newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האקט האמיץ ביותר בזמן התפרצות מגיפה הוא לאהוב

ההתפשטות של אבעבועות הקוף מראה שהסטיגמה הקלינית המלווה למיניות גברית קווירית לא נעלמה אף פעם, וההשלכות החברתיות שלה עמידות בפני פיתוחים מדעיים. מנגד, הפחד ואי הוודאות מובילים גם לגל של סולידריות בתוך הקהילה

מאת:
(אילוסטרציה: pixabay)

הקהילה עדיין זוכרת איך זה להיות מוקצית בגלל סטיגמה (אילוסטרציה: pixabay)

הייתי בן עשר כשבמאי הדוקו האהוב עליי, מרלון ריגס, נפטר מאיידס. לא ידעתי אז מה המיניות שלי או מה זה קולנוע דוקומנטרי, או שמרלון יהיה אחד הבמאים האהובים עלי. גיליתי אותו באמצעות הסרטים שלו. בגיל 33, ראיתי באחד מהם את מרלון גוסס מאיידס. הוא דיבר ושר למצלמה במיטת בית חולים בקליפורניה ב"שחור הינו, שחור אינו" (1994) , הסרט האחרון שביים ושעריכתו הסתיימה לאחר מותו בגיל 37.

לפני כן ומאז, מחלת האיידס קטלה אנשים רבים, ביניהם חברים ומכרים של מרלון – שהשתתפו בסרטו המפורסם ביותר, "לשונות משוחררות", שבו הם תיארו בשירה ובמונולוגים את החוויות שלהם כגברים הומואים שחורים שגדלו בארה"ב שמרנית ומנוכרת, והתבגרו לתוך התפרצות וירוס HIV, שמאיים מאז על כל גבר קווירי פעיל מינית.

חשבתי הרבה על הווידאו של מרלון שר לעצמו במיטה בשבועות האחרונים. הפיד הקווירי ברשתות החברתיות מוצף בחודשיים האחרונים בסרטונים של אנשים שנדבקו במחלה חדשה שמאיימת על הקהילה הלהט"בית. אמנם מחלה שלא קוטלת אנשים כפי שעשה האיידס, אבל היא כואבת ומפחידה.


"לשונות משוחררות", מרלון ריגס, 1994

כמו מרלון ב-1994, גברים ונשים שהשתמשו עד לא מזמן בטיקטוק ובאינסטגרם כדי לשתף את היופי של גופם ופניהם, חולקים עם העולם את הסימפטומים הפיזיים של המחלה החדשה: אבעבועות על העור, שנראות בהתחלה כמו פריחה, ועשויות להתנפח ולהתרבות בכל הגוף.

לפי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות, הווירוס שגורם את המחלה תועד לראשונה ב-1958 בקהילות קופים, שהשתמשו בהן לצורכי מחקר, ומכאן המחלה קיבלה את שמה: "אבעבועות הקוף". הווירוס הגורם למחלה מועבר על ידי מגע ישיר עם האבעבועות שנוצרו, מגע עם משטחים שנשא נגע בהם, וכנראה גם מגע עם נוזלי גוף של חולה.

"מהרגע שהחלו השמועות על המגיפה, החלטנו למנוע את רצף ההדבקות ולעת עתה לסגור את המקום," אומר אבי לוגסי, מבעלי סאונת סראיה ("החמאם") ביפו – מתחם לגברים בלבד, שבשגרה נפתח בין השעות עשר בלילה לשש בבוקר בסוף השבוע. "ראינו המון נתונים שזה עובר במגע וברוק, ואחד הדברים שהתגלה הכי הרבה – ג'קוזים, שיש בהן מספר גדול מאוד של אנשים, הם מקומות שעשויים להיות מדבקים. לא רצינו שאנשים ייכנסו לג'קוזי ויידבקו חלילה".

בחמאם עושים לפעמים יותר מטבילה בג'קוזי, וייתכן שלוגסי רומז לחשש נוסף – שהמגעים המיניים בחמאם יובילו להידבקות. מחקרים על גל ההתפרצות הנוכחי מצביעים על כך ש-95% מהמקרים המוכרים והמדווחים בהתפרצות הזאת של אבעבועות הקוף מועברים דרך יחסי מין, בעיקר במפגשים מיניים בין גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים.

חוויה של חופש מהול בפחד

בשלב הזה של המחלה, הקהילה הלהט"בית נמצאת באי ודאות לגבי הדרך הנכונה ביותר להגן על עצמנו. בגלל החשש להעברת המחלה באמצעות מגע או חלקיקי רוק שעוברים באוויר, בן הזוג שלי הפסיק ללכת למסיבות של הקהילה. חלק מהחברים שלנו ממשיכים ללכת למסיבות, אך הפסיקו לקיים יחסי מין מזדמנים.

וזה לא רק מכיוון שחברי הקהילה אינם בטוחים מהי הדרך הנכונה להתגונן מפני הווירוס – מדענים עדיין לא בטוחים מפני מה אנחנו אמורים להתגונן. חוקרים פורטוגלים, שפירסמו קוד שבודק את המוטציות של הווירוס, מצאו כי נגיף אבעבועות הקוף עבר מוטציה כ-50 פעמים מאז 2018.

המחקר, שהתפרסם ב-Nature Medicine וסוקר בארץ לראשונה באתר החרדי "בחדרי חרדים", הוסיף ממד למורכבות של התפרצות המחלה הנוכחית במדינות שונות בו-זמנית. החוקרים כתבו בסיכום המאמר כי מחקרים עתידיים יוכלו להצביע אם המוטציות שהם גילו מהוות את הגורם להתפשטותו המהירה של הווירוס.

במילים אחרות, הגילוי המדעי מצביע על קיום המוטציות, אך ההבנה לגבי מהותן ומשמעותן תיקח זמן. ובזמן הזה, אנחנו חיים בחוסר ודאות.

בישראל, הפנים של מאמצי ההסברה בעידן חוסר הוודאות הם רופאות ורופאים מומחים ברפואת להט"ב. בסרטון  ששיתפו ד"ר רותי גופן וד"ר איציק לוי מהמרפאה הלהט"בית בכיכר הבימה, ד"ר גופן מדגישה כי אף שההתפרצות הנוכחית מתרחשת בעיקר דרך מגע מיני בין גברים ששוכבים עם גברים, היא יכולה לפגוע בכל אחד ואחת.

בסרטון של ד"ר גל וגנר קולסקו, מנהל המרפאה הגאה כללית גן מאיר ויו"ר החברה לרפואת להט"ב, הוא ממליץ לגברים לשקול מחדש קיום יחסי מין עם שותפים אנונימיים או שותפים מרובים. הלשון שהוא מדבר בה מנומסת: "אם תבחרו להקטין את מספר השותפים, תקטינו את הסיכון שלכם לחשיפה", הוא אומר.

הזהירות חשובה בנקודה רגישה שכזו, אך הסאבטקסט ברור: חוקרים בארה"ב הראו כי גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים נוטים לקיים יחסי מין עם שותפים מרובים בשכיחות של פי 2 עד פי 3 מגברים הטרוסקסואלים. אנחנו עדיין לא יודעים הכל על המחלה, אבל אנחנו יודעים מי הכי פגיע. ואנחנו יודעים גם שהרגלים חברתיים ומיניים של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים מעצימים את הפגיעות הזו.

החיים כגבר שמקיים יחסי מין עם גברים הם חוויה של חופש מהול בפחד, של ניצול הזדמנויות שאין לסטרייטים, לצד ציפיות נמוכות מחברה שעדיין מתיישרת לפי נורמות שמרניות.

אני לא מצפה שאי פעם אוכל להתחתן במדינת ישראל. אפילו שאין לי זכויות שוות במדינה הזו, אני מצליח לקבל ולתת יחס שוויוני במערכת היחסים הכי אינטימית. הפרקטיקות של אימונוגמיות מוסרית מוכרות ומקובלות בקהילה שאני חלק ממנה. זוגות סטרייטים עדיין מפגרים מאחור.

הפתיחות המינית בעיניי היא סימן לכך שכזוג, אנחנו מחויבים להיות יחד מבלי לצפות אחד מהשני להגשמה מלאה של כל מאווה או תשוקה. אבל עכשיו, אותה פתיחות מהווה שוב איום.

חלק מהתגובות לאיום שנשקף לקהילה שלנו מאופיינות בסולידריות. כמו בעלי החמאם ביפו, מפיקי ליין ה-JIZZ התל אביבי החליטו לבטל את המסיבה שלהם הקיץ.

"יש לנו אחריות", אמר המפיק נדב קין בראיון למאקו. "אנחנו לא יכולים לנהל חלל סליזי ולעודד מיניות בוטה, בזמן שהדבר הזה מסכן את את הקהילה שלנו וגם את שאר הציבור". קין העיד על ליין המסיבות שלו ש"אין JIZZ בלי חדרי חושך" – חדרים שבהם לגיטימי לקיים יחסי מין, ולגיטימי גם לעבור בהם ולצפות.

ד"ר גל וגנר קולסקו, מנהל המרפאה הגאה כללית גן מאיר ויו"ר החברה לרפואת להט"ב

הדברים שאמר קין על אימוץ התנהגויות בטוחות מהדהדים תובנות מהתפרצות מחלת הקורונה. הציבור התבקש להגן על עצמו מפני הווירוס על ידי שמירת מרחק, כיסוי הפנים והתחסנות. ועכשיו קין – מארגן מוביל בקהילה הלהט"בית – מפגין זהירות דומה בהתפרצות אבעבועות הקוף.

אולם, לא כל חברי הקהילה מפגינים מידה דומה של אחריות. ד"ר קולסקו מדווח כי יש לו עדיין מטופלים רבים שלא הגיעו לקבל את החיסון. לדבריו, חלק מהמטופלים שלו נמנעים במודע מלהתחסן. על מטופלים אחדים הוא אומר: "הם מקווים שיהיה בסדר. יש כאלה שיותר חשוב להם לדבוק באורח החיים שלהם – לא לוותר על נסיעה לקרוז או לפסטיבל במדריד" (שם המחלה נמצאת בשיאה אחרי אירועי הדבקה גדולים בסאונה בעיר ובפסטיבל באיים הקנריים)

במילים אחרות, גם אצלנו יש מי שמסוגל לעשות ויתור למען הכלל, ומי שלא מעוניין לעשות את המאמץ. כמו בכל קהילה.

לוקחים ברצינות את התפשטות המחלה

הסימון של מי כן ומי לא מוגן מפני אבעבועות הקוף מחלחל לאפליקציית גריינדר, שמשמשת להט"בים להיכרות ולקביעת מפגשים מיניים. אנשים התחילו לתאר את עצמם בפרופילים בגריינדר כמחוסנים נגד אבעבועות הקוף.

בכל התקופה שהכרתי את האפליקציה, משתמשי גריינדר עשו שימוש בפרופיל שלהם כדי לשתף מידע קליני, כמו סטטוס נשאות ה-HIV שלהם. בנוסף, פרופילים רבים כותבים "tested", ולידו התאריך שבו בעל הפרופיל עשה פאנל של בדיקות למחלות מין ויצא שלילי.

בשנה הראשונה שבה אנשים התחסנו לקורונה, היה שכיח לראות בפרופילי גריינדר את הסטטוס החיסוני לקורונה (מחוסן, מחוסן פעמיים ולעתים מחוסן שלוש פעמים). בגריינדר, המיניות הקווירית לעתים קרובות מלווה באיפיון קליני כלשהו.

שלחתי מייל לדובר של גריינדר, ושאלתי אותו מהו התפקיד שהאפליקציה ממלאת לדעתם בהתפרצות המחלה הזו. הדובר, פטריק ליהי, ענה לי כי גריינדר לוקחת ברצינות את התפשטות המחלה, ומשתפת פעולה עם גורמי בריאות הציבור כדי להפיץ מידע למשתמשיה. לדבריו, מאז אוגוסט הופצו למשתמשים ארבעים ותשע הודעות על אבעבועות הקוף.

נתתי לו את הדוגמאות של החמאם וה-JIZZ, שסגרו כדי להגן על הקהילה, ושאלתי אם גריינדר תשקול להשבית את פעילותה. "סגירת האפליקציה עשויה לבודד את המשתמשים שלנו", אמר ליהי, "ועשויה לחסל את הערוץ היעיל ביותר של המשתמשים לקבל מידע מדויק לגבי המחלה".

בצילום המסך ששלח לי כסימוכין, רואים תפריט ראשי שבו יש למשתמשים שלוש אופציות, נוסף על עריכת הפרופיל: ללמוד על אבעבועות הקוף, לשתף אלבום תמונות שלהם, או לשלם 9.99 דולרים כדי לשתף את הפרופיל עם יותר אנשים. הוא לא שלח לי סטטיסטיקה מי מהאופציות האלה זוכה להכי הרבה הקלקות של משתמשים בשתיים בלילה.

צילומי מסך של מידע בנושא אבעבועות הקוף באפליקציית גריינדר (דוברות גריינדר)

צילומי מסך של מידע בנושא אבעבועות הקוף באפליקציית גריינדר (דוברות גריינדר)

גם אם חברי קהילה רבים לא שועים לה, הדרך שרובנו יכולים להימנע מאבעבועות הקוף בתקופה זו, שבה יש רק כמה אלפי מנות חיסון זמינות בישראל, היא להמעיט במפגשים מיניים. הפחד הוא לא רק מפני המחלה – הקהילה שלנו עדיין זוכרת איך זה להיות מוקצית בגלל סטיגמה.

רק בשנה שעברה, שר הבריאות ניצן הורוביץ והוועדה המייעצת למשרד הבריאות לרפואת עירויים שינו את המדיניות לקבלת תרומות דם, כך שתכלול סוף סוף גם גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים. השר הורוביץ, גבר הומו מחוץ לארון, לווה במצלמות כשהלך לתרום דם, כנראה לראשונה בחייו הבוגרים.

אני זוכר שקראתי את השאלון הישן של תרומות דם כנער, שחשב שהוא רחוק מאוד מלשכב עם גברים, ואני זוכר את העצבות שהיתה לי כשקראתי את השאלה. אבל יחד עם העצבות הזו היתה גם חשיבה נערית, בורה, שבסך הכל זה הגיוני; הרי להומואים, כך חשבתי, יש מחלות שאין לאחרים.

זה היה הקומון סנס של הציבור הרחוב במשך שנים רבות, גם כשהטיפול ב-HIV השתפר עד כדי כך שנשאי HIV שהמטען הוויראלי שלהם מזערי (undetectable) נהיו לא מידבקים (untransmittable).

הסטיגמה הקלינית המלווה למיניות גברית קווירית לא נעלמה אף פעם. כפי שארבעים שנה של מניעת תרומות דם מנשים טראנסיות ומגברים שמקיימים יחסי מין עם גברים מעידות, ההשלכות החברתיות שלה עמידות בפני פיתוחים מדעיים. למעשה, אנחנו חיים בחברה שפלגים רחבים בה עדיין מתדיינים אם המיניות שלנו לגיטימית.

לפני חודשיים קיבלתי תמונה מחבר פלסטיני מהגליל. בתמונה, בית פרטי שבחזיתו שלט ענק, שבו ציור של מטרייה שחורה, עליה הכיתוב בערבית: "שריעה", מגנה על שני הורים ושני ילדים מפני רפש בצבעי הקשת, שמייצג את הקהילה הלהט"בית.

בחברה היהודית, המילה "להט"ביסטן" מאותתת שמי שמשתמש בה מתרעם על הצלחת המאבקים לזכויות להט"בים, אף שאלה עדיין לא יכולים להתחתן בישראל, או לאמץ בה, או לקבל הכרה במגדר שלהם במפגשים עם נותני שירות והרשויות. ההתארגנויות שמגנות על הזכויות שלנו בזמנים כאלה כאוכלוסייה פגיעה מושכות אלינו עוד אש מצד גורמים שלא רוצים לקבל את הקיום שלנו.

הגיבור הקולנועי שלי, מרלון ריגס, נפטר כשאיידס עדיין נחשב למחלה של גברים הומואים ונשים טראנסיות. גם אם פחד או התעייף, הוא עשה סרטים על אנשים מהקהילות שלו – הלהט"בית והאפרו-אמריקאית – עד יום מותו. הוא הורה למי שבאו אחריו להכיר את העבר שלהם, ולהיות גאים במי שהם.

בתקופות שבהן חברים ואנשים מהקהילה מפחדים ממחלה חדשה, וחלקינו משנה את אורחות חיינו בגללה, יש מקום להיזכר ב"לשונות משוחררות": בעיצומה של התפרצות מגיפת האיידס, הסרט הזה הראה מונולוגים וסצינות של תשוקה הומוסקסואלית וטרנסקסואלית. הוא נשא את המסר שהאקט האמיץ ביותר בזמן התפרצות הווירוס הוא לאהוב.

היום אני מבין שהאומץ הזה נדרש לא רק כדי שנוכל להתקרב לאחרים ולאהוב אותם בזמן התפרצות של וירוס מאיים. האומץ נדרש גם כדי שנוכל לאהוב כרגע את עצמנו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ישראל מפרקת במו ידיה את "מדיניות הבידול" שעליה עמלה עשורים

אין באמת מחלוקת מעשית בין גנץ וגלנט לנתניהו ובן גביר, וקיבלנו עדות לכך בתגובתם לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אבל במודע או שלא, הם מודים בכישלונה של מדיניות הניתוק בין עזה לגדה המערבית, ולכן נתפסים בעיני ראש הממשלה ובני בריתו כאיום קיומי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf