הארגון שמפרק את האשליה של "המלחמה הנקייה" מהאוויר

"הייתי בראקה, היא נהרסה לגמרי. מה שראינו בעזה הוא הרבה מעבר לכך". אמילי טריפ, מנהלת ארגון Airwars (צילום: באדיבות המצולמת)

בעשורים האחרונים, במערב וגם בישראל, מדינות וצבאות מתארים התקפות באמצעות כטב"מים ובאמצעות שימוש בפצצות מונחות כמדויקות יותר, ולפיכך גם ככאלה הגורמות לפחות פגיעות באזרחים. אולם אשליה זו מסתירה את מחירה האמיתי של לוחמה כזו, שכן התקפות מהאוויר אחראיות לפגיעה באזרחים במלחמות במאה ה-21 יותר מכל אמצעי אחר.

כדי להבין מעט יותר את ההיבט הזה, שוחחנו עם אמילי טריפ, המנהלת של Airwars, עמותה לא פוליטית המתעדת נפגעים אזרחיים באופן שיטתי בעשור האחרון. Airwars תיעדה עד עכשיו עשרה אזורי סכסוך. המטרה שלהם היא ליצור סביבה נוחה יותר להגנה על אזרחים בקרב אנשי צבא, כמו גם לסייע לעיתונאים לכסות סיפורים הכרוכים בפגיעה באזרחים.

>> "לכולם היה כדור בודד לראש, לחזה או לעורק". עדויות רופאות מעזה

במקרה שלנו, במלחמה הנוכחית, התיעוד של Airwars יכול להבהיר את הסיבות לממדי ההרג שראינו בעזה. רמה מסוימת של פגיעה באזרחים יכולה להיות תוצאה מצערת של כל מלחמה, אבל באמצעות הבנה טובה יותר של רמות הפגיעה באזרחים בסכסוך הזה ובאמצעות השוואה למקרים קודמים דומים, נוכל להעריך אם הפגיעה באזרחים פלסטינים במלחמה הזו היתה תוצאה של קומץ של תפוחים רקובים, או של נורמות שיטתיות במנגנונים בצבא ובחברה הישראלית, שאינם טורחים להעסיק את עצמם בשאלת ההשלכות של ההתקפות מהאוויר.

איך ובאיזה קונטקסט התחילה Airwars לעבוד?

"המייסד של העמותה היה עיתונאי חוקר, שהחל לפעול כתוצאה מהתסכול שלו מהשיח שלפיו מלחמות היום הן מדויקות, לא קטלניות, ונקיות, כמו לדוגמה מתקפות הכטב"מים של אובמה בתימן, פקיסטן ואפגניסטן. הוא אמר: זה לא המצב בפועל. כאשר אתה עיתונאי שמכסה מלחמות מהסוג הזה, במיוחד מלחמות שהמדינה שלך מנהלת, אתה רואה את כל הפגיעה העצומה הזו באזרחים, יודע שמלחמות הן מכוערות ומלוכלכות, ומבין שאין קשר בין מה שאתה רואה ובין מה שנאמר לנו בפרלמנט או על ידי הנציגים שלנו.

"אנחנו יושבים על הצומת שבין זכויות אדם, עיתונות וקידום מדיניות (אדבוקציה). פיתחנו מתודולוגיית מחקר המשלבת טכניקות של עיתונות וניתוח נתונים פרטניים, לצד שליחות להיות מעורבים ציבורית ולדחוף לשינוי. בעשור האחרון, בחנו התקפות מהאוויר. בכל מקום שבו כוח צבאי משמעותי משליך פצצות מהאוויר, Airwars נמצאת בו ובוחנת את הפגיעה באזרחים".

מתי ואיפה חל השינוי שגרם לאנשים בבית להאמין שהפצצות היום הן מדויקות ולא גורמות לפגיעה באזרחים? מה חדש במה שקורה בעזה?

"אני חושבת שמתקפות הכטב"מים והשפה של הדיוק והמלחמה הנקייה התפתחו מאוד בעשור האחרון. עד היום הממשלה שלי, הממשלה הבריטית, מודה שהיא הרגה אזרח אחד בלבד בכל המלחמה נגד דאעש, למרות כמות הפצצות שהבריטים הפילו על ראקה. הייתי בראקה, והיא נהרסה על ידי כלי נשק שהפילה הממשלה שלי. לכן אני חושבת שהתפיסה של מלחמה נקייה, שבפועל פוגעת באזרחים, היא לא דבר חדש או יחודי לצה"ל.

המלחמה שנחשבה לקרב העירוני הכי קטלני מאז מלחמת העולם השנייה. הריסות במוסול, 2017 (צילום: האיחוד האירופי)

"מה שחדש במלחמה שהחלה אחרי 7 באוקטובר הוא רק ההיקף, התדירות והאינטנסיביות של המתקפות מהאוויר, שהיו בסדר גודל שאנחנו, כארגון, מעולם לא נתקלנו בו קודם לכן. אנחנו ארגון שנולד מתוך מלחמות, כמו המלחמה נגד דאעש בראקה ובמוסול. אלה ערים שנהרסו לחלוטין בקרבות עירוניים, שלא יכולים לשמש דוגמה להגנה טובה על אזרחים. ובכל זאת מה שראינו בעזה הוא הרבה-הרבה מעבר לכך".

מהם מקורות האינפורמציה שלכם?

"חלק מהצוות שאנחנו מעסיקים בא מהמקומות שאנחנו פועלים בהם. כך, לדוגמה, כאשר תיעדנו פגיעה באזרחים בישראל במאי 2021, היה לנו צוות של ישראלים דוברי עברית שבחנו איך אנשים מדווחים על הפגיעה בזמן אמיתי. הם יודעים הכי טוב כיצד מפיצים אינפורמציה בחברה שלהם. אנחנו אוספים את האינפורמציה הזו בתהליך פרטני ארוך, ומחפשים בה נתוני מפתח שיספרו בדיוק מה קרה באירוע מסוים.

"כך, לדוגמה, רבים מהמקורות עורכים רשימות של ההרוגים, או שאת רואה אנשים שעומדים ליד מכתש ומחזיקים פיסת נייר ועליה שמותיהם של בני משפחתם. הצוות שלנו מסתכל על פיסת הנייר הזו – בתמונה או בסרטון – ורושם שֵם אחר שם, מי שרד ומי נעדר ומי קבור תחת ההריסות. אנחנו אוספים כל שביב אינפורמציה במרחב הדיגיטלי שנוגע לאירוע ספציפי, ויש לנו מערכת אובססיבית למדי של קטגוריות, שאנחנו עוברים עליהן כדי לקדד משתנים שונים.

"אנחנו גם חברים ב'רשת רישומי נפגעים', קבוצה של יותר מ-60 ארגונים ברחבי העולם שעושים עבודה דומה, ופועלים על פי הפרקטיקות הכי מוצלחות לספירת נפגעים, לדוגמה יצירת מתודולוגיה שקופה לחלוטין, כך שאפשר לשחזר את הממצאים שלנו. כל אחד יכול להיכנס לאתר של Airwars, לבחון כל מקרה נתון ולהבין בדיוק כיצד הגענו למסקנה שלנו.

"אנחנו מתייחסים לארכיונים שלנו כדבר חי ומעודדים מעורבות של הציבור עם החומרים שלנו, כדי שנהיה בטוחים שהם הכי מדויקים שאפשר. לדוגמה, בעזה מסובך מאוד להבדיל בין לוחמים לאזרחים. כך שאם למישהו יש אינפורמציה מהימנה, ולפיה מישהו שאנחנו סיווגנו אותו במקור כאזרח עשוי להיות חבר בארגון צבאי, אנחנו נעדכן את המקרה ונוסיף הערה על כך שעשינו עדכון".

הקריטריון המרכזי הוא כמה נהרגים בכל הפצצה. כוחות הגנה אזרחית פלסטיניים מחפשים ניצולים אחרי הפצצה ברפיח, אפריל 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בהשוואה, איך המלחמה בעזה עומדת ביחס למלחמות קודמות?

"אנחנו משתמשים באותה מתודולוגיה לתיעוד של פגיעה בחלב, במוסול, בראקה, או בקרב על חרקיב באוקראינה. אלה הם אזורי הסכסוך שאנחנו משווים אליהם כי יש לנו נתונים לגביהם. אני לא רוצה להישמע קרה מדי, אבל הקריטריון שהכי חשוב לנו הוא מספר האזרחים שנהרגו בכל מתקפה מהאוויר.

"אם אנחנו משווים כמה אזרחים נהרגו בכל הפצצה, בעזה נהרגו יותר אזרחים, במיוחד בחודש הראשון של המלחמה, בהשוואה לכל סכסוך אחר שבחנו בעשור האחרון. וצריך לזכור שמוסול תוארה כאחד משדות הקרב העירוניים הכי קטלניים מאז מלחמת העולם השנייה. הכלים שלנו אולי אינם מושלמים, אבל הבנה של מספר האזרחים שנהרגו בכל הפצצה היא אחת הדרכים הכי יעילות להשוות פגיעה באזרחים במלחמות שונות".

את יכולה להרחיב?

"אחד הנתונים שתמיד מאוד בולט בעיניי הוא מספר המקרים שבהם נהרגו יותר מעשרה אזרחים, יותר מ-20 אזרחים, יותר מ-50. בעשור שקדם למלחמה בעזה, נתקלנו במקרים ספורים שבהם נהרגו יותר מ-100 אזרחים בהתקפה אחת. בעזה, כבר תיעדנו באופן מלא לפחות חמישה מקרים שבהם נהרגו יותר מ-100 אזרחים.

"זה היה כל כך יוצא דופן, עד שבפעם הראשונה שתיעדנו מקרה כזה בעזה, זה הוציא אותנו מאיזון כי לקח המון זמן להגיע לנתון הזה. ואז זה קרה שוב ושוב. היתה לנו תקופה עגומה במלחמה, שבה נתקלנו לא רק במקרה עם הכי הרבה אזרחים הרוגים, אלא גם במקרים עם הכי הרבה ילדים שנהרגו, הכי הרבה נשים. המשכנו ליצור תקדימים עגומים כאלה בארגון שלנו.

"מיקדנו את המאמצים שלנו בחודש הראשון של המלחמה בעזה. אם מסתכלים על החודש הקטלני ביותר במלחמה נגד דאעש שתיעדנו בעיראק, מרץ 2017, רשמנו בו 46 מקרים שבהם נהרגו יותר מעשרה אנשים, ובסך הכל, לפי החישובים שלנו, כ-1,300 הרוגים. בחודש הראשון של המלחמה בעזה, היו לנו כ-200 מקרים שבהם יותר מעשרה אנשים נהרגו. הסטטיסטיקה האחרת שקפצה מול עינינו היתה מספר ההרוגים במשפחה. מתקפה אחר מתקפה, נאלצנו לבנות מחדש את עץ המשפחה, כי זו היתה הדרך היחידה שבה יכולנו לספור מי נהרגו בהתקפה מסוימת. באוקטובר 2023 לבדו מצאנו ש-90% מההרוגים בעזה נהרגו לצד בן משפחה אחר, בסך הכול כ-4,500 בני אדם.

קשה לדעת כמה נהרגו מכטב"מים וכמה ממטוסים. כטב"מ ישראלי מעל רצועת עזה, דצמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

"משום שבעזה משפחות מורחבות גדולות חיות יחד, כאשר בניין אחד נפגע אתה נתקל במצב שבו חלקים שונים במשפחה מתעוררים לידיעה שבני משפחתם נהרגו. ויש לך מקור בסידני או מקור בניו ג'רזי שאומרים: 'זה בן דוד שלי, בן דוד שלי נהרג בהפצצה', והם מפרסמים על זה פוסט או מתראיינים ב-ABC אוסטרליה ומדברים על בן הדוד שלהם. כדי להבין אם מדובר באותו אדם ולהבטיח שאנחנו לא סופרים את אותו אדם פעמיים, נאלצנו להתחיל לבנות את עצי המשפחה האלה. זה משהו שמעולם לא נדרשנו לעשות. מעולם לא נתקלנו בהרס כזה של משפחות שלמות בעבר. סבתא, בן, נכד, כולם נהרגו בהתקפה אחת.

"בפעם הראשונה שזה קרה, היינו כולנו בצוות תיעוד הנפגעים המומים ומדוכאים לגמרי. ואז, כמעט כל יום אירע מקרה שבו נאלצנו לבנות את עצי המשפחה ולמצוא את האינדיבידואלים (ההרוגים). הדפוס הזה המשיך לאורך המלחמה".

אחד הדברים שקראנו שהוא שאנשים פשוט התאדו, ואנחנו תוהים באיזה סוג של נשק נעשה שימוש כך שלא יהיו שום שרידים. האם ידוע כמה אנשים "התאדו" כך שלא נותר מהם דבר שאפשר לקבור?

"קשה לתת נתונים סטטיסטיים. ברור שאנשים רבים נקברו תחת ההריסות או תחת הפצצות. אנחנו יודעים שחיל האוויר הישראלי משתמש בפצצות עצומות של 2,000 פאונד (900 ק"ג) שפשוט הורסות הכל ומשאירות מכתשים ענקיים. אני זוכרת מקרה שבו אנשים העידו שלא היו להם גופות, היו להם שקים, ואנשים ניסו לזהות את הקרובים שלהם ולהעריך את מספר הנפגעים על פי משקל. זה לא מפתיע. אם אתה משתמש בכלי נשק כאלה באזורים עם אזרחים, זה מה שיקרה".

כמה חריג היה השימוש בפצצות של 2,000 פאונד?

"לכל פצצה יש אפקט משלה. אם פצצה מדויקת מאוד של 2,000 פאונד – כמו פצצות JDAM עם מנגנון הנחיה לקואורדינטה מסוימת – מתפוצצת, ויש אזרחים סביבה, היא תגרום לפיצוץ הנורא הזה. אבל גם כלי נשק אחרים, כמו פצצות של 500 פאונד (225 ק"ג), יכולות לגרום לפיצוצים קשים מאוד עם השפעות רחבות על הסביבה.

כל פצצה גדולה שמוטלת באזור מאוכלס הורגת הרבה אזרחים. פצצות של 2,000 פאונד בשירות הצבא האמריקאי (צילום: ג'יימס הוגמן, חיל האוויר האמריקאי)

"ב-2022 עשינו קמפיין מוצלח להביא לחתימה על הצהרה בינלאומית שתשית מגבלות על שימוש בפצצות באזורים מאוכלסים. חתמו עליה יותר מ-80 מדינות, ואז, ב-2022, זה נראה כמו רגע חשוב לקהילה של ההגנה על אזרחים. ההנחה היא שרק פצצות של 2,000 פאונד הן אלה שהורגות אזרחים, ואם רק נשתמש בפצצות קטנות יותר, הכול יהיה בסדר. אבל למעשה אתה יכול להשתמש בחימושים מאוד קטנים ומאוד מדויקים, ועדיין להרוג הרבה אזרחים".

האם את יודעת כמה מההרוגים נפגעו מירי מכטב"מים וכמה מתקיפות של מטוסים?

"כרגע אין לנו תשובה כי אנחנו עדיין מפלסים את דרכנו. יש לנו צוות קטן מאוד, ותיעדנו יותר מ-9,000 מקרים של פגיעה בעזה ואנחנו עדיין עובדים עליהם (בינתיים Airwars פרסמה הערכות לגבי כאלף מקרים; ל"ק ול"מ). ייקח לנו זמן לעבד כל מקרה ומקרה כי קיימת כל כך הרבה אינפורמציה על כל התקפה, כך שאני חושבת שאוכל לענות לכם עוד שנה-שנתיים.

"אבל באופן רחב יותר, זו בדיוק השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו ולענות עליה באמצעות הנתונים שאנחנו אוספים. העניין הזה מדגיש את החשיבות של איסוף נתונים פרטניים ומסביר מדוע מועיל לדבר במונחים סטטיסטיים. בזמן אמיתי היו עדויות, בעיקר של רופאים, על דפוס מסוים (של פגיעות; ל"ק ול"מ), אבל משום שכה מעטים הם הארגונים שעושים את הניתוח השיטתי הזה, קשה לומר אם הדפוסים האלה הם חלק משיטה רחבה יותר או שהם חד פעמיים. זה מה שאנחנו מנסים לעשות".

אחת הטענות החוזרות ונשנות בחברה הישראלית היא שהצבא מזהיר מראש את האנשים, לדוגמה על ידי "הקש בגג". עד כמה זה התרחש גם במלחמה האחרונה?

"זה היה אחד המאפיינים של המבצעים בעזה, לדוגמה במאי 2021. 'הקש בגג' כהוראת פינוי, התקשרו לאנשים, יש לנו תיעוד רחב של זה. אבל בשלב מוקדם מאוד של המלחמה האחרונה בעזה היה ברור שזה לא קורה, או שהמסרים מבלבלים ולא מגינים על האזרחים. תיעדנו מקרים רבים שבהם אנשים בבניין מסוים הוזהרו, יצאו, ואחרי שהם חזרו, הבניין הותקף ונהרס.

"אני חושבת שהיה מתח בין חוסר המהימנות וחוסר האמון בהוראות הפינוי ובין הפעולה שאזרחים עשו ברגעים הכי לחוצים בחיים שלהם. כדוברת של ארגון שעובד עם עשרות ארגונים בתחום של הגנה על אזרחים, הוראות פינוי הן רק דבר אחד ממאות הדברים שאפשר לעשות כדי להגן על אזרחים. והוראות פינוי מבולבלות או לא מהימנות למעשה מסכנות אזרחים.

אפילו הממשלה שלי לא אומרת כמה אזרחים היא הרגה. ראש ממשלת בריטניה קיר סטרמר (צילום: סיימון דאוסון, דאונינג 10, CC BY 2.0)

באיזו מידה אתם חושבים שאנשי צבא ידעו מה קורה למעשה בשטח? כאשר אומרים לנו שההתקפות היו מדויקות, יש הנחה שאנשי הצבא יודעים כמה לא-לוחמים נפגעו והם יכולים להחליט החלטות על סמך הידע הזה. ראינו עדויות לכך שהשיח הצבאי הפנימי מסתמך על ההנחות האלה. על פי הניסיון שלכם, עד כמה ההנחה הזו מבוססת באופן כללי, ובאופן מיוחד במקרה של ישראל ועזה?

"זה משהו שאנחנו מנסים לקדם כבר זמן רב מול אנשי צבא, שלכאורה מנסים לדבוק בחוק הבינלאומי, כמו המערכת הצבאית האמריקאית, שצה"ל מבסס עליה רבות מהמערכות שלו. אנשי הצבא גרועים מאוד בתיעוד האזרחים שנהרגים בכל התקפה. בתיאוריה, אחרי כל התקפה, אנשי צבא אמורים לערוך מה שמכונה "בקרת נזקי קרב", סוג של מנגנון פורמלי המתרחש אחרי שמטרה נפגעת כדי להבין אם אכן פגעו במטרה הנכונה, באדם או באוביקט שהם היו אומרים לפגוע בו. אבל הערכות אלה לא נועדו לספור הרוגים אזרחים.

"מה שגילינו הוא שהתמונה לגבי הפגיעה לאזרחים מתקבלת רק אחרי כמה ימים, כשמחלצים את הגופות מההריסות. האם היה ילד בבניין? מה ההשפעה של הפצצה על הסביבה? את כל האינפורמציה הזו לא אוספים באופן שיטתי, למיטב ידיעתנו, בשום מערכת צבאית. לפני כמה שנים, הגשנו תלונה כנגד הממשלה הבריטית בפני בית דין למידע, שבה דרשנו את חשיפת השיטה שהממשלה משתמשת בה כדי להעריך את הפגיעה באזרחים, נתון שלא זמין היום במרחב הציבורי.

"אני אפילו לא יודעת איך הצבא שלי סופר אזרחים שנהרגו בהתקפה. יש נתק בין המנגנונים שאמורים לקבל אחריות על אזרחים במקרים של תקיפה (מה שנקרא לעתים קרובות "הערכת נזק אגבי") ושבהם אמורים להתקיים דיונים והחלטות בנוגע לחוק הבינלאומי (כמו עקרון המידתיות), ובין המנגנונים שבפועל אינם קיימים כדי לקבל אחריות על אזרחים שנפגעו, לאחר שהתקיפה נעשתה. ואתה חייב לאסוף את האינפורמציה הזו, כי אחרת תימצא בעמדת חולשה, גם מבחינה צבאית. הרי אם אתה לא יודע מה היה האפקט של פעולה מסוימת, איך תדע אם היא אכן פגעה במטרה הנכונה?

"אני לא יודעת לגבי צה"ל באופן ספציפי. הצגנו בפניהם מקרים, אבל הם לא ענו לנו. אין לנו יחסים פתוחים איתם".

מהי רמת האחריות (accountability) על הדברים האלה?

"זה תלוי בנסיבות. פגיעה באזרחים מתרחשת גם כששומרים על כל הכללים. אבל אם אתה משתמש בכלי נשק עצומים באזורים מאוכלסים, תהרוג אזרחים. אחד העניינים שאנחנו מבקשים להפיץ הוא שפגיעה באזרחים לא מתרחשת בגלל תפוח רקוב, אף שגם זה יכול לקרות. לעיתים קרובות פגיעה באזרחים נגרמת בגלל בעיות מערכתיות בתוך המנגנונים הצבאיים, היוצרים תרבות של התעלמות, שבה לא סופרים את האזרחים האלה, ובהתאם נוצרת גם תרבות של חסינות מעונש. באופן הזה קשה להפריד בין סוגים שונים של אחריות: אחריות משפטית, כאשר מפרים את חוקי המלחמה; ואחריות מערכתית, שמשנה מהיסוד את המנגנון שבו אנשי הצבא אמורים לקבל אחריות על האזרחים שנהרגים במהלך הפעולות שלהם".

מה היית רוצה שהציבור הישראלי ידע?

"יש לנו את אותם המסרים לכל ציבור שהצבא שלו מנהל מבצעים שפוגעים בחיי אזרחים: אפשר לדעת מהן רמות הפגיעה באזרחים. אני חושבת שהציבור לעיתים קרובות לוקה בהלם מול כמות האינפורמציה בחוץ. אני חושבת שהמסר הוא שיש המון אינפורמציה, אבל אין צורך במאמץ גדול כדי למצוא את נימי האנושיות ואת פיסת ההבנה המאפשרת לך להסתכל על מלחמה לא רק כעל דבר עצום שאי אפשר לתפוס. אפשר לאתר בתוכה קו מנחה, שבכוחו אתה יכול לגלות אמפתיה מסוימת לאדם הפרטי העומד בליבה, ללא קשר לעמדתך הפוליטית. אנחנו לא ארגון פוליטי, אנחנו לא נוקטים עמדה לטובת צבא או מנגנון כזה או אחר, ואנחנו מאמינים שצריך לקחת אחריות על אזרחים, לא משנה מי הורג אותם. אני חושבת שחייבת להיות דרך שבה אפשר יהיה לשוחח עם הציבור הישראלי כך שגם הוא יגיע למסקנה הזו".