האיום של מירי רגב לנורמן עיסא: תהיה ציוני או שלא תקבל תקציבים
נורמן עיסא לא ביקש שההצגה בה הוא משתתף תחרים התנחלויות, אלא לפעול על פי צו מצפונו האישי ולא להופיע בה. אבל עבור שרת התרבות של המדינה היהודית, אם לא תיישר קו עם הציונות נוסח הימין הקיצוני, תמצא את עצמך רעב ללחם
כותב אורח: פאדי חורי
השחקן נורמן עיסא ביקש שלא להופיע בבקעת הירדן במסגרת ההצגה "בומרנג" של תיאטרון חיפה. בתגובה לכך, מאיימת מירי רגב, שרת התרבות והספורט, כי תפעל לשלילת התקציב של תיאטרון אל-מינא שהקים עיסא יחד עם אשתו.
בתגובה פרסם עיסא את הפוסט הבא בפייסבוק:
אנשים יקרים, ב-24 השעות האחרונות מתנהל סביבי מחול שדים לא הוגן סביב סירובי להופיע בהצגת תאטרון חיפה בבקעת הירדן.
אני ערבי ישראלי, נשוי לאישה יהודייה ומגדל משפחה לתפארת. אשתי ואני מקדישים את כל חיינו להגשמת הקיום המשותף בין יהודים לערבים – כך אנחנו מגדלים את ילדינו ולשם כך הקמנו גם תאטרון ביפו שבו השקענו את כל חיינו. תאטרון השואף להבנה, להכלה, לקבלת האחר ולמימוש הדו קיום הלכה למעשה.
אינכם יכולים לצפות שאני כערבי ישראלי אלך נגד מצפוני ואסכים להופיע במקומות שנויים במחלוקת. הנושא הזה אינו חדש והבעיה נפתרה כבר לפני שנים בכל תאטראות ישראל כשהוחלט שכל ההצגות יוצגו בכל מקום ואם שחקן, יהודי או ערבי, לא מוכן להופיע מבחינה מצפונית הוא יוחלף בשחקן אחר.
אישית, הודעתי לתאטרון חיפה לפני למעלה מארבעה חודשים שיש להחליף אותי בהצגה המדוברת. לצערי התאטרון, מסיבותיו הוא, לא עשה זאת. לצערי הגדול יותר אני עומד עכשיו מול איום מצד שרת התרבות והספורט, הגברת מירי רגב, על דיון מחודש בתקציב התאטרון שאשתי ואני הקמנו במו ידינו. הלחץ המופעל עליי גובל בסחיטה. הוא לא הוגן. התאטרון הזה חשוב לאשתי ולי יותר מכל. אנא מכם, אל תאלצו אותי לנהוג בניגוד למצפוני רק כדי להסיר את האיום הזה. אני עדיין מאמין במדינה הזו ובחוקיה ובאפשרות שהיא נותנת לכל אדם להביע את דעתו ולנהוג לפי מצפונו.
הסיפור של נורמן עיסא יפה בעיניי מפני שׂהוא ממחיש באופן מזוקק שגם "ערבי טוב" שאומר את כל המילים הנכונות – כזה שמציג את עצמו כערבי-ישראלי; כזה שמצהיר על אמונתו במדינה ובחוקיה; כזה שאינו מבקש לטלטל את הספינה, ובסך הכל מבקש להיות מוחרג, כאינדיבידואל, מהשתתפות באקט שהוא מתנגד אליו מצפונית – גם הוא, לצד דמויות יותר רדיקליות, כדוגמת חנין זועבי, אינו לגיטימי במדינה היהודית. הוא נדרש להתיישר עם הציונות נוסח הימין הקיצוני לא רק להלכה, אלא גם למעשה.
נורמן אינו דורש שההצגה שבהשתתפותו לא תוצג בהתנחלויות. זוהי דרישה רדיקלית מדי. הוא אומר, "תציגו, אך תאפשרו לי שלא להשתתף". הוא אינו מערער על המסגרת או על המוסדות. הוא משול למי שיעמוד בהמנון אך יימנע מהזזת שפתיו. "אתם לגיטימיים", הוא אומר, "אבל ישנם עניינים שפחות נוח לי איתם, אז אל נא תאנסו אותי להיות חלק. תמשיכו בשלכם, ובעניין הקט הזה, תשכחו שאני קיים".
הוא ממשיך לעמוד לצד עמיתיו להצגה, הוא אינו מתנער ממנה או מהם, וכל חפצו הוא שלא לומר את הטקסט בסיטואציה קונקרטית. תחת זאת, הוא מבקש שבאורח זמני השחקן המחליף ייכנס בנעליו ויזיז את שפתיו. הוא אינו קורא לחרם על ההתנחלויות או על המתנחלים. הם ימשיכו ליהנות ממה שיש לתרבות להציע.
נורמן, הוא הערבי שאינו מסכן את המדינה או קיומה, על פי ההגדרה הרחבה ביותר של סיכון. כל מבוקשו הוא במסגרת של מה שהאזרחות בדמוקרטיה במובנה הצר אמורה לאפשר.
למה הדבר דומה? לבקשה של טבעוני שלא יחייבו אותו לאכול סטייק. הוא לא מונע מכם לאכול את הסטייק, רק אל תדחפו לו אותו לפה. והנה, קמה לה תעשיית הבשר המקומית ומאיימת על אותו טבעוני, שאם ימאן לאכול את הסטייק, ידע הוא את נחת זרועה: "תאכל את הסטייק נורמן, או שתמצא את עצמך ואת משפחתך רעבים לפת הלחם".
פאדי חורי הוא עורך דין המתמחה בזכויות אדם.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
