newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האלימות לא חזרה לערים המעורבות, אבל חודש הרמדאן שוב מתוח

בתקשורת בישראל קשרו בין חודש הרמדאן לאלימות, השנה כמו גם בשנה שעברה. בערים המעורבות אומרים שאין קשר, אבל מודים שהאווירה ברמדאן לא דומה לשנים רחוקות יותר. "זה כמו אפר מעל לאש, כל תנועה יכולה להדליק אותה"

מאת:
לא נעשה דבר לתיקון האווירה. אירוע רמדאן בעכו (الزاوية الشاذلية)

לא נעשה דבר לתיקון האווירה. אירוע רמדאן בעכו (الزاوية الشاذلية)

אירועי מאי 2021, אולי אחד המשברים הכי קשים ביחסי יהודים וערבים שידעה ישראל בעשרות השנים האחרונות, נפלו בדיוק על השבוע האחרון של חודש הרמדאן בשנה שעברה. זו אולי הסיבה שבדימיון הקולקטיבי היהודי שני המועדים האלה – חודש הרמדאן והאירועים האלימים – התחברו, עד כדי כך שהמגיש אברי גלעד, ובעקבותיו אנשי ימין אחרים, הגדירו את החודש הזה כ"רמדאם". שרשרת הרציחות בחדרה, בני ברק ותל אביב רק חיזקה את הקישור הזה.

אולם ברחוב הערבי-פלסטיני בישראל, במיוחד בערים המעורבות – שם אירועי מאי 2021 הורגשו בצורה הקשה והאלימה ביותר – דוחים את הקישור הזה על הסף. דבר ראשון, טוענים שם שהאירועים בשנה שעברה התעוררו בעקבות ההתרחשויות בשייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים, והניסיון לקשר אותם לרמדאן הוא מעוות. גם האירועים האחרונים, הם מציינים, החלו לפני חודש הרמדאן ואין להם קשר אליו.

כך או כך, מסכימים פעילות ופעילים מלוד, עכו, חיפה ויפו – אווירת הרמדאן לא דומה למה שהיתה קודם ל-2021.

מהא אל-נקיב, פעילה פוליטית וחברתית מלוד, וחברת מועצה לשעבר, מזכירה שגם בשנה שעברה חודש הרמדאן שימש תירוץ לפעול נגד הערבים בעיר, עוד לפני שהחלו האירועים האלימים. ארבעה ימים לפני הפגנת ההזדהות של התושבים הפלסטינים בעיר עם אלאקצא ולפני הריגתו של תושב העיר מוסא חסונה בידי איש הגרעין התורני, חברי הכנסת איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק מהציונות הדתית הגיעו לבקר את ראש העיר לוד, יאיר רביבו. "כותרת המפגש היתה 'התמודדות עם הטרור הערבי', באמתלה של מאבק בזיקוקים שמציתים ילדים במהלך הרמדאן, זיקוקים שלא נועדו לפגוע ביהודים ונורים בכל הערים הערביות", נזכרת אלנקיב.

אל-נקיב מספרת שעל רקע ההצהרה שפורסמה אחרי הפגישה בין הח"כים מהימין ובין ראש העיר בשנה שעברה, התפטרו חברי הקואליציה הערבים. "אני מאמינה שהביקור הזה נועד להראות 'איך לחנך את הערבים וללמד אותם לקח כדי שידעו מי בעלי הבית כאן'", היא אומרת.

אל-נקיב תולה את האחריות למה שקרה בשנה שעברה במידה רבה בהסתה הימנית. "לא במקרה קבע מפכ"ל המשטרה במהלך האירועים הללו שבן גביר אשם, ולדעתי הוא לא התכוון רק לירושלים", היא אומרת.

"ההפגנה הערבית נועדה אז ליום ראשון, וכשנודע לנו שמתוכננת הפגנה לגרעין התורני, דחינו את ההפגנה ליום שני, אבל הם (הגרעין התורני, ב"ז) נכחו ותקפו אותנו", משחזרת אל-נקיב. "ראינו אנשים שנשאו את דגל ישראל ביד אחת ואקדח בשנייה. הרגו את השהיד מוסא, והעניינים התלהטו, וכפי שכולכם יודעים, אף אחד (מהיהודים, ב"ז) לא הועמד לדין". במקביל, היא מזכירה, מתנהלים משפטים נגד 40 צעירים בלוד על חלקם במהומות האלימות וברצח תושב העיר יגאל יהושע מידוי אבנים.

אירח את הימין הקיצוני. ראש עיריית לוד יאיר רביבו (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

ייצוגי. ראש עיריית לוד יאיר רביבו (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מה שקרה ברמדאן בשנה שעברה, אומרת אל-נקיב, משפיע על מה שקורה השנה. "אווירת הרמדאן בלוד השנה אינה דומה לאווירה שאליה אנחנו רגילים", היא מספרת. "מראות השמחה עומעמו והכל נעשה בזהירות. ראש העיר התחיל לכתוב בעמוד שלו על נושא הזיקוקים, ואנחנו עדיין בשבוע הראשון של החודש. שלא לדבר על כך שהפיגועים עלולים להיות עילה למתנחלים מהגרעין התורני לתקוף את הערבים או להגביר את הפרובוקציות. היה צריך לדבר על מה שקרה בשנה שעברה, אבל זה לא קרה"

גם בעכו, שגם בה היו עימותים קשים, שבמהלכם נהרג אזרח יהודי שהתאכסן באחד המלונות בעיר, לא נראה שהסיקו מסקנות מהשנה שעברה. "מאז האירועים האחרונים דבר לא השתנה", אומר הפעיל ויועץ התקשורת סאמי הווארי. "לא בוצעו תוכניות או פרויקטים לשפר את האווירה ולקדם ערכי השלום בעכו. לא היתה פעילות לערבים או ליהודים, אף גוף או מוסד כלשהו לא ניסה לפעול להסדרת העניינים. לכן חזרה על אירועים אפשרית בכל רגע".

לאחר התקריות האחרונות, מספר הווארי, עיריית עכו הציבה שלושה סמלים של שלוש הדתות ופרסמה תמונה שלהם ברשתות החברתיות.

"תסתכלו על התגובות על התמונה, ותבינו מה קורה בעכו", אומר הווארי. "מאות הערות גנאי מהציבור היהודי, נגד הסהר ונגד הצלב, בעיקר נגד הצלב. הסמלים הוצבו בכלל באזור ערבי. האם העירייה העזה להציב את הסמלים הללו באזור מגורים של יהודים? ואיפה הברכות לרגל הרמדאן של העירייה? מדוע בחגים יהודים מברכים, וברמדאן לא? יש התנהלות של מוסדות שונים שמחזקת גזענות ומתיחות. ב-2008 עכו היתה עדה לאירועים אלימים, ומאז גם לא עשו כלום.

"עכו היא כפרים נפרדים, כל קבוצה גרה לבד, וקוראים לה 'עיר הדו קיום'. איזה דו קיום? יש בתי ספר משותפים? לא. פעילות חברתית משותפת? לא. קבוצות כדורגל משותפות? לא. מחזמר משותף? לא. עכו היא עיר ענייה, ענייה ליהודים ולערבים, אבל בנוסף לזה הם נלחמים זה בזה.

הקונים חזרו לשוק. העיר העתיקה בעכו (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

הקונים חזרו לשוק. העיר העתיקה בעכו (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

"אנחנו מנסים למנוע מהמצב להחמיר. ברמדאן נערים יוצאים לשוטט בעיר בשעות הערב ומציתים זיקוקים. השנה יוצאות איתם קבוצות של מלווים בוגרים לשמור על העניינים, כמובן בהתנדבות. יהודים וערבים מבקרים בעיר, והדברים מתנהלים לכאורה כשורה, אבל זה כמו אפר שמכסה על אש. כל תנועה עלולה להצית מיד את האש מחדש".

חיפה תמיד היתה שקטה יותר מערים מעורבות אחרות, ופעולות הקיום המשותף נראות יותר בעיר. אבל לדברי הפעיל והעיתונאי רשאד עומרי, תושב העיר, יש ניסיונות "להשתיק פעילים, נערכים מעצרים, ויש ניסיונות לתמוך בקבוצות או יחידים, הנוטים לרעיון הישראלזציה, במיוחד שיש לנו מפלגה אסלאמית בממשלה".

עם זאת, מודה עומרי, "אי אפשר לומר שחיפה היא עיר החובקת אידיאולוגיה של ימין קיצוני ותנועות ימין כמו לוד ועכו. אני מודה שהעירייה מתעניינת  בחודש הרמדאן. האווירה, הקישוטים, העמותות והתמיכה במשפחות נזקקות, כל אלו הוסיפו שמחה רבה לעיר".

יפו היתה גם כן מוקד לעימותים באירועי מאי 2021. אבל עבד אבו שחאדה, חבר מועצת עיריית תל אביב-יפו, טוען שמה שקרה בשנה שעברה "זה משהו שקורה אחת ל-25 שנה, כפי שקרה באינתיפאדה השנייה". לדבריו אבו שחאדה, "החברה שלנו לא מעוניינת בעוד עימות, וגם לא הקהילה היהודית. אנשים שילמו מחיר גבוה מאוד".

לדעתו של אבו שחאדה, אחת הסיבות לכך שהוא לא צופה התפרצות נוספת היא מספרם הנמוך של הערבים ביפו, ביחס לכלל האוכלוסייה. "אנחנו בסך הכל פחות מארבעה אחוזים מאוכלוסיית תל אביב-יפו. מספר מבקשי המקלט בתל אביב גדול ממספר הערבים. ביפו אנחנו לא מהווים איום דמוגרפי, כמו שזה נתפס בלוד, ולכן אפשר לשלוט בכל האירועים כאן".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf