האיום של מירי רגב לנורמן עיסא: תהיה ציוני או שלא תקבל תקציבים
נורמן עיסא לא ביקש שההצגה בה הוא משתתף תחרים התנחלויות, אלא לפעול על פי צו מצפונו האישי ולא להופיע בה. אבל עבור שרת התרבות של המדינה היהודית, אם לא תיישר קו עם הציונות נוסח הימין הקיצוני, תמצא את עצמך רעב ללחם
כותב אורח: פאדי חורי
השחקן נורמן עיסא ביקש שלא להופיע בבקעת הירדן במסגרת ההצגה "בומרנג" של תיאטרון חיפה. בתגובה לכך, מאיימת מירי רגב, שרת התרבות והספורט, כי תפעל לשלילת התקציב של תיאטרון אל-מינא שהקים עיסא יחד עם אשתו.
בתגובה פרסם עיסא את הפוסט הבא בפייסבוק:
אנשים יקרים, ב-24 השעות האחרונות מתנהל סביבי מחול שדים לא הוגן סביב סירובי להופיע בהצגת תאטרון חיפה בבקעת הירדן.
אני ערבי ישראלי, נשוי לאישה יהודייה ומגדל משפחה לתפארת. אשתי ואני מקדישים את כל חיינו להגשמת הקיום המשותף בין יהודים לערבים – כך אנחנו מגדלים את ילדינו ולשם כך הקמנו גם תאטרון ביפו שבו השקענו את כל חיינו. תאטרון השואף להבנה, להכלה, לקבלת האחר ולמימוש הדו קיום הלכה למעשה.
אינכם יכולים לצפות שאני כערבי ישראלי אלך נגד מצפוני ואסכים להופיע במקומות שנויים במחלוקת. הנושא הזה אינו חדש והבעיה נפתרה כבר לפני שנים בכל תאטראות ישראל כשהוחלט שכל ההצגות יוצגו בכל מקום ואם שחקן, יהודי או ערבי, לא מוכן להופיע מבחינה מצפונית הוא יוחלף בשחקן אחר.
אישית, הודעתי לתאטרון חיפה לפני למעלה מארבעה חודשים שיש להחליף אותי בהצגה המדוברת. לצערי התאטרון, מסיבותיו הוא, לא עשה זאת. לצערי הגדול יותר אני עומד עכשיו מול איום מצד שרת התרבות והספורט, הגברת מירי רגב, על דיון מחודש בתקציב התאטרון שאשתי ואני הקמנו במו ידינו. הלחץ המופעל עליי גובל בסחיטה. הוא לא הוגן. התאטרון הזה חשוב לאשתי ולי יותר מכל. אנא מכם, אל תאלצו אותי לנהוג בניגוד למצפוני רק כדי להסיר את האיום הזה. אני עדיין מאמין במדינה הזו ובחוקיה ובאפשרות שהיא נותנת לכל אדם להביע את דעתו ולנהוג לפי מצפונו.
הסיפור של נורמן עיסא יפה בעיניי מפני שׂהוא ממחיש באופן מזוקק שגם "ערבי טוב" שאומר את כל המילים הנכונות – כזה שמציג את עצמו כערבי-ישראלי; כזה שמצהיר על אמונתו במדינה ובחוקיה; כזה שאינו מבקש לטלטל את הספינה, ובסך הכל מבקש להיות מוחרג, כאינדיבידואל, מהשתתפות באקט שהוא מתנגד אליו מצפונית – גם הוא, לצד דמויות יותר רדיקליות, כדוגמת חנין זועבי, אינו לגיטימי במדינה היהודית. הוא נדרש להתיישר עם הציונות נוסח הימין הקיצוני לא רק להלכה, אלא גם למעשה.
נורמן אינו דורש שההצגה שבהשתתפותו לא תוצג בהתנחלויות. זוהי דרישה רדיקלית מדי. הוא אומר, "תציגו, אך תאפשרו לי שלא להשתתף". הוא אינו מערער על המסגרת או על המוסדות. הוא משול למי שיעמוד בהמנון אך יימנע מהזזת שפתיו. "אתם לגיטימיים", הוא אומר, "אבל ישנם עניינים שפחות נוח לי איתם, אז אל נא תאנסו אותי להיות חלק. תמשיכו בשלכם, ובעניין הקט הזה, תשכחו שאני קיים".
הוא ממשיך לעמוד לצד עמיתיו להצגה, הוא אינו מתנער ממנה או מהם, וכל חפצו הוא שלא לומר את הטקסט בסיטואציה קונקרטית. תחת זאת, הוא מבקש שבאורח זמני השחקן המחליף ייכנס בנעליו ויזיז את שפתיו. הוא אינו קורא לחרם על ההתנחלויות או על המתנחלים. הם ימשיכו ליהנות ממה שיש לתרבות להציע.
נורמן, הוא הערבי שאינו מסכן את המדינה או קיומה, על פי ההגדרה הרחבה ביותר של סיכון. כל מבוקשו הוא במסגרת של מה שהאזרחות בדמוקרטיה במובנה הצר אמורה לאפשר.
למה הדבר דומה? לבקשה של טבעוני שלא יחייבו אותו לאכול סטייק. הוא לא מונע מכם לאכול את הסטייק, רק אל תדחפו לו אותו לפה. והנה, קמה לה תעשיית הבשר המקומית ומאיימת על אותו טבעוני, שאם ימאן לאכול את הסטייק, ידע הוא את נחת זרועה: "תאכל את הסטייק נורמן, או שתמצא את עצמך ואת משפחתך רעבים לפת הלחם".
פאדי חורי הוא עורך דין המתמחה בזכויות אדם.
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
