הדרישה שחמאס יתפרק מנשקו היא לא יותר מהסחת דעת
חמאס חדל להיות איום צבאי על ישראל והסכים להצעות שמשמעותן היא שלא יחזיק נשק. אז מדוע ישראל מתעקשת שיתפרק בפומבי מנשקו, מהלך שעלול רק לסכן אותה? בדיוק משום שהיא יודעת שחמאס לא יקבל את ההצעה
הניסיון הפלסטיני הוא שפירוק מנשק לא מביא שלום, אלא רק מגביר את האלימות הישראלית. לוחמי חמאס בהלוויה במחנה הפליטים שאטי בצפון הרצועה, פברואר 2025 (צילום: ח'ליל כחלות / פלאש90)
באמצע אפריל, מצרים העבירה לחמאס את ההצעה האחרונה של ישראל: הפסקת אש של 45 ימים בתמורה לשחרור 12 חטופים ישראליים חיים ו-16 גופות. בפעם הזו, ראש הממשלה נתניהו הוסיף תנאי שהביא את חמאס לדחות את ההצעה על הסף: דרישה שהארגון יתפרק לחלוטין מנשקו, ללא מחויבות לסיים את המלחמה, לנסיגה ישראלית מעזה או לעצירת הטיהור האתני.
>> לא חטופים ולא הכנעת חמאס. המטרות הן כיבוש, גירוש והרס מוחלט
שלשום, רגע לפני שהודיע על הסכמתו להכנסת סיוע הומניטרי לעזה אחרי חודשיים של מצור מוחלט, מלשכתו של נתניהו נמסר כי הוא הנחה את צוות המו"מ שנמצא בקטר לדון גם על סיום המלחמה, ובלבד ש"תכלול את שחרור כל החטופים, הגליית מחבלי החמאס ופירוז הרצועה מנשק". כלומר, התנאי של פירוק חמאס מנשקו נשאר על כנו.
האמת היא שההתעקשות על פירוק חמאס מנשקו היא הסחת דעת שמטרתה למנוע כל התקדמות בשיחות על הפסקת אש ולאפשר לג'נוסייד להמשיך הלאה. תוכניות הכיבוש המלא של רצועת עזה, תוך "הנעת האוכלוסייה" דרומה, דחיקתה למחנות ריכוז לאורך הגבול עם מצרים ואילוצם של כמה שיותר פלסטינים לעזוב – הן הוכחה שמדובר אכן בהסחת דעת.
הדרישה לפירוק נשק דומה לאחיזת העיניים שאפשרה לנתניהו להסיט ממסלולן את השיחות להפסקת אש בשנה שעברה על סמך טענה כוזבת כי פלישה לרפיח היא חיונית לפירוק מנהרות שדרכן חמאס מבריח נשק לאורך הגבול עם מצרים. אחרי 12 חודשים של השטחה שיטתית של רפיח, הכוחות הישראליים לא הצליחו לחשוף ולו מנהרה מבצעית אחת שחצתה את הגבול למצרים. כפי ששר הביטחון לשעבר יואב גלנט חשף, העובדה הזו לא מנעה מהממשלה להעמיד פנים שהם מצאו מנהרה כזו כדי לחבל במאמצים להפסקת אש.
חמאס איבד יותר מ-90% ממאגר הרקטות שלו. ירי רקטות ממזרח רצועת עזה, ספטמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
עבור ישראל, פירוקו של חמאס מנשקו הוא רק תירוץ. המטרה האמיתית, כפי שנתניהו עצמו הודה לאחרונה, היא להפוך את עזה לבלתי ראויה למחייה, לא ניתנת לשליטה ובסופו של דבר גם לריקה מאוכלוסייה. זה גם מה שהראה התחקיר של מגזין 972+ ושיחה מקומית. כל משא ומתן שישראל מחבלת בו, כל הפסקת אש שהיא מפרה, כל משלוח סיוע שהיא עוצרת הם חלק מקמפיין מכוון של טיהור אתני. האסטרטגיה של נתניהו אינה שלום באמצעות ביטחון, אלא כיבוש באמצעות סבל: לטחון את עזה עד שאנשיה יימלטו, ירעבו או ייעלמו מתחת להריסות. זו אינה מלחמה נגד חמאס, זו מלחמה נגד עצם קיומם של הפלסטינים בעזה.
אחרי יותר משנה וחצי של הפצצות ומצור מצד ישראל, לחמאס לא נותר למעשה נשק התקפי. בעוד הארגון שיגר כ-5,000 רקטות לישראל במהלך המתקפה שלו ב-7 באוקטובר, היום הוא מסוגל לשגר רקטה אחת פעם או פעמיים בשבוע.
אבל אפילו השיגורים האלה – רקטות מאולתרות ללא ראש נפץ שלא הרגו אפילו ישראלי אחד מאז שישראל ריסקה את הפסקת האש במרץ – חוללו תגובת נגד פנימית חריפה נגד חמאס. ישראל מנצלת אותם כדי להצדיק ענישה קולקטיבית, לפרסם פקודות פינוי בקנה מידה רחב ולהפציץ הפצצות חסרות רסן בכל הרצועה. נתניהו עצמו התרברב באו"ם באוקטובר שעבר שחמאס איבד יותר מ-90% ממאגר הרקטות שלו.
הסיכויים שחמאס ייצא בעתיד הנראה לעין למתקפה דומה לזו שחולל ב-7 באוקטובר קרובים לאפס. מומחים רבים מסכימים כי מה שאפשר את הצלחת ההתקפה היתה העובדה שישראל נתפסה לחלוטין לא מוכנה. אבל אלמנט ההפתעה נעלם, יחד עם הסיכוי שישראל תחזור על הכישלונות הטקטיים והמודיעיניים שאפשרו את ההתקפה עליה בצורה כזו.
על פי גורמים שהיו מעורבים במשא ומתן, מנהיגי חמאס בעזה אומרים בעצמם כי לא יירו אפילו כדור אחד על ישראל לפחות בעשר עד עשרים השנים הבאות, כל עוד ישראל תאפשר לשיקום עזה לצאת לדרך ותסיר את המצור. הפסקת האש בינואר הוכיחה זאת היטב: אף שישראל הפרה את הפסקת האש כמעט 1,000 פעם, הרגה יותר מ-150 עזתים וחסמה את הסיוע, חמאס לא ירה אפילו כדור אחד על הכוחות הישראליים ולא ירה במכוון על ישראל אפילו רקטה אחת.
אבל בעוד לחמאס כבר אין את היכולת או הרצון לתקוף ישירות את ישראל עצמה, הוא מסוגל לנהל לאורך זמן התקוממות נגד כוחות הכיבוש הישראליים בתוך עזה, התקוממות שהג'נוסייד המתמשך והמצור הישראליים מתדלקים אותה. על פי אנשי מודיעין ישראליים ואמריקאיים, חמאס הצליח לגייס לוחמים חדשים כמספר הלוחמים שאיבד בהתקפות הישראליות מאז תחילת המלחמה.
גם לישראל וגם לחמאס יש אינטרס להפריז ביכולות שנותרו לחמאס. ישראל רוצה לצייר את חמאס כ"איום קיומי" כדי להצדיק את המתקפה המתמשכת שלה על עזה, בעוד חמאס רוצה לשמר דימוי של ניצחון מתוך תקווה לחזק את מעמדו בשיחות להפסקת אש, במיוחד במה שנוגע לנסיגת הכוחות הישראליים. בכך שהוא משדר כוח אחרי 18 חודשים של מלחמה, חמאס מנסה להוכיח לישראלים את חוסר התוחלת של האלימות הג'נוסיידית של מדינתם במה שנוגע לחיסול הארגון עצמו ולחיסול ההתנגדות הפלסטינית באופן כללי.
10,000 פצצות שלא התפוצצו מפוזרות בעזה. ילדים מול פצצה ישראלית שלא התפוצצה, אפריל 2025 (צילום: יוסף זענון / פלאש90)
כרגע, כ-10,000 טונות של פצצות ישראליות שלא התפוצצו מפוזרות לרוחב רצועת עזה, חומר נפץ שחמאס ממחזר אותו לייצור רקטות, פגזי מרגמה ונשק אנטי-טנקי.
ישראל מנעה ממשלחות של האו"ם ושל ארגונים בינלאומיים אחרים לעשות פעולות לפירוק חומרי נפץ בעזה. בכיר באיחוד האירופי אמר לי שישראל מרשה למשלחות של האו"ם רק לסמן את הפצצות שלא התפוצצו בצבע ספריי אדום, חרף הסכנה שייפלו בידי חמאס או יגרמו להרג או לפציעה של אזרחים. ישראל גם הרגה עשרות מאנשי מחלקת ההנדסה של משטרת עזה שתפקידם הוא לפרק פצצות ולנטרל אותן.
התוכנית המצרית להתאוששות ושיקום עזה כוללת הצעה מפורטת להסרה ופירוק של פצצות שלא התפוצצו בעזה תוך שישה חודשים. היא גם מציעה לסיים את שלטון חמאס ברצועת עזה ולהקים שם ועדה טכנוקרטית אדמיניסטרטיבית שתשלוט לתקופת ביניים באמצעות כוח משטרה שיאומן על ידי מצרים וירדן. חמאס, פת"ח, הרשות הפלסטינית והליגה הערבית אימצו כולם את התוכנית הזו. אולם ישראל דחתה אותה על הסף.
חמאס, כך דווח, הציעה למתווך מטעמו של הנשיא טראמפ, אדם בוהלר, מחויבות לא לייצר כלי נשק חדשים ולא לחפור מנהרות חדשות במהלך הפסקת אש ממושכת עם ישראל. כמה מבכירי חמאס אף רמזו על נכונותם ש"כל כלי הנשק של הארגון יאופסנו במחסנים שמורים".
הצעות אלה – שמשמעותן בפועל היא לפרק את חמאס מנשקו תוך שמירה על כבודו – הן רווח לשני הצדדים. אולם ישראל דחתה אותן כ"נון סטארטר". למעשה, ממשלת נתניהו הדליפה את דבר קיומו של הערוץ הסודי בין וושינגטון לחמאס כדי לחבל במאמציו של בוהלר, בטרם עשתה כל שביכולתה כדי להזיז אותו לחלוטין מתפקידו.
70 ימים מאוחר יותר, הערוץ בין ממשל טראמפ לחמאס התחדש, והארגון שחרר ללא תנאי את החייל הישראלי-אמריקאי עידן אלכסנדר, כמחווה של רצון טוב לקראת ביקורו של טראמפ באזור. זה היה מהלך נכון, אם כי הוא בא באיחור, שכן הוא היה יכול להיעשות בתחילת מרץ, כאשר בוהלר יצר מגע ראשון עם חמאס. הארגון ניסה להשיג אז ויתורים בתמורה לשחרורו של אלכסנדר, אבל עד שהגיעה תשובה, נתניהו הסיט ממסלולן את השיחות.
חמאס קיווה שהמחווה תחשוף את הנוקשות של נתניהו – גם בעיני הבית הלבן וגם בעיני הציבור הישראלי – ותגביר את הלחץ להחיות את השיחות על הפסקת אש. אבל המהלך יכול גם להשיג תוצאה הפוכה: נתניהו הציג אותו כתוצאה של "הלחץ הצבאי" וניצל אותו כתירוץ להמשך המלחמה. גם לאחר שטראמפ סיים את ביקורו באזור, עדיין לא ברור אם שחרורו של אלכסנדר תרם לחידושו של מו"מ רציני או שלא היתה לו השפעה של ממש.
אילו ישראל היתה מאפשרת לפגישות שהוביל בוהלר להימשך, סביר שהיינו רואים עסקה משמעותית יותר סביב שחרורו של אלכסנדר, שהיתה כוללת הפסקת אש ארוכת טווח שבמסגרתה חמאס היה מעניק ערבויות ביטחוניות משמעותיות, שבפועל היו שוות לפירוקו מנשקו.
מדוע, אם כן, נתניהו מתעקש על פירוקו של חמאס מנשקו בכל הזדמנות, בעודו מחבל בכל דיון רציני על פירוק מנשק? פשוט, זהו אחד התרגילים שלו: לדרוש ויתורים שהוא יודע שהצד הפלסטיני אינו יכול לקבל ולא יקבל, במטרה לפוצץ שיחות שאינו רוצה לנהל.
מדוע חמאס לא מתפרק מנשקו?
לפרק את הנשק ברגע שישראל תסיים את הכיבוש. מנהיג חמאס ח'ליל אל-חיה (צילום: ויקימדיה)
התעקשות נתניהו שחמאס יתפרק מנשקו באופן חד צדדי היא קו אדום מסיבות שונות. בראש ובראשונה, ישראל אינה מספקת לחמאס שום תמריץ להתפרק מנשקו. נתניהו הבהיר שאפילו אם הארגון ייכנע, יגלה את מנהיגיו ויחזיר את כל בני הערובה, ישראל עדיין תכבוש את הרצועה ותרוקן את עזה מתושביה. שר הביטחון ישראל כ"ץ חזר על העמדה בזו באמצע אפריל כאשר אמר שהצבא הישראלי ימשיך לכבוש נתחים גדולים של רצועת עזה "בכל הסדר – זמני או קבוע", באמצעות יצירת "אזורי חיץ", דומים לאלה שישראל כבר הקימה בלבנון ובסוריה.
משום כך, כאשר אנשים תוהים מדוע חמאס אינו נכנע כמו יפן או גרמניה ב-1945, הם מחמיצים את העיקר. מלבד העובדה שגרמניה ויפן היו מדינות תוקפניות וכובשות, בעוד הפלסטינים הם עם תחת כיבוש המתנגד לשליטה בו, אף לא אחת מהמדינות האלה עמדה בפני איום של קולוניאליזם התיישבותי או של גירוש מלא כפי שעזה ניצבת מולו עכשיו. יותר מכך, אחרי שנכנעו, שתי המדינות האלה קיבלו מיליארדי דולרים של סיוע למען שיקומן מהמדינות שהן נכנעו להן, בעוד ישראל מסרבת להשקיע אפילו שקל בשיקומה של עזה ומונעת באופן פעיל מפלסטינים לבנות אותה בעצמם.
עניין שני, הפלסטינים למדו מניסיונם הטראומטי כי פירוק מנשק אינו מקדם שלום אלא רק מקל על ישראל להרוג אותם, לחטוף אותם ולהטיל בהם מום. מיד אחרי שאש"ף מסר את נשקו ב-1982 ועזב את לבנון, ישראל והמיליציות הנוצריות שהיו כפופות לה טבחו ביותר מ-3,500 פליטים פלסטינים במחנות סברה ושתילה. מעשה הזוועות היה כה נורא עד ש-400 אלף ישראלים יצאו לרחובות למחות ובסופו של דבר אילצו את שר הביטחון אריאל שרון להתפטר. היום, אין שום מחיר פנימי שהממשלה משלמת על מעשיה בעזה או בגדה המערבית, לא משנה עד כמה הם קיצוניים.
לאור לקחי העבר, הדרישות שעזה תוותר על כלי הנשק שנותרו בה, שרובם פרימיטיביים, מעוררות פחדים קיומיים. פלסטינים רבים חוששים שעזה תהפוך למראה שחורה יותר של הגדה המערבית, שם חיילים ומתנחלים פושטים, בוזזים, רוצחים, מענים, חוטפים ופוגעים מינית בחסות חסינות מלאה.
עניין שלישי, אפילו אם חמאס יסכים להתפרק מנשקו, לא ברור מי יוציא לפועל את ההליך. רבים מחבריו צפויים לדחות את הסמכות של ההנהגה הפוליטית בדוחא, יגנו אותה כבוגדת ויסרבו להתפרק מנשקם, כל עוד הכוחות הישראליים יישארו במקום. התסריט הזה דומה למה שקרה בקולומביה ב-2016, כאשר מנהיגי ארגון FARC הסכימו להתפרק מנשקם, אבל לא היתה להם יכולת לכפות את הציות להם, ולוחמים רבים הצטרפו לכנופיות פשע או לארגונים מיליטנטיים אחרים.
עניין רביעי, על פי מקורות רבים המכירים את המשא ומתן, נתניהו אינו רוצה רק שחמאס יתפרק מנשקו, הוא מתעקש על כניעה משפילה, כולל אירועים מבוימים שבמסגרתם מנהיג חמאס ימסרו בפומבי את נשקם לפני שיוגלו מעזה. אולם תפקידו של חמאס ככוח ההתנגדות המרכזי ברצועת עזה מאפשר לו לכפות הפסקות אש ולרסן קבוצות רדיקליות יותר כמו הג'יהאד האסלאמי או גדודי המוג'אהדין. הוצאתו המוחלטת מהמשחק תיצור ואקום של כוח ותאפשר לקבוצות אלה לצאת למתקפות בלתי צפויות נגד ישראל, ובכך להעצים את האלימות במקום לסיים אותה.
יש להשוות את המהלך הזה למבצע האחרון של הרשות הפלסטינית לדיכוי קבוצות חמושות בג'נין שרק החליש עוד יותר את הלגיטימציה המידרדרת שלה. היום, רוב הפלסטינים רואים בכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית משתפי פעולה וקבלני משנה של הכיבוש הישראלי, במיוחד לאור עשרות שנים של תיאום ביטחוני שלא הפיקו שום הישגים מוחשיים לציבור, ואף לא התקדמות לעבר מדינה פלסטינית, חרף כל המאמצים של הרשות להראות לישראל שהיא פרטנר ראוי.
ח'ליל אל-חיה, מנהיגה הנוכחי של חמאס, חזר לאחרונה על עמדתו המוצהרת של הארגון ולפיה הוא מוכן להניח את נשקו ולפרק לחלוטין את הזרוע הצבאית שלו ברגע שישראל תסיים את כיבוש השטחים הפלסטיניים שכבשה ב-1967. אבל הדבר המהותי הוא שפירוק נשק אמור להיות תוצאה של הסכם שלום, לא תנאי מקדים. המקרה של צפון אירלנד מציע תקדים ברור: ה-IRA התפרק מנשקו בתהליך מדורג שנמשך שבע שנים אחרי החתימה על הסכם "יום שישי הטוב" ב-1998, לא לפני החתימה.
בשעה שבה עזה עומדת על סיפה של קריסה חברתית, הסכנה היא שטיהור הרצועה מנוכחות חמאס בנוסח מה שנעשה למפלגת הבעת' בעיראק אחרי הכיבוש האמריקאי רק יעמיק את הכאוס ברצועה ויביא אותה למלחמה פנימית. כל עוד הכיבוש הישראלי ממשיך, אפילו אם חמאס ייעלם, מישהו אחר יאחז בנשק.
מוחמד שחאדה הוא עיתונאי ופרשן פוליטי יליד עזה, חוקר חבר ב"מועצה האירופית ליחסי חוץ". המאמר הופיע במקור באנגלית במגזין 972+. תרגם: מירון רפופורט
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
