"האיש שלנו ברמאללה": דרכו לצמרת של חוסיין אל-שייח'
בכיר הפת"ח שמונה לאחרונה לסגנו של אבו מאזן משתייך ל"דור הארץ" שנולד וגדל בפלסטין. בעוד מרוואן ברגותי הפך לסמל המאבק הלאומי בכיבוש, אל-שייח' בנה את מעמדו הפוליטי בחסותו ובדמותו של עבאס, בשירות האליטות הציוניות הישנות
ביוזמת אבו מאזן וישראל עבר אל-שייח' מסע חניכה מדיני, במסגרתו הכירו לו את בכירי הממשל האמריקני והאירופי שראו בו איש פרגמטי ומתון. חוסיין אל-שייח' עם מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, ברמאללה. ב-7 באפריל 2024 (צילום: מרק שיפלביין/AP)
אם יהפוך חוסיין אל-שייח', שנבחר בשבוע שעבר לסגנו של אבו מאזן, לראש אש"ף בבוא יומו של האחרון, הוא יהיה ראש התנועה הראשון שנולד, גדל ועשה את כל הקריירה שלו אך ורק בפלסטין. יאסר ערפאת נולד בקהיר למשפחת מהגרים, ואבו מאזן היה לפליט במלחמת 1948. ביסוד הביוגרפיה הפוליטית שלהם נמצאים המאבק המזוין והשיבה למולדת בחסות דיפלומטיה בינלאומית.
הביוגרפיה של חוסיין אל-שיח' היא ביוגרפיה של דור אחר, "דור הארץ", אם אפשר לקרוא לו כך, בהמשך לכינוי שניתן לדור הצברים הראשון. זו ביוגרפיה שאש"ף ההיסטורי נעדר ממנה ואת מקומו תופסת הרשות הפלסטינית. עבור הפלסטינים סימל אש"ף בשיא תהילתו את ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש של 1967 ולנכבה של 1948, ואילו הרשות הפלסטינית מסמלת את כישלון התנועה ומוסדותיה. במאזן היסטורי, ייתכן שכשלון זה מאפיל אף על הכשלון הפלסטיני במרד 1936–1939 ומלחמת 1948.
>> גם כאשר מציעים לה מוצא, ישראל מעדיפה להתחפר באפוקליפסה
הביוגרפיה הציבורית של אל-שייח' החלה בנקודת השיא של דור אש"ף, ב-1987, השנה שבה פרצה האינתיפאדה הראשונה. אל-שייח' בן ה-27 נשפט ל-11 שנות מאסר באשמת חברות בתא טרור של פת"ח, ושוחרר כעבור שנתיים. בכתבת פרופיל נרחבת במגזין האמריקני Foreign Policy לפני כשנתיים אמר אל-שייח' שהוא אישית לא עסק בטרור, ואילו בצה"ל טענו שהתיק המשפטי שלו אבד. את דברי אל-שייח' חיזק בכתבה שלום בן חנן, איש שב"כ, שאמר כי אל-שייח' "לא היה לוחם או מפקד שטח", אלא חבר הנהגה בלבד, ועסק ב"בולשיט", כלשונו, קרי בתעמולה ובפעילות פוליטית.
אולם במאמר באתר מכון מחקר המדיניות הישראלי-ימני, המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון", טען מוריס הירש, אלוף משנה ותובע צבאי לשעבר, שבמרץ 2002, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, אל-שייח', שהיה אז בכיר במנגנון הפת"ח בגדה המערבית וקודם לכן מפקד במודיעין המסכל, ותוופיק אל-טיראווי, ראש המודיעין הכללי, היו מעורבים ישירות בשליחת החולייה שרצחה בירושלים את בני הזוג ציפי וגד שמש ואת יצחק כהן ופצעה עשרות אזרחים. אחד המבצעים סיפר על כך בחקירתו ובבית המשפט. אל-שייח' לא נעצר.
בתקופת האינתיפאדה השנייה היה אל-שייח' מראשי התנזים. כשנוסד, היה התנזים מנגנון של בני הדור הצעיר בפת"ח, "דור הארץ", שהתחרו בדור הוותיק שהגיע מתוניסיה עם כניסת ממסד אש"ף לגדה המערבית והרצועה בשנת 1994 בחסות הסכם אוסלו. היתה זו תחרות בין-דורית על סטטוס פוליטי ועמדות כוח. ערפאת בחש בנעשה בטקטיקה אופיינית של סכסך ומשול, ועודד את אל-שייח' לקרא תיגר על ראש התנזים בגדה, מרוואן ברגותי. ליריבות ארוכת שנים זו יש כנראה משקל בהחלטתו של אבו מאזן לבחור באל-שייח' כסגנו ויורשו לעתיד. במהלך האינתיפאדה התפצל התנזים לתתי-קבוצות, ואנשיו עסקו בהתנגדות חמושה ברמות שונות של יוזמה מקומית ופיקוח מרכזי רופף.
לאחר שדעכה האינתיפאדה השנייה ואבו מאזן נבחר כנשיא בשנת 2005, שינה אל-שייח' כיוון. אל-שייח' עבר בשנת 2007 למשרד שפינה בן משפחתו ג'מיל טריפי, המשרד לתיאום אזרחי עם ישראל. בידיו הופקדה הסמכות להעניק אישורי מעבר לאנשים וסחורות אל ישראל וממנה. הוא גם שלט בכספים שמגיעים מישראל תמורת עבודה ומיסים שישראל גבתה מהפלסטינים. כך שלט אל-שייח' על עורק החיים היומיומי של כל תושבי הגדה המערבית. כמו קודמו, טריפי, גם שמו של אל-שייח' נקשר בהאשמות על שחיתות כספית ופגיעות מיניות. חלוקת העבודה באוטונומיה הפלסטינית היתה ברורה: אל-שייח' עסק בכל התחומים האזרחיים, ואילו אבו מאזן וסאיב עריקאת פעלו בתחום המדיני.
מסמל את המאבק הלאומי בכיבוש הישראלי. מרוואן ברגותי בבית משפט השלום בירושלים, ב-25 בינואר 2012 (צילום: פלאש90)
אל-שייח' נצמד לגמרי לאבו מאזן, והקפיד לבטא זאת. היצמדות זו הועילה לו בשנים האחרונות, שבהן הפך אבו מאזן בודד בצמרת. הנשיא הפלסטיני איבד את תמיכת הציבור, ואישים בצמרת הפת"ח ביקרו אותו. עבאס הגיב בתקיפות ונלחם על שרידותו הפוליטית. הוא הדיח את מבקריו מתפקידיהם ומהתנועה, בהם מוחמד דחלאן, נאצר אל-קידווה וסלאם פיאד. אחרים כג'יבריל רג'וב השמיעו קולות ביקורת רפים והוזזו לשוליים. לאחר מותו של עריקאת בשנת 2022 העניק אבו מאזן לאל-שייח' את שני כובעיו של עריקאת: הוא מינה אותו על התחום המדיני שבפועל נותר קפוא, ולמזכיר הוועד הפועל של אש"ף. ביוזמת אבו מאזן וישראל עבר אל-שייח' מסע חניכה מדיני, במסגרתו הכירו לו את בכירי הממשל האמריקני והאירופי, שראו בו איש פרגמטי ומתון. "האיש שלנו ברמאללה", תיאר אותו בכיר לשעבר בממסד הביטחוני של ישראל בכתבה ב-Foreign Policy.
בעוד מרוואן ברגותי מסמל את המאבק הלאומי בכיבוש הישראלי, בנה אל-שייח' את מעמדו כתואם אבו מאזן. העילית הישראלית הקודמת, זו של המיליטריזם הציוני, שאחראית להסכם אוסלו, טיפחה את אבו מאזן ואל-שייח'. בשירות אותה עילית הם הפעילו מיליטריזם פנים-פלסטיני כלפי החברה שלהם, ואפשרו לישראל להרחיב את שליטתה. הממסד הפלסטיני הפך לכוח עזר מושחת של הקולוניאליזם הישראלי. מכאן התפתח הקולוניאליזם הישראלי לסיפוח דה-פקטו ומשטר אפרטהייד.
הרשות הפלסטינית נוסדה במאה הקודמת, ואבו מאזן קיווה שהמערכת הבינלאומית תכפה על ישראל את העצמאות הפלסטינית. ברבע הראשון של המאה הנוכחית השתנתה המערכת הבינלאומית. עקרונות הסדר העולמי שהפכו לאבן פינה לאחר מלחמת העולם השנייה, ובראשם החוק הבינלאומי והעיקרון שלא ניתן לרכוש שטחים באמצעות מלחמה והתנחלות, מופרים בידי מדינות שניסחו והפעילו את הסדר העולמי הקודם, ובראשן ארה"ב ורוסיה. הדמוקרטיה הליברלית במערב, שלאחר מלחמת העולם השנייה נאבקה במשטר הטוטליטרי הקומוניסטי, מתערערת מבית. מגמות אנטי-ליברליות צוברות תאוצה באירופה ובארה"ב.
ישראל ופלסטין אינן מנותקות ממגמות אלו. העילית הישראלית החדשה, זו של העליונות היהודית, פועלת בחסות הסדר העולמי החדש לצמצם את סמכות הסוכן הפלסטיני ולהמירו בשליטה ישירה. כך עושה במרץ בצלאל סמוטריץ' בתפקידו כשר במשרד הביטחון, וכך עושה הצבא ברצועת עזה. במשטר העליונות היהודית אין מקום אפילו למראית עין של זהות פלסטינית. היא חייבת להיכנע, להיות מושמדת, או לצפות לגירוש.
למעלה מזה; המשטר האוטוריטרי שמפעילה ישראל על הפלסטינים אינו מנותק גם מהסדר הקיים באזרחות הישראלית, והוא הולך ומתגלגל פנימה אל תוך החברה היהודית. ראשונים להיפגע ממנו הם הפלסטינים אזרחי ישראל, בחוק הלאום ובהגבלות על חופש הביטוי שהוטלו עליהם מאז 7 באוקטובר 2023. אולם דגם זה, של חוסיין אל-שייח', המאפשר ומתחזק משטר סמכותני לא ליברלי, מתפתח גם באגף הישראלי-יהודי של המשטר האחד שפועל בין נהר הירדן לים התיכון. כדי להיווכח בכך, צריך רק לקרוא את תצהיר רונן בר לבג"ץ ולהסתכל סביב בעין משוחררת מתפיסת ההפרדה המהותנית בין שתי החברות.
מנחם קליין הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה עם מובילי יוזמת ז'נבה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
