newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האיש שהמציא את קוביות המשחק

כשילד בונה מגדל מקוביות לא אומרים לו שיש לנו מהנדסים שכבר יודעים לבנות הכי טוב, אלא נותנים לו לנסות בעצמו. את הגאונות שבאי-ההתערבות הזאת צריך ליישם בכל שלבי החינוך

מאת:
השאירו תגובה
א א א

השבוע, כמעט בלי פוליטיקה, אני רוצה לספר לכם על פרידריך פרובל, שנולד בגרמניה בשנת 1782. בגיל שנה הוא התייתם מאימו, ודווקא חסרונה של האם, גרם לו להכיר בערכה. הוא הקדיש את חייו לפענוח אהבת האם ותרומתה להתפתחות הילדים.

חשיבותה המכרעת של האם

בעת ההיא, תחומי המחקר לא היו מנותקים כל כך כפי שנהוג כיום. וכך פרובל, שלמד מדידות קרקע ומינרולוגיה, חיפש אחר חוק טבע אוניברסלי, המתאים לתורת הגבישים כמו גם לחינוך הילדים. היום אנחנו לא יכולים להבין את הקשר הזה. את הקשר הוא מצא בזמן ששהה שנתיים במחיצת גאון החינוך של אותה העת – יוהאן פסטאלוצ'י. החבורה הזאת הבינה שהילדים מתפתחים, כך שכל שלב בהתפתחות מהווה את הבסיס לשלב הבא. אם כך, הרי היום החשוב בחיי אדם הוא יומו הראשון, והחודש החשוב הוא החודש הראשון, והשנה הראשונה, וכך הלאה. כי כל דבר שנלמד ומובן בשלבים הראשונים, דרכו ובאמצעותו נלמדים הדברים הבאים.

הם גם הבינו שכל ילד, בשלבי התפתחותו, משחזר את התפתחות המין האנושי, מדרגת האדם הקדמון ועד דרגת האדם השכלתני המודרני. ועוד – שאי אפשר לדלג עבור הילד בשלבי ההתפתחות. הוא חייב בעצמו להרכיב את כל כישורי הגוף והשכל, שלב אחר שלב. המסקנה המתבקשת היא, שהצלחת הילד בבית הספר אפשרית רק אם הוא התפתח בצורה טובה בשנות חייו הראשונות, בבית ההורים. אצל האמא האוהבת, שכה הייתה חסרה לפרובל. את המסר הזה ביקש פרובל להעביר להורים.

איך במקרה הומצא גן הילדים

בחזונו רצה פרובל לייסד מוסד הכשרה להורים, שבו הם ילמדו להדריך את התפתחות ילדיהם. הוא כתב:

טיפולם של האם והאב בילד, בחוג הבית והמשפחה, נושאו ותכליתו הם: לעודד, לעורר ולפתח את מכלול הכוחות והכשרים. […] האם הטבעית, האמיתית, עוקבת אחר החיים הרב-גוניים המתעוררים אט אט בקרב ילדה, מחזקת אותם וכך מעוררת חיים עשירים עוד יותר, ומפתחת אותם.

פרובל התחבב על הברונית ברטה פון מרן-הולץ-בילוב, שתמכה בו וברעיונותיו. וכך בשנת 1837 נוסד "המוסד לטיפוח יצר פעילותם של ילדים". בתחילה הוזמנו למוסד אמהות עם תינוקותיהן, במטרה להדריך אותן לטפל בילדים. אך עד מהרה התלהבו כולם מהרעיון שיש מוסד חינוכי לטיפול בפעוטות, שמותיר קצת פנאי לאמהות, שהיו כולן בנות המעמד הגבוה. וכך, ממוסד להכשרת הורים, זה הפך למוסד לטיפול בילדים. בשנת 1840 הוחלף השם ל"גן ילדים", שכך במקרה הומצא. הרעיון התפשט למקומות נוספים, בגרמניה ומחוצה לה, ופרובל עסק מאותה העת בהכשרת גננות ומטפלות מקצועיות לגני הילדים.

> ספר הילדים החשוב ביותר שאתם לא מכירים

הקוביות של פרובל (צילום: Kippelboy, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

הקוביות של פרובל (צילום: Kippelboy, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

הקוביות של פרובל

התפתחות הילד, כך הבינו פרובל ואחרים בני זמנו, מתרחשת כאשר הילד קולט דבר מהסביבה, ואחר כך יוצר לדבר הזה משמעות משלו. הוא מבטא את עצמו בעזרת הדברים שקלט. הם קיימים בתוכו לא בתור מה שהם, אלא בתור מה שהוא הבין מהם או הפיק מהם. זה די פשוט: למשל כשאנחנו קוראים ספר, ואחר כך מספרים למישהו על מה שקראנו. זה מהלך דו כיווני משלים, של קליטה והבעה. הילד קולט איזה מידע חדש מבחוץ, ומיד מייצר מתוכו ידע חדש לעצמו. זאת הלמידה המשמעותית שכולם כה מחפשים אחריה.

בשנות עבודתו בגן הילדים, המציא פרובל סדרה של חפצים, שיתמכו בהתפתחות על שני שלביה. כלומר, חפצים שילד יכול לקלוט אותם בחושיו, ולהביע בעזרתם את עצמו. כך פיתח פרובל סדרה של קוביות, שהמשחק בהן הוא בדרגת קושי עולה. להמצאה הזאת קראו "המתנות של פרובל", וניתן לרכוש אותם גם כיום בחנויות הצעצועים ברחבי העולם.

המתנות מסודרות כאמור בסדר התפתחות: מתנה ראשונה היא כדור משחק מצמר רך; מתנה שניה כוללת שלוש קוביות משחק גדולות מעץ בצורות כדור, קוביה וגליל; מתנה שלישית הן שמונה קוביות קטנות, שניתן להרכיב מהן את הקוביה הגדולה או מבנים אחרים; וכך הלאה – קוביות, צורות, צבעים, טבעות, חרוזים, פסים ומַחְברים.

כאשר הילדים משחקים במתנות של פרובל, הם קולטים את תכונות הקוביה, כגון צורה, צבע, גודל, קושי ועוד, ומשתמשים במידע שקלטו כדי לייצר מבנה כלשהו. בכך הם משחזרים את דרך הלמידה וההתפתחות הטבעית: קליטה והבעה. זאת כל הגאונות של חינוך שהוא מעניק הזדמנויות ופותח אפשרויות.

קצת פוליטיקה לסיום

כמה שנים לאחר שנפתחו גני הילדים של פרובל, הוציא שר החינוך של פרוסיה צו ממלכתי האוסר על פעילותם. "שיטת פרובל היא אתאיסטית ודמגוגית", טענו גורמי השלטון. חינוך הילדים בדרך זאת "יפתח אצלם נטיות הרסניות כלפי הדת והפוליטיקה החברתית". בהחלט יש לשלטון סיבה לפחד מילדים נבונים, ושרי החינוך שלנו לא המציאו שום דבר חדש. כאז כך היום.

בסופו של דבר בוטל האיסור, וגני הילדים של פרובל הרי הם קיימים בכל רחבי העולם. הילדים עד גיל חמש ניצלו ברובם, אולם השלטון כן הצליח לשים את ידו על הילדים מגיל שש ואילך. ילדים ברוב בתי הספר בעולם, מנועים מליצור ידע משל עצמם. במקום זאת אנו דורשים מהם לשנן ידע שנוצר בידי אחרים לפניהם.

אנחנו חושבים שזה בזבוז זמן שילדים יחקרו דברים שמדענים כבר חקרו והבינו. הטעות היא שילד לא מייצר ידע כדי לחדש משהו לעולם, אלא כדי לחדש לעצמו. כדי שאצלו יתפתחו מסלולי החשיבה, המתאימים לרכישת הידע. זה נכון שילדים יכולים לזכור לטווח קצר את העבודות המשמימות שמרוכזות בתוכניות הלימודים. אבל הם לא יכולים להשתנות ולהתפתח בדרך הזאת, כי שלב העיבוד, היצירה וההבעה חסר במקרים רבים. כישורי החשיבה שלהם נעצרים בגיל חמש, והם נותרים מטומטמים כחומר ביד היוצר, בידי השליטים.

את זה לא אני אמרתי, את זה פרובל הסביר במדויק:

האדם הצעיר הוא בעיניהם גוש שעווה, חומר ביד היוצר, שאפשר לעצבו. כל חינוך מכתיב, קובע ומתערב, וכל לימוד והוראה ממין זה – משמידים, מעכבים והרסניים הם בהכרח.

כללו של דבר, תפקיד ההורים והמורים להניח בפני הילדים את הדברים המעניינים שיש בעולמנו, לפתוח עבורם דלת לעולמות התוכן והתרבות. את הלמידה, ישלימו הילדים בעצמם.

> כך הפכו צווי איסור פרסום לצנזורה האלטרנטיבית

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
איך אפשר לשמור על "מרחק בטוח" ולהימנע ממקומות הומים כשחיים בממוצע יותר מ-5000 איש בקילומטר רבוע? בית חולים ברצועת עזה בזמן הקורונה (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

איך אפשר לשמור על "מרחק בטוח" ולהימנע ממקומות הומים כשחיים בממוצע יותר מ-5000 איש בקילומטר רבוע? בית חולים ברצועת עזה בזמן הקורונה (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

קמפיין סיוע חירום לעזה: כישראלים, יש לנו אחריות לאסון ברצועה

הקורונה הגיעה לרצועה הנצורה והמרוסקת, שכמעט לא קיימים בה משאבים להתמודדות עם המגפה. עלינו, הישראלים, לסייע לתושבי עזה לא רק מתוך סולידריות, אלא בגלל חלקנו באסונם, ולדרוש גם את הסרת המצור לאלתר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf