן אינה כוללת שיתוף של הפלסטינים עצמם בקבלת ההחלטות: לא בשיקום, לא במימון, לא ברישום הבעלות על הקרקעות ולא בעיצוב עתיד הרצועה. כפי שמנסחת זאת ד"ר אסאל ראד, חוקרת במכון המחקר Arab Center Washington DC, בנוגע לתוכנית טראמפ: "התוכנית מדירה את הפלסטינים מתכנון עתידם שלהם, ושוללת מהם את הסוכנות והזכויות המוקנות להם לפי החוק הבינלאומי. היא מדמיינת עזה שתנוהל ותיבנה מחדש בידי גורמים חיצוניים – שרבים מהם היו שותפים להחרבתה – בעוד שהפלסטינים עצמם מוצגים כמכשול ולא כמקבלי החלטות".
תרחיש של "בינוי בלי פינוי". הרס בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, ב-26 בינואר 2026 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
גם יוסף מונאייר, ראש תוכנית פלסטין-ישראל וחוקר בכיר באותו מכון, מדגיש כי מדובר ביוזמות שנרקחו "ללא כל התחשבות באינטרסים או בעמדות של תושבי עזה". במסגרות הללו, הפלסטינים אינם נתפסים כסובייקטים פוליטיים בעלי זכויות אלא כאוכלוסייה שיש לנהל: אובייקטים לניסויים בטכנולוגיות מעקב ותשתיות פיננסיות מתקדמות, תוך שימוש בהצדקות ביטחוניות כבסיס לניטור מתמיד ולשלילה כמעט מוחלטת של ריבונות על ניהול החיים.
בתחילת שנות ה-2000 גיבשה נעמי קליין את רעיון "דוקטרינת ההלם". לפי התיאוריה הזאת, אסונות רחבי היקף – מלחמות, קריסות כלכליות או אסונות טבע – אינם רק טרגדיות אנושיות, אלא גם רגעים שבהם ניתן לכפות שינויים פוליטיים וכלכליים מרחיקי לכת שלא היו מתאפשרים אחרת, בזמן שאוכלוסיות שלמות מצויות במצב של הלם, הישרדות וחוסר יכולת להתנגד. ההרס והטראומה משמשים כזרז להפרטות, לריכוז הון וכוח, ולעקיפת מנגנונים דמוקרטיים בטענה של "מצב חירום".
במובן זה, החרבת עזה יצרה את התנאים ליישום מודלים כאלה בקנה מידה חסר תקדים: מרחב אזרחי מרוסק, אוכלוסייה חסרת כוח מיקוח ודחיפות הומניטרית שמאפשרת לקדם מודלים כלכליים, נדל"ניים וטכנולוגיים שלא היו מתקבלים בשום הקשר אחר – תוך הצגתם כפתרונות שיקום, שבפועל ישמשו להעמקה של השליטה, הנישול וההדרה.
אם תוכניות אלה ייושמו בהצלחה, יש חשש אמיתי שהמודל ייוצא גם למקומות אחרים בעולם. בעלי הון, תאגידים ונציגיהם במוסדות השלטון עשויים לגלות שאלימות רחבת היקף והרס תשתיות מאסיבי אינם רק אסון הומניטרי, אלא בעיקר הזדמנות עסקית – שלב מקדים ל"שיקום" רווחי, שבו ניתן לזכות במכרזים בסכומי עתק שמקורם מהקופה הציבורית, לקבל גישה ל"כוח עבודה" זול במיוחד, להגדיל הון וכוח כמעט ללא מגבלות – על חשבון בני האדם החיים על ההריסות.
בעולם שבו מוסדות דמוקרטיים הולכים ונחלשים והדין הבינלאומי מאבד מתוקפו, בזמן שהעוצמה של התאגידים רק הולכת וגדלה, התוכניות לעתיד רצועת עזה צריכות להדאיג את כולנו.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
